| LoveChilde(שולטת){Gur123} |
לפני 20 שנים •
29 בדצמ׳ 2003
קפריזה (פנטזיית נקמה)
כן, עיצבנו אותי במשרד היום. אוי, לו היה לי שקל על כל פנטזיית נקמה לא ממומשת...
**** הוא כבר קשור כשהוא מתעורר, ערום ובחשכה מוחלטת. עבורו, כמובן. כיסוי העיניים הוא למעני ונגדי- הוא שומר על בטחוני האישי, אבל מונע ממני את התענוג המלא של ההבעה על פניו כשהוא קולט שמשהו לא בסדר. מילא- נוכל להוריד אותו עוד מעט. ידיו קשורות ביחד אל שרשרת שיורדת מהתקרה- הייתי נחמדה מספיק לשחרר מספיק ממנה כדי שיוכל לתמוך בעצמו בקצוות אצבעותיו על הרצפה, לפחות עד שהוא יתחיל להתעייף. הוא מנסה לדבר, ואני תוהה מתי הוא יקלוט שחסמתי את פיו בכומתה הפרטית, המשופצרת להפליא שלו. המדים שלו זרוקים בפינת המשרד הקטן שמצאתי לנו, וכל הלילה לפני. במבט לאחור אני תוהה אם זה היה קל מדי. המיתוס של סם הרדמה בקפה קל למימוש בצורה כמעט מבהילה, ואנשים הרי רגילים שהוא עובד שעות נוספות ואני איתו עד שהוא מוצא לנכון לשחרר אותי. "מוצא לנכון"! עד שהקפריזה שלו משתנה, יותר נכון. חריאת. אבל הלילה הוא עבר את הגבול. השעה 2100, יותר משעתיים אחרי שהייתי אמורה ללכת הביתה ולהפגש עם חברים, והוא שחרר אותי ("רק תכיני לי קפה, אני כבר אנעל.") לפני בדיוק רבע שעה. אז הכנתי לו קפה, חיכיתי דקה וחצי בערך, והריינו כאן, מוכנים לשחק. הוא עדיין לא קלט- חושב שהוא ישן? אולי. הפנטזיות שלו בטח דומות לזה, רק שהוא לא הצד שקשור לתקרה כשהוא חולם את זה באמת. אבל אני לא חלום. "ערב טוב, סא"ל ת." אני מגרגרת. חייבת לזכור להנמיך את הקול שלי מספיק כדי שהוא לא יזהה אותו. הוא לעולם לא יזהה אותי פיזית, אחרי שאוריד לו את כיסוי העיניים- לא בתלבושת העור הצמודה ועם המסכה המגחכת ששמרתי מחגיגת פורים המשרדית. "ברוך הבא למשחק שלי." הוא נוהם משהו דרך הכומתה שנשמע כמו 'תני לי ללכת, זונה', ואני נאנחת עמוקות. "לא, לא. המשחק שלי, כן? והחוקים שלי. אתה לא הולך לשום מקום." אני מטיילת מסביבו והוא נאבק להסתובב, לשמור על קשר כלשהו, לעקוב. הוא נכשל. "אתה, יקירי, עצבנת אותי בפעם האחרונה היום. הגיע הזמן שאני אסביר לך בבירור איך, ולמה אתה לא רוצה לעשות את זה שוב." עכשיו אני לוחשת, פני סנטימטרים ספורים משלו. לפני שאתחיל, אני מסתכלת עליו, לומדת אותו בפרטי פרטים. פיזית, אין לו מה להתבייש. הוא נאה יותר מרוב הקצינים שאיתם אני עובדת, צעיר יותר ושומר על עצמו. אף פעם לא ראיתי אותו כל כך חיוור מתחת לשיזוף, אני חושבת בסיפוק. צעד ראשון הושלם. אני נעמדת מאחוריו. הוא לא יוכל לראות אותי גם אם ינסה, מכאן. בתנועה חלקה אחת אני מתירה את כיסוי העיניים, והוא מחדש את מאבקו בשרשרת. "נו נו נו, ילד רע." אני מודיעה לו. מתוך התרמיל הגדול שלי נשלף הנשק הסודי, צעצוע חביב שהשאלתי מידידה במיוחד לצורך זה, שיהיה בתיק למקרה חירום. "היית ילד רע, ת." אני חוזרת. הוא משמיע קולות עמומים של התנגדות, אבל אני לא באמת מקשיבה. "אתה אדם חסר אחריות, חסר יכולת מנהיגות, ואין לך שום רגשות אשמה, נכון? אני לא יודעת איך הפקידות שלך עומדות הזה, שלא לדבר על אישתך. גם בבית אתה מתנהג כמו בסדנת שטח?" שוט הרכיבה הקטן שרק באוויר ונשתל בחבטה מספקת על עכוזו השמאלי. צווחה של הפתעה וכאב נבלעה במחסום הפה שלו, אבל לא מספיק כדי למנוע ממני רעד של אושר. סוף סוף. "כן, תמשיך ככה. את זה אני אוהבת לשמוע." אני מחייכת לאט, ומצליפה בו שוב. "אתה. אדם. חסר. אחריות." אני מנקדת כל מילה בהצלפת שוט, "חסר מצפון, שחצן, בריון ומטריד ילדות קטנות!" הוא מתנדנד על השרשרת עכשיו, מנסה לשוא לברוח. לא ילך לו, המסכן, אני חושבת בלי חמלה. בן אלף. "אם עוד פעם אחת אתה מפיל את האחריות שלך על הקצינים הזוטרים, נעלם למשך שעות בלי הפלאפון, ותוקע אותנו עם להתנצל עבורך ולהמציא תירוצים מטופשים