venus in our blood(שולטת) |
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
עירום
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
venus in our blood(שולטת) • 6 בנוב׳ 2007
בעקבות הפוסט של Buttercupe ,עלו בי תהיות בנושא הזה.
אינני יודעת איך זה עבור נשלטים , אבל ניראה לי שהנושא הזה , שלעירום, הינו טעון מאוד עבור נשלטות. באופן אישי, מאוד מזדהה עם הקושי הזה של עירום. מה הוא בעצם מייצג עבורנו ? מעבר ל-מה שנראה על פני השטח? מעבר ל''תיק '' שרובנו נושאות עלינו ?( בסדר, ל א כ ו ל ן. מן הסתם, על אלו שאין להן בעייה עם זה והן פטורות מכך-אינני מדברת. ) מעבר לתסביכים (הקטנים כגדולים), מעבר לתחושת הבושה ו \ או ההשפלה. העירום , באחת מקליפותיו הראשוניות ביותר, מייצג חשיפה. התערטלות. כמה זה קשה להתערטל באמת, ללא הגנות, ללא בריחות קטנות , בפני אדם אחר.. והקונפליקט הפנימי האינסופי הזה : אינני יכולה להתבייש ב-מה ששייך לו. שנתתי לו מתוך בחירה אישית שלי. מתוך הרצון העמוק הזה, לשים את עצמי בידיו. ואם את נפשי אני שמה שם, ובוטחת בו, מדוע הגוף הוא חלק שמעורר כול כך הרבה מבוכה?חשש? לראות את עצמנו דרך העיניים שלנו. ודרך העיניים של אחר. ודרך מה שאנחנו חושבות שהוא עיניו של האחר. באיזה מקום, אם בכלל, יש שקט, שקט אמיתי- בקרקעית הנפש- כאשר גם הנפש וגם הגוף , עירומים, חשופים ופגיעים..? |
|
אלישבע(נשלטת) |
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
עירום
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
אלישבע(נשלטת) • 6 בנוב׳ 2007
כשהגוף הופך לחפץ אין משמעות ליופי שלו או לפגמים בו. אני יכולה לשכב ערומה מול זרים גמורים, אנשים שלא דיברתי איתם מעולם, ולהיות שלווה לגבי זה, פשוט כי זו לא אני. הגוף הזה ששוכב שם ערום הוא חפץ, ולא אני היא זו שמחליטה כיצד ישתמשו בו. זו תחושת שחרור אדירה, כל הכבלים שקושרים את מה שאני באמת, למה שרואים מבחוץ, מתנתקים.
חשיפה נפשית, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני לא חושבת שבאמת ניתן להגיע לחשיפה נפשית מושלמת, להיחשף עד הסוף. את הגוף זה מאוד פשוט לחשוף, כמה כפתורים נפתחים, ריצ'רץ', הבגדים נושרים, והגוף נותר במערומיו. הנפש, לעומת זאת, עטופה בכל כך הרבה שכבות, שקילופן כרוך בכאב רב. אין ריצ'רצ'ים וכפתורים, לפעמים חייבים לקרוע, וזה די מפחיד, כי אם אקרע את הקליפות ששומרות לי על הנפש, מה אעשה אם לא אוכל אחר כך להתמודד עם הכאב של הבשר החשוף, כשהקליפה כבר קרועה, ולא ניתנת לתיקון. בנפש הקליפות משתלבות זו בזו, ולפעמים הן תפורות ישר לעור, ואם נפשיט את הנפש עד הסוף, יקרע גם חלק ממנה. |
|
מכשפונת ממתק |
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
Re: עירום
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
מכשפונת ממתק • 6 בנוב׳ 2007
אלישבע כתב/ה: הנפש, לעומת זאת, עטופה בכל כך הרבה שכבות, שקילופן כרוך בכאב רב. אין ריצ'רצ'ים וכפתורים, לפעמים חייבים לקרוע, וזה די מפחיד, כי אם אקרע את הקליפות ששומרות לי על הנפש, מה אעשה אם לא אוכל אחר כך להתמודד עם הכאב של הבשר החשוף, כשהקליפה כבר קרועה, ולא ניתנת לתיקון. בנפש הקליפות משתלבות זו בזו, ולפעמים הן תפורות ישר לעור, ואם נפשיט את הנפש עד הסוף, יקרע גם חלק ממנה.
עשית לי לבכות, כמה שאת צודקת וכמה שזה כואב. |
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
בריחות וניתוקים.
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
venus in our blood(שולטת) • 6 בנוב׳ 2007
''..פשוט כי זו לא אני. הגוף הזה ששוכב שם ערום הוא חפץ, ..''
