| ווסטה |
לפני 17 שנים •
30 באוק׳ 2007
OK
נניח את העובדות שאתה אומר. אם זה כך צריך לחכות לפוסט הבא, שיתרחש בתקופה הנוכחית, ולדון במה שיתואר בו. אי אפשר להעניש מישהו "בהזדמנות" שהוא מספר על נעוריו לפני חצי יובל שנים. |
|
|
huan
|
לפני 17 שנים •
30 באוק׳ 2007
אין צורך להניח לשום עובדות...אני לא חושב שיש צורך בכל פעולה לפני שיתברר סופית האם מדובר באמת או סיפור.
אם מדובר באמת והדבר נכון גם לכל סיפורי הקודמים אני לא רואה שום בעיה עם פעולה. |
|
|
האמפרי
|
לפני 17 שנים •
30 באוק׳ 2007
Mephisto כתב/ה: ד"א מזל טוב לרגל יום הולדתך האמפרי.
באיחור לא אופנתי. מצטער שלא יצא לי להגיע לגנון. (X <-- פה היה אמור להיות אייקון של ענף של עץ זית, אבל אין.) מפיסטו, תודה וסליחה. יש מצבים שפשוט מעמידים אותי על הרגליים האחוריות. זה לבטח אחד מהם. |
|
|
מייפל(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
30 באוק׳ 2007
רק להבהיר את הדברים בעקבות דבריו של האמפרי על מחיקת בלוגים: הפוסט בבלוג של דולי נמחק על יד דולי עצמה, היא פשוט ראתה כנראה שהפעם היא הסתבכה, נבהלה ומחקה את הפוסט. פחדנות לשמה.
לעומת זאת, הפוסט בבלוג שלי, שבו היה כתוב בדיוק מה שכתבתי כאן, נמחק כיוון שדולי התלוננה לכלובי שאני משמיצה אותה בבלוג שלי. זה באמת בניגוד לחוקי הכלוב ולכן מחקתי את הפוסט. מזל שיש פורום. |
|
|
המלט
|
לפני 17 שנים •
31 באוק׳ 2007
Re: סכנת התקרנפות ווסטה כתב/ה: המלט, אפשר לעבור הלאה כשמתארים אישה מסכנה, שמוכנה לעשות הכל כדי להשיג את מנת הסם שלה.
אפשר לעבור הלאה בכל פוסט מזעזע ואפשר גם לעבור הלאה כשרואים שניים הורגים האחד את השני. אף אחד לא מחייב אותנו להגיב. לעניות דעתי המרודה, את חוטאת בדמגוגיה בגרוש, וחוץ מזה, יש לך גם טעות בעובדות: כשרואים שניים שהורגים האחד את השני אנחנו כן מחוייבים להגיב, על פי חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח 1998. על פי החוק הזה, חלה חובה במדינת ישראל על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו בסכנה חמורה ומיידית. והעובר על החוק דינו - קנס. אז אל תגידי שאף אחד לא מחייב אותנו להגיב. 
http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/Assia65-66/Assia65-66.02.asp |
|
|
Mephisto(שולט)
|
לפני 17 שנים •
31 באוק׳ 2007
כדוגל בחופש הביטוי (ובפראפראזה על וולטייר [ואיפה עוזרד למחוא לי כפיים]) אני אלחם על זכותו של כל מטומטם לפרסם כל פוסט, מטומטם ככל שיהיה.
אצפה רק שלא ישללו לי את הזכות לכתוב שלדעתי הכותב ו/או הפוסט מטומטמים. |
|
|
| ווסטה |
לפני 17 שנים •
31 באוק׳ 2007
מסכימה עם מפיסטו
במגבלות החוק רצוי לפרסם את רוב הפוסטים, ולהתמודד איתם.
