רצסיבי(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
2 בינו׳ 2008
אבולוציה של פדופיל רשת (חלק א')מנחם לא בגד באשתו מעולם, עד שנכנס עמוק לתוך עולם האינטרנט. זה לא שמנחם לא פנטז על סקס עם מישהי אחרת. ההיפך, הוא עשה זאת כמה פעמים בשבוע, אבל זה היה רק במסגרת אוננות שגרתית (לרוב תוך בהייה בגופות ערומים באחד מערוצי הכבלים, אחרי שאשתו נרדמה) ולא איזו שאיפה שהוא שם לעצמו למטרה להגשימה. פשוט, קשה שלא לאונן כשאין הרבה סקס, ואם לאונן, אז קל יותר כשרואים בעין על מה מאוננים, והרי לא נעים לעמוד מעל האישה המכורבלת והישנה ולאונן עם זין זקור בדיוק מעליה, שלא לדבר על זה שצריך להסיר ממנה את השמיכה מבלי שהיא תתעורר. וגם, כמה כבר אפשר לאונן על אותו אובייקט. וזה לא שהוא לא הגניב מבטים אל נשים חטובות שעברו מולו ברחוב. ההיפך, הוא היה בוחן פטמות זקורות (כאלו שהגבשושית שלהן בולטת דרך החולצה), חזה מתנודד (אין כמו בחורות עם חזה כבד שממהרות לדרכן) או תחת מעכס (גדול, קטן, עם צלוליטיס שמציץ החוצה, מה זה משנה בכלל), גם אצל בחורות שעברו מזמן את שיאן, וגם אצל כאלה שברור שלא היה להן שיא ראוי אי פעם. אבל בין כל אלה לבין בגידה, המרחק גדול מאוד. אל תטעו, מנחם אף פעם לא היה טיפוס אולטרה-מוסרי, ואני בספק אם העובדה שהוא נמנע מבגידה במשך שלושים שנות נישואים נבעה, אפילו בחלקה הקטן, ממחשבה על הזולת (אשתו, שלושת הילדים, המשפחה). זה פשוט לא נראה לו משהו ישים, אז הוא לא טרח לחשוב על זה. ואני אפילו לא יכול לומר שהוא לא העז, כי לא להעז זה כשרוצים משהו אבל חוששים לנסות, והוא אפילו לא חשב ברצינות על האפשרות. זה כמו שאדם מהשורה, אחרי גיל שלושים, לא יחלום על להפוך לספורטאי מקצועי. זה לא שאין לו אומץ לנסות, זו בכלל לא אופציה בעיניו. הבעיה עם מנחם היתה שהיה לו זין קטן. ולא הגודל היווה בעיה, אלא המחשבה. גם אם הזין שלו היה גדול, הוא עדיין היה בטוח שהוא קטן. וכגודל הזין שלו בעיניו, כך היה גם גודל הביטחון העצמי שלו. לאשתו הוא שודך על ידי רבנית קרובת משפחה. היא היתה בת 20 והוא היה בן 22. לפני כן הוא יצא לכמה דייטים, אבל אף פעם לא הלך עד הסוף. שניהם נכנסו לחופה בתולים וביישנים, והיו אסירי תודה על כך שלא יצטרכו לעבור את דרך הייסורים הפתלתלה של החיפוש אחר ה-אחד/ת ה-מתאים/מה. לפעמים, כשהוא היה יושב בבית קפה ומעשן לעצמו, מבטו היה נתקל במבטה של בחורה. בדרך כלל הוא לא היה מישיר מבט לעיניים, אלא היה בוחן איברים אחרים (תחת או חזה, אלא אם כן היה מולו מיני קצר ואז הוא לא וויתר על הסיכוי שתתאפשר לו הצצה נדירה למעלה השוקיים), והיה מביט אל פני הבחורה רק כשהיה בטוח שהן לא מופנות אליו. אבל קרה שמבטו הצטלב במבטה, ואז, למשך שבריר שנייה, הוא היה מסוגל להאמין שהצטלבות המבטים אומרת משהו ואולי היא מתעניינת בו, אך משנזכר במי מדובר (בעצמו), הוא היה מסיט את המחשבה ואת פניו למקום אחר. הרי אין סיכוי שהיא תתעניין בי, הוא היה חושב לעצמו באותו שבריר, מחשבות שהיו נדחקות