| זד(שולט) |
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2007
סקס, שקרים, ודווד אמזלג (חוויות לא נעימות מה"נו לימיט&q
הקדמה: הפוסט הבא כולל מילים פוגעות ומעוצבנות. מיועד לאנשים שיודעים לשמוע ביקורת גם על מה שטוב, ואינו מיועד לבעלי קיבה רגישה.
הקדמה 2: אני חבר בעוד כמה קהילות. בכל מיני נושאים, ומודע לעובדה שמפגש פורום או קהילה, יכול להיות עונג צרוף לקבוצת אנשים מסויימת וסיוט משעמם למישהו שלא מכיר. אני מבקש מראש סליחה מכל אלו שפגשו אתמול בערב הסוכה של "נו לימיט" את החברים הטובים שלהם, ישבו איתם לבירה, דפקו צחוקים וצ'אפחות, וחזרו עייפים אך מרוצים עד הגג. אני מספר - בסך הכל מספר - את חוויותי בתור מישהו שבא למסיבה הזו כחוגג במסיבה. או לייתר דיוק כחוגג נלהב במסיבת סאדו עייפה ומעצבנת. **** אנחנו זוג צעיר בסצינת הסאדו. אני הייתי שם קצת לפניה, והיה לי הכבוד לגלות לה את העולם הזה. עכשיו היא נלהבת יותר ממני, קנתה בגדים, עיצבה תלבושת, והחליטה: הולכים "לעשות את זה" גם מחוץ לבית. הגענו אחוזי התרגשות. היא לובשת קולר, השרשרת שמחוברת אליו אחוזה ביד הרועדת שלי. לבושים בשחור אלגנטי ומושקע. מצפים. למה קיווינו? למסיבה. חוצלארץ. אמסטרדם. מוסיקה גותית, סדום ועמורה, אנשים מסטולים מאבדים את עצמם על רחבת הריקודים, עיניים מזוגגות, גופים מיוזעים צמודים, בחדרים הצדדיים סשנים כואבים, גבירות מצליפות ללא רחם, עבדים סובלים בשתיקה, שפחות מלקקות נעלי אדון, קהל צופים שקט ומרוכז. נשימות כבדות, זקפות מוסתרות, מישהו אולי אפילו מתפרק ללא בושה, גוף אישה או גבר לבן מתוך החושך, מקדש של תשוקות וכאב. מה שקיבלנו בפועל היה גרסה מכוערת ועייפה של שדרות-פינת-אור-יהודה. מופע-יום-עצמאות בעיירת פיתוח, הרגשה של "סייל" באיקאה, אווירה של מילואים בג'נין, אכן ,אחנו עד עכשיו בהלם תרבות. במה להתחיל? הלבוש: זה שלובשים שחור זו לא סיבה להוציא מהארון את כל השמטעס שחשבת להפוך לבדי עבודה. הלו? זו מסיבה. אז נכון שאפשר להתפשט כשרוצים, אבל זו לא סיבה לא להתלבש מראש... עדרי גברים ללבושים בג'ינס שחור מימי סבתא ובטי- שירט שחורה רפויה ולא אטרקטיבית הם מחזה מדכא לכל הדעות. למען האמת, אחרי שעתיים ב"מסיבה" הזו הבנתי מדוע חלק נכבד מהנוכחים לא טרח להתלבש. אחרי הכל, כדי לבהות בגסות רוח מטופשת לכל הכיוונים אין צורך ביותר מפיג'מה. האווירה: קראתי פה ושם דיווחים של אנשים על אלכוהול וסטלה. מצטער. אולי אני חדש בתחום מסיבות הקונספט, אבל אני יודע איך נראים אנשים מסטולים. כן, היו כמה פה ושם ,אבל האווירה הכללית הייתה מפוקחת. נו בטח... כשאתה עסוק כל הזמן בסקירה רכילותית-מציצנית של כל מה שזז, בסיבוב מעגלי בלתי פוסק מחדר לחדר, או בשיחות סלון משעממות עם החבר'ה שלך למה לך לשתות? אתם מבינים את זה? חשבנו מסיבה. דמיינו אווירה לוהטת, נגיעות, אלכוהול, קיווינו לסקס-סמים-ושעווה נוטפת, משהו מסעיר. הדבר האחרון שחשבנו לפגוש הוא פלוגת מילואים של זכרים מפוקחים ועייפים, אפילו לא חרמנים, לבושים בפיג'מה שחורה, נעים בין החדרים קבועה