בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבגידה הנוראה

נשוי
לפני 17 שנים • 25 באוק׳ 2007

עוד ועוד תגובות

נשוי • 25 באוק׳ 2007
לליין: את ואחרים מנסים כל הזמן למשוך לכוון של הידברות ומציאת מכנה משותף. מדוע אינכם מסוגלים להבין שהדילמה קיימת במצב שבו נעשתה כבר הידברות כזאת או אחרת, והסתבר שאין מכנה משותף לקטע? האם אתם כל כך שקועים בקטע שאתם לא רוצים להאמין שיש אנשים שלא רוצים בדס"מ בשום מצב, כי הם לא אוהבים שמשפילים אותם, כי כשכואב להם כל הליבידו נגמר להם, כי הם רוצים להגיש חופשיים ולא קשורים תחת שליטה, מנטלית, אזיקים, חבלים, רצועות עור וכיוצא בזה? גם האנשים הווניליים האלה יש להם לפעמים סקס טוב ומספק, והם לא רוצים יותר מזה. אז קחי את הדיון שלנו למצב שכבר היתה הידברות בין בני הזוג, ולשניהם ברור מה כל אחד מהם אוהב ועד כמה הוא מסוגל ללכת לקראת האחר. קחי לדוגמה את המצב שמישהו רוצה מציצה, והיא - כמה שלא מסבירים לה שזה הגייני ונקי, היא בכל זאת נגעלת. את מה את מציעה? שהיא תמצוץ דרך שקית ניילון? או קחי למשל את המצב של סילבר, שמדווחת שאילו הסתבר לה שבעלה חושק בגברים היא לא היתה יכולה להישאר איתו. את חושבת שהיא טועה? את רוצה לשכנע אותה אחרת?

לעניין הילדים. יחסי האישות של ההורים הם מחוץ לתחום השיפוט של הילדים. הם לא מעורבים בהם בפועל (לפחות לא לפי הנורמה), והם גם לא אמורים להיות מעורבים בפרטים של מי ומה קורה שם. אם הזוג הוא "זוג פתוח", או שהוא מצרף צלע שלישית, או שאחד מהם משרך את דרכיו, כל אלה אמורים להיות חסויים מהילדים לא פחות משחסויים שאר הפרטיים הטכניים של איך הוא חודר אליה, או היא חודרת אליו, או כמה אצבעות הוא דוחף לה ואיפה. מכאן, שהילדים לא אמורים לצפות לשום נורמה כזאת או אחרת ביחסי האישות של ההורים שלהם, ולכן כל שינוי במצב, בין בידיעתם ובין שלא בידיעתם, איננו בבחינת בגידה בהם.

לעומת זאת, פירוק הזוגיות במצב שהיה אפשר להימנע מלפרק אותה, זאת עשויה להיות פגיעה בלתי מוצדקת בהם.

לסילבר: מה יעזור כאן הייעוץ? מה פתרון הקסם? אילו בעלך גרר אותך ליועץ, כדי שהוא יסביר לך שזה לא כל כך נורא, וגם אם בעלך חושק בגברים הוא עדין בעצמו גבר, זה היה עוזר במשהו? היית משנה את דעתך? היית מוכנה ללכת לפתרון ביניים כמו שלישיה עם עוד גבר? השאלות הנ"ל רטוריות, והתשובות האישיות שלך, עד כמה שהן מעניינות מבחינה מציצנית, לא חשובות לדיון גופה. ברור שיש נשים שלא תסכמנה להתפשר על שום דבר, וברגע שתדענה שהבעל חושק בבעל, הוא לא תוכלנה יותר להיבעל איתו הלאה. אז מה עצה ותבונה תשיאי בעליל לאותו בעל?

ברור ש"אתם" לא מחליטים בשבילי, וברור שאת ההחלטות שלי אני מקבל בעצמי. ואם זה לא מספיק ברור אני אומר את זה שוב, אין לי שום צורך שאף אחד יאשר את ההחלטות שלי. אבל הדיון כאן לא הוצג כמקרה הפרטי שלי, אלא כדיון כללי. לטובת אלה שעוד לא החליטו, לטובת אלה שאולי עקב הדיון ימצאו לנכון לשנות את החלטותיהם, לטובת אלה שבעקבות הדיון יוכלו להבין שגם אם הם היו מחליטים בכוון מסויים, יש אנשים שהחליטו להחליט אחרת.

לג'וקר: כבר אמרתי לך, חלק לא מבוטל מההתקפות מגיע מהגרושות דווקא.

איש אחד שאלו אותו: תגיד אחרי הסקס אתה שואל את אשתך איך היא מרגישה? והוא ענה: תלוי, אם לא נגמרה לי הבטריה של הסלולרי.
סולוויג
לפני 17 שנים • 25 באוק׳ 2007

לא הגבת ל"בכוח המוח" בעמ' 5

סולוויג • 25 באוק׳ 2007
השאלה אם לא נופלים למלכודת שמציגה "בכוח המוח" בעמ' 5.
שים לב שבאתר הכלוב גולשות הרבה מאוד נשים נשואות, שבעליהן לא יודעים על הקשר. באתרים האחרים ברשת גולשים עשרות ומאות אלפי גברים ונשים, שבני הזוג שלהם לא יודעים על "ההשלמות" מחוץ לנישואין.

