הבגידה הנוראה

סולוויג • 25 באוק׳ 2007

נריסה, אני מסכימה איתך שחלק מהאנשים לא היו בסיטואציה של נישואין ארוכי שנים, ולכן יכולים ליעץ רק מהמקום שלהם, אבל אני לא מסכימה שלעצות שלהם אין ערך.
אני נמצאת בנישואין קצרים של חמש שנים ותינוק, אבל אני חושבת שהדרך שמתחילים את הנישואין קובעת את מהלכם. אם מתרגלים לדבר על הכל יש סיכוי שבני הזוג יבינו יותר.

נשוי, לא אמרתי שבכל הנישואין מאושרים חייבים תקשורת. אמרתי שבעיני אם אין תקשורת-אין זוגיות אמיתית וההשקפה נובעת מהאופי שלי ושלו, ולא מכלל חברתי.
בנישואין שלנו הוא יכול לבוא הביתה ולספר שעשה פאדיחה נוראה ולקבל צחוק ועצה ואני יכולה לספר שאני חושבת שאני בדרך לפאדיחה והוא יחשוב על עצה או יבין. אנחנו משתדלים לא להיות שיפוטיים לחסרונות של שנינו ויודעים שלכל אדם יש חסרונות.

בסביבה שלנו אנחנו מכירים זוג, שאישתו היפהפיה בוגדת עם כל גבר בסביבה וממשיכה את הקשר חודשיים או שלושה עד שהיא חייבת לראות שהיא מצליחה עם הגבר הבא.
הרבה גברים שאנחנו מכירים בגדו איתה (לא בעלי-כי הוא היה מספר לי).
בעלה לא היה מסכים שהצורך להכרה בנשיות שלה, בגלל שהיתה ילדה דחויה עם בעיות קשות, יביא לבגידות. אנחנו חושבים שהם חייבים ללכת ליעוץ ומציעים לה ללכת, בלי לספר לו מה קרה אצלם, אבל הנישואין שלהם מאושרים: היא אוהבת אותו והוא אוהב אותה. היא מספקת את הצורך שלה והוא לא יודע ומקבל אישה מפנקת, שתמיד אומרת לו שהוא צודק בכל.
אנחנו לא יכולים לחיות בזוגיות כזאת, אבל זאת אפשרות. אני חושבת שהיא מוותרת על האפשרות שבעלה יעזור לה אבל היא אומרת שהוא לא יוכל. יש להם כבר שלושה ילדים, אבל אני ובעלי חושבים שאולי האחרון לא ממנו.

אני מסכימה עם מיוחדת שאם אתה שואל שאלה כללית אי אפשר לענות לך ואם אתה מספר על עצמך אפשר ליעץ.
אני חושבת שיש דרכים להתחיל להציג הכל ולא בבת אחת וזכותה של האישה להשתתף בהחלטה, אבל גם הדרך שתארתי על הזוג הקודם מביאה לנישואין יציבים. בעלי טוען שהבעל של האישה מנחש, אבל מעדיף להעלים עין כדי לשמור על הנישואין ועל אישתו.

אני לא בטוחה בהחלטה שלי אבל בעלי עדיין לא ערך שיחה. הוא השאיר רמזים כדי שאבין ואתחיל לחפש. הוא מכיר אותי ויודע שהבנתי ושתקתי בכוונה.

אתה מכיר את אישתך ואתה מחליט אם להסתיר ממנה חלק גדול מהאישיות שלך ואם תחיה בשקר. אתה מחליט להחליט בשבילה וזאת ההחלטה שהיא היתה רוצה.
אני לא הייתי רוצה זוגיות עם שקרים, בלי קשר למצב. אם היתה בעיה בתקשורת הייתי מנסה יעוץ מקצועי זוגי. אתה מחליט על הנישואין שלך.

