סבל וכאב

מיתוסית​(שולטת) • 21 בנוב׳ 2007

זאלו חטף לי את המילים מהפה.
בד"כ אנשי בדסמ רוצים להפסיק לא כי רע להם מהבדסמ עצמו ישירות אלא מבעיות שנגרמות להם בעקיפין.

ואני חולקת על בודי- יש מעט מאוד אנשים פה שמכורים לבדסמ (וזו התמכרות אם רע ורוצים להפסיק ולא מצליחים) בגלל אדרנלין וכל הבולשיט הזה, בייחוד לאור העובדה שאתה מדבר עליו רק בהקשר של קבלת כאב, אבל לא כל נשלט אוהב כאב ולא כל כאב משחרר בהכרח כמויות מספקות של אדרנלין ואנדרופינים וגם הרי שולטים לא מקבלים כאב בכלל ובכל זאת חלקנו הגדול מכור.

וחבל שלא הצגת את השאלה שלך כאחת שעושה תחקיר אלא כאחת שאולי סובלת מזה בעצמה. התשובות עשויות להיות שונות במקרה הזה ובפרט שנושא של התחקיר שלך עמום מאוד.

Tish Adams • 21 בנוב׳ 2007

הנה לינק שיכול לעזור לך:
http://www.unrealities.com/adult/ssbb/d.htm
השאלה אם את מגיעה ממקום של להבין ולחוות או רק למטרת עבודה אוניברסיטאית או משהו בסגנון.
זה אחרת שאת חווה משהו מאשר שאת קוראת עליו.
מה שזה לא יהיה, בהצלחה.

aka BODYGUARD • 21 בנוב׳ 2007

התמכרות לאדרנלין היא התמכרות לכל דבר.

מבחינתי שאלתך היתה מובנת לחלוטין רק מה רבה ההפתעה...

את כאן לצורכי מחקר ולמען הגילוי הנאות היה רצוי לציין זאת כבר בהתחלה.

שוב ,

בהצלחה.

aka BODYGUARD • 21 בנוב׳ 2007

אהבתי את המחלוקת,כחולית.

רק כשאת מציינת שיש מעט מאד מכורי בדסמ מצורך אנדרנליני אנא הביאי סימוכין.

לכשעצמי אנדרנלין בהחלט מהווה את הכוח המניע, והוא מיוצר מהריגוש שלי בנושא.

מייקל ג'קסון​(לא בעסק) • 21 בנוב׳ 2007

אני גם חושב שלא רק הנשלט/ת חווים את ההרגשה של האדרנלין אלא גם השולט/ת.

האדרנלין זה נראה לי העיקר בכל הסיפור הזה .

רודף הצללים​(שולט) • 21 בנוב׳ 2007

גם אני חושב שהשאלה לא מוגדרת.



כשענו לה חשבו שהיא מכורה לסאדו שלא מצליחה להגמל מסאדו ומבקשת קבוצת תמיכה.

כשביקשו ממנה לפרט היא כתבה.



כלומר היא שואלת רק על אנשים שנפצעו וכואבים באופן קבוע ולא על הצד השני, שגורם את הכאב עד שהנשלטת מגיעה לרמות הכאב שמשחררות את המורפינים הטבעיים.

הבעיה של הצד שמצליף וגורם לכאב שמפריש את המורפינים הטבעיים היא ברובה סטיגמות חברתיות, שלא אוהבות לראות גבר מצליף באישה עד לרמות גבוהות של כאב, שמפריש את המורפינים.

תוכלי לפרט את המסגרת ומטרת המחקר?

2shot • 21 בנוב׳ 2007

אני מדברת על סבל פיזי כתוצאה מהבדסמ, מהעשייה עצמה שמשאירה כאב מעבר להנאה. כמו כן מדברת על הסבל הנפשי כמחיר שמשלמים בעקבות היותך חלק מקהית בדסמ.
זה השילוב בין ההנאה לסבל יחדיו. מישהו שנהנה אך כואב לו יתר על המידה (פיזי או נפשית מכל הסיבות) אך לא יכול להפסיק

זאלופון​(שולט) • 21 בנוב׳ 2007

אתם מדברים על "הרגשה של אדרנלין", כלומר הריגוש שנגרם לכם כתוצאה מהעיסוק בבדסמ, וזה שונה "מאדרנלין", שהוא שם לסוג של הורמונים ושל נוירוטרנסמיטורים.

הריגוש שחשים מבדסמ לא חייב להיות תוצר של שחרור אדרנלין, וגם אם אדרנלין במובן הביולוגי כן מעורב, כמובן שאין לכם דרך לדעת זאת רק על סמך החוויה שלכם.

בעצם, מה שאתם אומרים זה: בדסמ מרגש אותי, ולכן אני ממשיך. זה מאד כללי, מאד מעורפל וספק אם עונה על השאלה של גברת 2shot, תהיה אשר תהיה.

רודף הצללים​(שולט) • 21 בנוב׳ 2007

כלומר השאלה שלך היא רק לקבוצת הסובלים סבל פיזי או סבל נפשי מהבדסמ, שרוצים להפסיק ולא יכולים?

היום בחברה הישראלית הפתוחה יותר אפשר לבחור אם להחשף ובפני מי להחשף והסבל הנפשי כתוצאה מההשתייכות לקהילת הבדסמ פחות משמעותי.

רוב הישראלים לא מתעניינים מי מצליף במי ולמה.

החברה הישראלית מרוכזת יותר בעצמה ופחות באנשים שמסביבה.