יש סיכוי שהאישה מרגישה שהבעל מוצא "השלמות", וכעבור כמה זמן היא תחפש "השלמות" ותבחר באופציה לא לספר לו.

נשים מכירות זוגות, שהבעל בוגד וחושב שהאישה לא יודעת, והאישה בוגדת וחושבת שהבעל לא יודע.
האמת ששניהם לא יודעים האחד על השני, אבל לשניהם יש מאהבים ומאהבות.
כל אלה שהציעו יעוץ ותקשורת טובה הציעו את הדרך שהם בוחרים בה.

יעוץ יכול להציע דרך אלטרנטיבית של המיניות בקשר זוגי. בחרת דווקא את הדוגמא שלא קיימת בנישואין שלי ובה אמרתי שאם גבר נמצא במיניות אחרת ואוהב גברים חייבים לעזור לו לממש את עצמו בכל המובנים. אני לא רואה פגם בזוגיות של גל אוחובסקי ואיתן פוקס.
אני חושבת שהחברה שלנו יותר פתוחה וליברלית וגם ילדים צריכים לקבל שההורה שלהם בחר במיניות אחרת. ילדים לזוגות "רגילים" חייבים לקבל חינוך לפתיחות ולקבלת השונה, גם כשההורים שלהם סטרייטים.

נתתי את הדוגמא למצב שבו יעוץ יכול לעזור לגבר לעזוב ולממש את עצמו, תוך ידיעה שהילד חייב לדעת להתמודד וצריך להשאר בקשר עם אביו.

בדסמ יותר קל מהבחינה הזאת כי האמא והאבא נמצאים בקשר "רגיל" ולא מספרים לילדים מה הם עושים בחדר המיטות. ההחלטות הן שלהן.
אני וכל האחרים, שהציעו דרך של תקשורת בתוך הנישואין, אמרנו שחוסר תקשורת מאבד חלק מהקשר הזוגי.
כשהקשר נשחק יש זוגות שבוחרים בזוגיות פתוחה, אבל ההחלטה היא של שניהם.

סיימת בבדיחה ואני אסיים בסיפור מצחיק ואמיתי, שסיפרה לנו החברה הפלרטטנית שלנו, שמכירה את כל אתרי ההכרויות ואחוז גבוה מהגברים שם.
אחת מגולשות הפורומים שלה סיפרה שבעלה בוגד בה כל הזמן והיא רוצה לממש את עצמה מבחינה מינית. האישה היתה חברה קבועה בפורום ובעלה מצא מאהבות במקומות אחרים. אחת המאהבות גילתה לבעל על הפורום והוא הופיע והתחיל, בלי לדעת, עם הניק של אישתו. היא נבהלה וביקשה מכל חברי הפורום שידאגו שהוא יעלם מהפורום. הם הצליחו לגרש אותו.

אני חושבת שכולם מכירים את האופציה שהבעל לא יספר לאישתו, האישה לא תספר לבעלה ושניהם יבגדו אחד בשני. "בכוח המוח" שאלה אותך אם אתה רוצה שאישתך תהיה בדסמית או שאתה מעדיף שאת הסקס "המלוכלך" היא תעשה עם אחר ואתה תעשה עם אחרת.

האופציה שהצעת קימת ונמצאת בהפעלה ברוב אתרי ההכרויות בארץ.

האופציה השניה היא המסובכת יותר, ולדעתי הטובה יותר, אבל כל אחד בוחר באופציה שטובה עבורו.
נשוי
לפני 17 שנים • 25 באוק׳ 2007

ועוד תגובות גם כן

נשוי • 25 באוק׳ 2007
לבכוח המוח-אשה: כפי שחזרתי ואמרתי לעייפה. אני פתחתי את הדיון בהצגת מצב בו אחד הצדדים, נניח הגבר, רוצה בעליל לממש עם אשתו את כל הפנטזיות. והיא, מה לעשות, למרות שהיא בהיותה נקבה, היא שפחה מטבע ברייתה, ואליו תשוקתה והוא נועד למשול בה, בכל זאת יצא המקרה שהאקזמפלר הנקבי הספציפי הזה, קורטוב של רצון עצמי נותר בה, והיא מסרבת. כל מי שלמד גנטיקה יודע שיש לפעמים מוטציות. אבל אני מוכן ללכת איתך אפילו שלב נוסף אחד קדימה. היא לא מסרבת, היא לא פותחת עליו פה גדול, אלא היא אומרת לו, בבקשה, אני מוכנה לעשות כל מה שתדרוש ממני. אלא מאי? אולי מראש, ואולי אפילו בעקבות מספר נסיונות, היא אומרת לו, אני עדיין מוכנה לעשות כל מה שאתה דורש, אבל רק תדע לך, שזה מכבה לי לגמרי את כל הייצר המיני, זה גורע ממני את חדוות החיים, זה משיג אותי אחורה, ואני נותרת בשבילך כמו גופה בלי רוח. מה עכשיו? להמשיך לדוש בה? להמשיך להידיין? להמשיך להסביר לה שהיא טועה ובדס"מ זה הדבר הכי נפלא שהמציאו? להביא אותה ליועץ? מה?