עוד תגובות למגיבים

נשוי • 25 באוק׳ 2007

לנריסה: נניח שפתחתי את הדיון לטובת הכלל, ונניח שאני מוכן לשאת על כתפיי הרחבות את משא כל אותם ששותפים בחשאי לדעתי, וגם את כל אלה שמתעבים את המטרימונופובים אבל אין להם הכוחות לייצג את עצמם. מה רע בזה?
וארחיק לכת ואשאל, אם אולי, יווצר המצב שלו אחת (או אחד) מאותם מגיבים תוקפניים שבחרו לעצמם (במציאות או בתיאוריה) בפתרון זה או אחר, יקרה שעקב הדיון ישנה את דעתו, ולו במקצת. ואולי היא או הוא יחשבו פעמיים, ואולי בעתיד, כשהם ימצאו את עצמם (שוב?) בסיטואציה דומה זה יעזור להם לבחור לעצמם פתרון יותר מתאים להם. מה רע בזה?
ולבסוף, אם אני משמש כשק חבטות לכל השנאות שיש להם כלפי אחרים משמעותיים שהיו להם, ואני מאפשר להם להעביר אלי את כל הרגשות השליליים שלהם, כשאני מוכן לשאת על כתפיי (ההולכות ונהיות, הבה נודה על האמת, צרות יותר ) את המשא העצום הזה, מה רע בזה?

למיוחדת: כתבת: "אחר כך, כשהכל יתגלה- וזה יתגלה, כל העסק יהיה הרבה יותר מכוער". מנין לך? ראשית, מנין לך שיהיה יותר מכוער? ניסית גם וגם? ושנית, מנין לך שיתגלה? איזו סטטיסטיקה יש לך על כמות הבגידות שלא מתגלות אף פעם?

סולוויג • 25 באוק׳ 2007

תראה, אין סטטיסטיקה על כמות הבגידות שמתגלה, אבל כאשר הבגידה מתגלה היא גילוי של 100% ואז בן/בת הזוג מחליטים מה לעשות.

אישה של שכן של מישהו מהעבודה שלי עברה גירושין אחרי 20 שנים. התברר לו שיש לה מאהב במשך שנים ובלהט המריבה היא הודתה שאחד הילדים הוא מהמאהב. (במקרה הזה אני חושבת שיש הצדקה לשקר ואסור היה לאישה לספר, אבל היא לא חשבה עד הסוף).
עד הגילוי הזה היו להם נישואין מאושרים ולולא הבעל יצא באמצע העבודה ומצא אותה עם המאהב הוא לא היה מגלה והסוד היה נשמר.
הרבה בגידות לא מתגלות, יש ילדים שאינם של הבעלים ואני ובעלי מכירים עוד מקרה כזה. הכל נשאר סודי. במקרה של ילד לא חוקי אני חושבת שהאישה חייבת לשקר. לא יכולה לומר את האמת או לשקר. היא חייבת לשקר לטובת הילד.

תגובה לסילבר

נשוי • 25 באוק׳ 2007

לסילבר: לצערי לא ממש הבנתי את המצב הפרטי של הזוגיות שלך. במקום אחד כתבת:
"בנישואין שלנו הוא יכול לבוא הביתה ולספר שעשה פאדיחה נוראה ולקבל צחוק ועצה ואני יכולה לספר שאני חושבת שאני בדרך לפאדיחה והוא יחשוב על עצה או יבין. אנחנו משתדלים לא להיות שיפוטיים לחסרונות של שנינו ויודעים שלכל אדם יש חסרונות."
ואילו במקום אחר כתבת:
"אני לא בטוחה בהחלטה שלי אבל בעלי עדיין לא ערך שיחה. הוא השאיר רמזים כדי שאבין ואתחיל לחפש. הוא מכיר אותי ויודע שהבנתי ושתקתי בכוונה."
אז האם הוא יכול לבוא הביתה ולספר לך באופן חופשי כל מה שהוא חושב או יודע או חושק, או שהוא צריך ללכת סחור סחור כדי לא לפגוע ו/או לא להיפגע?

