מייקל ג'קסון(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
4 באוק׳ 2007
שירת המוות.
שרים בדממה
בחלקת השממה אין שרך על פני האדמה ורק העורבים מלקטים את חלקי גווייתה צלקות הכאב נשאו את מילתם האחרונה בכי הפנינה שלא מבריקה אלא דהויה אין תקווה ואין חמלה נותר העצב שהביא לנפילתה מתגלגלת ומתייסרת נשמתה מפוררת שרועה על אדמתה שותת דם נמקה לתוך העפר דעכה והתבוססה בהרס עצמה לא היה איש ששמע את קריעת הנשמה וצרחות כאבה רצתה כבר למות ברגע קט בהשתוקקות מרה עצרה את נשימתה חיכתה כבר לסופה אך ההמתה ארכה ונמשכה עם יסוריי נפשה עד שגופה נשחט והתיז שטף דמו אט אט שכל טיפה מכאיבה מקודמה טיפות הדם לא נשכחו ריחם העז פיזרו הרס וחורבן זרעו כאשר נמכה קומתה עד שהיא נמסה בשלולית הדם של עצמה היא היתה נערה יפה מלכת האדמה שלפתע כבר לא כאן האדמה בוכייה למותה של המלכה בכי מר בכי,שלא נגמר |
|
|
|
מייקל ג'קסון(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
4 באוק׳ 2007
חדר שחור:
נכנסתי לחדר שכולו שחור ואין קצה של אור התכריכים הלבנים שלא נראו מרמזים על סיום החיים שקט אפל אופף את המתים בערפל זימרת החרקים בקעה מתוך המתים ריח הגויות עלה באויר מעיד על הגופות הנשדפות מעיד על צלקות עמוקות אנו מביטים אחד על השני מוכים בחרקים שמכרסמים את שארית הגופות שמלאות בחתכים ומעלימים כל זכר בחלקים חש את הכאב האכזר שחודר עמוק ללא אבחנה עד שלפתע נעלם בשממת המתים |
|
|