של כוכב לכב. (טוב, אולי ככה נראה להם שאפשר להכנס לספייס...) חשבנו שכדי להכנס לאווירת סקס עם אנשים זרים צריך להמסטל קצת, להתלהט, להיטרף לתוך המוסיקה, לגעת, בך, בה, במה שמסביב, בשיא הערב כשכבר אי אפשר, כשלוהט ומסטול, פורשים לחדר צדדי... חשבנו חוצלארץ. קיבלנו את דוד בוסקילה מהמכולת, בבגדי עבודה, מחפש את בן-דוד שלו בערימה של כוניפות עם שוט. גסות הרוח: דקה וחצי אחרי שנכנסנו למקום התחילה עם בת הזוג שלי, בצורה חמודה ונועזת, הבחורה הכי יפה במסיבה. הן רקדו יחד צמוד צמוד, אני ליקקתי את השפתיים, וחשבתי שהגעתי לגן-עדן. רק שאחרי שלוש דקות שבהן הנשיקה המתבקשת סירבה לבוא, עצרה היפהפיה את העסק והסבירה בעדינות שהיא בסך הכל מחפשת מישהי בשביל ידיד שלה שהוא... אז בשמחה, בהזדמנות, היא תעביר לו את הטלפון. ותוך כדי דיבור לקחה את עצמה ונעלמה. אחרי זה אני לקחתי יוזמה. התחלתי לרקוד ליד מישהי שנראתה שמחה וחוגגת. הצעתי סגריה, היא סקבה אבל ביקשה אלכוהול. הלכתי לבר, וודקה רד בול - הבאתי, חייכתי, היא לקחה את הכוס בגסות ונעלמה לה עם איזה כוניפה בצבעי הסוואה של איפור. רקדנו, בתוך עצמינו, מחפשים משהו שייקרה, מישהו עם ברק בעיניים, שייראה כאילו הוא נהנה, ויעשה לנו חשק להתחיל איתו.(כאן המקום לומר שאנחנו לא בררנים. שנינו אוהבים את שני המינים, בכל קומבינציה שהיא) נאדה. אפס. בצר לנו הלכנו לחדרים. "אם כבר לא קורה עם אף אחד לפחות נפרגן לעצמנו קצת אקסהיביציוניזם", זה מה שחשבנו. נשכבנו על המיטה, הרמתי חצאית, התחלתי להצליף בעדינות, עם היד, בתוך דקה וחצי היו שם אנשים, ואז התחילה הסאגה האמיתית. חברים, אני אקסיביציוניסט גאה. לא חשבתי שנהיה לבד. בהחלט דמיינתי גופים מתבוננים בחושך, נושמים בכבדות, נוגעים בעצמם, מסתכלים בתאווה. מה שלא חלמתי עליו היה קבוצה של חיילי מילואים בתרגיל פלוגתי. ערב-רב מכוער של גברים ונשים מביטים בנו וחולקים בקולי קולות את דעתם ואת בדיחות כיתה גימל שלהם בגסות רוח איומה ובאטי-סקסיות מזעזעת. "תן לה! תראה לה מה זה!" "מה, מה קורה? מה יש פה? הוא מרביץ? אה. וואלה. מרביץ. תגיד מה זה התחתונים האלה?" "בוא בוא, יש מקום לידי. תגיד, אתה יודע כמה כמה יצא בית"ר ירושלים בני-הרצליה? טוב, לא מפריע לך, רק תגיד כמה יצא ואני הולך. כן. עובר לחדר השני יש זוג מזדיין. כבר יותר עדיף, פה סתם תחת, ואפילו אין חוטיני. מה זה התחתונים האלה? תן לה! רוצה אני יירביץ לה במקומך? תגיד, למה הם לא מזדיינים, מה הוא הומו? תגיד הוא הומו?" כשרב סמל דוד בוסקילה התחיל עם בדיחות ה"מה הוא הומו" שלו נשברתי. נתתי לה נשיקה רטובה וארוכה על השפתיים (מה שגרר עוד קריאות בוז מקהל הצופים המאוכזב) וחזרנו המומים למועדון. בהמשך הערב הצצתי לחדר המרכזי, זה שיש בו ציוד משוכלל וכתוב שהכניסה באישור. עשו שם סשן. ומה אתם יודעים? היה גבר עם זין בחוץ, ומלכה נוטפת שעווה. רק שההתנהלות מסביבו הזכירה כנס של רואי-חשבון בבית מלון באילת. חברים, זה סקס. זה אמור לרגש, להדליק. לא חייבים לעשות את זה. למה לכם לשבת עם סגריות ולפטפט על דא