קחי את הדיון למצב בו הוברר מעל כל ספק סביר שלבדס"מ על כל שלל גווניו וצורותיו, היא, באופן אישי, מבחירתה החופשית שלה, לא פרטנרית.

לסילבר: לא הגבתי מקודם לבכוח המוח, כי בשעה ששלחתי תגובתי עדין לא ראיתי את תגובתה, ואחר כך כשרציתי להגיב, השרת התחיל להשתגע. קבלי את התנצלותי הכנה על הפשע.

לעניין של נשים שרואות, וחושבות, ומחליטות, ובסוף גם, חיי שמיים, בוגדות - אם זה מה שהן חושבות שמתאים להן, מי אני שאגיד אחרת?

כפי שכתבתי לעיל, הדיון הוא על זוג בו הגבר בדס"מי, והאשה לחלוטין ונילית. לחילופין, מדובר בזוג שהגבר דו-מיני, והאשה לא יכולה לסבול את הרעיון של מישהו בועל לה את הבעל. לחילופין מדובר בגבר שרוצה בלו-ג'וב, והאשה בא לה להקיא לגמרי, לחילופין מדובר באשה שרוצה שגבר ילקק לה את כפות הרגליים, ובעלה מעדיף את הפטריות שלו ברוטב טריאקי. אני לא מדבר על מצב שבגלל חוסר תקשורת הם לא מבינים ששניהם באותה פנטזיה. אני מדבר על מצב שלאחר כל הבירורים האפשריים התברר שמה שאחד רוצה, לשני זה לא מתאים בשום אופן.

את כותבת שייעוץ יכול לעזור בפירוק החבילה. ואני מסביר לך שמדובר במצב בו שני הצדדים לא מעוניינים לפרק את החבילה מפני שטוב להם ביחד. הם אוהבים זה את זו וזו את זה, אוהבים, מאוהבים, מעריכים, מעריצים, נהנים זה מזו וזו מזה. דהיינו, יש להם זוגיות טובה, יש להם ילדים, משפחה, בית - כל מה שמישהו חולם עליו. חוסר ההתאמה היחיד הוא בעובדה שהוא מפנטז על שוטים ומגלבים ופרגולים ומחבטים ומקלות וקנים וחגורות וחבלים, ואילו היא חושבת שהטוסיק נועד רק כדי לשבת. אבל, לא תמיד הכל בשליטה, אין לנו שליטה מלאה על עצמנו, ועל הרגשות שלנו. אם הוא יספר לה שהוא רוצה לממש את זה עם אחרות, היא עם כל האהבה שלה אליו לא תוכל לקבל את זה, ותרצה להיפרד ממנו. יכול להיות אפילו שהיא תכעס עליו שסיפר לה, יכול להיות שהיא (ולו רק בתת-ההכרה), אבל היא תחשוב שעדיף היה שהטמבל מלכתחילה לא היה מספר לה.

ולשאר המגיבים: מאוד מפליא אותי, שאף אחד מבחינתכם לא טען בלהט בזכות הפתרון השני הכי נכון מבחינתי, והוא - לוותר על הקטע. ובמחשבה שניה, אולי זה לא צריך להפליא אותי לגמרי?
Grey / Green
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007
Grey / Green • 26 באוק׳ 2007
אני שמח שקראתי עוד מהדיון, כי הסימפתיה שלקיתי בה כלפיך בהתחלה נעלמה מאליה.

אני חושב שכבר הבנו שאתה החלטת כבר, והדיון שפתחת הוא "תיאורטי", או לטובת מי שמתלבט אם לעשות מעשה טיפשי ומחכה לאישור ממישהו כמוך. אבל לא תשכנע אף אחד בצדקתך. חבל לך להכביר מילים. כמעט כולם מבינים שלהתגנב מאחורי הגב של הפרטנרית שלך ולשכב עם אחרים זה מעשה לא מוסרי ודי מחורבן. אנחנו מבינים את זה באופן שאנחנו מבינים אינסטינקטיבית את הערך המוסרי של כל מעשה. זה האופי שלנו כבני אדם. וכמעט כולם מבינים שבמיוחד בעידן שבו אמצעי התקשורת שלנו הפכו להיות מסובכים ומורכבים יותר מאיתנו, קשה להתמיד בשקר כזה לאורך זמן בלי להתפס. אבל יש מי שנשחק בחיי הנישואין ובוגד עכשיו ומקווה כמוך שלא יתפסו אותו ומקווה גם שאף אחד לא יציב מולו מראה: תראה מה אתה עושה. אתה הרי יודע שאתה לא בסדר. האנשים האלו שמחים לקרוא אותך, כי אתה מעניק להם חיזוק. והם לך. זה נחמד: תקימו לכם מועדון משלכם. תקראו לו "מועדון אם אשתי מתקשרת אני לא כאן".

