בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

העולם שייך לרזים !

daniel222
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007
daniel222 • 27 בנוב׳ 2007
אף פעם לא הצלחתי להבין מה מושך בנשים מאד רזות ? icon_eek.gif
גם מאד שמנות זה לא בריא אבל יש טווח מאד רחב שבו אשה היא
גם מאד מושכת וגם בריאה.
חבל שכל כך הרבה נשים הן כל כך חלשות icon_sad.gif
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת)
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007

Re: ?

Black Lotus כתב/ה:
סיגריה כתב/ה:
לא מתפקדו לעטוף אותך בצמר גפן
והוא כמו אף אחד אחר לא חייב להיות עדין איתך,
יש לך בעיות שאת רוצה שיאמרו לך דברים בעדינות
זו לא בעיה של אף אחד אחר..
כשזה טוב אז טוב!


יש ביקורת בונה ויש ביקורת לשם רייטינג. הביקורות של דוד דביר מרושעות, סרקסטיות ופוגעניות בשם הרייטינג. יש הבדל בין לומר למישהי: "אני משער שהסיכויים שלך יהיו טובים יותר אם תצמצמי את ההיקפים" לבין: "איך היא לא מתביישת לבוא לכאן עם הטייץ, ואת חייבת לצמצם היקפים עד האודישן הבא (ותגידי תודה שאני לא קורא לך כאן פרת הבשן או משהו כזה)".

גם המאמנים של המתעמלות הרומניות מקצועיים להפליא, זה לא אומר שהם לא גורמים לבנות נזקים נפשיים ופיזיולוגיים כאחד בשם המדליה.


כל מילה חקוקה בסלע.

לא יכולת לומר זאת בצורה יותר טובה, מסכימה איתך לחלוטין.
נילי ונילי
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007
נילי ונילי • 27 בנוב׳ 2007
אוזיריס כתב/ה:
חבל שכל כך הרבה נשים הן כל כך חלשות icon_sad.gif


כמה שיפוט לא הוגן במשפט אחד קטן. כשכל כך הרבה גורמים נלחמים נגדך ומשדרים לך שהגוף שלך בעייתי, זה לא עניין של כמה את "חלשה" בלהתמודד עם זה. אנחנו מוצפים בדימויי גוף דכאניים בפרסומות, בטלויזיה, בהערות מ'נשמות טובות' בארוחות משפחתיות וסופגים את הכל פנימה.

אז יכול להיות שאתה נאור במיוחד ומשדר אהבה וקבלה לזולת, סחתיקה עליך והמשאית עם המדליות כבר בדרך, אבל אתה טיפה אחת בים וזה בהחלט לא המסר הכללי בחברה שבה אנו חיים.

אי אפשר להיות חזקה מול תכתיבים חברתיים, כי זו לא מלחמה שאפשר לנהל בכלל.

בינתיים, אני מודה שאכן הרבה יותר משעשע להטפל לחולשה של הקורבן. פחות או יותר שווה ערך ללמצוא את הנער השמן של השכבה ולצעוק עליו שהוא חלש בשיעורי ספורט בביצפר.
ויטו אנדוליני
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007
ויטו אנדוליני • 27 בנוב׳ 2007
צעד הריקוד המשובח ביותר שאני מצליח להוציא, זה ריקוד ה"מקרנה" icon_lol.gif , כך שסביר להניח שלעולם לא אצטרך לעמוד במבחן אל מול האיש הנורא הזה.
אין לי מושג איך הוא מנהל את שיעוריו הפרטיים, אבל לפחות בטלוויזיה נראה שהמפיקים בקשו ממנו שיהיה הפרובוקטור התורן.
לא חושב שממש משנה אם הוא צדק או לא(וצריך להודות שיש היגיון בדבריו), הבעיה היא כמובן בדרך המעליבה שבה הוא בחר לבטא את עצמו.
יש אין סוף דרכים לאמר את מה שהוא אמר, בקצת יותר רגישות.
kael
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007

אני יודע מה זה להיות שם

kael • 27 בנוב׳ 2007
פאק! אני חייתי את זה; אני שקלתי בעברי 115 ק"ג.

כן, לחלקכם/ן שמכיר אותי כתצורה החדשה לא מאמין, אבל אני הייתי שם! חייתי כל חיי בדיאטות שונות ומשונות, מנסה לרדת במשקל יורד 6 קילו מהר מאוד ומעלה אותם מיד אחר כך עם תוספות מכובדת וגדולה {בדרך כלל יותר מן המספר ירד}.

הייתי מוגדר בתור אוביס. הייתי מידה 52 במכנסיים ולבשתי חולצות טריפל אקס בגיל 16.
נוראי? משפיל? מביך? מביש? you name it, i felt it בכל מקום וכל הזמן.