כלעומת שבאו (יחד עם עצם המחשבה על קיומו של גרגר-אבק-של-סיכוי) אל תוך נבכי תודעתו. בן אדם אפרורי, נשוי מזה עשר (בהמשך עשרים, אחר כך שלושים) שנים לאותה אישה, לא ידע אף אחד מלבדה, לא נראה יותר מדי טוב, לא עושה דיאטה (בהמשך שמן), קצת (בהמשך הרבה) מקריח, לא חכם, לא מלומד (תיכון וזהו), לא יודע להצחיק בקלילות או לתמרן במילים, נטול משפטי מחץ, מזיע בידיים (רק שלא תלחץ לי את היד), ועם זין קטן (ונגיד [אין סיכוי] שהייתי מוצא חן בעיניה, מה היה כל-כך טוב בזה? היינו מגיעים למיטה ואז היא היתה פורצת בצחוק והולכת). אז זה לא שלא היה למנחם אומץ לבגוד, זו בכלל לא היתה אופציה מבחינתו, עד שנכנס עמוק לתוך עולם האינטרנט. ***
באינטרנט הוא היה מרמה. אותן ואת עצמו. והוא נהנה מזה כמו שאדם נהנה מהשתעשעות במה שלא יכול לקרות. מה כבר יכול להיות רע בלדמיין את עצמך אסטרונאוט על הירח? מנחם היה ממציא לעצמו זהויות חדשות. פעם היה רופא מצליח ועשיר (שמזיין מהצד), פעם היה צעיר בעשר שנים ונראה צעיר בעוד עשר (רווק, שרק ביש מזל [שלו] ואלוהים הטוב [של המין הנשי] הותיר אותו פנוי עדיין), פעם היה שגל רב מעללים (עד שלא תנסי לא תדעי מה את מפסידה), ופעם היה בעל זין אימתני (רחב, ארוך, יפה, עם כיפה נפוחה וורידים שמשתרגים בחן), שכל מי שנתקלה בו לא היתה יכולה להפסיק לערוג אליו. הוא לא חשש ממה שיקרה אם העניינים יתקדמו הלאה. הם לא. מצלמה אין לו, ולפגישה הוא הרי לא יכול להסכים, גם אם זו שמולו תהיה כוסית-על שמתחננת על ארבע שיבוא לגאול אותה מייסורי החשק שלה (אחרת תיחשף זהותו הבדויה במערומיה / בעונייה / בכיעורה). הוא פשוט נהנה מההתחזות עצמה (להיות לרגע מי שלא אהיה לעולם), ואף יותר מכך, מההזדמנות לפלרטט עם בחורה בטבעיות כשהוא מותיר מאחוריו את אין-סוף החששות הטבועים בו בשל תכונותיו (הפיזיות, הנפשיות, הסביבתיות), המוחבאות היטב מאחורי מסך המחשב. כשבת שיחתו איבדה עניין (שתיקה), או גילתה עניין רב מדי (פגישה), או כשסתם השתעמם מהדמות שברא או מזו שניצבת מולו, הוא עבר הלאה. מנחם לא עצר לרגע לחשוב אם הדמות המקבילה היא אמיתית או פיקטיבית כמוהו, זה לא שינה לו בכלל. זו הרי פנטזיה וירטואלית ולא העולם אמיתי. אבל טיבן של פנטזיות שהן שואפות לחלחל למציאות, בייחוד אם עולם הבדיה תופס חלק ניכר מיומך. מנחם גלש בעבודה, ניהל צ'טים בבית ושלח מיילים מכל מחשב אפשרי, מיעט לישון, ופיתח טכניקות להסוואת תחביבו מהסביבה (אשתו, החברים לעבודה), עד שהוירטואליה נטמעה בחיי היום-יום שלו, ודחקה בו לעבור שלב נוסף הלאה. בחורה אחת, גרושה בת 37 (פלוס 2), מצאה חן בעיניו מאוד. הוא אהב לא רק את התמונות החושפניות שהיא שלחה לו (היתה לה מצלמת רשת והוא ראה אותה פעם אחת במסנג'ר, אז הוא ידע שהתמונות שהיא שלחה לו אותנטיות), למרות שגם לעובדה שהוא אונן עליהן לא מעט היתה נגיעה לכך, אלא גם את השיחות הסתמיות שלהם. היתה כימיה טובה בינה לבין הצלם (בעבר צילם בעיקר דוגמניות, היום עושה עבודות לחברות בחו"ל) שהוא