אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סוף הדרך למטה

אלפא דום​(שולט)
לפני 16 שנים • 1 בדצמ׳ 2007

Re: נו....איפה ההמשך?

אלפא דום​(שולט) • 1 בדצמ׳ 2007
שוגי כתב/ה:
ענק...
icon_lol.gif


הנה הוא. הייתי קצת עסוק ...

חלק 8


מרי שמעה את נקישות העקב של בטי הולכות ומתחזקות. היא ידעה שהיא עומדת לקבל ביקור מהתליינית האהובה עליה וליטפה את הכוס הרטוב שלה. כשהייתה חופשיה חלמה מידי פעם לפגוש את בטי בנסיבות אחרות, אבל עכשיו כשהגורל שלה כבר נקבע, כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו היה החלום שהתגשם. היא הריצה בראשה את כל ההוצאות להורג שבטי ניהלה בגאון, את העמידה שלה על הגרדום בשמלת העור ההדוקה שנהגה ללבוש, ואת הדרך בה הגברים והנשים שתלתה, בעיקר הגברים, צייתו להוראות שלה והלכו בשקט אל מותם. כל זמן שבטי לא היתה קרובה מרי רק חלמה עליה בשקט, אבל כשהצעדים התקרבו, ההתרגשות שלה היתה סוחפת.

בחלון הקטן של התא הופיעו עיניים מאחורי מסכה. המסכה המוכרת של בטי, הפעם מספיק קרוב כדי לראות בברור את העיניים היפות שלה. לבה של מרי החסיר פעימה. הדלת נפתחה ובטי הופיעה במלוא הדרה התלייני, רק יותר קרוב מאי פעם. "רדי על ארבע, כלבה !" היא אמרה

מרי מיהרה לציית. "כן גבירתי" היא אמרה וירדה על ארבע, מתבוננת על מגפיה ורגליה היפות של בטי. "לכבוד הוא לי לזכות בטיפולה האישי של גבירתי." היא הוסיפה.

"כלבה ממושמעת. אני רק מקווה שתשמרי על הרוח הזאת גם מול חבל התליה. כבר ראיתי חכמות כמוך." אמרה בטי והניחה את ידה על הצואר של מרי, מתבוננת בסימני החבל שנשארו מהמשחק שלה עם הנרי במרתף.

"אידיוט ההנרי הזה ! הוא פשוט קצב ! איזו עבודה רשלנית ! יש לך בכלל מזל שאת בחיים, ובסוף עוד יאשימו אותי בנתיחה שלאחר המוות. חכי תראי מה אני אעשה לבן זונה."

"אל תכעסי, זה אני שביקשתי ממנו, וזו לא היתה הפעם היחידה שהוא הביא אותי קרוב למוות ולא הרג אותי. הוא יודע מה שהוא עושה. בכל מקרה את צריכה לכעוס עליי ולא עליו. תענישי אותי בבקשה."

"טוב תתחילי ללקק," אמרה בטי בקוצר רוח, והצמידה את הראש של מרי לכוס שלה כשביד השניה היא מרימה את קצה השמלה שלה מעבר לראש של מרי. "ככה גם תתרגלי לכיסוי הראש שאשים על הראש שלך מחר."

"מרי שמצאה את עצמה בהפתעה מול הכוס של בטי התחילה לעבוד עליו במרץ. לקח לה קצת זמן להתרגל כי זו היתה פעם ראשונה שהיא יורדת לאשה, אבל מהר מאוד בטי התחילה להשמיע קולות של הנאה צרופה, וקצת אח"כ היא גמרה, וכשמרי סיימה הפנים של מרי היו רטובות לגמרי.

מרי העירה בחיוך : "גבירתי מאוד טעימה. אבל אני צריכה לדבר עם גבירתי על כמה דברים. אחד מהם הוא שאני לא רוצה שתסתירי את הפנים שלי בזמן ההוצאה להורג."

"בקשות ! בקשות !" אמרה בטי בקוצר רוח. "על ארבע ולהרים את התחת גבוהה !"

"כן גבירתי." אמרה מרי ועשתה כדבריה.

"ותורידי את הדבר המזעזע הזה מעלייך."

"כן גבירתי. מייד גבירתי." אמרה מרי והתפשטה. "זה מזכיר לי שאני צריכה שמלה לארוע ..."

מרי הרגישה את המגף של בטי חזק בבטן שלה, וצווחה בכאב.

"את מדברת יותר מידי מכשפה ! אף אחד לא ביקש את דעתך על כלום, ובמיוחד לא על איך ומה יהיה מחר." בעיטה נוספת הופיעה כדי להדגיש את המסר. "כשאני ארצה את דעתך ורצונותייך, אם ארצה, אני אגיד לך, ברור ?" ההתמהמהות של מרי שנבעה מהבעיטות תוגמלה בעוד בעיטה. "ברוווור ?" שאגה בטי במקביל.

"כן, כן ברור לגמרי," אמרה מרי בקול מעוך.

"כן ברור לגמרי מה ?"

"כן ברור לגמרי, גבירתי."

