לסשן את עידן אלתרמן

לסשן את עידן אלתרמן

קוואבנגה​(אחר) • 26 בנוב׳ 2007

יום לא-כל-כך-בהיר אחד, נסענו אני והסאב-ביצ' שלי לראש פינה.
כידוע, מדי אוקטובר מתקיים בראש פינה פסטיבל הטלוויזיה והקולנוע הישראלי.
לפני שהגענו לראש פינה עצמה, נסענו לאיזור נהר הירדן. אני, דום מסוכן שכמותי, מצאתי שביל קצר המוביל אל חורשה קטנה ונטושה.

שם, בין העצים, תלשתי ענף דק מעץ עבה, גילפתי אותו כמו שלימד אותי רב-קרחת דגול בתורה, קשרתי את הסאביצ' לאותו עץ והצלפתי בעכוזה האלוהי.
הצלפה לאחר הצלפה, הענף ניגן על עכוזה של כלבתי את האוברטורה לאופרה כרמן, מה שגרם לדגדגנה לזמר זמר מרנין לבבות. מחזה זה גרם לאשכי לפצוח במחול ולאיבר מיני להזדקר דום, ולשיר בגאון את שיר הנושא של הסרט "קזבלן".
אציין כבר בשלב זה, כי סשן נפלא זה הוא שהביא אותי לשבת עם גדולי המפיקים הישראלים בפסטיבל הסרטים בראש פינה, ולהגות בפניהם את רעיון הסרט "מפגש התזמורת".

כשהענף סיים לנגן על ישבנה של שפחתי, דגדגנה נצרד ואשכי קדו את קידת הפינאלה, נכנסנו לרכב והמשכנו בנסיעה, כששפחתי-כלבתי מוציאה ראשה אל מחוץ לחלון, מתנשפת כשלשונה מבצבצת מפיה ואזניה מתנפנפות ברוח.
מספר ימים לאחר-מכן, כששפחתי-כלבתי שוחררה מאשפוז בבית החולים רבקה זיו בצפת (פגיעת ראש מעמוד חשמל בשולי הדרך, להבא היא לא תוציא את הראש מהחלון בעת נסיעה, החצופה), אספתי אותה לראש פינה.

הגענו לראש פינה ביום האחרון של הפסטיבל. שם פגשנו בבחור מצחיק. עידן אלתרמן.
ישבנו שלושתנו, עידן, אני (דומסוכן שכמותי) וזונתי המסורה, לשתות שוקו חם בקפה גיטל המפורסם. אמליץ בחום על סופלה השוקולד של קפה גיטל.
סיפרנו לעידן, הבדרן הקטן על מעשינו בראש פינה, ועל עצם היותנו זוג שוטים סוטים במיוחד.
למרבית הפלא, עידן נמשך מאוד אל הסיפורים וחייך חיוך מסתורי, על גבול הממזרי.
כשסיימנו לשתות, עידן הציע שניגש אל בקתת העץ ששכר בעיירה, כדי שנוכל להמשיך ולפטפט בנוח. בדרך לבקתה עצרנו בקצביית דוריס וקנינו נתח בשר משובח לארוחת הערב.
הגענו אל הבקתה, הדלקתי את האח והנחתי מחבת יצוקה וכבדה מעל האש. על המחבת זרקתי קוביית חמאה והנחתי בה את הסטייק הענקי.
בעוד אני מביט בעונג על הבשר הנצלה, שמעתי את כלבתי מתפרצת בנביחות צחוק בלתי נשלטות.
ניגשתי לראות מה מצחיק את הקטנה, וראיתי את צחי, צחי מנווה חמציצים, יורד במדרגות לכיוון הסלון כשהוא נושא תיק גדול וכבד.
אוי, ימי פלטפוס העליזים.
עידן חייך אלינו בתחפושתו, ואמר - "חשבתם באמת, שרק אתם מבינים באלימוווות?"

