| nis(נשלט) |
לפני 17 שנים •
14 באוק׳ 2007
שחרור
כמה זמן חיכיתי לך
כמה עברתי עד לבואך והנה בהגיעך לאחר יגע רב דבר לא קם,דבר לא חרב הזמן לא נעצר,הנה מגיע המחר ואני שעדיין לא תופס, את גדולת הרגע מפספס... ואולי זה כמו כל דבר בחיים נאבקים נלחמים עד שמשיגים ואז כשבתהילה נוגעים הניצוצות נעלמים, האורות כבים,המסכים יורדים... פתאום שוכחים את הקושי והמאבקים. זהו טבע האדם, מבין את אשר פספס רק כשנעלם. וזה לגבי הכל חבר,אהובה והורים לפתע מאליו הם מובנים השגרה על ייחודם מאפילה ואלו שפעם היו מושא הבחירה היום בשבילנו רק הברירה... |
|
|
נקיטה(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
16 באוק׳ 2007
מקסים באטלר
הכתיבה שלך כל פעם מדהימה......
|
|
|