"יופי ! ועכשיו למה שהתכוונתי לעשות לפני ההתחצפות שלך." אמרה בטי, לבשה סטרפ און והתחילה להחדיר אותו במעלה התחת של מרי שאמנם הורגל כבר במצב כזה אבל לא בגודל הזה. למרות וגם בזכות הכאב היא קיבלה אותו לתוכה בשמחה, וגנחה כמו כלבה מיוחמת. בטי הבינה שאין הרבה מה להתעקש על הכנעה של מרי, ונתנה למרי לגמור.

"נראה לי שתהיי בסדר ואני מאוד מקווה שאני לא טועה. אני מצווה עלייך לעשות כל מה שצריך כדי לעזור בהוצאה להורג שלך, ולא להתחיל לילל ולהתנגד. האם אני מדברת ברור ?"

"כן גבירתי." אמרה מרי בחמימות חשודה.

"שמעתי על השטויות שלך מהנרי וגם ראיתי אותך במשפט. אני רק מקוה שאת מבינה שזה לא משחק וכשאני אגמור איתך את תתנדנדי מתה לגמרי מהגרדום, ובלי קשר לתוצאה תהיי נכונה לשרת אותי בדבקות. זכרי ! את בידיים שלי ועושה מה שאת עושה בגלל שאני רוצה ולא בגלל החוק, וחסר לך שתעשי לי צרות מחר."

"כן גבירתי." ענתה מרי בלאקוניות.

"טוב, את יכולה לקום עכשיו. יש לנו כמה פרוצדורות קטנות ואח"כ, אני אשמע מה יש לך להגיד."

מרי קמה ובטי הצמידה אותה אל הקיר. היא הוציאה סרט מדידה ומדדה את הגובה שלה. אח"כ היא רשמה משהו בפינקס, והרימה את מרי מעט מעל הרצפה כדי להתרשם מהמשקל שלה. היא רשמה עוד משהו, ונראתה מרוצה. לבסוף אמרה : "כן, אני מקשיבה. תשתדלי לדבר לעניין."

"קודם כל כיסוי הפנים. אפשר לוותר ?"

"אפשר. מה עוד ?"

"המשקל ... אין צורך, אני רוצה שתמשכי את החבל ושתתלי אותי כמה שיותר גבוהה."

"זה לא מקצועי. את תחנקי למוות, ואת בחורה צעירה ורזה יחסית. זה יגרום לך להחנק הרבה זמן. הבקשה נדחית."

"אבל ..." אמרה מרי ונרתעה מהמבט הזועף של בטי. "אז אם ככה חשוב לי מאוד העניין של השמלה. אני רוצה להראות טוב, כמה שיותר טוב. לצערי גם אין לי משהו שאני יכולה להביא. עבדתי בתור משרתת, ולבשתי רק בגדים של משרתות. הנרי קרע לי את הבגדים האחרונים שהיו לי פה. את יכולה לעזור לי ?"

"אני אולי קשוחה אבל אני מבינה אותך מאוד. אני מוכנה להלוות לך משהו מהמלתחה הישנה שלי, כשהייתי נערה והייתי בערך בגודל שלך. אני אביא לך כמה דברים למדוד ותוכלי להחליט."

"תודה ! את לא יודעת כמה זה חשוב לי. האמת היא שיש לי שמלה שהכנתי לחתונה שלי, אבל אני בטוחה שיש לך משהו טוב בשבילי."

"אל תדאגי, יש לי גם משהו לבן אם זה הטעם שלך." אמרה בטי וחייכה. משהו באוירה הנשית שהשתררה לפתע בתא דיבר אליה מאוד ועזר לה להיפתח. היה משהו במרי שקנה את ליבה. "מה עוד אני יכולה לעשות בשבילך ?" הוסיפה.

"לתת לי לשרת אותך כל הלילה האחרון שלי. אני מוכנה לעשות הכל. את יכולה להתעלל בי כמה שאת רוצה, רק בבקשה אל תשאירי לי צלקות שיפגעו ביופי שלי למחר. אני מוכנה ללקק לך ולעשות הכל כדי שתהני."

בטי בחנה את הגוף הערום של מרי, וביקשה ממנה להסתובב. מרי עשתה זאת ובטי אמרה : "בסדר. אבל בלי נדנודים על מחר. מרגע שאת בוחרת שמלה, אני לא רוצה לשמוע יותר על ענייני עבודה."

"כמובן גבירתי. ותודה."

"כלבה טובה. שכבי על המיטה, על הגב." אמרה בטי וכשמרי עשתה זאת היא התישבה לה על הפנים, מטפטפת מיצי כוס, ומפריעה לה לנשום. מרי הרגישה בגן עדן וכמעט קיותה שתמות כך כשכוס והתחת של בטי מעליה. למרות רגשותיה כלפי הנרי, ולמרות שזו היתה ההתנסות הראשונה שלה עם אשה, בטי גרמה לה להרגיש כנועה באופן מלא ושלם יותר, והיא אהבה מאוד את התחושה. משהו ביחסים עם אשה, קשוחה וקטלנית ככל שתהיה, גרם לה להרגיש יותר בטוחה. היא דחפה את הלשון שלה עמוק בכוס של בטי, מדמיינת לעצמה שהיא תלויה על הגרדום שלה. גלי חום הציפו את הגוף שלה, והיא גמרה בלי שבטי אפילו נגעה בה.
אלפא דום​(שולט)
לפני 16 שנים • 2 בדצמ׳ 2007
אלפא דום​(שולט) • 2 בדצמ׳ 2007
חלק 9


בטי נכנסה לחדר עם צרור של שמלות בכל הצבעים. ורוד, סגול, כתום, אדום, כחול, ירוק ולבן. הבד היה מבריק ומרשרש. באופן מפתיע כל השמלות היו בגודל מתאים.