ועל הא כשגבר חצי ערום קשור לידכם? אתם מדמיינים שאתם באיטליה וזה פסל סביבתי? ומה זה הבדיחות המטומטמות האלה. והצחוקים הנבוכים והפרועים? עירום פומבי מביך אתכם? יופי. ב "דום" זה לא קורה. לכו לשם. ואם כבר אתם פה, אני יודע שגדלתם בעיירת פיתוח, ולא השלמתם שתים-עשרה שנות לימוד. אבל תנו לי להסביר לכם משהו: סאדו מאזו לא אמור להיראות כמו משחק ב"טדי", ואתם לא יוצאים מגניבים יותר כשאם צורחים במשהו שבין אדישות לצחוק מגעיל קריאות ביניים מפגרות. האנשים: אני יודע שאני הולך להשמע מתנשא או חצוף. אבל נסו לקרוא את הקטע הבא בלי להעלב למשך דקה וחצי. בכל מסיבה יש אנשים אטרקטיבים, ויש כאלה שלא. זה לא נמדד במראה חיצוני. גם. קצת. אבל לא רק. זה גם לא נמדד בגיל. למרות שמסיבה שרוב אנשיה בני שבעים ושש לא תמשוך אותי... אטרקטיבי נמדד במשהו פנימי. חי ונושם. משהו סוער וסקסי. משהו מושך. המסיבה של אתמול הייתה מלאה באנשים לא אטרקטיביים בעליל. מלכות צבועות בשריון-איפור ומבט כבוי וחלול בעינים, יושבות בעייפות בצד ומרכלות. ארסים קולניים וויניליים לגמרי, חיפשנו קסם, ברק, דמיון, וקיבלנו קהילה זקנה ועייפה, מטופשת ונבוכה, מגובה בלהקת-ליווי וינילית שבהתה בטמטום גס ולא סקסי בכל מה שקורה מסביב. כמעט אף אחד ושום דבר לא נתן לנו תחושה של משהו אמיתי. של כיף. היו פה ושם יוצאים מהכלל (ורואים את זה ברגע הראשון) אבל הרוב היה כבוי ומסוגר או ציני וגס-רוח. אני מבין את זה. לגמרי. מי רוצה להפתח כשמסביבו מאה ארסים בפיג'מה שחורה עושים גרעפסים-של-מילואים? אז מסיבה אין, אנשים אטרקטיבים לא באים, ונשארים רק הנואשים, ואלו שבשבילם זה מפגש פורום וסיבה לקשקש קצת עם החבר'ה. כדי שלמחרת יהיה אפשר לכתוב פה "תודה ל** החמוד שעשה לי את הערב"... הייתי לפני כמה שנים בדאנג'ן. זה לא היה ככה. זה היה הרבה יותר מוצלח. גם בלי להבין הרבה אני מנחש ששם העסק יותר ממוקד. אני מנחש שלארס קשה לספר בבית שהוא הולך לדאנג'ן בלי להיות מטרה לבדיחות מפגרות של החבר'ה ("תזהר שאני לא יוריד לך כאפה, אה, סליחה אתה בטח תהנה מזה.. חה חה חה) אז העסק שם יותר הגיוני, ומושך אנשים יותר חיים ויתר בעניין. אבל למשהו מזעזע כמו המסיבה של אתמול לא ציפיתי משום מקום שבו"פורום הכלוב" לוקח את הפרטים שלך בכניסה... *** אני יודע, אני אקבל פה מתחת ים של תגובות כועסות מאנשים שנהנו עד הגג, ואשמע ניתוחים מלומדים על אישיותי המחורבנת על השחצנות, ועל גסות הרוח שלי עצמי. אבל אולי יהיה פה מישהו שבמקום להעלב ישמח לקרוא כיצד נראים הדברים בעיניים של זוג טרי ונלהב שבסך הכל רצה להגשים פנטזיה חדשה ובוערת. *** אבל רציתי להגיד שלמרות הכל הבנו שבאופן עקרוני אנחנו מאד אוהבים את הקטע, ופגשנו במסיבה איש אחד מקסים, והוא סיפר לנו שיש גם צורה אחרת. ויש מסיבות סגורות, ואנשים מכובדים, ואווירה סקסית. אז רק שתדעו שביקשנו ממנו נורא, והוא הבטיח שיודיע, ויעדכן, וברגע שיהיה משהו... אז עכשיו אנחנו מחכים. |
|
|
עטלפית על{לאסי}
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
תיאור מדויק!