אני מעריך מאוד את הניסוח של הפסקה האחרונה שלך:
"אתה מכיר את אישתך ואתה מחליט אם להסתיר ממנה חלק גדול מהאישיות שלך ואם תחיה בשקר. אתה מחליט להחליט בשבילה וזאת ההחלטה שהיא היתה רוצה.
אני לא הייתי רוצה זוגיות עם שקרים, בלי קשר למצב. אם היתה בעיה בתקשורת הייתי מנסה יעוץ מקצועי זוגי. אתה מחליט על הנישואין שלך."

ניתן להבין ממנה שלך יש האמת שלך, ואת מבינה שלאחרים יש האמת שלהם, ואם זה מה שהתכוונת, אני מסכים איתך. אבל אשאל אותך ככה:
אם נניח שבעקבות הייעוץ (או בלעדיו) יתברר איזה סוד שימנע ממך להמשיך את חיי הזוגיות הטובה שלך עם בעלך, ויוביל לגירושין (אולי אפילו מכוערים?), או לחילופין במידה ותחליטי שלא להתגרש, עצם הידיעה תפחית מאהבתך והערכתך את בעלך, ותגרום לך לחוות רגשות שליליים כלפיו, האם לא היית מעדיפה לא לדעת?

ולעצם הייעוץ. אני לא ממש מבין למה את ואחרים מייעצים כל הזמן ללכת לייעוץ. מניין לכם שהייעוץ הוא פתרון קסם לכל המצבים? מה יכול הייעוץ לעזור כאן? מניין לכם שהייעוץ לא יגרום יותר נזק? לצורך הדיון תניחו את העובדות הבאות:
1. בני הזוג אוהבים מאוד זה את זה, ורוצים לבלות את שארית חייהם יחד.
2. אין שום קצר בתקשרות. אם אחד מחליט שהוא רוצה לדבר על משהו, השני מקשיב לו קשב רב.
3. יש הבדל עצום בין היכולת להקשיב, להבין, להכיל, לגלות אמפתיה, ובין היכולת לחיות באופן אישי עם ידיעה זו או אחרת. זה שמישהו יכול להבין שלאיקס זר יש פנזטיה כזאת או אחרת לא אומר שהוא יכול למשל לקיים סקס עם בן זוגו בידיעה שתוך כדי הסקס בן הזוג מריץ פנטזיה כזאת בראשו. יכול להיות שעצם הידיעה הזאת, עם כל האהבה שהוא רוחש לבן זוגו, ועם כל הרצון הטוב שיש לו, ועם כל הייעוץ שבעולם, יגרמו לו למצב שהוא לא יכול יותר לעשות איתו סקס, והוא ייסגר לתוך עצמו, וייאכל מבפנים. מה אז?

לעניין הילד מחוץ לנישואין, והצורך לשקר במקרה הזה, אפילו ההלכה והרבנים מסכימים איתך. הם מנסים בכל דרך לדחות ולא לקבל עדויות שהילד הוא ממזר. והנימוק שלהם שעדיפה טובת הילד על פני האמת.

Re: תגובות למגיבים

Mary Jane • 25 באוק׳ 2007

היי נשוי
אני מבינה שאתה רוצה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, אבל זה לא אפשרי, מן הסתם.
וודאי שאם אשתך תדע על מאוויך זה יגרום לה למרמור, אחרי הכל, אתה מתכנן להתענג עם נשים אחרות או לחילופין, מעוניין להתענג בדרך שאין לה חלק בה. את המרמור עליך לשאת, אבל נדמה שגם אותו אינך מוכן לסבול ומעדיף להמנע ממנו בכל מחיר. זה אמנם מצטייר כאקט אוהב ומגונן, אבל לפי דעתי הוא לא נטול אגואיזם- אתה יודע שכשהיא תהיה ממורמרת ובוכיה זה יכאיב לך עד מאוד, ואתה מבקש למנוע מעצמך את הסבל הזה.