"וואו, איזו מלתחה ! את בטוחה שאת לא צריכה אותן ?"

"כבר מזמן הן קטנות עליי. אני מחזיקה אותן עדיין בעיקר בשביל הזכרונות. גדלתי בתוך הבגדים האלה. חוץ מזה לא נראה לי שתזדקקי למה שתבחרי להרבה זמן." חייכה בטי וקרצה.

"הן פשוט מקסימות ! אכפת לך לתת לי אחת לתמיד ? אני רוצה לקחת את השמלה איתי לקבר."

"אני מצטערת אבל לא יקברו אותך בקבר רגיל. יכול להיות שתהיה נתיחה, ובכל מקרה את הנידונים קוברים בחצר בית הכלא."

"את לא יכולה לעשות משהו כדי שיקברו אותי שלמה ? אני חייבת ללבוש אחת מאלה לקבר !"

"יכול להיות שכדאי שלא יראו את מה שהנרי עשה לצוואר שלך. אני אשתדל."

"תודה ! תודה !" התלהבה מרי ונישקה את בטי בשמחה.

"אבל אני לא מבטיחה כלום !" אמרה בטי אבל לא יכלה שלא לחייך למראה ההתלהבות של מרי.

"כמובן, כמובן. ועכשיו אני רוצה למדוד אותן. את כולן ! מעולם לא היו לי שמלות כל כך יפות."

בטי לא אמרה כלום ורק הביטה במרי בעיניים חמות. "הנרי צדק. מרי באמת מקסימה," אמרה לעצמה.

בטי עזרה למרי להתפשט ולהתלבש שוב ושוב. היא אפילו השיגה לה מראה. מרי היתה מבסוטית בטרוף. היא התפשטה והתלבשה שוב ושוב, מודדת את עצמה מול המראה, ובוחנת את הדמות שלה.

"אני מתלבטת בין הירוקה לסגולה." אמרה אחרי ששתיהן עברו על כל השמלות והעירו את הערותיהן.

"הייתי אומרת שסגול מתאים למכשפה, אבל ירוק נראה עלייך הכי טוב."

"גם אני חושבת כך, בטי. לא אכפת לך שאני קוראת לך בשם הפרטי, נכון ?"

"לא, זה בסדר, למרות שמעולם לא הרשיתי לאחרים שטיפלתי בהם. מצחיק שבחרת דוקא את השמלה הזאת. היא מעלה בי זכרונות רחוקים וטובים. זו היתה השמלה בה קיבלתי בפעם הראשונה מגבר. מאז הבנתי שאני מעדיפה כלבלבות כמוך."

"מה קרה לו ?"

"הוא תלה את עצמו באותו היום", אמרה בטי וציחקקה.

"למה ?"

"למה למה. תמיד שאלות ... נו טוב," נאנחה בטי, לא עומדת בפני קסמה של הלקוחה שלה, וזקוקה לפתיחת הדף המושכח הזה בחייה, רצוי מול מישהי לא מאיימת כמו מרי "את רוצה את הגרסא הרישמית או האמיתית ?"

מרי התבוננה בבטי בפליאה. "את שתיהן."

"הוא התאבד בגלל שזרקתי אותו באותו היום."

"והגרסא הלא רשמית ?"

"עזרתי לו קצת ..."

מרי מיצמצה כלא מאמינה. "את רצחת אותו ?"

"ביקשתי ממנו שיכרוך את החבל סביב צוארו ושיעמוד על משהו. כדי שאוכל למצוץ לו יותר בקלות, כמובן." אל התיאור התלווה חיוך מרושע ומדושן כראוי לסוג נבלי העל של ספרי קומיקס, "אחרי שמצצתי לו לא יכולתי להתאפק ובעטתי בגזע העץ שעמד עליו. עוד לא הייתי תליינית ורציתי לראות תליה מקרוב."

מרי הביטה בבטי בתדהמה ובפה פעור. "את ... את רוצחת !"

"אויש אל תהיי כזאת. זה לא כאילו שאת לא היית מרגישה את הצורך לעשות מה שעשיתי, או כאילו שהוא היה שוה משהו, או כאילו שהלבשתי אותו בשמלה שלבשתי לפני שתליתי אותו. אני מודה שהמחשבה עברה לי בראש."

"את האשה הכי מרושעת שהכרתי בחיים שלי ! אני בחיים לא הייתי הורגת אף אחד. את רוצחת ! רוצחת !"

