| אליסון |
לפני 17 שנים •
9 באוק׳ 2007
כעס. הרגש החזק שמתעורר בי הוא כעס ורצון לדעת אם הסופר היה באמת חייל.
אני חושבת על ההבדל בין היחס האדיש שלי לסופרים, שרצו להרויח כסף מהספרים הנחותים של הסטלאגים והאדישות לבני הנוער שאוננו על ספרי שואה, לעומת הכעס שלי על התיאור של התעללות בפלשתינאים. התיאור נראה לי מבחיל והופך את הבטן מהרגע הראשון. אני מתיחסת אליו כמו לתיאורים של רוצחים, שהעיתונות תיארה את מעשה הרצח שלהם. הכעס שלי הוא פרקטי ורוצה לדעת איך תופסים רוצחים ואיך מוודאים שלא יתקרבו ליד קורבנות. אם הוא כתב והתבסס על מקרים אמיתיים, מוקצנים או לא, האדם שכתב נראה לי פושע. הוא היה צריך לדווח ולעצור. אם הוא המציא, האדם הזה מעליל ומשקר. אם יש לו פנטזיות על סקס אלים של התעללות בפלשתינאיות האדם הזה מבחיל בעיני. כל ההצטדקויות שמותר לפנטז על הכל לא משנות את הרגש שלי אליו. לו מותר לפנטז ולי מותר להרגיש ממנו בחילה ולא לרצות להכיר אותו. אני רק רוצה שאדם שמפנטז על אלימות כנגד פלשתינאים לא יהיה חייל שם. חשבתי איך לספרות הסטלאגים ולמאוננים עליה אני אדישה. אולי כי אלה שסבלו ממנה הם מדור אחר. אני חושבת שלהם היה קשה לראות שמאוננים על הסבל שלהם. |
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
10 באוק׳ 2007
FYI בלי להזכיר את "כלבתו" שלא היה מוצלח בשום רמה ,בטח שלא סיפרותית.
רוב הסטאלגים התמקדו במחנות שבויים יפניים, בהן היו סוהרות יפניות ושבויים אמריקאים ונעו בין הצלפות והתעללות,מעט וזיונים דמויי אונס הפוך- הרבה.או סוהרות גרמניות ושבויים אמריקאים ואותה עלילה. ואז,עלו ה"פטריק קים" ודומיו, וקברו את הסטאלגים. . היילני כתב/ה: מה שמבדיל את הסטאלאגים מספרות פורנוגרפית אחרת הוא השימוש במוטיבים נאציים. אולי זה מה שמשך את אותם קוראים. אלה שצידדו בהחלטה לגנוז את הספרות הזו, חשו ששימוש בשואה כחומר פורנוגרפי הוא ככלל עלבון, ובפרט אנטישמי. אבל, האלימות בספרים האלה אינה בהכרח מופנית כלפי יהודים. בכל אופן, ספר על התעללות של חוקרת שב"כ בפלשתינאי לא קורץ לי. אין לי עם זה בעיה מוסרית, אולי כי אני מבדילה בין עולם הפנטזיות למציאות - זה פשוט לא מזיז לי.