אתה לא יודע איך אני שמחה לראות את הפוסט הזה, ולא בגלל שמחה לאיד, אלא כי גם לי יש עדיין את הפריוולגיה של "טריה בעסק" והשוק שבא עם ההתנסות.
תסלחו לי אנשי הנו לימיט על ההמשך, כל אחד והרגשתו. חוויית האאוטינג הראשונה שלנו כזוג, הייתה בנו לימיט. ואכן, גם אנחנו הגענו לבושים ל"אירוע" מתרגשים לחוות את ה"חוצלארץ" שבטח נמצא פה ו... הייתי פשוט בשוק. נכון שהמקום נראה בסדר, יחסית (ובעיקר מול הדנג'ן) מושקע, אבל שאר הדברים היו זוועות מבחינתי. החל מהקהל שהתנהג בגסות בזמן הסשנים, פער הגילים, הלבוש, ההתנפלות על החדרים שקורים בהם דברים והכי גרוע - המוסיקה. פשוט דיכאון. לא ידעתי את נפשי מרוב ביאוס אבל גם לא רציתי ללכת הביתה. ככה סחבתי ערב שלם בידיעה ברורה שאני לשם לא חוזרת, משתדלת להנות כמה שיותר. אחרי שבועיים הגענו לדנג'ן וזה כבר עולם אחר לגמרי. מוזיקה אפילה, מרתף אמיתי. יש בעיה קשה של חום כשרוקדים ברצינות, והמקום מוזנח קצת, אפשר אפילו לומר פרטצ'י. אבל יש משהו באווירה שלא חוטא לבדסמיות ולא לקהילה, יש חדרים פרטיים, יחסית, שגם מי שבא לצפות בהם מביט בשתיקה ובכבוד, יש סשנים שווים לא מעט ואנשים יפים הם לא דבר נדיר! [והדבר הכי מפתיע שחוויתי שם השבוע היה שכל הערב שירותי הנשים היו נקיים. לא יודעת אם זה היה בגלל ערב הפמדם או מה, אבל לא יכולתי שלא לשים לזה לב  ]. מאז הלימיט הייתי כמה וכמה פעמים בדנגן וכל פעם הייתה פשוט מעולה. עוזר אם מכירים את הקהילה, אבל אפשר להתערבב בקלות ואף מומלץ. זה עובד כל פעם
הדנג'ן הוא לא "חוצלארץ נוצץ"אבל הוא הבית האמיתי למי שבא לחפש בדסמ, לטעמי. בלי צלופן ופרקט, אבל עם הרבה עשן סיגריות, אפילה וקירות נמוכים שדופקים לי מכות בראש כל הזמן
אתה מוזמן לנסות. מעניין יהיה לדעת מה דעתך. [ואגב, בתור "חדשה" אני הכי נהנית במפגשי קהילה פרטיים. בינתיים החוויות הכי שוות היו שם (ובמסיבת המפדום של יום רביעי שעוד לא נרגעתי ממנה ].
בהצלחה ואל יאוש כלל
|
|
|
Venus in Furs(מתחלף)
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
לא יכולתי להגיב יותר טוב מהעטלפית.
(זו תגובה שהשתדלתי להימנע ממנה חרף נפוצותה , אבל כנראה שאין ברירה...) גם אני, חרף אהבתי לאנשי הלימיט ובראשן אורלי, ובכלל הערכתי לכל מי שמקים ליין בדסמי, וול, תמיד מצאתי את עצמי יותר באפלוליות הכנה והאמיתית של הדנג'. למרות שבהחלט יתכן שתגיע לשם ותתאכזב ג'סט דה סיים. האמת היא שזה ממש לא פשוט להקים ליין בדסמי בארצנו הקטנה והמצחינה. וצריך להצדיע למי שמנסה, ומי שמצליח, אפילו אם רק לפעמים. נסה שוב, גם שם וגם שם. בסוף תמצא את מקומך.... |
|
|
|
momi(שולט)
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
אכן כן....
בזמן האחרון משהו משתבש, וביטאת זאת נכונה, רציתי לכתוב עוד בהודעה פרטית, אבל לא חידשתי את מנוי הזהב
|
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
זד...