בינגו. על זה בדיוק דיברתי :כאשר הגוף הופך לחפץ נטו וזו לא את שנמצאת שם- זה סוג של בריחה. ושם, אין באמת חשיפה. החשיפה, קשה ככל שתהיה, היא של הגוף- במנותק מהנפש. מה קורה אם מישהו יאלץ אותך להיות שם ? לא לברוח? להיות את, לגמרי את, בעירום מלא(תרתי משמע) זה העירום אליו התכוונתי. ''..'כשהקליפה כבר קרועה, ולא ניתנת לתיקון. בנפש הקליפות משתלבות זו בזו, ולפעמים הן תפורות ישר לעור, ואם נפשיט את הנפש עד הסוף, יקרע גם חלק ממנה.'' ואולי זו מהות העניין: לקלף את הקליפות התפורות לעור, לנשמה, כדי לתת ל''עור '' חדש, ל''תאים '' אחרים לצמוח. וכן, זה כואב. זה סוג של מוות, במידה מסויימת. וזו מהות העירום האמיתי, כמדומני. |
|
עקשנית(נשלטת) |
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
Re: עירום
לפני 17 שנים •
6 בנוב׳ 2007
עקשנית(נשלטת) • 6 בנוב׳ 2007
אלישבע כתב/ה: כשהגוף הופך לחפץ אין משמעות ליופי שלו או לפגמים בו. אני יכולה לשכב ערומה מול זרים גמורים, אנשים שלא דיברתי איתם מעולם, ולהיות שלווה לגבי זה, פשוט כי זו לא אני. הגוף הזה ששוכב שם ערום הוא חפץ, ולא אני היא זו שמחליטה כיצד ישתמשו בו. זו תחושת שחרור אדירה, כל הכבלים שקושרים את מה שאני באמת, למה שרואים מבחוץ, מתנתקים.
חשיפה נפשית, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני לא חושבת שבאמת ניתן להגיע לחשיפה נפשית מושלמת, להיחשף עד הסוף. את הגוף זה מאוד פשוט לחשוף, כמה כפתורים נפתחים, ריצ'רץ', הבגדים נושרים, והגוף נותר במערומיו. הנפש, לעומת זאת, עטופה בכל כך הרבה שכבות, שקילופן כרוך בכאב רב. אין ריצ'רצ'ים וכפתורים, לפעמים חייבים לקרוע, וזה די מפחיד, כי אם אקרע את הקליפות ששומרות לי על הנפש, מה אעשה אם לא אוכל אחר כך להתמודד עם הכאב של הבשר החשוף, כשהקליפה כבר קרועה, ולא ניתנת לתיקון. בנפש הקליפות משתלבות זו בזו, ולפעמים הן תפורות ישר לעור, ואם נפשיט את הנפש עד הסוף, יקרע גם חלק ממנה. בלי לפגוע או לנסות לפגוע אני לא מסכימה עם הגישה שלך באופן מוחלט עד נוראי. מה זה הגוף הוא חפץ? בעיני הרגש הזה הוא שלילי בתכליתו. בבדס"מ אצלי עירום הוא בדיוק להיפך, הקבלה שלי בכל, היופי, ההפך בדיוק קורה הגוף בטח לא חפץ הוא יפה, סקסי, חושני הגוף הוא אני, הוא חלק ממני, מהיופי שלי, אפילו בשיא כיעורו. זה כמובן תהליך ארוך שלא קרה לי בן יום ואפילו לא שבועייפ. בעיני הפיכת הגוף לחפץ זה כזה קול לסשנים ולגירוי אבל וואלאק אחרי בדס"מ טוב והרבה היכרות ואהבה קורה ההפך המוחלט, בלי הקושי של פתיחות ריצ'רצ'ים וכאלה. אם הייתי צריכה להרגיש כל הזמן עם אדוני שהגוף שלי הוא חפץ הייתי הורגת את עצמי . הגוף שלי מקבל הכי הרבה חיים שאפשר בבדס"מ. הכי הרבה חיים. הוא חי בסשנים כואבים ואני מרגישה אותו טוב טוב בשריפות של ההצלפות והוא כושילירבאק חי גם שלא בסשנים. התגובה שלך בשיא הכנות מעציבה אותי, מאוד. העצב שהיא צועקת הוא בקול גדול שהיה קשה לי לא לשמוע. |
|
IvoryDom |
לפני 17 שנים •
7 בנוב׳ 2007
התמודדות
לפני 17 שנים •
7 בנוב׳ 2007
IvoryDom • 7 בנוב׳ 2007
להיות עירום אל מול אדם אחר איננו תהליך או מצב קל.
