מהתחלה

הוא תמיד מדבר אליי בצורה ישירה וברורה.
משתמש במילים פשוטות כדי שאבין. שלא יהיו לי תירוצים אחר כך.
נוזף בי בקול שקט עם המילים הפשוטות שלו כאילו הייתי ילדה סתומה במיוחד שלא מבינה מה אומרים לה.
ואז סטירות. חזקות.
בעיקר עם גב כף היד. ואז נסיגה שלי אחורה.
היד שלו תופסת בכוח את השיער צמוד צמוד לקרקפת ומושכת אותי לקצה השני של החדר
משאיר אותי על הברכיים עם הגב לקיר, כמעט צמוד אליו וניגש להביא כסא
ומתיישב מולי. ואז נעמד. קושר את הידיים מאחורי הגב וחוזר לשבת.
ושוב סטירות. חזקות.
בעיקר עם גב כף היד. ואין לי לאן לברוח הפעם.
ופתאום הוראה שלו 'תספרי שלושים' וסטירות חזקות. לא רק עם גב כף היד.
וכשהוא מגיע לסטירה מספר 25 הוא מכריז 'מהתחלה'.
יללה שלי שהופכת לבכי נואש והוא נותן לי כמה דקות להרגע שם. בין שיהוק לשיהוק אני שואלת 'אבל למה??'
הוא מושך בכתפיים.
ושוב. סופרת. לאט לאט כל סטירה. דוקא יש זמן להתאוששות ביניהן.
בסטירה ה-25 אני מסתכלת עליו. הוא מנחית אחריה עוד אחת ואני נושמת לרווחה
סטירה 27 ושוב 'מהתחלה'
וניסיון שלי לברוח הצידה. הוא מגיב מהר וחוסם כל נתיב בריחה עם שתי רגליים שנפתחות לצדדים, אני כלואה באמצע.
שוב. מהתחלה. סופרת כל אחת מהסטירות. אלו שנחתו עם כף היד ואלו שנחתו עם גב כף היד.
כשאני מגיעה לשלושים וכמעט מתפרקת הוא שואל 'מה עכשיו?'
אני עונה 'מהתחלה'.


(מוקדש)

כואב אפילו לקרוא

בדרך כלל אני לא מגיב. את הסיפור הזה, אהבתי במיוחד.
תודה.

מרגש עד דמעות

.....100
ומההתחלה


איזו התמסרות!!!!

אהבתי

כן, כואב לקרוא...
אבל לקרוא אותך תמיד גורם לי לכמיהה עזה להיות למטה, הכי נמוך..
מקנאה בהתמסרות שלך.

יפה אחת. התחלת מהתחלה.
מעולה

זה נשמע לי כל כך כייף ומחרמן לסטור ככה ואת, לורי, ישו,
שתהיי לי בריאה אבל חשוב לי להזכיר לך שטיפולי שיניים
הינם יקרים.