לטובת מי שקורא כאן ומתלבט אם לעשות כמוך -- יותר ויותר בקריאת הדיון הזה אני משתכנע שלא רק שאתה לא מתלבט בין האופציות שמנית בתחילתו, אלא שאתה כבר במהלך בגידה פעילה -- אני אגיד את הדברים הבאים.

אתה אומר שמיצית את אפשרויות השיחה עם אישתך, והיא לא בקטע. (למעשה אתה מבקש מהמתדיינות "לצאת מנקודת הנחה כזאת", ובתחילת הדיון דווקא ציינת שהכי הרבה שעשית איתה זה "לגשש"). זה לא שקול לגילוי פנים מול האישה שלך: תשמעי, זה מה שקורה אצלי בלב. זה מה שאני מרגיש. אתה מבקש שאף אחד לא יטיל ספק בכך שאישתך חושבת שהדחפים המיניים שלך מגעילים. אבל באותה נשימה אתה מבקש לעצמך "דיון תיאורטי", לטובת "אחרים". אז "לטובת אחרים", תן לי להגיד שמשיחה כנה אפשר להיות מופתעים מאוד. כן, גם עם אנשים שמכירים הרבה הרבה זמן.

אתה אומר שאתה מחליט החלטות שיטיבו עם אישתך ולכן לא מיידע אותה שהפסקת את היחסים המונוגמיים איתה. אתה גם אומר שמערכת היחסים שלכם "אוהבת" ו"חסרת חיכוכים" (כאילו אהבה גדולה היא נטולת חיכוכים. אבל ניחא). אני חושב שצריך להיות עמוק בתוך פנטזיה או שקר כדי להבין שהדברים האלו לא מתיישבים וגם לא נכונים. אישתך לא תשמח כשהיא תגלה אותך עם מישהי אחרת, ידידי. היא לא תגיד "נו, לפחות לא סיפרת לי מראש". ההחלטה שלך לא תועיל לאישתך ולא תועיל לילדיך, ראשית משום שאם יש דרך טובה להרוס את האהבה, זה להתגלות בשקר ובבגידה; ושנית, משום שלפני הבגידה, השקר וההסתתרות ישנו את יחסך לאישתך. תן לי לספר לך שילדים שגדלים להורים לא אוהבים הם לא ילדים מאושרים.

ולכן, אלא אם כן אתה באמת שבוי בתוך השקר הלוגי והאלגנטי שבנית לך, אתה מבין היטב למה הלא-בוגדים כאן מפטירים נגדך בגועל, שאתה אגואיסט. אתה ניצב בין בחירות קשות לאין שיעור, אבל אתה לא בוחר בדרך ההגונה, כמו גבר. אתה בוחר בדרך הקלה ביותר עבורך, שהיא גם הדרך הקשה ביותר עבור האנשים עליהם התחייבת להגן ולשמור.

ושוב, הדרך ההגונה היא לגלות פנים מול אישתך ולהתמודד עם המחיר, שהוא לבחור בין לחיות במערכת יחסים שלא מספקת אותך מינית ובין לפרק אותה. אני מסכים, הבחירות האלו איומות וקשות. אני בטוח שהן נראות לא הוגנות -- במה חטאת? אבל אתה התחתנת מבחירה ולא מכפייה (נכון?) ואתה הולדת ילדים מבחירה ולא גילית יום אחד את קיומם (נכון?) ההתחייבויות האלו הן שלך, וכגבר וכאדם בוגר ואחראי אתה יודע היטב -- ולא צריך אותנו -- מה אתה צריך לעשות.

וביננו? אם אשתך אוהבת אותך, ואתה תשב ותגיד לה שקשה לך בלי זה, (ולא: אני אתן לך עכשיו שש אופציות. אם לא תסכימי אני פשוט אשכב עם אחרות. פשוט תגיד לה שקשה לך), היא תרצה לעזור לך. אתה זה שמחליט שאין לך חברה או פרטנרית. לא היא.
נשוי
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007

תגובה בשחור ולבן בלי שום אפור באמצע

נשוי • 26 באוק׳ 2007
אתה כותב כי הסימפתיה שלקית בה כלפי בהתחלה נעלמה מאליה. ואני אומר לך - אנד וייס ורסה.

בפוסט המקורי שלי, כשהצגתי את הדילמה והפתרונות לא השתמשתי בגוף ראשון. כתבתי בגוף שלישי, על מקרה תיאורטי. יכול להיות שמסיבות מציצניות מעניין אותך לדעת מה קורה אצלי בבית הפרטי, אבל איך להגיד את זה בלשון עדינה? לא הוזמנת לדחוף את האף שלך לשם, ולכן אל תתפלא אם סוגרים עליו את הדלת.