כמה אני שוקל עכשיו? 75-8 מוריד ומעלה ותמיד נשאר שם, תמיד רוצה לרדת עוד. איך עשיתי את זה? נפגשתי עם אישה משכמה ומעלה, זיקית, שאימצה אותי והייתה לי לדום דיאטה ואחות גדולה, מן הסתם זו הייתה עוד דיאטה שלא עבדה, כי הבעיה הייתה באיך אני מרגיש ובעזרת הטיפול המסור שלה ואהבה שלה למדתי שאני צריך לתת לעצמי חופש. הפסקתי עם כל סוג של דיאטה, אכלתי מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה. אני זוכר לילות שחיסלתי מיכלים שלמים של שוקולד שחר למריחה וכיכרות לחם לבן ותוך שנה וחצי ירדתי מ115 ל78 {בין גיל 17 עד 18}.

מטורף? לא הגיוני? בולשיט! ברגע שיצאתי ממעגל אני-חייב-להרזות-אני-שמן-מגעיל-ומכוער הרזתי.

ועדיין, אני מסתכל על עצמי במראה ולא אוהב את מה שאני רואה. כן, אני עובד על זה. אני יודע שאני נראה טוב אבל לא מרגיש את זה וזה טראומה של 17 שנה של הרגשת גועל ופיטום עצמי והכל בגלל שהעולם הזה חושב שרזה זה הכי סקסי {מי אמר טוויגי ולא קיבל?}. לראות חברות שלי מרעיבות את עצמן למוות ואומרות לא למאכלים האהובים עליהן, כשהן אומרות לי ש"עצמות זה יפה!" ולדעת שהייתי ככה קרוב ללהיות כמוהן, הרי עשיתי את זה בעצמי לתקופה מסויימת. חודש וחצי של לאכול ולהקיא מיד כמעט כל דבר שאני מכניס לפה.

לאיזה עולם הגענו? אני מכיר אנשים ושמעתי על שיטות מבחילות לרקדנים של לאכול תפוח בינוני אחד ביום. אחד! הידעתן/ם שבתפוח עץ אחד בינוני יש חמישים קלוריות? חמישים!!! ומזה מצפים מרקדניות בלט להתקיים על בסיס יומי! בעוד כשאדם צריך לאכול בין 1000 ל1500 קלוריות ביום בשביל להיות בריא! פלא שהרקדניות מגיעות למצב שבו הן מתעלפות מלעמוד?

אגב, מודל היופי הנשי בשבילי הוא עגלגל, רך ונעים באיפשהו במקום בריא וטוב באמצע, לא רזה ולא שמנה, מלאה במקומות הנכונים icon_smile.gif כשהמקומות הנכונית הם לא רק התחת והשדיים אלא כל הגוף. ומה לגבי גברים? גברים אני דווקא מוצא "מעניינים" יותר כשאני לא צריך לראות את העצמות שלהם דרך העור ושיש להם שיער על הגוף {מודל האני-צריך-להראות-בן-13-אנורקט לא עושה לי את זה!}

בקיצור, מי שרוצה להילחם אני בעד, כי מאסתי בלראות אנשים שאני מכיר מפונים לבתי חולים.
מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007
נשים יקרות!

אני הייתי מציע לקחת את הדברים יותר בפרופורציה.
יש המון המון נשים שהן לא רזות ולא יפות שהצליחו בעולם ובארץ.
זה נכון שאישה רזה ויפה זה מושך אבל אם אין לה כישורים שנידרשים למקום מסויים זה לא יעזור לה.
בעצם רוב הבחורות לא נראות כמו דוגמניות ועובדה שהן מצליחות גם בתחום הזוגי.
העולם שיך לרזים! זה יותר נכון לעולם הדוגמנות ששם זה נדרש וגם בעיקר לדוגמניות מסלול.
דוגמניות בתמונות ראיתי כאלה שקצת מלאות .

ויש כאלה שהן יפות ורזות ולא מצליחות בכלל סתם עובדות כפקידות בשכר נמוך.

אכן זה נכון שיופי זה משהו שמושך את האדם.
אכן זה נכון שאישה יפה תקבל הרבה יותר צומת לב במקום כלשהו .
מקום ציבורי למשל.
אפילו בגן ובבית הספר המורה או הגננת היתה מעט יותר סבלנית לילדה אחת אצלנו שהיתה יפה מאוד.
גם לבנים היפים הגננת היתה יותר סבלנית.
שאדם כלשהו נכנס למקום הוא מיד מסתכל על מה שיפה.
שטיח ,ארונית ,או כל דבר שמושך את העין.
זה בטבע של האדם,כמה פעמים ביום אנשים אומרים יפה!
זה החל מאיזה בוקר יפה!
אחרי זה איזה אוטו יפה!
איזה כוסית!

