ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיעור 1: מה רואים בכלוב?

זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 23 בספט׳ 2007

בכייף

זאבה אפורה​(אחרת) • 23 בספט׳ 2007
rose garden כתב/ה:
אני מוכנה לנתח. icon_smile.gif
זאבה, אם תאשרי אכתוב ניתוח עד מחר.


לא רק שמאשרת - ממש מאושרת!

(היה לי חבל שנסיך יפסיד את השיעור ולא יקבל צומי)
rose garden
לפני 17 שנים • 23 בספט׳ 2007
rose garden • 23 בספט׳ 2007


נסיך 345 לוקח את הטקסט של יואל הופמן למקומות הנאיביים של הילדות.
הנסיך מתאר יום בחייו של ילד שהתייתם מאביו ומתגעגע אליו. הוא מתאר מציאות דרך עיני הילד אבל עם הרבה תחכום של כותב מבוגר.
המבוגר מתאר בלגלוג עצוב ובעיניים של ילד את הפגישה של האם עם המחזר החדש והניסיונות המגושמים שלהם לקנות את ליבו. הילד דוחה את ניסיונות הקירבה.
השוק, המורה שנותנת לכתוב חיבור ודבריה של המורה מתוארים טוב ועצוב. מרגישים במחווה ליואל הופמן. יש בתיאור אמירה חזקה על העולם האכזרי בחוץ והשקרים של המבוגרים לילדים.
הסיום חזק כי האחרונה שלא מבינה את הילד היא האמא שלו.

לדעתי הסיפור כתוב חזק עם אמירות נוקבות ואין צורך בעריכה.
כל משפט במקומו ומעביר את הקורא מהסצינה הקודמת לסצינה הבאה עד לסיום.
אלישבע​(נשלטת)
לפני 17 שנים • 23 בספט׳ 2007

ברוך הבא נסיך

אלישבע​(נשלטת) • 23 בספט׳ 2007
ברוך הבא נסיך, אני שמחה על הצטרפותך לסדנא, ומקווה שתהנה ממנה (לפחות כמוני).
אני מצטערת, אבל לא הצלחתי להתחבר לקטע שכתבת. האמת, שאני עוד צריכה לברר עם עצמי את הסיבות לכך. אני חושבת שכתבת בצורה פשטנית ומתבקשת מידי. נכון שהכתיבה נראית כמו כתיבה של ילד, אבל אולי זו גם הבעיה שיש לי איתה. יש בכתיבתך משהו כנה מידי, שאולי הוא יותר מידי כנה וחושפני בשבילי, למרות שאני לא בטוחה שזה זה.
גן של שושנים כתבה שהנסיך לוקח את הטקסט למקומות הנאיביים של הילדות, אבל אני לא רואה פה נאיביות, להפך, אני רואה מרירות של מבוגר, השקפת עולם זקנה. אני גם לא בטוחה שיש כאן תחכום של בוגר, למשל המשפט הראשון, נראה מתאים לילד, אמיתי וחסר רגישות. מה שכן ראיתי, זו אמת ערומה, כמו שאמר וויפ, ללא קישוטים מיותרים, וזו נקודת החוזק של הקטע לדעתי. הקטע משאיר טעם מר, טעם של ילדות מפוספסת, אולי זה נחשב טוב, לי זה לא עשה טוב.

נסיך, אנא, אל תיקח את תגובתי באופן אישי, אני מבינה מעט מאוד בכתיבה ובאומנות, וזוהי דעה אישית בלבד. בנוסף לכך קראתי דברים נוספים שכתבת שכן אהבתי, אפילו אהבתי מאוד.
נסיך345
לפני 17 שנים • 24 בספט׳ 2007

תודה לכולם על התגובות

נסיך345 • 24 בספט׳ 2007
אכן קבלת פנים נאה!
ולאלישבע: כתבת ביקורת עניינית והוגנת, אין שום בעיה.
Queeny​(מתחלפת){being}
לפני 17 שנים • 24 בספט׳ 2007

Re: מה רואים בשוק

Queeny​(מתחלפת){being} • 24 בספט׳ 2007
הי נסיך
קודם כל ברוך הבא. כיף שעוררת את השיעור הראשון היפה.
אני אתן לך ציון של מורה: "הוא יכול יותר, אבל הוא לא משתדל". לאור כתיבתך במקומות אחרים, נראה לי שפה, איכשהוא, לא השתדלת מספיק. בתחושה שלי הסיפור שלך הוא הרחבה של הסיפור של הופמן, ולא מחווה. אתה מספר מחדש את אותו הסיפור, אבל ביותר מילים, משלים במילים שלך את הפערים המכוונים שהופמן הותיר בסיפור. אבל הפערים הללו בעיני הם כוחו של הסיפור של הופמן.

מה שאהבתי בסיפור שלך הם מילות הסיום:


נסיך345 כתב/ה:

אני לא אוהב את המורה הזאת ואני לא אוהב את דפנה שהמחברות שלה תמיד נקיות ומלאות מדבקות של פיות.
בערב סיפרתי על זה לאמא והיא כעסה עלי שהלכתי לבד לשוק .


אהבתי אותן כי המילים האלה הן שלך לגמרי - לא ציטוט, לא מחווה ולא הצדעה. דווקא בהן יש בעיני יותר מרוח סגנונו של הופמן. העובדה ששני המשפטים האלה באים בסוף הסיפור נותנות לו עוצמה טובה, שלדעתי מעט חסרה בו.