"די, מספיק כבר !" אמרה בטי והעיפה למרי סטירה. "אם הייתי יודעת שתבלבלי לי את המח לא הייתי מספרת לך, קרציה ! למזלך את מתה מחר ולוקחת את הסוד שלי לקבר שלך אחרת הייתי הורגת אותך כאן ועכשיו. יש לך גם מזל שאני מחבבת אותך אחרת כבר היית חוטפת ממני. גברים הם רעים וזה מגיע להם. חוץ מזה זו לא אשמתי שהטמבל הזה כמו כל הגברים חושב מהזין שלו. אם הוא היה נזהר קצת זה לא היה קורה. מה הוא חשב כשהוא הכין את עצמו לזה ? זהו, שהוא לא חשב. הוא רק רצה את המציצה שלו והוא קיבל אותה אז שיהיה לו לבריאות. וחוץ מזה אם היית שם היית נהנית ומאוננת כמוני. אני יודעת שאת עושה את זה כשתולים פה מישהו. ואם כבר מדברים על זה, במה היום יום של בתי המשפט והמקום הזה שונה מרצח ? את באמת מכשפה ? מה זה סיפורי הילדים האלה ? ואותך עוד אולי היה שוה לשמור בתור כלבה באיזו מלונה. את אוכלת כוס טוב מאוד יקירתי."

מרי רק הביטה בבטי בלי להגיד מלה כמה שניות. אח"כ היא חייכה חיוך מתוק ואמרה : "זה קצת מצחיק איך שהרוצחים מוציאים להורג את התמימים בעולם שלנו. היא חיבקה את בטי ואמרה : "יש לך מזל שגם אני מחבבת אותך. עוד כמה הסברים כאלה והייתי מצדיקה אותך. את צריכה להיות עורכת דין."

"טוב שנרגעת. אני באמת רוצה שתהיי הכלבה שלי הלילה. את טובה מאוד בלענג אותי."

"אני עוד נסערת אבל אני מוכנה לשכוח. זה הלילה האחרון שלי, ואני רוצה שתישארי איתי."

"יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לפצות אותך יקירתי ? אני אשתדל, אבל אני לא מבטיחה כלום."

"יש כמה דברים. את יכולה להוריד את המסכה למשל ? הייתי מתה לראות איך את נראית."

"לא זה אסור. לנידונים אסור לראות את התליין שלהם."

"אז אולי תתלי אותי בכל זאת במשיכת חבל ?" אמרה מרי וחיבקה את בטי, גופה נצמד אל הגוף האחר, חזה נוגע בחזה."

"לא כדאי לך, זה יכאב לך נורא. אני לא רוצה להכאיב לך סתם. אני יכולה להפיל אותך מעט ואז למשוך את החבל, כי חייבים להפיל. אני יכולה לוודא שלא תמותי מהנפילה, אבל למה לעזזל את רוצה שיתלו אותך גבוהה ? זה כל כך משפיל !"

"עוד לא הבנת שאני אוהבת כאב והשפלה ? נראה לי שאת יותר מודאגת מהמוניטין שלך."

"זה נכון אבל אני גם חושבת שזה מיותר. בואי נוותר על זה. אולי יהיה משהו אחר ששנינו נהנה ממנו."

"אם זה מה שתרצי אז אני מוכנה לוותר". אמרה מרי, נתנה לבטי נשיקה חמה, ונפלה על הגב שלה. היא פתחה את הרגליים שלה לרווחה. בטי פתחה גם היא את הרגליים שלה, הצמידה את הכוס שלה לכוס של מרי והתחילה לזיין אותה. מרי זעקה בזמן שבטי דחפה את הכוס שלה בחזקה אל מול הכוס שלה. עבר הרבה זמן מאז שמרי הרגישה כל כך נאהבת, מה שעזר לה לשכוח, מי היא ומה היא בטי : אשה, וכל מה שמרי לא אהבה בעולם הזה. אחד הדברים שמרי למדה היטב בתור משרתת, הוא איך ומה לעשות ולהרגיש בכל זמן, והלילה היה לילה לאהבה. אחרי ששתיהן גמרו מרי ירדה שוב לבטי והפעם גילתה איך לנשוך את הדגדגן של בטי, מה שהביא את בטי לזעוק באקסטזה. אחרי כל זה הן כבר היו עייפות והלכו לישון ביחד בתא, אחת בזרועותיה של השניה
שוגי​(מתחלף)
לפני 16 שנים • 3 בדצמ׳ 2007

די, עוד....

שוגי​(מתחלף) • 3 בדצמ׳ 2007
מעניין מה פרוייד היה אומר על זה...

חיבור מעניין בין גרדום, חבל וחניקה,
אך עדיין לא מובן הקשר בין המכשפה וארון הבגדים....
ומי בסוף יוצא האריה icon_question.gif

(גילוי לנאות: חבל שהוצאת את בטי לסבית...)
icon_lol.gif icon_lol.gif icon_lol.gif
icon_eek.gif icon_eek.gif
icon_question.gif
אלפא דום​(שולט)
לפני 16 שנים • 3 בדצמ׳ 2007

Re: די, עוד....

אלפא דום​(שולט) • 3 בדצמ׳ 2007
שוגי כתב/ה:
מעניין מה פרוייד היה אומר על זה...

חיבור מעניין בין גרדום, חבל וחניקה,
אך עדיין לא מובן הקשר בין המכשפה וארון הבגדים....
ומי בסוף יוצא האריה icon_question.gif

(גילוי לנאות: חבל שהוצאת את בטי לסבית...)
icon_lol.gif icon_lol.gif icon_lol.gif
icon_eek.gif icon_eek.gif
icon_question.gif


אני מקוה שבסוף הכל יהיה ברור icon_smile.gif במיוחד מי יוצא האריה.

ובטי לא לגמרי לסבית. זוכר את הקטע שלה עם הנרי ?