התחזה להיות. היא אפילו רצתה שהוא יצלם אותה בביתה, ולחצה על מנחם להיפגש לקפה בבית קפה תל-אביבי. היא לא יכלה לדחות עוד את הפגישה. אז מנחם הסכים. הוא לא התכוון לקיים את ההבטחה (מסיבות מובנות, מה לו ולצילום או לדמות ששרטט בפניה), שניתנה רק בגלל שהוא לא מצא יותר תירוצים לדחיית הפגישה, אבל הקרבה שהתפתחה ביניהם לא נתנה לו להוסיף אותה לרשימת החסומים שלו במסנג'ר כבר עכשיו, הוא ניסה לדחות את הקץ כמה שאפשר. הם קבעו להיפגש בבית קפה בצהריים, בעוד מספר ימים. בבוקר היום בו היתה אמורה להתקיים הפגישה, היה למנחם ברור שהוא לא יהיה נוכח בה. הוא אפילו לא התכוון לצאת בשביל זה מהעבודה. כשיגיע הביתה הוא יחסום אותה במסנג'ר, או שימציא לה תירוץ טוב אם יעלה לו כזה בראש, נראה כבר מה יהיה. אבל זה לא מנע ממנו להקפיד על לבושו ולהביט על עצמו במראה, שני דברים שלא היו על סדר היום הרגיל שלו מדי בוקר. חצי שעה לפני השעה שקבעו, מנחם נכנס לאוטו ונסע לבית הקפה. הוא חנה ברחוב סמוך, הגיע לבית הקפה לפני הזמן, והתיישב ליד שולחן ממנו היתה לו תצפית טובה על כל באי בית הקפה. הבחורה הגיעה כמה דקות אחריו. מנחם נזהר שמבטיהם לא ייפגשו, למרות שהיה לו ברור שהיא לא תוכל לזהותו, התיאור העצמי שהוא נתן לה היה רחוק מהמציאות. הידיים שלו היו דביקות מזיעה והזין שלו עמד, בשעה שהוא חשב לעצמו איך הוא בטח יאונן הרבה על הרגע הזה (בדמיון שלו כמובן יהיה לפגישה סוף אחר, ערומים במיטה או מזדיינים בחצר האחורית של בית הקפה, תלוי במה שיתחשק לו באותו רגע). הוא אהב לאונן על משהו שיש לו אחיזה במציאות, גם אם שולית, הריאליות מרגשת. מנחם הגניב אל הבחורה מבטים במשך שלושת רבעי שעה, עד שהיא גמעה גמיעה אחרונה מכוס הקפה שלה ויצאה מבית הקפה. במשך הזמן שחיכתה לו, היא הביטה לסירוגין בשעונה וביושבים סביבה, ונראתה לא רגועה. בהמשך היא נראתה מאוכזבת, וכשהמלצרית איחרה עם החשבון היא גערה בה. הוא ריחם עליה (על הבחורה, למרות שלמצרית היה תחת הדוק והג'ינס ישב עליה בול, ולא הגיע לה שהבחורה תשליך עליה את הכעס שלה עליו), ויצא מעורער בעצמו מבית הקפה (לא לפני שהשאיר למלצרית טיפ כפול וזכה ממנה לחיוך). כשהגיע הביתה, מאוחר יותר, הוא הוסיף את הבחורה לרשימת החסומים. לא היו לו חשק או אומץ להתמודד מולה בתירוצים קלושים. ***
המשך יבוא... |
|
|
לא כאן יותר
|
לפני 16 שנים •
2 בינו׳ 2008
כתיבה מעולה, שאפו.
|
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
2 בינו׳ 2008
כתוב מצויין , מחכים לעוד .
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 16 שנים •
2 בינו׳ 2008
אוחח, שאתה משובח, אתה.
עוד! עוד!! העם דורש עוד. |
|
|
Bent
|
לפני 16 שנים •
2 בינו׳ 2008
מחכה להמשך
ואין מילה ביקורת.
|
|
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
תודה דיווה, בטי, נילי, בנט.
ההמשך יגיע מייד, אני רק מקווה שהוא יהיה קולח ולא מייגע (התוכן של החלק הראשון היה קל, התוכן של האחרים יהיה קשה יותר, מן הסתם). |
|
|