בדס"מ כדרך חיים

אני לא טוענת שאין אנשים שהם דומיננטים באופיים או שבמערכת זוגית זה לא נורמלי שצד אחד חזק יותר, להיפך - זה הכי טבעי שבעולם אך השקפת עולמי הינה :

שבדס"מ הינו משחק תפקידים שבסיסו מיני
אנשים עוטים על עצמם תפקיד מסוים כי זה מה שעושה להם את זה
אף אחד לא באמת עבד או מלך וכל אלה שלוקחים את הענין ברצינות תהומית - סחטיין עליכם.
תהנו מזה כל עוד החיים מאפשרים זאת, לאורך זמן זה לא אפשרי.
אנחנו כאן כי זה מה שמדליק אותנו, מרגש אותנו, מחרמן אותנו ולא כי זה מה שאנחנו אך ורק.[/color]

ואם אמרו בגאווה, הרי שאחד מן השניים:
זאת ההרגשה האישית שלך
הם רצו להרשים אותך (אללה יודע למה)

מי שחי חיי BDsM אינו מתגאה ואינו מספר על כך. הוא חי. כי אין לו צורך במחיאות כפיים או באיזה חדר חצי פומבי כדי להראות את מה שהוא יודע לעשות עם הכלים.

ואני עדיין לא מבין איך זאת שבלילה צרחה לו "כן מאסטר אני עפר ואפר לרגליך זיין לי את הגרון כי לשם כך נבראתי" בבוקר מחטיפה לו סטירה (גם אם מילולית) בטענה ששכח להוריד את הזבל.

(מי שמתגאה בניהול אורח חיים מסויים אינו מנהל אותו. ומי שכן אינו מתגאה כי כך זה יוצא לו לבנזונה - כלאחר יד מבלי שהוא עצמו ישים לב.)

כשיש ספק- אין ספק...

בדסמ כדרך חיים הוא לקבל שיש מי שאומר את המילה האחרונה בבית, אבל לדעת שהוא דואג שהמילה הזאת ברוב המקרים תתאים גם לי.

בדסמ כדרך חיים הוא לתת לבעלי לבחור את הבילוי בערב ואת המנות בתפריט ולהנות ממה שהוא בחר.

בדסמ כדרך חיים הוא לשמוע מה שהוא אומר ולהסכים לציית לרצונותיו, אבל לדעת שברוב המקרים הם חופפים לרצונות שלי, ואם לא, הוא בסוף צודק..