מניין לך שאני זה שבוגד באשתי? אולי זה בדיוק להיפך? אולי זאת היא שבגדה בי, ולאחר שהדבר התגלה לי והיא הסבירה לי את שיקוליה, אני בחרתי לפרסם את הפוסט הזה כי זאת הדרך שלי לברר לעצמי מה אני חושב על זה?

אולי לא מדובר בכלל בי ובאשתי? אולי אנחנו זוג בדס"מ במקביל להיותנו זוג יומיומי? אולי מדובר במקרה של מישהו אחר, קרוב אלי או רחוק יותר?

הדיון הוצג כמקרה תיאורטי, דילמת בית ספר. מי שרצה לקרוא את זה קרא, מי שרצה להגיב הגיב. יש שהגיבו בטוב טעם, ויש שבחרו להתקיף. יש שבחרו להתקיף את הדעה, ויש שבחרו להתקיף את מי שמשמיע אותה. כל אחד וסגנונו.

אין לי חשק להתייחס לגופם של טיעוניך. מפאת כבודך וכבוד המקום אשאיר לקוראים להבין בעצמם למה. תסלח לי.
Grey / Green
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007
Grey / Green • 26 באוק׳ 2007
בזאת אני נפרד ממך. הרבה דברים אני סובל, אבל קשקשנות שצדקנות בצידה היא מעבר לגבולות שלי. אני מאחל לך בגידה נעימה, ומי ייתן ואישתך לא תגלה לעולם.
המלט
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007
המלט • 26 באוק׳ 2007
קשה להתעלם מהעובדה כי הדברים הקשים ביותר הנכתבים כאן נגד 'נשוי' באים
מאנשים באמצע שנות העשרים שלהם ופחות מזה, שדי ברור שטרם חוו חתיכת חיים במערכת
נישואין הכוללת ילדים, שותפות, עליות וירידות. תמונת העולם על פי האנשים
האינטליגנטיים להפליא האלה -- מ"ג, ירוק אפור, ובעוד כמה שנים גם חואן ( icon_smile.gif ) --
היא חדה, ברורה, רגישה, נוגעת ללב, ובלתי מתפשרת. וככל שאני מודע לבעייתיות הכרוכה
בניתוח תוכן על פי גיל הכותבים -- הרי ש ceteris paribus, במקרה הנוכחי נודעת לנסיון החיים
חשיבות מכרעת. לכן מענין מאד להשוות את דבריה של בכח-המח לדברי נציגי דור האייטיז, כי
בניגוד לאחרונים, אשר דבריהם מיוסדים על הנחות-יסוד אוניברסליות -- גם אם נאצלות -- בכח-
המח מדברת מתוך נסיון. ובכל מה שאמור לנסיון -- אחת היא אם הדובר בעד או נגד בגידה.
עקרונות היסוד האוניברסלים והנאצלים -- שאיכשהו תמיד בשורה התחתונה שלהם אתה מוצא
את מילות הנצח "שיתוף, אמון, פתיחות" מנצנצות באור יקרות -- יש להם התכונה המעצבנת
להתנפץ שוב ושוב אל מול סלעי הזמן. אנשים שבגיל 25 התבטאו בדיוק כמו ירוק-אפור, מוצאים
את עצמם בגיל 40 מול שוקת שבורה: עקרונות היסוד לא השתנו ב 15 השנה האחרונות -- אבל
הלהט שאפיין את נאומי ההגנה הנפלאים בעד החברות, השיתוף האמון וכנגד הבגידה, הלך
והתעמעם עם השנים, ובמקביל נוצרה תיבת-פנדורה של יצרים חדשים שלא הכרנו, ובשיא
הפשטות -- אין לנו פאקינג מושג, לא ירוק ולא אפור, מה לעשות עם כל הגעש הזה.

אז חלקנו נפרדים. העקרונות הנאצלים חשובים לנו. אנחנו לא רוצים לחיות בשקר.

וחלקנו פותחים את התיבה עם בת הזוג, והכל יוצא וגועש, ולא מבינים את היצרים שלנו,
ומסתכלים עלינו בעין מוזרה אחרי 15 שנה של זוגיות.

וחלקנו בוגדים. מאמצים לחיקנו גוף צעיר ורענן על פני הגוף הידוע המוכר והמתבגר שהפסיק
לעורר בנו תאווה, על פני האשה שגופה נקרע כדי ללדת את ילדינו ועכשיו נקרעת נפשה בלילות,
במיוחד באלה שאנו כביכול מתיחדים אתה, אבל רק הזין שלנו בתוכה, כאשר כל כולנו במקום אחר.

וחלקנו עושים את כל האמור לעיל: קודם פותחים, אחר כך בוגדים, ובסוף נפרדים.

היתה נקודה בזמן שבה נקשרו נפשותינו, מ"ג, אך הקשר הותר. הביטוי הנפלא הזה -- נפש
קשורה בנפש -- אולי יכול שיהיה נצחי רק בין הורים לילדים - ולא בין בני זוג. וכך הוא באמת מופיע
בספר בראשית, בענין של יעקב ויוסף.