הצעות עריכה?
אם כבר החלטת להשלים את הפערים מהסיפור של הופמן, היה נחמד אם היית כותב סיפור חדש לגמרי. למשל, סיפור באותה הרוח על הדייט של האם, או על מפגש של הילד עם המורה ועם דפנה בכיתה. עוד זווית לסיפור.
סתם רעיון.
icon_smile.gif
הילדה
לפני 17 שנים • 29 בספט׳ 2007

Re: מה רואים בשוק

הילדה • 29 בספט׳ 2007
נסיך345 כתב/ה:

מה רואים בשוק
===========

כבר עברה שנה מאז שקברו את אבא.
אתמול בערב הביאה איתה אמא איש זר הביתה בפעם הראשונה,
אני לא אוהב כשאמא מתאפרת ושמה בושם.
היא קראה לי מהחדר ואמרה לי "תכיר את דני" ואז חיבקה אותי ואמרה לו "זה יואב, הוא כבר ילד גדול!" .
היה לו ריח של סיגריות והוא דיבר בקול חזק מידי, קול של איש מבוגר:
"שלום יואב, באיזה כיתה אתה?".
"הוא בכיתה ג' וצריך ללכת לישון, נכון?" אמרה לי אמא.
הלכתי לחדר ושמעתי אותם מדברים, אחר כך היו קולות אחרים ואמא צחקה ועשתה קול מוזר.

חלמתי שאני פותח עיניים בחושך ורואה דמות עומדת ליד המיטה מלטפת לי את הראש כמו שאבא היה עושה.

למחרת בארוחת בוקר אמרה לי אמא שדני יבוא גם הערב ושהוא והיא חברים,
ואז היא אמרה "כשהוא שמע שאתה אוהב כדורגל הוא אמר שאולי הוא יקח אותך לראות משחק של מכבי".
"אני אוהב את הפועל" אמרתי לה "אני לא רוצה ללכת איתו, אני שונא את מכבי".
"סליחה, התכוונתי להפועל" אמרת אימא.

בשיעור אמרה המורה שצריך לכתוב חיבור על "מה רואים בשוק".
בדרך הביתה ירדתי מהאוטובוס שתי תחנות קודם ונכנסתי לשוק הכרמל.
זקנה עם גב מכופף ועגלה חלודה חיטטה בערימה של מלפפונים, ורוכל אחד צעק "קילו בשקל! רק היום!".
אני מפחד מהרוכלים, הם תמיד נראים לי כאלה מלוכלכים וחזקים.
פתאום היה ריח של דגים וחנות לבנה שבפתח שלה הייתה שלולית מסריחה.
בתוך החנות עמדה אישה מבוגרת ושמנה עם סינר לבן בסכין ענקית ביד, היה לה שיער אפור ופנים אדומות.
לידה עמד איש עם חולצה לבנה ותסרוקת מסודרת והביט בגיגית .
בהתחלה חשבתי שהוא סופר את הדגים אבל פתאום הוא צחק מין צחוק מוזר כזה עם הפסקות
וראיתי שנוזל לו רוק מהפה לתוך הגיגית עם הדגים.
"אמרתי לך לזוז משם!" צעקה עליו האשה עם הסכין ולקחה אותו עם היד לכיוון השרפרף שעמד בצד.
הוא פחת את הפה ועשה מין כזה "אה וה" ותנועת מוזרה בידיים.
הוא בטח מפגר, אבל לפחות יש מישהי ששמה לב אליו,
לא כמו ההוא המלוכלך עם הזקן והמכנסיים הקרועים שמסתובב אצלנו בשכונה וצועק,
זה שפעם ראיתי אותו עומד על המדרכה ועושה פיפי במכנסיים.

בערב כתבתי את החיבור על המונגולואיד שראיתי בשוק והגשתי אותו למורה בבוקר.
אחרי יומיים היא החזירה את החיבור עם ציון "מספיק" והערה בעט אדום על זה שהייתי צריך לכתוב כל מה שרואים.
אחרי השיעור באתי אליה ואמרתי לה שדווקא כן כתבתי את מה שראיתי
והיא אמרה שלא הייתי צריך להמציא סיפור כזה מוזר על מישהו, אלא לכתוב תאור של מה יש בשוק
כמו למשל דפנה שכתבה איזה אנשים שמחים יש בשוק שמוכרים פירות וירקות בכל מיני צבעים,
וכמה השוק הוא מקום שמח.
"אתה צריך לפתוח את העיניים ולהיפתח למה שאתה רואה" היא אמרה לי
"אתה לא מפעיל את הראש, לא מספיק חושב".
אני לא אוהב את המורה הזאת ואני לא אוהב את דפנה שהמחברות שלה תמיד נקיות ומלאות מדבקות של פיות.
בערב סיפרתי על זה לאמא והיא כעסה עלי שהלכתי לבד לשוק .


נסיך של מספרים,
התחברתי לטקסט שלך כי... הוא הזכיר לי את שלי.
יפה. כואב.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 17 שנים • 3 באוק׳ 2007

Re: מה רואים בשוק

זאבה אפורה​(אחרת) • 3 באוק׳ 2007
הילדה כתב/ה:

נסיך של מספרים,
התחברתי לטקסט שלך כי... הוא הזכיר לי את שלי.
יפה. כואב.



הילדה,
יש בזה משהו...