אני חושבת ששזה הכרחי שתאמר לה ותדבר איתה, אחרי הכל היא בת הזוג שלך לחיים, עם מי תחלוק את סודותיך וחלומותיך אם לא איתה? אתה יכול לדבר ולהסביר לה את מצבך ברגישות ואם היא עדיין תחליט להתבצר בעמדה ממורמרת ובוכיה במקום למצוא פתרון איתך- עליך להחליט מה חשוב לך יותר- סקס פראי, מחרמן בטירוף, כזה שיעלה ניצוצות- או המשפחה שלך.

נכון, אלו אינם נישואים קתוליים וכפי שאמרת, "בהשתנות הנסיבות, יש מקום לבחון מחדש את ההתחייבויות". כשבוחנים התחייבות, התחייבות שנחקקה בין *שניים*, להזכירך- עושים זאת ביחד ולא לחוד. אם תחליט לעשות זאת לבדך ולהפר את אותה התחייבות הרי אתה בוגד, זאת ודאי אתה מבין.

אדם משתנה רבות עם השנים שחולפות במסגרת הנישואים, זה בהחלט הגיוני שדעותיו ורגשותיו וכן תשוקותיו לא יקפאו אלא יתפתחו. לכן לא טענתי שהתחייבת על משהו וחובה עליך לקיימו. מה שכן אמרתי הוא שבמסגרת ההתחייבות וחוזה הנישואין עליך לנהוג בכנות עם בת הזוג. אם אינך מעוניין בהתחייבות תוכל להסירה מעליך, אבל כל עוד אתה מעוניין בה עליך לקיים אותה באופן הוגן.

אני חושבת שעבור אנשים רבים זה קשה עד בלתי אפשרי לצמצם את הפעילות המינית במשך שנים כה רבות לפרטנר אחד. מסגרת נשואים מונוגמית כופה דגם כזה של התנהלות, על אף שברור שזה גורם סבל לרבים, חלק גדול מהם הם חברי הקהילה והאתר הזה. עם ההבנה הזו, שהגוף הממסדי הזה חונק אותך, אתה יכול לעשות משהו. אתה יכול להכניס בו שינויים, להביט על הדברים באופן ליברלי יותר ואת זה עליך להסביר לאשתך.

אתה מבקש מינימום של נזק, כאשר אינך מתיר לאשתך לחשוב על הנזק המינימלי ולהרהר בכך. אתה נוטל ממנה את האופציה להחליט, כאילו שהיא לא מפותחת בשכלה או ברגשותיה ואינה מסוגלת להתמודד עם המציאות וקשייה. זו התנהגות שיש בה מן החוצפה, לדעתי.

בנוסף, אתה חושב שאתה מעמיד את התועלת מעל למוסר וכך ראוי לנהוג, אבל אני טוענת שהמוסר קודם. זכור, לא מדובר בסתם אישה, אלא במישהי שאתה אוהב, אשתך.

בנוגע לאופציה האחרונה שהצגת- לבגוד ואם אשתך תגלה להסביר לה בדיעבד מה היו מניעיך, בתקווה שהיא תבין- זו אופציה בזויה ביותר, לדעתי. אינך מבין עד כמה זה פוגע לגלות שהאדם בושמת מבטחיך, טיפחת וקשרת נפשך בנפשו בוגד בך בצורה מכוערת כזו? אינך מבין שלחיות בשקר זה נורא?
אתה תלך ותתהולל לך, תתענג על החיים ועל מה שיש להם להציע והיא תקדיש את כולה לתא המשפחתי שלכם, זה נראה לך הוגן?
עם זאת, כבר העדת על כך שאינך מקדש את ההוגנות, כך שטיעון כזה ודאי אינו מדבר לליבך...