כלשעצמי, למדתי ששום דיון, שום אסופת מלים, שום דיבורים לא יביאו תועלת. לא בין נשוא הדיון
לבת-זוגתו, ולא בינו לבין העולם. הדברים, כמו שפרננדו פסואה אומר, פשוט קורים. לנו לא תמיד
יש מה לעשות בקשר לזה.
A v​(שולט)
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007

Re: הבגידה הנוראה

A v​(שולט) • 26 באוק׳ 2007
נשוי כתב/ה:
שוו בנפשכם אדם (איש או אשה) אשר בגיל יותר מאוחר, נניח 35, נחשף לנפלאות העולם הנורא. אותו אדם שלפתע נודע לו שהפנטזיות שליוו אותו מאז שהוא זוכר את עצמו הם לא הסטיה הפרטית שלו, אלא שישנם עוד אנשים בעולם, השותפים לאותו סוד נפלא.

אותו אדם הוא איש נורמטיבי, התחתן בשנות העשרים לחייו, ויש לו אשה ושלשה ילדים (אומנם הממוצע הוא 2.7, אבל תרשו לי לעגל כלפי מעלה, זה לא על חשבונכם, לא אתם משלמים את הקצבה).

ואז, כאמור, בגיל שבו כבר הקים משפחה אוהבת ותומכת נודע לו מה שנודע. נניח שאותו אדם ניסה להניח את הפנטזיות שלו בצד, אבל הם אופפות אותו ולא נותנות לו מנוחה. נניח עוד הנחה אולי לא מציאותית, אבל תנסו רגע לדמיין שיש בעולם גם אנשים שהבדס"ם הוא לא כוס התה שלהם. עכשיו נוסיף עוד הנחה להנחות שלנו שהאדם הזה, האיש או האשה, נשוי לאדם אחר, שהוא, מה לעשות, לא ממש בקטע. כלומר ניסה לגשש, ניסה להביא איזה פליק בטוסיק או מין סטירה בישבן וגם הביע התעניינות כשראו ביחד איזה סרט שהיו בו אזיקים. ועוד הנחה אחת אחרונה, התגובות מהצד השני במקרים אלה הן כל כך שליליות, שכאילו כתובה בחדר המשותף שלהם כתובת על הקיר באותיות של קידוש לבנה:

כל הקטע הזה של סאדו-מאזו זאת סטיה מגעילה אחת גדולה.

אוקיי, אז עכשיו שאנחנו יודעים מה המצב העובדתי, השאלה היא מה האפשרויות העומדות בפני אותו אדם, וכיצד עליו לנהוג להבא. אמנה כאן את האפשרויות עליהן הצלחתי אני לחשוב:


1. לנדנד שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ולקבל תמיד את אותה תשובה שלילית.
2. לכפות על בת זוגתו לעסוק איתו בבדס"ם למרות הדחיה.
3. להודיע לבת זוגתו שהוא מחלק את זמנו בין הבית והעולם, ולקוות שבן הזוג יקבל את המצב.
4. לצאת מזה, לעזוב את הקטע, לשכוח מכל העניין.
5. לעזוב את בת זוגתו, לפרק את המשפחה, ולצאת לדרך חדשה ומסעירה.
6. לחלק בשתיקה את חייו בין עולם היום ועולם הלילה, בין הגלוי לנסתר, בין משפחתו האהובה והאוהבת, ובין תשוקותיו.

אם הגעתם עד כאן, ועדין יש לכם סבלנות לקרוא את הנכתב, נמשיך הלאה. ננסה לנתח יחד כל אחת מהאפשרויות שנמנו לעיל.

ראשית, האפשרות השישית. זאת שניתן לכנות אותה במלה אחת, נוראה ומפחידה: "בגידה". ובגידה, כידוע לנו היא אופציה בזויה. את כל הבוגדים יש לתלות עירומים מבגדם, ראשיהם כלפי מטה מן חומה.

אז נחזור לאופציה החמישית - להתגרש, לעזוב את המשפחה. את אשתו האהובה והאוהבת, את ילדיו, ולצאת לעולם לתור אחר תשוקותיו. אך חישבו לרגע, קוראים יקרים - האין גם זו סוג של בגידה? בגידה באשתו האוהבת שראתה את עצמה מזדקנת איתו יחד, בגידה בילדיו שיוותרו במשפחה חד-הורית ללא אבא (או לחילופין ללא אמא)?

הלאה, למעלה, לאופציה הרביעית - כלומר לשכוח מכל העניין. וזאת יפה ונאצלה, אבל האם היא אפשרית בכלל? ואם כן, האם איננה גם היא בגידה? אם לא באחרים, אז באני העצמי של אותו אדם? ומעבר לזה, מרגע שיקבל את ההחלטה ועד שיבוא זמנו להיאסף אל אבותיו ולנוח בשלום על משכבו, האם אז לא יוותר בו טעם חמצמץ של פספוס חיים שלמים? ואת מי יאשים? ואת מי פחות יאהב בגלל מלכודת הדבש והאיסורים שלקח על עצמו? והאם בסופו של דבר לא יבגוד גם באהבה שהוא רוחש למשפחתו, לאשתו ולילדיו?