המלט, בדברי ההסבר ל"חוק השומרוני הטוב", שניתן לו שם מהמקורות:"לא תעמוד על דם רעך", יש צער רב על הצורך בחקיקתו. נאמר שכאשר חברה צריכה לחוקק חוקים מסוג "חוק השומרוני הטוב"- החברה נמצאת בפשיטת רגל מוסרית, כיוון שאנשיה לא עוזרים לאנשים במצוקה מיוזמתם, וצריכים חוק עונשי שיכריח אותם לפעול. שים לב לסעיף 1(ב) בחוק:" המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לענין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" – משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות." עד שהמשטרה והרשויות יגיעו, סביר שהרוצח יצליח לרצוח את הנרצח. רצח מתוך זעם רגעי אורך כמה דקות. הדרך של אדם מוסרי היא להתערב ולנסות להשקיט את זעמו של הרוצח, אבל אי אפשר לדרוש אפשרות כזאת בחוק. גם אי אפשר לדרוש מאדם לעזור בתבונה לנפגעי תאונת דרכים והתוצאה היא התמונות, שכולנו ראינו, של תאונת המכונית בצומת והמכוניות שהמשיכו לנסוע. קשה, עד בלתי אפשר, לכפות חוקי מוסר באמצעות עונשים על חברה אדישה. הזעזוע והאנושיות הם הרגשה פנימית. אני אראה בצער תופעה של פוסטים מזעזעים בכלוב, כאשר הרוב עוברים לסדר היום וטופחים לעצמם על השכם שיש חופש ביטוי בכלוב. קיויתי שאנשים יעצרו לחשוב ויביעו הזדהות עם הקרבן. הפוסט של שוטרת ושל מייפל, יחד עם כל התגובות הזועמות מראים שכולם לא אדישים. הביקורת של אחד מהפילוסופים הנודעים היום מדברת על החופש למות מתחת לגשר, שחברה יכולה לתת, ואף אחד לא יעצור לעזור. חופש הביטוי הוא כלי ולא המטרה הסופית. מעשית ההחלטה אם להתערב ואם לעזור היא מוסרית ולא חוקית, למרות "חוק השומרוני הטוב". |
|
|
Lanya Colson
|
לפני 17 שנים •
31 באוק׳ 2007
לא כולנו אותו הדבר ציטוט: קיויתי שאנשים יעצרו לחשוב ויביעו הזדהות עם הקרבן.
שאני אבין, ווסטה, את מאשימה את אוכלוסיית הכלוב באי הזדהות עם הקורבן? תראי, יש ויש... |
|
|
| ווסטה |
לפני 17 שנים •
31 באוק׳ 2007
להיפך..נהגו בדיוק בדרך שציפיתי. הם הזדעזעו..
להיפך.
כשראיתי את הפוסט ידעתי שרוב האנשים שיקראו אותו יזדעזעו. כשכתבתי את התגובה צפיתי לתגובות נזעמות, שאכן הגיעו. לא כל אחד יקרא כל פוסט וכל בלוג, אבל מי שמגיב וקרא יכול להגיב בדרך אוהדת למעשה או להזדהות עם הקורבן. כמעט כל מי שקרא הזדהה עם הקורבן. |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
31 באוק׳ 2007
מציאות. פנטזיה. ומה שביניהן.
''מותר לפנטז על מלכה קשוחה שעושה מה שהיא רוצה,אבל אסור לחיות לפי זה? ''
קאלי, אני חושבת שזו בדיוק מהות העניין. בפנטזיות- הכול לגיטימי. הכול נכון. הכול אפשרי. בפנטזיות, אדם יכול לראות את עצמו אפילו כפדופיל\נקרופיל\קישוא וזה לא יפריע או יזיק לאיש. במציאות, אפעס, זה קצת שונה. אז נכון, לכול אחד יש את הבדס'מ שלו, והגבולות בין אסור למותר עשויים להיטשטש, אבל יש דברים בסיסיים , שהם מעבר לאמות מוסר. מעבר לטוב ורע. הרבה מעבר לבדס''מ. קוראים לזה אנושיות. מה שדולי תיארה בבלוג שלה- וטרחה לציין שהוא אמיתי(ושוב, לא בפעם הראשונה, ומן הסתם גם לא בפעם האחרונה..) איננו מזכיר בדס''מ. או מלכות קשוחות. אלא, התעללות נטו. |
|
|