אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פלישת החייזריות

aka BODYGUARD
לפני 16 שנים • 25 בדצמ׳ 2007
aka BODYGUARD • 25 בדצמ׳ 2007
ללא ספק החיזריות שינו והשתנו לאורך השנים וכאחד שנמצא שם קצת יותר

מיום וחצי ראיתי והרגשתי את התהליך.

הן יודעות היטב מה הן רוצות, רובן ממוקדות בריכוז-על, מתוכננות עד לפירטי פרטים

ואם נלכדת הרי שתובל לאחר כבוד לאן שהוחלט והכל על פי דרכן.

אגב, אין בכך שום פסול. אין שום רע בסאבית דעתנית, עם עמוד שידרה איתן שיידע

להיות חזק מספיק לעמוד ברוחות וגמיש מספיק בכדי לא להשבר.

שפחה-סמרטוטה מעולם לא עשתה לי באופן אישי יותר מדי באונות המוח ולכן הסאבית

המודרנית, סופיסטיקייטד ככל שתהיה , היא בעלת יכולות אחרות...

היא רוצה,היא דורשת והיא תקבל.

אז אין כל רע בכך כל זמן שפרופורציות וגבולות נשמרים...וזה משפט שטוב לשני הצדדים.
Bloody
לפני 16 שנים • 25 בדצמ׳ 2007
Bloody • 25 בדצמ׳ 2007
התחלתי כבר לכתוב פירוט לפי נקודות לגבי מה לא בסדר בשיר הזה שכתבת, אבל עזוב, לא נתקטנן איתך על שגיאות כתיב וכיעור סגנוני.

לגבי "נושא לדיון", אין כאן במה לדון, כי אתה לא מעלה שום נושא לדיון. אתה מתאר פה איך אתה חווה דפוס מאד מאד מסויים של יחסים עם סאביות, ויופי לך. יש בשביל זה פורום, "הבנים על הבנות". כלומר, מה שאתה כותב לא בהכרח מעניין לא את השולטות, ולא את הנשלטים, ולא את האנשים שחווים מערכות יחסים של שליטה גברית אחרת לגמרי ממך.
מעבר לזה, אם אלפוני נועד להיות פורום של הסברים, אז הגיוני לצפות שמה שכותבים בו יהיה לפחות ברור, וזה אחד הדברים האחרונים שאפשר להגיד על הפוסט שלך.
אלישבע​(נשלטת)
לפני 16 שנים • 25 בדצמ׳ 2007

דברים שעולים מן האוב

אלישבע​(נשלטת) • 25 בדצמ׳ 2007
אני זוכרת שקראתי את הקטע הזה ביום בו פורסם לראשונה, לפני מעל שנה. לפני כשבועיים שמעתי את הקטע הזה שוב בהקראה פרטית, והיום, לרגל עליתו מהאוב, קראתי אותו שוב. רציתי לבדוק מה הקטע הזה גורם לי להרגיש עכשיו, בהשוואה למה שגרם לי להרגיש לפני 478 ימים, כשקראתי אותו לראשונה. רציתי גם לנסות להתייחס לקטע הזה בשונה מרוב המגיבים, שהתייחסו אליו מהראש, ולנסות להביא לכם את מה שהקטע הזה עושה לי בלב ובבטן.
בפעם הראשונה שקראתי את הקטע הזה הרגשתי שכואב לי, שאלתי את עצמי אם כשאישה הופכת להיות מושא (ולא נשוא צ'יטה) חלומותיו של גבר, האם מדובר פה בבחירה חופשית, והאם מדובר בה עצמה, או במי שהייתה רוצה להיות עבורו. שתי מילים בהן השתמש צ'יטה, דקרו אותי במקומות רגישים במיוחד, ספוג, וראי, מילים שאמרתי על עצמי כשהרגשתי את עצמי אובדת בתוך זוגיות של איש אחד, שהוא איננו אני. יש בי התנגשות של שני ייצרים עזים שמקננים בי, הייצר לאבוד- להילבע לחלוטין באדם אחר, להיות עבד לכל רצונותיו, עד שלא אתקיים יותר, והייצר להתקיים- להישאר, להאבק, להיות אני, לכאוב ולהתענג מתוך הוויתי. היום עדיין קיים אותו המאבק הפנימי, אבל היום אני מנסה לתת מקום לשני הייצרים, כל אחד בתורו. הקטע של צ'יטה עדיין כואב לי, עדיין מעלה את השאלות, ועדיין מעורר מאבקים פנימיים. אין לי מושג מהו מקומו "החוקי" של הקטע בפורומי או בלוגי הכלוב, אבל אני יכולה להבטיח לכם שיש לו מקום שמור בין זכרונותי ובתוך תודעתי.

תודה צ'יטה על קטע מעורר מחשבה, מקומם, מציק, מעצבן ויפהפה.

אלישבע
הוא​(שולט)
לפני 16 שנים • 26 בדצמ׳ 2007

המאבק הזה

הוא​(שולט) • 26 בדצמ׳ 2007
הוא תמידי בעוצמות משתנות וקיים אצל טירוניות כמו גם אצל סוסות קרב ותיקות
השאלה איך היא מתמודדת עם זה וכמובן איך הוא
צ'יטה​(שולט)
לפני 16 שנים • 26 בדצמ׳ 2007
צ'יטה​(שולט) • 26 בדצמ׳ 2007
באדי: שטיח רצפה זה לא מעניין בכלל בכלל.
Bloody: אני שמח שנהנית מכתיבתי.
אלישבע: תודה. מקסים מה שכתבת. בעצם מקסים מה שאת כותבת בכלל. חבל שממעטת לכתוב לאחרונה.
הוא: רגע, שנייה, זה אתה הוא בכלל icon_wink.gif געגעתי.
דון ואןרוד
לפני 16 שנים • 27 בדצמ׳ 2007

שלום.

דון ואןרוד • 27 בדצמ׳ 2007
ציטצקה מה המצב אתה עדיין בפורם... יופי של תוכן. icon_lol.gif