אני לא מדברת מנסיון אישי, שכן מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו ולא שקלתי לבגוד בבן זוגי. בחרתי לי בן זוג שיבין את צרכיי ושיבין שאת חלק גדול מהם איני יכולה לממש במסגרת הזוגיות שלנו, והוא אכן מבין זאת. מעבר לכך, כפי שציינתי קודם לכן, איני חושבת שעליך לעמוד במקומו של אדם ע"מ לשפוט כיצד נכון לנהוג (ונתתי דוגמא: לא נוכל לשפוט אף אחד אם לא נעמוד במקומו, ואז מה נעשה עם האנסים, הרוצחים והדומים להם?).
הנסיון שלך לערער את כוחם של הטיעונים של כל מי שאינו 'במצבך' אולי ידחק את אותם טיעונים הצידה, אבל הכתובת עודנה על הקיר.

תגובה למארי-ג'יין

נשוי • 25 באוק׳ 2007

מארי-ג'יין: נכון שלראות אותה סובלת יעציב גם אותו, ונכון שאיננו רוצה בכך. אז מה? מילא אילו טענת שהוא אגואיסטי בזה שהוא מממש את נטיותיו, אבל לטעון שהוא אגואיסטי בזה שהוא מגונן עליה? מה רע בלרצות לגונן עליה? אולי תטעני שאסור לעשות שום מעשה טוב, מפני שהוא אגואיסטי, כי הוא גורם לעושהו הרגשה טובה?

עדין לא הבנתי למה אדם צריך לחלוק סודות וחלומות עם אדם אחר שלא מסוגל להכיל אותם. למה הוא לא יכול להתחשב בו, ולמנוע ממנו את הסבל הכרוך בזה. לא כל דבר בחיים מושלם, וגם הנישואין המושלמים הם אף פעם לא מושלמים לגמרי.

דיברת על מוסר. מהו המוסר? מה אסור ומה מותר? מי קבע לשקר זה פחות מוסרי מאשר לגרום נזק? כדאי לך לקרוא קצת את קאנט. כשאדם בא לחשוב איזו התנהגות שלו תוגדר כמוסרית ואיזו לא, הוא צריך לחשוב האם הוא מסכים שככה ינהגו כלפיו. כמובן שתהיה זו צביעות לדרוש קודים אחרים מבן הזוג. אבל אם אדם חושב שבמקרה הצורך הוא היה מעדיף שהאחר יעשה מה שצריך בחשאי, בלי לספר לו, בלי להעיק עליו, אז למה זה לא מוסרי אם גם הוא עושה ככה?

ה"אופציה האחרונה" היא לא אופציה מבחירה. כמובן שאם בוחרים באופציה של מעשים בחשאי רצוי להקפיד שהם יוותרו חשאיים. אני רק אמרתי שגם אם זה מתגלה, אפשר להסביר בדיעבד, לאחר מעשה. יכול להיות שיש אנשים שיכולים להשלים בדיעבד עם דברים שלא יכולים להשלים איתם מלכתחילה. יכול להיות שלבוא לבת הזוג ולבקש את הסכמתה מראש יגרום לה לסרב ואולי לחשוד שמשהו קורה אפילו אם לא קורה כלום, ומה ההשלכות של מצב כזה אני לא חושב שיש צורך להרחיב. יכול להיות שזה יגרום לה להסכים אבל מתוך מצוקה גדולה, והיא תמיד תאשים את עצמה שהסכימה. יכול להיות שלאחר מעשה היא תגיד: זה לא מקובל עלי - אנחנו נפרדים. ויכול להיות שלאחר מעשה היא תגיד: אני מבינה שעשית מה שעשית, אני מבינה שיש לנו אופציה להיפרד, אני בוחרת בדיעבד להשלים עם המצב ולהמשיך את החיים המשותפים.

