רוע.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3447809,00.html#n


מה גורם לנער, לבחור במקום רווי שינאה שכזה ?

האם זו המרדנות ההיא, המאפיינת היטב את גיל הנעורים ?

פעם,
זו הייתה ''כת השטן ''.

הצורך למרוד במוסכמות, להשתייך אל משהו שונה אופייני לגיל הנעורים.

ואולם,

מה מביא אדם צעיר לשינאה יוקדת כל כך ?


איפה עובר הגבול בין מרדנות נעורים, רצון לבעוט מצד אחד, ולהשתייך לקבוצה ''אחרת '', לבין שינאה נטו ? מהיכן היא מגיעה ?
ואיך, איךךךךךךךךך ממגרים אותה, כשהיא עוד בחיתוליה ?

ניצולי השואה הגיעו לכאן עם המון צלקות ומשקעים, שלעולם לא יירפאו.
עם זאת, הדבר שאולי איחד את כולם, הוא המקום להיות חופשיים בדתם. באמונתם. בלאום. ללא פחד. ללא כאב. ללא איבה.

ובין אם יש מקום לדון בתחושת שייכות למגזר\ לאום וכ'ו, אין מקום לסובלנות כשמדובר בניאו נאציים ישראליים. ( אישית, זה מרגיש לי כמו אוקסימורון רע במיוחד )


עם פרוס השנה החדשה, כולי תקווה שיהיה סוף לאיבה ולשינאה התהומית הזו.
או , לפחות, שנצליח למגר את הרוע הזה עוד בראשיתו.

אני תוהה , באופן אישי לגמרי, על האחריות שלנו - לפני הכל כהורים- ואיך מונעים זאת ?
האם זה אפשרי? וכיצד ?
ומה עלינו לעשות, כחברה, כבני אדם, כהורים, כדי למנוע התפתחות , התחלה והישנות של דברים מהסוג הזה.


עצוב לי. נורא.

משיכה לקבוצות קיצוניות נובעת מנחיתות שאנשים לא רוצים להודות בה.
אלו אנשים שצריכים טיפול נפשי והם לא רוצים להודות שהם כאלה פגומים כי יש להם אגו חולני.
מנסים להראות כאילו הם טובים אייכותיים.
אני חושב דרך להלחם זה מאסר עולם למי שמיזדהה עם הנאצים.
זה לא שאלה של חינוך כי כמה שיחנכו תמיד יהיו את הזבלים של החברה.
אדולף היטלר לדוגמה היה אחד האנשים הכי לוזרים שיש.
לא קיבלו אותו לשום אוניברסיטה לא קבלו אותו לעבודות ובסוף הוא
היה צבעי עד מלחמת העולם הראשונה.
היטלר מצא עיניין במלחמה כי הוא היה חסר יכולת בכל תחום ובתחום הלחימה הוא די הצליח.
היטלר לא היה חכם ולא בטיח .הוא ידע לצעוק.
הוא הצליח כי האבטלה בגרמינה היתה משהו מטורף,בגלל המשבר הכלכלי הגדול בארה''ב.
הוא הצליח למשוך אליו את הממורמרים ואנשי צבא ממורמרים שהאשימו את ממשללת ויימר בהפסד במלחמה ובחתימת חוזה ורסאי(חוזה משפיל שחייב את גרמניה בתשלום פיצויים ובהפסד שטחים).
אותו סיפור חבורה של ממורמרים שנפגעו בנפש ולא מוכנים להודות שהבעיה אצלם .
זה אגו ששובר שיאים שזה קרוה למעט אנשים אבל זה קורה.

יש כל מיני דברים שאפשר לעשות כחברה, אבל לדעתי החשוב ביותר הוא חינוך לרציונליות - ללמד ילדים להבחין בין עובדות מבוססות היטב לטענות חסרות שחר, בין מדע תקני לפסאודו-מדע, בין רגש להגיון ובין דוגמטיות לביקורתיות.

ילד שחונך כך לא יתפתה בקלות לטיעונים מופרכים כמו אלו של תורת הגזע, או גזענות בכלל, כמו גם הרבה רעות חולות אחרות.

למרבה הצער, כיום ההיפך הוא הנכון. מחנכים את הילדים (אם בכלל) לא לחשוב, לא לבדוק, לקחת כמובן מאליו, להרגיש. דת ממוסדת מצד אחד, ספיריטואליזם וניו אייג' מצד שני, וכל אחד בוחר לו משהו להאמין בו כי זה "מדבר" אליו והוא "מתחבר" לזה.