הביקורת שלך נוקבת אמנם אולם אין סיבה של ממש שתמצא את אותן תגובות
שאתה מצפה להן ..אולי כי הפעם הביקורת נכונה ואתה לא הראשון/היחידי שמעלה אותה בצורה זו או אחרת. ייטיבו מארגני הליין אם יקשיבו ויבינו שבתוך ערב רב של אנשי ונילה (כבודם במקומו..), סקרנים ,מציצנים ושאר סוטים (רחמנא ליצלן..) רובנו כבר היינו בסרט הזה ונמנענו מלחזור אליו- במקומות אחרים ובזמנים אחרים.. לא מדובר כאן על ההבדלים בין הלימיט לדנג' ,אנשים, ועם מעט בגרות נא להבין שיש כאן ביקורת ותו לא. כל השוואה תהא מיותרת ולא במקומה. |
|
|
המקל והגזר
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
מקומות הבילוי.
זד- היטבת להציג את המלך בעירומו.
זה המצב לאשורו, וכך הוא ישאר. גם כאן פועלים חוקי השוק, ובאין קהל צרכנים גדול, היכול לממן השקעות גדולות בעיצוב, הפקה ושירות, זה מה יש, וזה בדיוק מה שיהיה. הדרך היחידה להפיק מסיבת בדס"מ ראויה היא לשכנע את אחד מהמועדונים הגדולים, האומן 17 למשל, להפיק אירוע שכזה. עם הכח הכלכלי שלהם, איכות המקום, וכוחם השיווקי, אולי תוכל לחוות את מה שקיווית לו... |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
כשהקרקס התחיל לפני כשלוש שנים (או יותר) עוד בדנג'ן - הפסקנו ללכת. גם לא לנו לימיט.
רק המסיבות הפרטיות (כמו ערבי מיילדום של טיצ'ר ופט) הכילו את האווירה המתאימה. חבל. היום, רק הפלייארטיז הקטנים והסגורים מתאימים. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
כחובב אקסהיביציוניזם בעצמי, אני מתחבר ללא מעט דברים שכתבת כאן, אלא שאני יכול להוסיף שמבחינתי הדברים אינם מוגבלים לנו לימיט. בעבר נהגתי להסתשן בכל פעם שהגעתי למסיבה בדסמית, דאנג'ן או לימיט, אבל בפעמים האחרונות, בשני המקומות, אני לא מוצא את המוטיבציה להתחיל. אין שום דבר בדסמי או סקסי שיזרים את החשמל הזה ויעורר את החשק למופקרות בדסמית בריאה (שוב, מבחינתי).
יכול להיות שגם בעבר זה היה כך, ואולי זה אני שהשתניתי ושם לב לזה יותר עכשיו. המוזיקה הרי תמיד היתה מוזיקת ריקודים וסקרנים ומציצנים גסי רוח זה לא דבר חדש. אבל בכל זאת, נדמה שמשהו באווירה השתנה. איכשהו האיזון הזה שבין אווירת בדסמ-ריקודים-מפגש חברתי הופר, כך שהבדסמ מורגש הרבה פחות, ואיזו מידה של סליזיות קינקית שכן היתה קיימת פעם הוחלפה בפינת ישיבה לצלילי מיטב להיטי הפופ של הניינטיז. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
החבר זד
לצערי היטבת לתאר את האוירה , את הארוע , וכאילו הייתי אתך בכל מילה , צעד ומעשה .
מקווה שהמארגנים של שני המועדונים קוראים כאן , ו.. וישפרו את המסיבות גם לי יש הרבה להעיר , ולבקש תיקונים , אבל יש כאלה שהם "מובילי דעת הקהל" והם קובעים איך הכל יראה , ואני , פשוט מוביל את רגלי למקומות אחרים ( הרגליים מכוסות במכנסיים בד"כ ובמכנסיים יש כיס ובו ארנק !!! רמז דק ? ) . חבל לי שלא נהניתם , אתה ובת זוגך ... |
|
|
XXXXXXX(לא בעסק){כונפה מהכל}
|
לפני 17 שנים •
30 בספט׳ 2007
כל כך נכון וכל כך מאכזב....
לצערי הרב, גם לנו הספיק ביקור אחד במועדון הנ"ל.
חוץ מזה,מה אתה מצפה ממועדון חילופי זוגות עם תפאורה של בורדל ומוזיקת דיסקו (במקרה הטוב) משנות השבעים והשמונים? לא שיש אלטרנטיבה נורמאלית, מאחר וגם הדנג'ן הפך להיות מסלול הליכה למטיבי לכת עבור הגברים הבודדים ומזילי הריר שנעים ונדים כאחוזי תזזית מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. פעם....................................................................לפני המון זמן הייתה סלקציה בדנג'ן. לפיכך ולצערנו הרב. אנחנו מדירים את רגלנו מהמועדונים הנ"ל וחוסכים את הכסף למטרה נעלה של בניית מרתף מצוייד. |
|
|