האפשרויות הולכות ומצטמצמות. אך מה רע באופציה השלישית? ובכן, האפשרות שבת הזוג תשמע, תקבל ותסכים, וגם תוכל לחיות בשמחה ובשלווה עם המצב שנוצר - האפשרות הזאת היא טובה. אלא מאי? הסיכוי שזה יקרה הוא בקושי חד- ספרתי. מה שכן יקרה בדרך כלל זה אחת משתיים. או שבת הזוג תשלים בשתיקה ולכאורה עם המצב אבל זה יאכל אותה מפנים וימרר את חייה, או שבת הזוג תסרב, ותדרוש פירוק החבילה. ואז לא רק שנוצרה הבגידה במשפחה ובילדים, גם הפיל את התיק של הפירוק עליה, זו שלכאורה לא היתה לה יד בדבר. אז בשני המקרים, מה זה אם לא התחסדות והיתממות? מה זה אם לא בגידה?

ובכן, נחזור לאופציה השניה. טוב, הכפיה לא חייבת להיות פיזית, היא יכולה להיות מן סוג של סחיטה - או שתשתתפי איתי בקטע, או שאני מוצא לי שותפות אחרות. אולי אשאר בבית, אולי אעזוב. אני מקווה שאין צורך להכביר מילים, כי גנותה של האופציה הזאת מובנת לכולם.

נותרה אם כן האופציה הראשונה. לנדנד, ולנדנד, ולנדנד, עד שבת הזוג הוא שתחליט לפרק את החבילה. ואז לא האיש שלנו אשם, הוא הרי לא עשה שום דבר. אשתו אשמה בכל מה שקרה. כלומר, ואריאציה על האופציה השלישית שכבר נפסלה.

סיכומו של דבר, האדם שלנו (איש או אשה) נמצא במצב שאין בו דרך פעולה חד-משמעית וברורה. ולכן, רשאים כל אחד ואחת לבחור לעצמם את דרכם, ומיהו שלו הזכות לשפוט את הזולת?

ועל כן, יכול אדם גם לבחור לעצמו את האופציה השישית, האחרונה. יכול אדם להשלים עם עצמו ועם הסיטואציה שנוצרה. יכול אדם להחליט שבדרך פעולה זו הוא בחר כרע במיעוטו, ולכן לא לראות בה בגידה. ואם הוא שלם עם עצמו, ואם הוא מצליח לעשות את זה בלי שבן הזוג יידע או ייפגע - מי הכסיל שיכנה את מה שהוא עושה "בגידה"?


וואו אני יכול לכתוב לך כל כך הרבה על הנושא אבל אנסה לקצר

בתור אחד שבקלות היה יכול לכתוב את הפוסט הזה בטיפה שינויים קטנים

תראה כמוך התחתנתי בשנות העשרים לונילית לחלוטין . אבל בשנים שלפניה עם נשים אחרות

וללא הכרה בזה שזה בדסמ היו סממנים כאלה שליוו אותי לאורך מערכות יחסים בדרך כלל זה היה

ספאנקי אזיקים שיער..מניעת יכולת לזוז שימוש באביזרים שיוצרו בבית ועוד דברים עדינים ביותר

לשימחתי התגרשתי לא בגלל הנושא הזה..למרות שאת גרושתי סחבתי אט אט פנימה

ולמדנו המון יחד.

ואחרי ההקדמה אתחיל מהסוף-בגידה..לטעמי זה הדבר הכי רע שאתה יכול לעשות לעצמך

אבל זה כמו להזהיר ילד שהאש שורפת...

מבין את הקושי בגלל התגובה שקיבלת אבל הכול שאלה של מה חזק אצלך יותר..האישה

או הבדסמ הילדים לא במשוואה בכלל ותכף גם אסביר למה

השאלה שלדעתי אמורה להיות העיקר היא. האם תוכל לחיות ללא כל הקטע הזה?

או לחלופין לוותר על האישה?

ולשאול את עצמך כמה הקטע חסר לך בחיים כמה הוא יהיה או לא יהיה משמעותי?

כפיה-לטעמי אני כפייה בכל סוג שהוא של קשר הוא דבר רע ולא ראוי.

לטעמי אופציות 3 ו5 הן הכי ראויות. או לשבת ולהגיע להסכמה עם זוגתך או אם היצר כל כך חזק

ומונע ממך את מה שאתה צריך בחיים וזוגתך לא תלך לקראתך. אז לעבור ל5

ילדים- למדתי מכמה שנות גירושין שהילדים שלי מאושרים כשהם יודעים שאבא מאושר

טוב להם כשלי טוב כשטוב לי ואני מאושר אני ללא מאמץ גורם להם לטוב..

וזו הסיבה שהילדים ממש לא אמורים להיות במשוואה.