לסיכום, הרשי לי לספר לך מניסיוני האישי. כשהייתי צעיר, השתתפתי בהפגנה פוליטית. לידנו עמדו מספר מפגינים מהצד השני, והתפתחה שיחה מעניינת. האיש איתו התווכחתי היה מבוגר ממני בכעשר שנים. אני טענתי בלהט לזכות דיעותי, והדפתי הלאה את כל הטענות שהשמיע. בסיכומו של דבר הוא אמר לי ככה: "אני רואה שאתה מאמין גדול באידאלים שלך, אבל אתה תראה שהחיים הם לא אידיליה, ועם הזמן תשנה את דיעותך." תשובתי אליו היתה: "הדעות שלי כפי שהשמעתי אותן כאן הן ההגיון הצרוף, ואין שום סיכוי שאחשוב בעתיד אחרת". וטעיתי.

lain • 25 באוק׳ 2007

"ואבא שבוגד הוא בטח ובטח לא הופך אוטומטית לאבא רע, ...אין קשר בין הדברים.
ללא ספק ישנם פתרונות אחרים אבל גם אם הוא בוחר בבגידה זה לא פשע נגד האנושות,
זו פגיעה בזוגתו בלבד. "

כפי שאני רואה את עניין הבגידה - הציטוט הנ"ל הוא שגוי. הגבר לא בוגד רק באשתו אלא גם באמון ילדיו. לכן לראייתי, גם חווית אבהותו נפגמת. בגידה היא מעילה באמון ולא ניתן להגדירה רק באמצעות נשוא הבגידה (האישה במקרה הזה) או האקטים שהתבצעו במסגרת הבגידה (מין מלא לעומת סאשן עם בגדים וכו'). בד בבד, לא חושבת שאנשים שבוגדים צריכים לעמוד למשפט קהילתי, איש אישה וסיבותיהם.

מאידך, אני לא כל כך בטוחה שהאחוזים שהאישה תביע תמיכה או אף (והנה רעיון מחתרתי) תרצה לקחת חלק בסטיותיך, כל כך אפסיים (חד ספרתיים לטענתך). הכל תלוי באיך שמציגים את הדילמה. אם היא באמת אוהבת , לא מאמינה שתביע סלידה כל כך עמוקה עד כי תפרק את הזוגיות שלכם. ובהנחה כי הזוגיות פורקה עקב רצונך לשתף אותה בתשוקותיך, אולי מלכתחילה זוגיות זו לא נועדה להמשך לאורך זמן. אנשים משתנים במהלך חייהם וזוגיות טובה היא כזו העוטפת את בני הזוג ומשתנה יחד עם הנפשות המכילות אותה.
בסיכומו של עניין- הכל עניין של רצון הדדי של שני בני הזוג. וכשיש רצון תמצא היכולת.

בהצלחה.

סולוויג • 25 באוק׳ 2007

אתה שואל כללית, אבל אתה מחליט על עצמך. אנחנו לא יודעים מה קורה אצלכם.

ביעוץ יסבירו לך שלא כל שיחה חייבת להיות בשיטת ה"זבנג וגמרנו". אתה מציע לה 6 אפשרויות והיא בוחרת. השיטה שלנו היא להתחיל לדבר "סחור, סחור" ואחרי שהשני חושב הוא ממשיך בשיחה. אני לא חושבת שאין תקשורת אם לא מפילים על האישה את שש האפשרויות ואומרים:"אישה, תחליטי".

סיפרו אתמול שלאה רבין היתה המנוע של בעלה והיתה לה דעה בכל דבר.
כשרבין רצה להחליט ונמאס לו היה אומר:"אישה, אולי די?" אמירה כזאת בצחוק מראה שהקשר ביניהם חזק, אבל אומרת מי הקובע בפוליטיקה. הם סיפרו שלאה רבין קבעה בכל הדברים בבית. שמענו ואהבתי את הגישה, שהיא ידעה הכל והתערבה בכל. אמרתי לבעלי שהם מודל לנישואין טובים.

אני לא יודעת מה יקרה בעוד 20 שנים. כל אחד מגיע למקום אחר. אני יכולה לספר על השיחה, שאתה קורא לה "סחור, סחור".