"ובכן, צחי", פניתי אליו. "בוא תראה לנו מה מסתתר בתיק שלך, ונבדוק את ידיעותיך בתחום."
עידן/צחי הניח את התיק על הרצפה, פתח את התיק ואיפשר לנו להציץ פנימה.
החיוך לא מש משפתיו כשראה את כלבתי נלהבת לעומת ציוד הסאדו-מאזו המודרני שבתיק.
בעוד אנו בוחנים את השלל, בהתלהבות של זוג ילדים נוצרים שאביהם הצליח לצוד את סנטה קלאוס והם בוזזים את גופתו, עידן ביקש - "בבקשה, תקראו לי רק צחי. זה הקינק שלי. כשגרייניק היה מבצע בי את זממו, הצלחנו לפתח את הדמות הזו, של החנון שמנסה להשתלב בשכונת ערסים. ככה פיתחנו גם את הדמות של גרייניק - מאיר. החנון שכבר הצליח להשתלב ולהתנהג כמו ערס. אני שלכם ללילה."
כלבתי הרימה גבה, וביקשה רגע של הסתודדות.
ניגשנו לחצר.
"אדוני ירום הודו וכבודו, מה דעתך שנתעלל בו קצת?"
"אני מבין שהכלבה שלי מפתחת נטיות סאדיסטיות..."
"כן מאסטר. אני לומדת ממך."
"לא תישברי במהלך הסשן?"
"לא, מאסטר. אני מבטיחה."
"בסדר גמור."

נכנסנו חזרה לסוויטה. צחי שלנו כבר היה ערום על ארבע במרכז הסלון.
השפחה, שקיבלה לאותו לילה מעמד של נסיכה, פנתה אל צחי ואמרה - "כלב, מאסטר הסכים שאסשן אותך בפיקוחו. לצערי אתה מחונך מדי וחסכת ממני כיף גדול שבלהכניע אותך. אתה תענש על זה."
"אוקיי, רק - בזהירוווות...."
"אתה לא נמצא במעמד של לתת לי הוראות!" אמרה השפחה וסטרה לעצמה. במשך השנים, פיתחתי בה רפלקס מותנה לסטור לעצמה ולחסוך לי את העבודה השחורה כשהיא מדברת שטויות שכאלו. היא הביטה בידה בהפתעה, הפנתה מבטה אלי וחייכה חיוך קטן.
הכלבה ידעה לעשות את העבודה כמו שצריך. הופתעתי לגלות כמה למדה להשתמש בציוד, מעמדתה כנשלטת.
נהניתי להאזין למנגינת השוטים, שריקת הקיינים וזימרת המצבטים שהתרחשה בסלון, כשניגשתי להכין לעצמי כוס קפה. ממטבח הבקתה שמעתי את אנקותיו של צחי - "לא! אבל למה במקלוווות? ישארו עלי סימנים וחבלווות...", "איי! הלו! תרגעי שם עם השווווט!", "בבקשה, בבקשה... בעדינווות...."

משסיימה השפחה להתעלל בבחור, ניגשה אלי ובמבט רעב שאלה - "מאסטר, הריח של הסטייק גורם לי לרייר. מתי אוכלים?"
"מייד, כלבה קטנה. גשי אל צחי, קשרי אותו לשולחן כמו שאני קושר אותך."
כשהגעתי לסלון עם המחבת הרותחת, מצאתי את צחי קשור כיאות בתור מפת שולחן. כל אחת מגפיו קשורה לרגל המתאימה בשולחן.
דום מסוכן שכמותי, חתכתי את נתח הבשר לשניים, הנחתי שתי צלחות על גבו של צחי, ועליהן הנחתי את הנתחים היפים.
צחי שלנו, שהיה רעב בעצמו וריח הסטייק הכה באפו, טען שזו כבר ממש התעללווווות. בתגובה, חסמה שפחתי את פיו בגאג.
משסיימנו סאביתי ואני, דום מסוכן שכמותי, את הארוחה - שיחררנו את צחינק'ה שכבר נרדם על השולחן, ויצאנו חזרה לכיוון ביתנו, שמחים וטובי לב.

זו היתה חוויה של פעם בחיים.

מה אתה ...

קליבר​(שולט) • 26 בנוב׳ 2007

דפווווווווווווווווווווווווווווווק ?

( אני רק מקווה שזה מאד דמיוני , כי זה קצת אאוטינג , אם שמת לב .. או שלא ? בחברוווות ...)

מיתוסית​(שולטת) • 27 בנוב׳ 2007

נקרעתי מצחוק, דווקא מהקטע של הראש של השפחה שנתקע בעמוד החשמל כשהיא הוציאה אותו מחוץ לחלון...

אלתרמן?

ליאן​(אחרת) • 27 בנוב׳ 2007

להבא,שלא תוציא את הראש כל כך רחוק.
שתשאר ליד החלון,מקסימום תסעו עם טנדר של טויטה.
שם,אפשר לקשור עם רצועה

(:

מביט Nהצד​(לא בעסק) • 27 בנוב׳ 2007

הרגת אותי, ממש החזרת אותי לימי ילדים סורגים העליזים

סיגריה​(אחרת) • 27 בנוב׳ 2007

כן!!
זה היה משעשע...

Josephin​(לא בעסק) • 27 בנוב׳ 2007

זה מצחיק , תודה