מקווה שלא זיינתי במוח יותר מידי-ואין שפיטה במילים שלי.


Av icon_twisted.gif
קרוקודיל
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007
קרוקודיל • 26 באוק׳ 2007
הדברים של המלט על ההבדלים בתשובות לפי הגיל הזכירו לי את השיר הידוע.

הדרך יפה עד מאד אמר הנער.

הדרך קשה עד מאד אמר העלם.

הדרך ארכה עד מאד אמר הגבר.

ישב הזקן לנוח בצד הדרך.

אתם דורשים מהרווקים בני ה20 או מאושה וסילבר, בתחילת הזוגיות שלהן, להרגיש כמו גברים ונשים בשנות ה40 לחייהם ולא לנסות לממש את הסקס עם בני הזוג הצעירים שלהם.

אתם כותבים על הגבר המבוגר, שעייף מגופה המוכר והמתבגר של אישתו, ורוצה לממש את התשוקות עם גוף אחר לא ידוע.

בכל גיל יש תשוקות אחרות ופתרונות אחרים. גיל 45 שונה מגיל 65.
המלט כותב על הגבר שעוזב את הגוף הידוע, המוכר והמתבגר, שהפסיק לעורר תאווה, אבל הם בתחילת הדרך ולא רואים כמה קשה הדרך אחרי גיל 40 או יושבים לנוח בצד הדרך אחרי גיל 60.

אי אפשר להציע לנשואים בתחילת הדרך את הישיבה בכורסת הנדנדה בבית האבות או את הפתרון שמציעים לבני ה50.
אושה{אוש}
לפני 17 שנים • 26 באוק׳ 2007

Re: יש משהו שלא מתחשבים בו כאן -

אושה{אוש} • 26 באוק׳ 2007
[quote="בכוח המוח-אשה"]אתה יכול לאהוב מישהי, אפילו מאוד, ולרצות להביא את ילדיך ממנה לעולם,
היא יפה, היא מתוקה, היא חכמה. היא יודעת לנהל את הבית למופת.
כשאתה מגיע הביתה הילדים שלך יפים ורחוצים, והגדול סיים שיעורים,
ארוחת הערב שלך מוכנה, והיא אפילו מחייכת לקראתך כשהיא מגישה לך.
אתם רואים סרט יחד, מתגפפים, היד שלך מרפרפת על חמימות הגוף שלה -
היום אתה תתן את חלקך לממוצע החודשי: משהו כמו 6-8 פעמים בחודש.

ואתה גם אוהב מאוד בדס"ם, קשוח, זנותי, פרוורטי.
אתה רוצה להצליף בכלבה, ולתת לה להסתובב על ארבע בחדר עם גאג, מריירת לכל עבר,
ואז לתת לה ללקק לך את אצבעות הרגליים כשאתה כמעט מפסטנג לה את התחת הלוהב שלה.
ואתה ממלמל משהו על זה שכלבה כמוה לא תשבע משישית כושים, כי היא כזו זונה מיוחמת.
אתה כל כך רוצה לעשות את זה,

אבל ראבק,


לא לאשתך.


היא, יש לה תפקיד מסויים, וכמו שאמר מישהו: איך אפשר לתת לה למצוץ? אלה השפתיים שמנשקים את הילדים בבוקר.


אז יכול להיות שחלק מהבעיה היא לא שהיא כזו קרירה ולא מתעניינת, אלא להיפך -
שלא תמיד יש רצון לקלף אותה,
שלא בטוח שהבעל באמת רוצה לדעת כמה אשת חיקו היא באמת שרמוטה אמיתית,
שהוא לא רוצה לגלות שבמעשים מסויימים גברים יכולים לקחת אותה לחוסר שליטה, ו.... אוי,
זה יכול להיות הרבה יותר מפחיד מלמצוא איזו זנזונת-על-מוכן.

quote]

וואי! הצדק עימך!
לבעלי זה היה קשה ביותר.
אבל עם קצת מאמץ, תקשורת ואהבה עשינו סשנים למופת
(מופת = ששנינו נהננו מהם עד מאד)

יש פה זוגות נשואים ו/או אוהבים שמשחקים בבדס"מ
הכל ייתכן, הכל אפשרי
אבל אני בהחלט מכירה את העמדה הזו שבדס"מ "אמיתי" (עלאק) עושים עם המאהב/ת

אז נכון שקשה לעשות מנטאלי
ועוד כהנה וכהנה אלמנטים
אבל הסיבה האמיתית לדעתי היא שזה כאילו לא מספיק מרגש, שזה נראה יותר מידי משחק (עם החוקי/ת)
אבל כשתבינו שבכל מיקרה מדובר במשחק, בתבלין נהדר ליחסים - זה לא ישנה.
ניתן להשתמש בבדס"מ כתירוץ לבגידה מפה עד מחר
בסופו של דבר מדובר ברדיפה אחר הריגוש ואני חושבת שדווקא שמשעמם ושיגרתי - הבדס"מ יכול לרענן אתכם בתוך המסגרת הקיימת.