השאלה לא היתה אם טוב לאנשים בבדס"מ אלא אם הם סובלים מאוד ורוצים להפסיק, אבל בגלל ההתמכרות שלהם ממשיכים בדבר שהם לא רוצים לעשות.
דומה למכורים ומסוממים אחרים, שרוצים להפסיק בגלל הסבל, אבל לא יכולים.

מיתוסית​(שולטת) • 21 בנוב׳ 2007

זאלו, כפרע עליך, אתה יכול להיות הדובר האישי שלי?

זאלו אמר יפה מאוד, מה גם שבודי התייחס ספציפית לאדרנלין ולאנדרופינים המשוחררים מכאב וסתרתי את הטענה.
באשר לשאלתך, בודי:

רק כשאת מציינת שיש מעט מאד מכורי בדסמ מצורך אנדרנליני אנא הביאי סימוכין.

אני לא צריכה להוכיח דבר.
אתה מביא טענה כלשהי ולפיכך אתה צריך להביא סימוכין אליה.
ידועות לי ההשפעות של אותם הורמונים ושות' על הגוף, זה עשוי להסביר למה אנשים נהנים מכאב ולמה הם שבים אליו, אבל אין פה ולא חצי הסבר לגבי למה הם מכורים לבדסמ או לכאב.
כל תיאוריה שאי פעם קראתי וניסתה להסביר סאדומזוכיסטים לא ציינה ולו במילה אחת את המילים "אנדרופינים" או "אדרנלין" ולמעשה אין גם שום ראיה ביולוגית לקיום הבדסמ.

כך שאני טוענת (ולי יש ההוכחות) שמקור הבדסמ הוא נפשי ופסיכולוגי, ולא רק זה, אלא שהבדסמ ברגע שהוא הופך להתמכרות הוא ככל התמכרות.

אין חומר ממכר, יש אנשים מתמכרים

זאת כמובן מעבר לעובדה שבכל פעם ששאלתי אדם כלשהו משני צדי השוט: מה אתה אוהב בבדסמ ולמה אתה שם? כולם ללא יוצא מן הכלל ציינו את המרכיב הפסיכולוגי ואת הריגוש המיני שנובע מהריגוש הפסיכולוגי שבלשלוט על אדם אחר או להשלט.
גם ההנאה מהכאב נובעת בראש ובראשונה מההקשר הפסיכולוגי והמיני ולראיה לכך: אנשים לא מתכרים ל"סתם" כאב (לא בנתינה ולא בקבלה) אלא רק בהקשר המיני, בהסכמתם ועם אדם מסוים.

והרי כולנו מסכימים שאדם שהולך ותוקף אדם אחר ומכאיב לו להנאתו ללא הסכמתו זה לא בדסמ (למרות שזה נותן לו ריגוש מטורף), גם לא אדם שחותך את עצמו מתוך מצוקה ואני גם לא מכירה אנשים- גם לא המזוכיסטים הכבדים, שנהנים ללכת לרופא שיניים או ששוברים את הרגל בשביל הכיף של הכאב...


ואם אתה עושה בדסמ רק בגלל האדרנלין והריגוש, למה אתה לא פונה לסופרט אתגרי, למשל?

2shot,
אני מדברת על סבל פיזי כתוצאה מהבדסמ, מהעשייה עצמה שמשאירה כאב מעבר להנאה. כמו כן מדברת על הסבל הנפשי כמחיר שמשלמים בעקבות היותך חלק מקהית בדסמ.
זה השילוב בין ההנאה לסבל יחדיו. מישהו שנהנה אך כואב לו יתר על המידה (פיזי או נפשית מכל הסיבות) אך לא יכול להפסיק

בד"כ הנשלטים לא ממשיכים לתת יד לכך שהשולט יכאיב להם במידה והם כבר לא נהנים ואף סובלים מאוד. אלה שממשיכים לסבול, מפיקים הנאה אם לא מהכאב עצמו- מהנאת השולט. אבל ברגע שהם כבר סובלים לגמרי והכאב בלתי נסבל, הם על פי רוב יעצרו את הסשן.
לא רואה טעם בלהמשיך לעשות משהו שאמור לגרום לך הנאה בזמן שהוא גורם לך נטו סבל.

לעומת זאת, הסבל הנפשי הוא ברמה אחרת. זאלופון הסביר את זה יפה בכך שאנשים מוטרדים מכך שהסביבה שלהם תדע על הנטייה שלהם וזה יפגע בהם ברמה האישית או המקצועית או לחליפין שהם מתקשים למצוא בני זוג ולכן זה עשוי לגרום להם למצוקה נפשית.

אני מניחה שרובנו סובלים מזה בצורה זו או אחרת, אלא שרובנו מוכנים לשלם את המחיר בתמורה להנאה הגלומה בעשיית הבדסמ ובמעורבות עם הקהילה (עם הגבלים מסויימים).
הבעיה נוצרת כשהסבל הנפשי גדול מידי ואתה רוצה להפסיק, אך לא מסוגל ואז אתה מרגיש שאתה מכור. במקרה הזה מנסים לפעמים להגמל לבד או עם בנזוג ונילי או הולכים לטיפול פסיכולוגי.
ובאמת, יש כאלה שמצליחים ונעלמים ויש כאלה שזה חוזר להם לאחר זמן מה ואו שהם ממשיכים להדחיק את התשוקות הבדסמיות שלהם או שהם מנסים לשוב ולהגשים אותן.