אולי דווקא משום כך, אני נהנה להיות לבוש בזמן שהיא עירומה מולי. עירומה גופנית ומשם עירום נפשי. יש משהו מקסים בקבלה של האי שלמות גוף שלנו. ולכן ממליץ באמת על חוויה נודיסטית, עבורי לפחות זה היה לא פשוט להתפשט בחוף ים מלא אנשים להסתובב עירום לגמרי. מה שכן, אחרי חצי שעה לערך אתה מפסיק להיות ערום או מוטרד מהעניין ומגלה שכולם לא שלמים ויפים בדיוק כמוך. |
|
Cafe(שולט) |
לפני 17 שנים •
7 בנוב׳ 2007
לפני 17 שנים •
7 בנוב׳ 2007
Cafe(שולט) • 7 בנוב׳ 2007
רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים: שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה. ואעבור עלייך ואראך, והנה עיתך עת דודים, ואפרוש כנפי עלייך, ואכסה ערוותך
|
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 17 שנים •
7 בנוב׳ 2007
Re: עירום
לפני 17 שנים •
7 בנוב׳ 2007
venus in our blood(שולטת) • 7 בנוב׳ 2007
עקשנית כתב/ה: אלישבע כתב/ה: כשהגוף הופך לחפץ אין משמעות ליופי שלו או לפגמים בו. אני יכולה לשכב ערומה מול זרים גמורים, אנשים שלא דיברתי איתם מעולם, ולהיות שלווה לגבי זה, פשוט כי זו לא אני. הגוף הזה ששוכב שם ערום הוא חפץ, ולא אני היא זו שמחליטה כיצד ישתמשו בו. זו תחושת שחרור אדירה, כל הכבלים שקושרים את מה שאני באמת, למה שרואים מבחוץ, מתנתקים.
חשיפה נפשית, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני לא חושבת שבאמת ניתן להגיע לחשיפה נפשית מושלמת, להיחשף עד הסוף. את הגוף זה מאוד פשוט לחשוף, כמה כפתורים נפתחים, ריצ'רץ', הבגדים נושרים, והגוף נותר במערומיו. הנפש, לעומת זאת, עטופה בכל כך הרבה שכבות, שקילופן כרוך בכאב רב. אין ריצ'רצ'ים וכפתורים, לפעמים חייבים לקרוע, וזה די מפחיד, כי אם אקרע את הקליפות ששומרות לי על הנפש, מה אעשה אם לא אוכל אחר כך להתמודד עם הכאב של הבשר החשוף, כשהקליפה כבר קרועה, ולא ניתנת לתיקון. בנפש הקליפות משתלבות זו בזו, ולפעמים הן תפורות ישר לעור, ואם נפשיט את הנפש עד הסוף, יקרע גם חלק ממנה. בלי לפגוע או לנסות לפגוע אני לא מסכימה עם הגישה שלך באופן מוחלט עד נוראי. מה זה הגוף הוא חפץ? בעיני הרגש הזה הוא שלילי בתכליתו. בבדס"מ אצלי עירום הוא בדיוק להיפך, הקבלה שלי בכל, היופי, ההפך בדיוק קורה הגוף בטח לא חפץ הוא יפה, סקסי, חושני הגוף הוא אני, הוא חלק ממני, מהיופי שלי, אפילו בשיא כיעורו. זה כמובן תהליך ארוך שלא קרה לי בן יום ואפילו לא שבועייפ. בעיני הפיכת הגוף לחפץ זה כזה קול לסשנים ולגירוי אבל וואלאק אחרי בדס"מ טוב והרבה היכרות ואהבה קורה ההפך המוחלט, בלי הקושי של פתיחות ריצ'רצ'ים וכאלה. אם הייתי צריכה להרגיש כל הזמן עם אדוני שהגוף שלי הוא חפץ הייתי הורגת את עצמי . הגוף שלי מקבל הכי הרבה חיים שאפשר בבדס"מ. הכי הרבה חיים. הוא חי בסשנים כואבים ואני מרגישה אותו טוב טוב בשריפות של ההצלפות והוא כושילירבאק חי גם שלא בסשנים. התגובה שלך בשיא הכנות מעציבה אותי, מאוד. העצב שהיא צועקת הוא בקול גדול שהיה קשה לי לא לשמוע. עקשנית, נראה כי את נמצאת במקום נהדר. מקום של השלמה מלאה. בעיניי- זה מקסים. יחד עם זאת, המשפט הזה, ''בעיניי הרגש הזה הוא שלילי בתכלית'', צורם לי טיפה. איך רגש יכול להיות שלילי או חיובי ? רגש הוא רגש הוא רגש. אי אפשר להתווכח עם תחושות. ואני מאמינה, שבכדי להגיע לתהליך של קבלה והשלמה מלאה, לוקח זמן.. וגם אז, אני מאמינה, קיימים תמיד קשיים נוספים. עם כל התקלפות, עם כל שיכבה נוספת שמסירים, מתגלה קושי נוסף. דבר נוסף : אני חושבת שיש הבדל בין ''הגוף-כחפץ נטו ', לבין ''החפץ שאת בוחרת להיות'', מתוך התחברות למהות הפנימית שלך אלו 2 מקומות שונים, לתחושתי. |
|
סקרנית123 |
לפני 17 שנים •
8 בנוב׳ 2007
אצלי אישית
לפני 17 שנים •
8 בנוב׳ 2007
סקרנית123 • 8 בנוב׳ 2007
עירום פיזי הוא קל, טבעי, נעים ושובר מחסומים. עירום מנטלי זה כבר סיפור אחר לגמרי. להתערטל נפשית זה הרבה יותר עמוק והרבה פחות הפיך.
להוריד את הבגדים אני עושה לבד. להתפשט נפשית, זה רק בהובלה, אמיתית. |
|