זה בטבע שלנו .
זו פשוט אני
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007
זו פשוט אני • 27 בנוב׳ 2007

יווו עד כמה אפשר להיות רעים
זה ממש מגעיל
רק מי שבא מהמקום שלה יכול להבין עד כמה זה פוגע
ואין בכלל מה לשפוט אותה, מה רציתם שהיא תענה לו? היא נלחמת על מקום שהיא חולמת להיות בו אז שהיא תהרוס לעצמה הכל בגלל שאמרו לי שהיא שמנה???
אנשים שמנים סובלים את זה לאורך כל הדרך
לדעתי היא רוקדת מקסים והיא ממש מוכשרת ולא שמנה...
והוא שופט מגעיל ודוחה, יצא לי לראות כמה הערות שלו וזה ממש משפיל
חלק מהתוכנית??? זו ממש אכזריות להיות כזה, icon_rolleyes.gif
daniel222
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007
daniel222 • 27 בנוב׳ 2007
נילי ונילי כתב/ה:
אוזיריס כתב/ה:
חבל שכל כך הרבה נשים הן כל כך חלשות icon_sad.gif


כמה שיפוט לא הוגן במשפט אחד קטן. כשכל כך הרבה גורמים נלחמים נגדך ומשדרים לך שהגוף שלך בעייתי, זה לא עניין של כמה את "חלשה" בלהתמודד עם זה. אנחנו מוצפים בדימויי גוף דכאניים בפרסומות, בטלויזיה, בהערות מ'נשמות טובות' בארוחות משפחתיות וסופגים את הכל פנימה.

אז יכול להיות שאתה נאור במיוחד ומשדר אהבה וקבלה לזולת, סחתיקה עליך והמשאית עם המדליות כבר בדרך, אבל אתה טיפה אחת בים וזה בהחלט לא המסר הכללי בחברה שבה אנו חיים.

אי אפשר להיות חזקה מול תכתיבים חברתיים, כי זו לא מלחמה שאפשר לנהל בכלל.

בינתיים, אני מודה שאכן הרבה יותר משעשע להטפל לחולשה של הקורבן. פחות או יותר שווה ערך ללמצוא את הנער השמן של השכבה ולצעוק עליו שהוא חלש בשיעורי ספורט בביצפר.


צודקת.
הבעיה היא בחברה שלנו שמוצפת בשטיפת מוח על כך שאשה צריכה להיות רזה וזה באמת מאד
קשה להיות מספיק חזקה כדי לא להתייחס לכך.
הכוונה לא הייתה להטפל לחולשה של הקורבן ,פשוט אני מקווה שיותר נשים יהיו מספיק חזקות
כדי לעמוד בלחץ החברתי החולה הזה.
ראובן
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007

הפרעות אכילה, קונפורמיות ומזוכיזם

ראובן • 27 בנוב׳ 2007
שלום,

איני נוהג לצפות במופעי גלדיאטורים בטלוויזיה (והרי שעשועוני ידע ויכולת בטלוויזיה הינם גרסה 'מעודנת' של מופעי הגלדיאטורים הרומיים), אולם בעקבות הפוסט הנוכחי, הצצתי בקטע הוידאו וברצוני לציין מספר דברים:

1. הנאת הצפייה במופעים כאלו הינה סאדיסטית בעיקרה - הקהל מבקש לראות עשרות מתמודדים סובלים ונכשלים, על מנת להזדהות איתם (והרי מי שמבלה את מיטב שעותיו מול הטלוויזיה, מלכתחילה הינו לוזר). לאחר הקתרזיס הנובע מצפייה בסבל המתמודדים הרבים, הצופים חשים בנוח ומוכנים להעריץ 'גלדיאטור/ית' אחד/ת שמנצח/ת נגד כל הסיכויים. לפיכך, אין תימה כי מופעים אלו רוויים כאב והשפלה, נפשיים ופיזיים, להנאתכם הצופים.

2. העונש הספרותי ההולם לאותו מורה מחול, כביכול, הינו כליאה בכלוב צר-מידות ופיטום, במשך (לקוח מהספר 'טיל אויילנשפיגל', שם הגיבור כולא כומר רשע בכלוב כזה ומאביס אותו במשך חצי שנה).

