| MASTER ICE(שולט) |
לפני 20 שנים •
11 בינו׳ 2004
את חייבת ללמד את עצמך להרשות
את חייבת ללמד את עצמך למסור את עצמך. מסרי את עצמך לקשב ואז תהפכי להיות מודעת. או תטיילי עם עינייך. תטיילי על הפנים של אדונך, אל הנרות, האזיקים, הגוונים, התנודות. את אז נהיית לעיניים. או תחושי, תגעי, תבחיני בחספוס, בחלקות. ולפתע כל החושים נהיים לחוש אחד, רגישות אחת... ופתאום את אחד, גם בפנים וגם בחוץ ואת מוצאת שבעצם תמיד היית בתוך ה... ואז תבוא המחשבה עם ה'לא' שלה ותוציא אותך מהמצב הזה חזרה אל הרגיל, חזרה אל הבדלות. אך אל תרפי, חזרי שוב אל המצב ותראי שיש בו ממין התפילה, שיש בו ממין ההודיה, ואז שוב את נותנת לאדון לגעת בך ושוב המגע עם האלוהות. האדון מראה את עצמו לך כל הזמן, ואת אינך מזיזה עיניך ממנו, מוסרת את עצמך להוויה.
|
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 20 שנים •
11 בינו׳ 2004
לא לומדים לבטוח במישהו.
זה משהו שמרגישים, זו הנורה הקטנה שנדלקת בפנים ואומרת: "תשעני אחורה, בלי להסתכל, בלי לפחד, בלי לשלוח יד, הוא יהיה שם, הוא לא יתן לך ליפול". אם מנסים בכוח, אי אפשר להגיע לאותו מקום אמיתי שאליו האמון לוקח. לאותה מודעות שהופכת להיפר סנס ובו בזמן מנתקת מהכל. לא משאירים עין אחת פקוחה, המוח לא בוחן מצב כל הזמן, הרצון לשלוט מלמטה נמוג. העולם מצטמצם לעיניים של האדון, לחיוך שלו. כל השאר לא קיים. |
|
|
QriS(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
11 בינו׳ 2004
ואוו !!!
|
|
|
פנתי(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
11 בינו׳ 2004
מסתקרנת ,
מתחבאת, מציצה , ובורחת. מריחה, מתעניינת, זוקפת אוזניים, שומעת, בורחת. מתקרבת, נוגעת , מרגישה, נבהלת, בורחת. ההתמסרות היא כה קשה, לפעמים אפילו אכזרית אך ברגע שהמחסומים נפרצים החומות נשברות מגיעים לעולמות מופלאים להרמוניה מדהימה ובעיקר - לאהבה גדולה. פנתרה לעולם לא מאולפת. |
|
|