ואני לא יודע מה פרויד היה אומר על זה, אבל אני בטוח שזה היה משהו שקשור למין ואיברי מין. (עניבת חנק כמטאפורה לכוס או משהו כזה).

תודה על ההערות, כולם מוזמנים, אפשר גם בפרטי.

אלפא.



חלק 10


הבוקר הגיע מהר. למרות הצפוי לה, מרי ישנה היטב בזרועותיה של בטי. בשמונה בבוקר בטי התעוררה והעירה את מרי.

"מרי, קומי ! הגיע הבוקר, ואין לנו עוד הרבה זמן."

מרי התעוררה לאט ובקושי. הימים האחרונים היו ארוכים וקשים מבחינה פיזית ומנטלית, מה שגרם לה לשקוע בשינה עמוקה באותו לילה. "מממממ, כמה זמן יש לנו ?" שאלה מרי והתמתחה, עדיין חצי בעולם של חלומות.

"בין חצי שעה לשעה. תנסי להתאושש בזמן שאני אביא לך את הארוחה האחרונה. את רוצה משהו מיוחד ?"

"אני קצת רעבה אבל עדיף משהו קטן. חביתה ולחם עם חמאה זה מספיק טוב. תביאי גם משהו לשתות. תחזרי מהר."

בטי יצאה וחזרה כעבור זמן קצר עם האוכל. מרי התנפלה עליו מורעבת לגמרי. חוץ ממה שהנרי סידר לה אתמול אחרי יום שלם של צום, ויציאות רטובות למיניהן, היא לא אכלה כלום בימים האחרונים.

"כדאי לך באמת לא לאכול הרבה, ובעיקר לנסות להתפנות. את עשויה לאבד שליטה על הצרכים שלך בזמן התליה וזה לא מראה מלבב. גם בתור השפלה זה קצת קיצוני. וחוץ מזה תעשי את זה בתור טובה אישית. אני לא רוצה לנקות אותך בכח."

מרי סיימה את האוכל ואמרה : "נקי אותי בכח."

בטי גררה אותה לבית השימוש וציוותה עליה להתפנות. שום דבר לא קרה. היא החדירה לה חוקן וניקתה אותה בכח. מרי לא אמרה מלה אבל היא נהנתה מהטיפול המסור של בטי. בטי שוב הניחה אותה על האסלה וציוותה עליה להשתין. שום דבר לא קרה שוב, ובטי רק רטנה ואמרה : "טוב, אם זה מה שאת רוצה, מסריחה שכמוך." ולקחה את מרי בחזרה לתא.

"נשאר לנו קצת זמן לשחק ?" שאלה מרי בחיוך.

בטי היתה עסוקה בינתיים בהכנת לולאת חנק חדשה. "יש לנו עוד כמה זמן. את יכולה לטפל לי בכוס עם הפה. ממש התרשמתי מהדרך בה נשכת לי את הדגדגן אתמול. ההתקדמות שלך בתור כלבה זונה היא מרשימה מאוד, ולוותר עלייך זה ממש ביזבוז אבל אין ברירה. קדימה, לרדת !"

"בשביל מה זה ?" שאלה מרי על הלולאה.

"גם בשביל האוירה, וגם חשבתי שאחליף את הלולאה אחרי שאת והנרי שיחקתם בה." אמרה בטי ותלתה את הלולאה. "הנרי הטמבל לא יודע שבכל תא יש וו מוסווה שאפשר לשים עליו חבל. אנחנו גם לא מגלים לאסירים כדי שלא ישתמשו בו. נו קדימה, לרדת כבר ! אין לנו הרבה זמן. במיוחד לך אין."

"לפני שאני יורדת לך, רציתי לשאול משהו אבל אל תעלבי."

"מה ?"

"מעניין אותי לדעת אם חשבת פעם על חבל מסביב לצוואר שלך ואם שמת פעם."

"לא שמתי כי זה קצת מפחיד, אבל אני מודה שחשבתי על זה."

"את יכולה לשים אותו בזמן שאני נושכת לך ? אני רוצה לתת לך הרגשה קטנה של חנק בזמן שאני עושה לך."

"כאילו שהייתי נותנת לך לסכן אותי ככה. את גם לא יודעת מה את עושה ובטעות תפגעי בי."

"אני לא אמשוך חזק בחבל. וחוץ מזה בטי האיימתנית מפחדת ממני ? זה ממש מצחיק. בסך הכל לולאה. אני אפילו לא קושרת לך את הידיים, ואיך אני אמשוך אותך למעלה כשאת גדולה ממני פי שתיים ?"

"אני לא מפחדת ממך, ולא מאף אחד, אמרה בטי וכרכה את הלולאה סביב הצוואר שלה, מחליקה את השיער שלה מחוץ ללולאה. ואת גם צודקת שרציתי לנסות חנק על עצמי, וחוץ מזה חבל לי על הזמן של להתווכח איתך על שטויות בזמן שאת יכולה כבר ללקק לי."