ללמה איחרת, אני נשבעת לך שעכשיו יראה לך כמו חלום ורוד!" אם כבר מדברים על ורוד, האחוריים שלו כבר עברו את השלב ומאדימים לאט. כן, הוא ימצא סיבות לא לשבת מחר, ואני יודעת שיש לו דיון של שלוש שעות אצל האלוף. חיוך זדוני מתפשט על פני. עוד אין לו מושג. "הכי חשוב," אם לא הייתי כל כך נגעלת מלגעת בו הייתי מפליקה לו אם היד, פשוט כדי לבדוק אם התחת שלו חם כמו שהוא נראה. אני מרפרפת עם כף ידי מעל הלחיים הסמוקות- הממ…כן. ככה זה טוב. קרובים לסוף. "הכי חשוב, מר פעם-הייתי-בקרבי, זה שאתה לעולם, אבל לעולם לא תשלח ידים למש"קיות שלי יותר. זה ברור?" הוא ממלמל משהו. אני שולחת יד אחת אל פניו ואת השניה לכיוון מפשעתו. אני תופסת לו את הביצים והוא צווח שוב. "אני רוצה תשובה, קצרה ולא מסובכת. ברור או לא?" אני שולפת לו את הכומתה מהפה. "ברור." הוא מתנשף, ולא מתנגד אפילו כשאני מחזירה את המחסום מיד למקומו. "יופי חמודי." אני אומרת במתיקות. עכשיו, עכשיו מגיע החלק הבאמת נפלא. "זה היה העונש שלך ממני, באהבה אינסופית." הסרקזם נקווה בשלוליות קטנות לרגלי, "מחר בבוקר, לעומת זאת…טוב, בוא נגיד שכמה מהפקידות שלי יותר נועזות מאחרות, ולוקחות את מדיניות הדלת הפתוחה יותר ברצינות." הוא מחוויר עוד יותר וממלמל עוד משהו. נראה לי שהוא סוף סוף קלט. "המפקד רוצה אותך אצלו לבירור ברבע לשמונה בבוקר." אני מבשרת לו באושר. כן, הוא הבין. צעד אחד לפני, אפילו, כי הוא מוצא כוחות חדשים להאבק בשרשרת. "לא הייתי ממליצה לך לעשות יותר מדי רעש, חמודי. מישהו מהחמ"ל עוד עלול לבוא לבדוק מה קרה לך." אני מלטפת את פניו המיוזעים והוא רועד. "אני אבוא לשחרר אותך בסביבות שבע וחצי מחר." נראה לי שהוא מתנגד נמרצות לרעיון, אבל איך הוא מצפה שאני אבין כשהוא מדבר דרך שכבות של לבד ירוק? "לילה טוב, סא"ל ת. ותזכור- אתה לא רוצה להרגיז אותי יותר." |
|
|
QriS(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
29 בדצמ׳ 2003
אהה !!! חהחהחהחה !!!! זה טוב !!!
נראה היה שהוא מתחיל ליהנות מזה... 
|
|
|
| Spicy |
לפני 20 שנים •
29 בדצמ׳ 2003
נייס |
|
|
slave for ever(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
30 בדצמ׳ 2003
אהבתי!
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
30 בדצמ׳ 2003
אוי את מעולה
מזמן לא נהניתי ככה מסיפור..ומזמן לא נזכרתי בימי הצבא העגומים.
אחחח..אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום, המפקד שלי היה מצדיע לי כל בוקר.
|
|
|
| Faara(שולטת) |
לפני 20 שנים •
2 בינו׳ 2004
וואלה פנטזיה!
היה סרט על מזכירות ששמות סם מרדים בקפה של הבוס הסורר...... |
|
|
| cxswed(שולט) |
לפני 20 שנים •
9 בינו׳ 2004
מזכיר באמת את From 9 to 5
הסרט שבו המזכירות מרדימות את הבוס ואחרי זה קושרות אותו הוא From 9 to 5 עם דולי פרטון ולילי טומלין והוא באמת סרט מעניין (ופמיניסטי).
|
|
|
|
slave for ever(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
9 בינו׳ 2004
Re: מזכיר באמת את From 9 to 5 cxswed כתב/ה: הסרט שבו המזכירות מרדימות את הבוס ואחרי זה קושרות אותו הוא From 9 to 5 עם דולי פרטון ולילי טומלין והוא באמת סרט מעניין (ופמיניסטי).
שיר הנושא ממנו הוא no milk today המפורסם. |
|
|
James Bondage(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
10 בינו׳ 2004
שיר הנושא הוא "Nine to Five" בביצוע דולי פרטון, שגם שיחקה בסרט.
No Milk Today יצא בשנת 1965, ואילו הסרט הנ"ל משנת 1980. ואני מוכרח לציין שעד שקראתי את הפוסט הזה, לא עברו אצלי פירושים לא-אורתודכסיים בראש ל- "No milk today"' , אבל מעכשיו הוא מקבל משמעות שונה 
|
|
|
| wanttobe(נשלט) |
לפני 20 שנים •
11 בינו׳ 2004
פנטזיה צבאית נהדרת.
אהבתי מאד ,
רק שאלה אחת סא"ל צעיר?? |
|
|