3. למרבה הצער, הצלחה פיזית מקצוענית - כגון זו של המתעמלות הרומניות - אכן כרוכה בסבל רב ונזק גופני ונפשי בלתי הפיכים: הרעבה, פיתוח מסת-שריר על ידי ביצוע תרגילים קשים דווקא כאשר הגוף עייף, נטילת כדורים לעיכוב ההתפתחות ההורמונלית וכמובן הרעבה אין קץ, וזאת בניגוד לדבריה של אחת הכותבות כאן. גם ספורטאים ממין זכר אינם משוחררים מכך - אתם מוזמנים להתעניין מעט בקריירה הכאובה מאוד של הג'ודוקא אריק זאבי, למשל.

4. נשים ונערות בכל גיל נתונות למסכת לחצים להתייפות, לרזות ובאופן כללי להיות בתוך ה'נורמה' האסטתית. למרבה הצער, כיום הנורמה האסטתית מוכתבת על ידי מעצבי אופנה ודעת-קהל שהינם הומוסקסואלים ולרוב שונאי נשים - המשמעות היא שלרוב, אידאל היופי המוכתב היום הוא יופי של נער מתבגר - וכל הדוגמניות, כמו גם שאר קורבנות האופנה, נכנעות לתכתיב זה.

5. בכל אישה טבועה מידה של מזוכיזם מסויים, ומוכנות לשאת כאב על מנת 'להיות אשה' מבחינה חברתית ומבחינת הצלחתה המינית. יש במזוכיזם הקונפורמי הזה משהו מקסים ומעורר, אולם צריך לזכור כי אי-אכילה מביאה בהכרח להרס הגוף. השיפוט הפנימי העצמי שבאדם חובר למזוכיזם הזה ולעתים מביא לאובססיית רזון ושנאה עצמית (המסווה את עצמה כאהבה עצמית). אגב, בשלבים המתקדמים של האנורקסיה, הנערה אינה סובלת כבר, אלא חווה אורגזמה נפשית-מזוכיסטית מתמשכת, הנובעת הן מ'הצלחתה' בסיגוף והן מהעוררות הכימית הקיימת בגוף בגלל המצאותו במצב-חירום מתמשך. הדבר מסביר את דבקותן של נשים בדרכן הרעה הזו.

6. למרבה הצער, שנאה עצמית אינה נחלתן הבלעדית של ה'קולביות': גם נשים דשנות שונאות את עצמן - הרי לעולם איננו מרוצים מעצמנו לגמרי. המשמעות היא שלרוב, גבר סביר לא יוכל ליהנות מחברתה של אישה מלאה, בדיוק כפי שלא יוכל ליהנות מחברתה של אישה רזה מאוד - הרי שתיהן היסטריות לחלוטין, כל אחת מסיבותיה שלה, ובהכרח שנאתן העצמית תופנה בסופו של דבר אליו.

7. יחד עם כל האמור כאן, איני יכול להסכים עם הנימה הטהרנית של רוב הכותבים בפוסט, הרי אנחנו מצויים בעולם השליטה, ויודעים להעריך כאב, סיגוף והשפלה בדיוק כפי שאנו יודעים להעריך עונג פשוט יותר. עלינו לזכור כי בסופו של דבר, בחירה של אדם להיכנע לתכתיבים חברתיים הינה בחירה אישית (אמנם מלווה בתמריצים מבחוץ, אך עדיין אישית - הרי אף אחד לא מכריח אישה לנעול נעלי עקב לוחצות, למרוט את עצמה לדעת, להפקיר גופה לניתוחים ותכשירים מפוקפקים, דיאטות רצחניות וכו'). למעשה, אנו נהנים מכך ואף דורשים זאת, ומוסיפים כהנה וכהנה ענישה וסיגוף פיזי ונפשי פרי דמיוננו.

בסופו של דבר, שביל הזהב הוא המתינות: קצת סיגוף, קצת שחיתות, קצת רזה, קצת שמנמנה, קצת עקבי סטילטו וקצת 'שילכו לכל הרוחות - אני הולכת לים בטרנינג וכפכפים!' אולם לשם כך נחוץ הומור עצמי, וזהו מצרך נדיר, גם כאן בעולמנו הקטיפתי וגם שם, בעולם הרחב.

לחיי ההומור העצמי,
ראובן
זיקית
לפני 16 שנים • 27 בנוב׳ 2007

Re: אני יודע מה זה להיות שם

זיקית • 27 בנוב׳ 2007
kael כתב/ה:


מטורף? לא הגיוני? בולשיט! ברגע שיצאתי ממעגל אני-חייב-להרזות-אני-שמן-מגעיל-ומכוער הרזתי..


אל תשכח שכן שינית הרגלי תזונה (או שאני לא לגמרי יודעת הכל.. icon_wink.gif ), והתחלת לעשות פעילות פיזית..
אבל משם כבר לקחת את זה לבד icon_smile.gif
ותודה על המחמאות מותק }{