הפרי האסור. (אונגוינג... כל קשר מקרי לחלוטין)

הפרי האסור. (אונגוינג... כל קשר מקרי לחלוטין)

QriS​(מתחלף) • 10 בינו׳ 2004

זה לא היה אמור לקרות. זה לא היה מתוכנן. בקארמה היה על זה סימן של אסון מההתחלה והאלים ניסו בכל כוחם למנוע מהם להיפגש. גם שניהם ידעו שאסור להם להיפגש.

בכל זאת מישהו נרדם על השמירה ובסוף היא באה אליו, התגנבה לתוך חייו בזחילת חתול, בערמומיות, בסבלנות ובחוכמה. היא היתה כמו אש ללא גבולות, יפה וזוהרת, מחייכת ומוקפת בהילה של הערצה וחיוך נצחי, מאושר, בלתי מנוצח.

ביום שבו הם נפגשו נרשמה פעילות סייסמית ערה מהרגיל באיזור השבר הסורי אפריקאי, להקת דולפינים נצפתה נפלטת גוססת לחופי המדבר הנמיבי ו16 התאבדויות ספונטניות של צעירים דווחו בחדשות הרדיו האיזורי בטוקיו.

מלאך שחצן נקמן פיזר מעל השולחן שבו ישבו בבית הקפה אבקת תשוקה ופירורי כמיהה ובחוסר נסיון מובהק פיזר המון, הרבה יותר מדי, יותר ממה שהיה אמור להספיק במילא.

היא נשבעה לעצמה תמיד, הוא נשבע, הם רצו רק לבדוק, מקרוב.. לנפץ את האשליה, את האובססיה, אבל במקום צורה פשוטה הכל קיבל את הצורה המתבקשת שנרמזה מכל מה שקדם ליום פגישתם. שניהם רצו את הפרי האסור ועכשיו הוא היה מונח לפניהם גלוי ומגרה, יפה ומזמין מאי פעם. פרי תאווה אסור וממכר שזהר בצבעו המהפנט וכמו הזהיר: אני שורףףףף !!!

בשעות הבודדות שבהן היו ביחד לבדם, היו יושבים ומביטים עמוק בתוך העיניים המתרגשות, הדומעות, ומשפשפים ידיים מזיעות, הוא היה מצמיד את ידו בליטוף ללחיה והיא היתה מתמסרת כמו חתול לעורו, מתפנקת לתוך כפות ידיו. הם היו מדברים בלחש והיא היתה מקרבת את שפתיה אליו מתנשמת והוא היה עוצם עיניים ומריח אותה, מצמיד את שפתיו לשפתיה בעדינות ומנשק אותה. מצמיד אותה אליו בחיבוקה והיא היתה משחררת אנחת עונג יללנית. צוחקים ובוכים, אוחזים זה בזה, נתלים זה בזה, מבקשים אישור, הבטחה, הגנה.

הפרי לא איחר להראות את אותותיו בשניהם. היא התחילה לאכול המון והוא אכל פחות ופחות, היא הפסיקה לעשות סמים והוא עשה רק יותר. היא פגעה בו בכל דרך אפשרית והוא לא יכל לסבול את המרחק ממנה, היה מוכן לשמוע הכל, לקבל, להסתפק ורק לא לאבד אותה לחלוטין, לא לאבד את הקשר איתה, אליה, לתוכה.

אולי בגלגול אחר, אולי במצב אחר הכל היה יכול להיות מושלם. אבל יותר מדי חטאים, יותר מדי פירות אסורים, יותר מדי סימני אזהרה. היא לא היתה מוכנה להיות האישה השנייה והוא לא היה מוכן לאבד את הכל ואחר כך גם אותה. במונחים של משא ומתן זה נקרא קיפאון מדיני.

כל הזמן הזה ובעצם מההתחלה היא רצתה אותו. היא תמיד רצתה אותו. עוד לפני שנפגשו. היא קרעה את ליבו לכסות על הכאב האמיתי שלה. היא רצתה את כולו אבל היא לא העיזה לדרוש. גם אותה הפחד מהדחייה שיתק והם נותרו כמו שני נטיפים שיבשה ליחתם והם כמעט נוגעים, כמעט מתחברים, קפואים בזמן ותלויים מול אהבתם הבלתי ממומשת.

כשנפגשו לאחרונה, חיוכה הבטוח התחלף מולו באחד מבויש וחשוף, ללא הילה מגוננת, עיניה לא היו עוד צלולות והיא הייתה עייפה. הוא נתן לה את ליבו המכושף וחזר לבד למרומי מגדל השן. זקן ומשועמם. חלול, רקוב, נענש. הוא חזר לאשתו, לביתו, לחייו אך בעיניו נחרטה כמו צלקת בבואתה הנחשקת לתמיד.





(המשך יבוא... (?) אולי...)
(ים, צריכות לעבור שנתיים בשביל שאני אוכל לכתוב את זה כמו שצריך)
(כלובי, לא הייתי בטוח אם כאן או בפורום "לא קשור", אבל אני מעדיף לחשוב שאני "סוויץ'" ולא "לא קשור"... )
(תשמעו הרבה סחרוב פורטיס זה מעולה למוזה...)

QriS​(מתחלף) • 10 בינו׳ 2004

ניצוצות
ביצוע: רמי פורטיס וברי סחרוף
מילים: רמי פורטיס
לחן: ברי סחרוף ורמי פורטיס

כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר
צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל

זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה

הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.

זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה

Kale​(אחר) • 10 בינו׳ 2004

אני מהסס אם להגיב או לא
אבל בכל זאת
תודה על הכתיבה הזאת
נגע בי

QriS​(מתחלף) • 10 בינו׳ 2004

ואללה קייל היססת ?

קטעים אני גם מאוד היססתי אם לשלוח את זה או לא...
וגם כל הקטע עצמו מאוד מהוסס

אבל נראה לי שטוב ששלחתי, טוב שהגבת זה בטוח תודה.

הכל לטובה. (מי המציא את השטות הזאת? לא'משנה... עכשיו בכל אופן הכל לטובה )

creamy • 13 בינו׳ 2004

נעים, קשה...
תחושת החמצה גדולה.
זה ממש מכאיב לי.

תודה על הסיפור.
מבחינתי זה "קשור בהחלט"...