זיכרון השואה אינו מתמצה בפורנוגרפיה. יתרה מזאת, הסטאלאגים מובחנים ממנה. סרטים כמו "בחירתה של סופי", "רשימת שינדלר" או "הבריחה מסוביבור" מהווים מציאות בעיני, ולכן הם לא מקושרים למין ו/או לאלימות. קראתי סאטלאג אחד והוא היה משעמם למדי. השבויים היו בריטיים, ועיקר התיאור נסוב סביב גודל המחנה, הנשק והמאמץ המלחמתי של גרמניה ורוסיה. אני יכולה להבין למה גברים מצאו את זה מעניין. וזה כתוב גרוע. |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
10 באוק׳ 2007
הסטלגים, לא עסקו
במחנות השמדה או ריכוז של יהודים וזה FYI גדול. הנה, כאן http://www.haayal.co.il/story?id=423&NewOnly=2&LastView=2006-05-26+20:11:52 http://www.haayal.co.il/story?id=430 מה גרם להצלחת הסטאלגים בישראל בתקופה זאת? מן הסתם היו לכך כמה גורמים: הסטאלאגים היו שוברי הטאבו האולטימטיבי, הטאבו על השואה, כאשר תיארו עלילות ארוטיות ופורנוגרפיות שמתרחשות על רקע מלחמת העולם השניה ובמחנות ריכוז, ועל כן שום דבר לא יכול היה לגרות (ולזעזע) יותר מהם. מאידך, הם נמנעו מלחצות את הקו האדום בנושא זה, בכך שלא הזכירו כמעט את היהודים. במידה רבה, הסטאלגים מראים על שנאת נשים ופחד מהן, כפי שאולי ניתן להבין מתיאורי הנשים הדומיננטיות והסקסיות הללו, המתעללות בגברים החלשים יותר שברשותן. מצד שני, ניתן לטעון שבסטאלגים יש בעצם שחרור של דמות האישה, שבספרות העברית הפופולארית עד אז הופיעה כיצור חלוש שתפקידו היה לצרוח לעזרת הגבר הגיבור או לדאוג לשלומו. כאן לראשונה הוצגו טיפוסי נשים מסוג שונה, נשים חזקות, תקיפות, דומיננטיות, פרועות וחסרות עכבות; אולי ביטוי לביקורת חברתית נגד מי שמנסות לחרוג מחלוקת התפקידים המסורתית בבית. מאידך, יתכן שניתן לראות כאן צעד בכיוון הצגה שיויונית יותר של דמויות הגבר והאישה בספרות, אם כי כלל לא ברור אם היה זה צעד חיובי. |
|
|
המכשפה בג'ינס(מתחלפת)
|
לפני 17 שנים •
10 באוק׳ 2007
משעשע, אופטימי ואפילו מרגש לקרוא את הדיון הזה. לחשוב כמה התקדמנו בשנים האחרונות שהנושא הזה נידון בפתיחות שכזו. רק לפני כמה שנים בודדות כמעט רצו לתלות אותי כשכתבתי על סטלאגים בכמה פורומים של BDSM לרבות בכלוב
 
|
|
|
| MeMaster(שולט) |
לפני 17 שנים •
26 באוק׳ 2007
כתבה בנושא |
|
|
אליס בארץ הפלאות(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
11 בדצמ׳ 2007
לכל המעוניינם!
ניתן לצפות בסרט אונליין בלינק הבא:
http://yes.walla.co.il/?w=2/7801/1206979 |
|
|
אנדרפוט
|
לפני 16 שנים •
21 בדצמ׳ 2007
פנטזיות זה בסדר על כל נושא. גם לוליטה הוא לא בדיוק שיא הפוליטיקלי-קורקט, שני גברים מבוגרים שמתחנגלים על נערה בת 13. אנשים מכרו אותו, אנשים קנו אותו ואנשים עשו ביד עליו.
אז מה זה חייל צהל במחסומים או חיילות נאציות ואסירי שואה? כלום. האוננות לא גורמת סבל לאף אחד ואפילו אם היא מבוססת על סבל הסטורי של אנשים אחרים זה בסדר גמור, גם העבדים השחורים סבלו מאוד אבל כולנו משתמשים במושגים - עבד ואדון או אדונית ואין אם זה בעיה מוסרית. יש גם עניין של שיפוט מוסרי שאינו רלוונטי כי הרי אם היה מדובר בסטלאגים של סוהרות אמריקאיות ששומרות על שבויים נאצים - מישהו היה מתנגד לתיאור גרפי ומיני של אמריקאית מצליפה בגרינג? לא נראה לי. אז בגלל שהנאצים הם רעים והשבויים הם טובים, או היהודים קורבנות - אז יש זעקה. ולי בתור חייל קרבי בעזה היו פנטזיות מיניות פאמדומיות - איך התלמידות הערביות באוטובוס בי"הס אותו עליתי כדי לבדוק משתלטות עלי, לוקחות לי את הנשק ומתעללות בי. פנטזיה כזאת היא בסדר יותר מאשר פנטזית מייל-דום בסיטואציה זהה? יש גבול בין סאדיזם לבין מחשבות מיניות על סאדיזם, אצל הרוב הבריא של האנושות ולכן אין ליחס לסיטואציה שבה מתרחשת הפנטזיה הארוטית חשיבות מיוחדת. אין שום דבר סקסי במחנות השמדה או תאי-גזים אבל יש הרבה דברים ארוטיים בחיילות אריות בלונדיניות חטובות עם מדים של המפלגה הנאצית ומגפי עור. |
|
|