הוא: "לפני הודו היתה לי הבדסמית שלי. לא סיפרתי לך עליה כי היא לא היתה חשובה. היה סקס מדליק."
אני: "כאילו, ניסית פעם אחת או פעמיים כדי לראות איך זה?"
הוא:"לא, מה פיתום? יותר משנה, לא פעם או פעמיים."
אני."אה. מז'תומרת בדסמית?"
הוא:"אשכרה בדסמ עם הכל. הייתי השולט שלה. היה מדליק."
אני:" אה. הא, אה, הא, אתה מתגעגע לזה?"
הוא: (כאילו לא מבין) "אליה? לא. עזבתי אותה כשנסעתי להודו אבל הסקס היה מדליק. הראתי לך את האלבום מהודו?"

הוא ידע שאני אלך לחפש ובפעם הבאה אני אמשיך את השיחה. הוא לא צריך לומר לי:"אישה, יש לך כמה אפשרויות."

ביעוץ יכולים להסביר לה שפנטזיות לא מורידות מהערך של בן הזוג ויסבירו לך איך לדבר איתה, אבל אתה תחליט.

אני לא רוצה לאהוב גבר שהמצאתי בדמיוני. בסוף אגלה שאני לא אוהבת את בעלי, אלא מישהו שהמצאתי. אני רוצה להכיר אותו לטוב ולרע. אם, למשל, הייתי מגלה שבעלי רוצה בקשרים עם גברים הייתי מתגרשת, בלי לשפוט אותו, כי הוא יפסיק להתאים לי. יש דברים שמביאים לגירושין, אבל לא תמיד הגירושין הם פתרון רע. לפעמים הם פתרון טוב.

אנחנו לא מחליטים בשבילך. אתה לא חייב שנאשר את ההחלטות שלך.

אמרתי כבר ?

הג'וקר • 25 באוק׳ 2007

אמרתי כבר?

...ולכן נשוי יקירי ,תקבל כאן שתי תשובות אוטמטיות:

תקבל כאן את "האני מאשים" מכל הרווקות והרווקים והנשואות החוששות (ולא כי הם צבועים - הם פשוט לא מבינים, הם לא יודעים , הם לא היו שם)

ותקבל כאן את האני מבין מכל הנשואים והנשואות שנמצאים במצבך.



וברוח הפוסט :

איש אחד יושב כל יום בבית קפה ובדיוק וכל יום בדיוק בשעה שלוש הוא אומר לחברים שלו - אני חייב ללכת ,יוסי מתחיל לנגן עכשיו.
אחרי כמה שבועות שואלים אותו החברים - הוא מנגן כל כך יפה היוסי הזה שאתה הולך לשמוע אותו כל יום?
והוא עונה - אני באמת לא יודע , אני הולך לשכב עם אישתו.

יש משהו שלא מתחשבים בו כאן -

בכוח המוח-אשה • 25 באוק׳ 2007

אתה יכול לאהוב מישהי, אפילו מאוד, ולרצות להביא את ילדיך ממנה לעולם,
היא יפה, היא מתוקה, היא חכמה. היא יודעת לנהל את הבית למופת.
כשאתה מגיע הביתה הילדים שלך יפים ורחוצים, והגדול סיים שיעורים,
ארוחת הערב שלך מוכנה, והיא אפילו מחייכת לקראתך כשהיא מגישה לך.
אתם רואים סרט יחד, מתגפפים, היד שלך מרפרפת על חמימות הגוף שלה -
היום אתה תתן את חלקך לממוצע החודשי: משהו כמו 6-8 פעמים בחודש.