מרי החזיקה את החבל, משכה אותו קצת והתחילה לרדת לבטי. כשהיא התחילה לנשוך לה את הדגדגן, בטי כבר היתה בעולם אחר ולא הבחינה איך שהחבל הולך ומתהדק סביב צווארה. היא גמרה בקול תרועה רמה, ואיבדה את ההכרה. מרי ציחקקה ומשכה את המסכה מעל פניה של בטי. "אז ככה את נראית ... ממממממ את ממש יפה." מרי הרפתה קצת מהחבל והרימה את הרגליים של בטי על השולחן הקטן שעליו היתה הארוחה שלה. היא הצטערה שלא היה לה עוד חבל, או אפשרות לחתוך מהחבל שלה, כדי לקשור לבטי את הידיים. היא נתנה לבטי שתי סטירות והעירה אותה. בטי התעוררה בבהלה ומשכה אויר לריאות. באותו רגע בטי משכה את החבל ואמרה "לעמוד יקירתי, לעמוד על קצות האצבעות."

"מה זה ? מה ..." אמרה בטי בתדהמה והקפיצה את הידיים שלה אל הצוואר אל מתחת ללולאה בזמן שנאלצה לעמוד על השולחן." שחררי אותי מייד !" היא צעקה כשהבינה מה קורה אבל כל הנסיונות שלה לשחרר את הלולאה לא הצליחו, והיא נאלצה לעמוד על השולחן, ולמתוח את הגוף שלה בזמן שעמדה על קצות האצבעות שלה.

"מממממ, גוף מתוח מתאים לך. את מאוד מגרה." אמרה מרי שלא יכלה שלא לאונן לעצמה בזמן שהחזיקה את החבל. את המחאות של בטי היא השתיקה במשיכה בחבל, ואח"כ קשרה את הקצה השני, והסתכלה מרוצה על מה שעשתה. "זה לא אשמתי שהיא חושבת מהכוס שלה, אם היא היתה נזהרת קצת זה לא היה קורה." חיקתה מרי את בטי, צחקה צחוק מרושע ובעטה בשולחן בעוד היא מתעלמת מהמבטים הרצחניים והמתחננים לחליפין של בטי. היא אוננה בזמן שבטי התחילה לבעוט כמו משוגעת, והפעילה את כל כוחות הידיים שלה כדי לשחרר את האחיזה של החבל בצוואר שלה. זה עזר לה להשיג נשימה בודדת פה ושם אבל רק התיש אותה יותר. אחרי כמה שניות היא נכנסה לפאניקה מוחלטת והתחילה לבעוט ולהשתולל. מרי רק הביטה בה מהופנטת בזמן שטיפלה בכוס של עצמה, ותוך זמן קצר למדי היא גמרה, והתמסרה לתחושות שלה, כמעט שוכחת שמולה בטי מפרפרת בין חיים למוות על החבל. כשמרי התעשתה היא ליטפה את הפיטמה הימנית של בטי, הרימה את המסכה של בטי ואמרה : "מה זה ?" בקול אירוני. אח"כ ממדה אותה מתוך סקרנות, זרקה אותה בשאט נפש ואמרה : "כל הכבוד בטי ... את נראית נפלא בכל מצב. נראה לי שגם בתור גופה את תראי לא רע. הכוסית האולטימטיבית." היא סובבה את בטי הנאבקת בדחיפה קלילה בכתפה, ואמרה לעצמה : "להוריד אותך או לא להוריד ... הממממ
אלפא דום​(שולט)
לפני 16 שנים • 5 בדצמ׳ 2007
אלפא דום​(שולט) • 5 בדצמ׳ 2007
חלק 11


מרי התבוננה בבטי שהתנדנדה על החבל. היא ליטפה את הגוף הסקסי וחסר האונים של בטי שהגיב מידי פעם בבעיטה או בעוית. מרי היתה מוקסמת מהשבויה שלה, ונראה היה שעיתותיה בידיה.

לפתע דפיקות על הדלת, שנפתחה לאיטה. הנרי שהגיח מהפתח ממש לא ציפה לראות את מרי משחקת עם הציצים של בטי התלויה. אחרי ההלם הראשוני הוא חייך ואמר : "הוי מרי, מרי. אני משאיר אותך לילה אחד לבד, וזה מה שאת עושה. אני מקוה ששתיכן נהנות מהמשחקים שלכן."

"לא יודעת, לא שאלתי אותה. האמת היא שהיא לא נראתה כל כך מרוצה ממה שקרה." הגיבה מרי בחיוך.

"צריכה עזרה בלהוריד אותה ? יהיה לה קשה לתלות אותך במצב הזה."

"הו הנרי. אמרה מרי. אני לא יודעת מה לעשות. הייתי מורידה אותה מזמן אבל אני מודאגת, בעיקר בגללך. אם אני אוריד אותה אני מפחדת שהיא תהרוג אותך ואני לא רוצה שזה יקרה."

"אל תדאגי, אני כבר אסתדר איתה. תמיד ידעתי איך לטפל בה."

"אתה לא מכיר אותה, היא מסוכנת. היא רוצחת. ואני חושבת שהיא מתכננת עליך."

"אני לא יכול להגיד שהיא מעולם לא רמזה שהיא תשמח לטפל בי, אבל את לא צריכה לדאוג. במקרה הכי גרוע ניפגש מוקדם יותר בגהנום."

"ממילא זה אבוד עכשיו," אמרה מרי והשפילה מבט. "עכשיו כשאתה פה אם לא נוריד אותה הם יאשימו אותך ברצח."

"זו לא הבעיה. אני יכול להעלם, והם לא יכולים לתלות אותך פעמיים."

"כמה חבל," הרהרה מרי בקול רם.