ואתה גם אוהב מאוד בדס"ם, קשוח, זנותי, פרוורטי.
אתה רוצה להצליף בכלבה, ולתת לה להסתובב על ארבע בחדר עם גאג, מריירת לכל עבר,
ואז לתת לה ללקק לך את אצבעות הרגליים כשאתה כמעט מפסטנג לה את התחת הלוהב שלה.
ואתה ממלמל משהו על זה שכלבה כמוה לא תשבע משישית כושים, כי היא כזו זונה מיוחמת.
אתה כל כך רוצה לעשות את זה,

אבל ראבק,


לא לאשתך.


היא, יש לה תפקיד מסויים, וכמו שאמר מישהו: איך אפשר לתת לה למצוץ? אלה השפתיים שמנשקים את הילדים בבוקר.


אז יכול להיות שחלק מהבעיה היא לא שהיא כזו קרירה ולא מתעניינת, אלא להיפך -
שלא תמיד יש רצון לקלף אותה,
שלא בטוח שהבעל באמת רוצה לדעת כמה אשת חיקו היא באמת שרמוטה אמיתית,
שהוא לא רוצה לגלות שבמעשים מסויימים גברים יכולים לקחת אותה לחוסר שליטה, ו.... אוי,
זה יכול להיות הרבה יותר מפחיד מלמצוא איזו זנזונת-על-מוכן.


ואז הם מגיעים לכאן ומציגים איזו תבנית פסאודו-הגיונית, עמוסה באגים,
באתר של סוטים, כאלה שיבינו, שהרי אי אפשר לחיות בלי זה.
זה לא שהוא רוצה מישהי אחרת, הרי על זה הוא התחייב וידע על מה.
מה פתאום, פתאום נגלה לו צורך, משהו שהוא חייב, או לפחות מאוד צריך.
נניח כמו...
לשחק כדורגל עם חברים. זה לא שאכפת לו לשחק איתה כדורגל, אבל היא לא מתעניינת בזה,
אז אין ברירה, הוא חייב לשחק את זה עם חברים.
אבל בגלל שהיא לא מבינה שזה כמו כדורגל, הוא יסתיר ממנה, והכל יהיה בסדר.

אלא מה?
מישהו יצטרך לשאת ברגשי האשם האלה, אלה תחושות לא נוחות בעליל.

אז מי ישא בהן?

התשובה פשוטה - הוא ישליך עליה. בגללה הוא צריך ככה, וזה היא אשמה, והיא לא מבינה אותו.
למעשה אף פעם היא לא הבינה אותו. היא אילצה אותו עם המרובעות שלה.
וארוחת הערב גם בלי מלח, והיום היא גם לא מחייכת. כאילו שהוא לא נותן את הנשמה בשביל הבית והילדים ובשבילה. (וכן, הוא יודע שהזמן שהוא מקדיש לשפחה שלו מונע ממנו זמן איכות עם הילדים, או פרנסה, או כוח לסקס עם האשה)
היא לא מחייכת כי הוא כבר לא מביט לה בעיניים, ובמבט השואל שלה. והוא מנסה להסוות את החיוכים הקטנים כשהוא נזכר במה שהיה אתמול עם ההיא, והוא פתאום מבין שהוא חייב להזהר כי לא חייבים לתפוס על חם כדי לגלות ממש..
ואז הם רואים סרט יחד, אבל היום הוא לא יתרום את חלקו לממוצע החודשי.

הקרע מתחיל, ככה מחלחל שקר.
ויום אחד היא תהיה מנוכרת וכועסת, משהו לא עובד בקשר,
והיא תכיר מישהו, והוא יספר לה שהוא שולט, שיש עולם כזה ש..

האם אני שופטת?
אני לא בטוחה, אבל נדמה לי שיש דינמיקת יחסים כזו, דינמיקה שהחיים מכתיבים, וכל מה שאתה מכניס שם מתערבב בכל התחומים באופן מכעיס, ומייצר תוצאות.

האם יש לי פתרונות?
גם לא, לצערי.

אתה רק תצטרך לזכור שלכל החלטה שלך יש מחיר. אני מציעה להשתדל להסתכל על התוצאות האפשריות בפריזמה רחבה..