"אבל למרות שהדאגה שלך לשלומי מאוד משמחת אותי, אני חושב שאת לא תסלחי לעצמך אם תהרגי אותה. היא כלבה ואני בטוח שזה מגיע לה, אבל את לא רוצחת. את הנשמה הכי טהורה שהכרתי אי פעם."

"אתה צודק. בוא נוריד אותה." אמרה מרי ופנתה אל המקום בו קשרה את החבל. "אבל אני רוצה להודות לך על שלא התעלמת ממני והתיחסת לדעתי," אמרה ושיחררה את החבל בזמן שהנרי הרים את הגוף של בטי וניסה לשחרר קצת את לולאת החנק סביב צוארה. "אני לא זוכרת מתי מישהו התחשב בי כך, ועוד בעניין כל כך חשוב."

"זה בסדר," אמר הנרי. "אני רק מקוה שהיא תתעורר. היא בקושי זזה בזמן שדיברנו. אם לא הייתי יודע שהיא לוחמת כבר הייתי בטוח שהתפגרה." הוא חייך בזמן שהניח את בטי על הרצפה ואמר : "היא תהיה כל כך עצבנית כשהיא תקום. זה יהיה מאוד מצחיק."

מרי רק חייכה והביטה על בטי. "גם לי נראה שהיא תחיה. אתה צודק, היא תפרק אותי לחתיכות קטנות כשהיא תקום."

"הביטוי השגור הוא : 'היא תתלה אותי כש ...'" העיר הנרי באירוניה, ומייד פנה לעסקים. "אני רוצה להגיד לך משהו, ואני רוצה שתחשבי על זה ברצינות. אני לא רוצה שתעזבי אותי. את צריכה לנסות להציל את עצמך. בתור התחלה את רק צריכה להגיד לשופט שאת בהריון והוא ידחה את ביצוע גזר הדין."

"אבל אני לא בהריון."

"מאיפה את יודעת ? יכול להיות שהכנסתי אותך להריון ויהיה לנו ילד, או ילדה. נוכל להתחמק ככה מעונש הרבה מאוד זמן."

"אתה תמיד חושב רק על עצמך, אז דבר בלשון יחיד. מרוב זה כבר שכחת, או שאולי לא עלה על דעתך כלל, שזו אני שתהיה זרוקה פה בתא חודשים ארוכים עם או בלי הריון שלא רציתי, וילד שלא אוכל לראות או לדאוג לו. או סתם זרוקה פה ומחכה שיגלו ששיקרתי, ושכחת גם את מצעד הגבירות שינסו לבדוק בקרוב את הבטן שלי. עזוב, שנינו יודעים שזה חסר סיכוי. תחזור לשפחה הכושית שלך שעושה קולות של שפיץ ועזוב אותי למות בשקט."

"מרי, אני .. אני לא יכול לתת לך ללכת ככה סתם. אני או ..."

"שתוק כבר אתה ! ראינו אותך עם העכברושים שלך ! אם אתה חושב שאני התאהבתי בך אז אתה סתם מחמיא לעצמך. אתה מסריח כמו כל העולם הדפוק הזה שאין לי כבר שום חשק להישאר בו. מאז שאני ילדה לא היה לי רגע אחד לעצמי, לא צעצוע, ולא בגדים יפים. כל הזמן רק הכריחו אותי לדאוג לאחרים. לא היתה לי ילדות, לא היתה לי אהבה, ואני בטח לא יושבת עכשיו בתא המסריח הזה תשעה חודשים כדי להוליד את הילד של מר עיט שחי מפגרים בכבודו ובעצמו. אני יורקת עליכם ! על כולכם ! כל היום אתם רק עסוקים באיך לרצוח, לגנוב ולהרוס את עצמכם ואת כל מי שליידכם, ואתה הכי גרוע מכולם. אני לא סובלת אותך ! עשה לי ולך טובה ושכח ממני."

הנרי הביט בצער בפנים הסמוקות של מרי, החזיק את הגוף שלה בשתי ידיו ונישק אותה בכח. מרי נענתה לו, שותה מפיו לאט בשפתיים רכות, ולרגע ארוך אחד נסחפת איתו אל המקום שלה בין זרועותיו. לפעמים חיים שלמים עוברים בדקה עגולה אחת.
Red witch​(שולטת)
לפני 16 שנים • 5 בדצמ׳ 2007
Red witch​(שולטת) • 5 בדצמ׳ 2007
מקווה שלא נמתין עוד המון זמן לדעת איך הכל נגמר.
FrozenLips
לפני 16 שנים • 5 בדצמ׳ 2007
FrozenLips • 5 בדצמ׳ 2007
אוח
זה משתפר icon_smile.gif
אלפא דום​(שולט)
לפני 16 שנים • 5 בדצמ׳ 2007
אלפא דום​(שולט) • 5 בדצמ׳ 2007
דינאלה כתב/ה:
מקווה שלא נמתין עוד המון זמן לדעת איך הכל נגמר.


עוד כמה ימים ... חוץ מזה לא ראיתי שאנשים סובלים יותר מידי icon_wink.gif

אלפא.
אלפא דום​(שולט)
לפני 16 שנים • 6 בדצמ׳ 2007
אלפא דום​(שולט) • 6 בדצמ׳ 2007
חלק 12


אחרי שתי שניות בערך, או יותר נכון זמן לא קצר שנראה כמו שתי שניות בזמן שהם נמסו אחד לתוך השניה, מרי הרגישה בומבה בראש שלה, ובטי צעקה "כלבה מסריחה ! בוגדת ! אני סמכתי עלייך !" היא קרעה את מרי מהנרי והתחילה לבעוט במרי אחוזת טירוף "את תשלמי על זה נבלה !"

הנרי ומרי לא יכלו להתאפק והתחילו להשתולל מרוב צחוק. הנרי התגלגל על הרצפה והחזיק את הבטן שלו. "תרביצי לה עוד, היא אוהבת את זה !" הוא הצליח להעיר בין צחוק מתגלגל אחד למשנהו. גם מרי, למרות שחטפה מכות רצח, לא יכלה להפסיק לצחוק למול הזעם של בטי.

בטי שהבחינה בכך שהטיפול שלה לא מועיל התחילה להיטפל להנרי ולבעוט בו, בזמן שניסתה להטיף לו : "ואתה חתיכת אפס ! מה אתה צוחק לי פה ?! יותר טוב תגיד לי מה מכאיב לה באמת כדי שאוכל לגרום לזונה לסבול על מה שהיא עשתה !"

הנרי הקים את עצמו בקושי מהרצפה, מתנדנד ומתנשף מרוב צחוק, מגן על עצמו בידייו מזעמה של בטי ואומר : "היי, ילדה ! קצת כבוד למי שהציל את החיים שלך. אם לא הייתי מגיע להגיד שלום למרי את כבר היית אוכל של תולעים."

"יש לך מזל, נקניק ! בכלל חשבתי שיהיה טוב להיפטר ממך, ואולי עכשיו אני אוותר לך."

"באמת נחמד מצידך," אמר הנרי בזילזול.

" תיזהר אדיוט, או שאתחרט על זה. אתה יודע שאף אחד לא יכול לברוח ממני. ואת ... את ..." אמרה בטי בעודה מסתכלת על מרי במבט רצחני. "אין לך מושג כמה אני שונאת אותך ! אני לא רוצה לראות את הפרצוף המאוס שלך יותר בחיים שלי ! אני מתפטרת. תמצאי מישהו אחר שיטפל בך, נבלה. הלואי שתחנקי, וכמה שיותר מהר." אמרה והחלה לצאת מהחדר.

"לא בטי, אל תלכי, אני מצטערת, באמת !" אמרה מרי וניסתה לעכב את בטי.

"לכי כלבה !" ניסתה בטי להתנער ממנה.

"באמת, אני לא התכוונתי. הייתי מורידה אותך מייד ... הרי את בעצמך אמרת שאת יודעת שבמקומך גם אני הייתי מרגישה חשק ... התכוונתי להוריד אותך מייד, באמת ! תסלחי לי !" אמרה מרי, וכשראתה שבטי ממשיכה בדרכה החוצה, קפצה על השולחן, כורכת את הלולאה סביב צוארה. "הנה, תהרגי אותי עכשיו, זה בסדר !"

את בטי לעומת זאת עצרה ההכרה הפתאומית שמרי רמזה על הרצח שביצעה מול הנרי. היא הסתובבה ואמרה : "אז עכשיו את גם פותחת את הפה שלך על דברים שאת אמורה לשמור בסוד ?"

"אז הנה, תלי אותי עכשיו ותהיי בטוחה שאני לא אדבר יותר. תגידי להם ששכחת פה חבל ושהתאבדתי."

"אף אחת לא מתאבדת במשמרת שלי ! יש לך מזל גדול שאני צריכה להיפטר ממך, אחרת הייתי משאירה אותך פה להרקב עד שיבוא איזה תליין זקן ורועד, ובעיקר מסריח, שהיה גם מזיין אותך על הדרך. אני לוקחת אותך עכשיו לגרדום, אסדר לך יופי של הצלפות, ואתלה אותך גבוהה בחנק כמו שרצית כדי שתסבלי טוב טוב. אין לך מושג כמה זמן אחת כמוך יכולה להחזיק מעמד, וכמה זמן יכול להתארך במצב כזה. אני גם מקווה שתשתיני כמו הכלבה המסריחה שאת ושכולם יראו את זה !" אמרה בטי בעוד היא ממהרת לשים על עצמה את המסכה שוב.

"תודה, בטי, ידעתי שבסוף תסכימי !"

"שקט, זונה !" אני עושה את זה בשבילי ! בשביל שאראה אותך מתפתלת כמו תולעת על קרס !"

הנרי ומרי נהנו מאוד מהזעם של בטי, אבל הנרי נהיה קצת עצוב בזמן שבטי גררה את מרי החוצה. "רגע ! מה עם כומר ? מגיע לה כומר." ניסה לעכב את ההליכים בצורה פאתטית למדיי

"לא מגיע לה כלום. רק מוות." אמרה בטי.

"לא רוצה כומר, טמבל. רוצה גהנום." השלימה מרי.

"מרי, בבקשה, תגידי להם שאת בהריון ! תעשי את זה בשבילי ! בשביל הילד שלנו !" צעק הנרי בזמן שמרי נגררה החוצה ע"י בטי, מרי מעיפה בו מבט בדרך החוצה בזמן שדיבר אליה.

"שכח ממני." אמרה מרי וניתקה את מבטה ממנו.