רצסיבי(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
אבולוציה של פדופיל רשת (חלק ב')מאז אותה פגישה חד-צדדית, מנחם נמנע מתצפיות נסתרות על אחרים. זו לא היתה אי הנעימות (הוא הרי נהג לשקר לזו שמולו במשך שבועות, אז מה זו כבר הברזה מפגישה אחת), כמו שהוא לא היה בנוי להרגשת ההחמצה שאפפה אותו לאחר מכן (לנתק מגע עם מישהי עלומה באינטרנט, בידיעה שלא תדבר איתה יותר, זה לא כמו לראות מישהי מוצלחת קמה והולכת [תחת מעכס ממנו והלאה], בידיעה שלא תראה אותה יותר). גם כך, לקח לו שבוע שלם להתגבר על הבחורה ולחזור להתחזויות הרגילות שלו. אבל הטעם של המראה החזותי לא הרפה ממנחם. צפייה בתמונות של בחורה (גם בעירום מלא), לא משתווה לצפייה בבחורה היושבת (אפילו בבגדים) כמה מטרים ממך. הוא עדיין נהנה משיחות הזימה שלו באינטרנט, אך משהו בתוכו רצה כל הזמן יותר. לא פעם הוא מצא את עצמו מתחיל לאונן מול תמונה שבת-שיח חדשה שלחה לו, וגומר כשעיניו עצומות והוא מדמיין את המשך הפגישה ההיא בית הקפה. זו היתה הפעם הראשונה שמנחם הרהר, הרהור מודע וממשי, באפשרות להתקדם קדימה. הביטחון העצמי שלו נסק מעלה כתוצאה מעשרות השיחות (פלרטוטים, סייברים) שהוא ניהל בהצלחה מול מספר לא קטן של נשים, והזין הקטן שלו פתאום לא נראה מכשול גדול כל-כך. אמנם, הוא הודה בפני עצמו, כל הנשים האלה נמשכו לדמויות הבדויות שיצרתי, ולא למראה / לתכונות / להיסטוריה שלי עצמי, אבל מי דיבר איתן אם לא אני? ומי ברא את הדמויות וכתב את המילים? אני. והן אהבו את זה. לבסוף הוא עשה מעשה, והחל לדבר עם נשים תחת זהותו האמיתית. מנחם אמנם לא נידב מידע מיותר (לא זרק לחלל השיחה, מיד עם תחילתה, שהוא שמן ומקריח), אבל הוא ענה בכנות על כל השאלות, ואפילו שלח תמונות של עצמו (בפנים מוסוות), כשהתבקש. ההרגשה היתה נפלאה, לא עוד שקרים, לא עוד זהויות מומצאות, הנה הוא עצמו אוזר אומץ ומנסה להרשים במה שיש לו, ולא במה שאין. ובאמת, חלק מהשיחות קלחו, והנה הוא, מנחם (כבד הלשון ובעל הידיים המזיעות), מצליח להתנסח בקלילות, להצחיק, למשוך עניין. אלא שפגישות לא יצאו לו מזה. הוא נזהר שלא לצחוק, לא להעיק, רק רמז באלגנטיות, מצא סיבות נאותות, ובכל זאת אף אחת לא היתה מעוניינת. אחת אמרה שהיא לא פנויה רגשית, שלא איכפת לה להמשיך ולשוחח ברשת, אבל פגישה לא באה בחשבון. שנייה אמרה, מיד אחרי שקיבלה תמונה שלו, שהיא היתה קודם בתקופה קשה ורק בגלל זה נקלעה לסיטואציה של אוננות הדדית מול המחשב, ושהיא לא רואה את עצמה חוזרת על כך (עם אף אחד, הדגישה). שלישית אמרה שהיא מתחרטת ושחשבה על כך כל הלילה והחליטה שהיא לא מסוגלת לבגוד בבעלה (ואי אפשר לדעת לאן ניגרר מפגישה אחת, היא ענתה כשמנחם הפציר בה רק להיפגש במקום ציבורי, לא יותר). אחרות מצאו סיבות שונות (לא חסרות), חלקן אמרו לו ישירות שזה לא מתאים להן, והיו גם כאלה שסיפקו נימוקים משכנעים (אני מחפשת רק בחור רזה / גבוה / פנוי / צעיר יותר). אחרי חודש של ניסיונות עקרים, מנחם היה מיואש. בטחונו העצמי נחת חזרה הישר אל קרקע המציאות, והוא שב אל הדמויות הבדיוניות (מסוקסות אף יותר ממקודם) שיצר לעצמו. אפילו אם פגישה לא תצא לי מזה, חשב לעצמו, לפחות לא תהיה לי עוגמת הנפש של הסירובים, וגם אחסוך מעצמי את אי הנעימות של ההודאה בתכונות האמיתיות שלי. אבל הרגשת ההחמצה (הכפולה - כשקבע להיפגש לא מימש, וכשניסה לממש לא הצליח) לא עזבה אותו. ***
יום אחד מנחם נתקל בכתבה על תופעת הפדופיליה ברשת. מנחם הבחין בצ'טים בהרבה כינויים של בנות שהיה ברור מהם שמדובר בקטינה (דקלה 15 / נערה בהפרעה / ילדה משועממת / סתם אחת 14), אפילו יצא לו לשוחח עם כמה מהן פה ושם (לפעמים לא היה עם מי לדבר בצ'ט, והשעמום גבר עליו), אבל הוא נזהר שלא להעלות לשיחה שום נושא מיני, ואף פעם לא צרף ילדה לרשימת המסנג'ר שלו. גם ככה היו מספיק נשים (של ממש) לדבר איתן, ותמיד קל יותר לנהל שיחה כשיש מכנים משותפים ופתיחות הדדית (ובכלל, חשב לעצמו, להתחזות לנער זה מסובך ואולי אני לא מסוגל לזה). כמו הרבה גברים אחרים, מנחם אהב להביט בישבנים מוצקים וחזות לא נפולים, שני תחומים שידוע שנערות מצטיינות בהם, כמו גם בהעדר קמטים וצלוליטיס, אבל מעולם הוא לא נמשך במיוחד לילדות. הוא לא הפלה אותן לרעה, מן הסתם, ואם היתה עוברת מולו ברחוב חתיכה, הוא היה מעניק לה מבט בוחן גם אם זו היתה נערה צעירה, אבל הוא גם לא העדיף אותן על פני אחרות. בכלל, מנחם לא היה מחובבי החזות הנערית או השברירית, ולכן חלק גדול מהן נראו לו כמו בנים בתחפושת, או יותר נכון, גולם-ילדה שרק בעתיד יתפתח לפרפר-אישה. כמובן שתמונות של דוגמניות בלבני-נשים במגזינים חרמנו אותו, אבל הוא מעולם לא הקדיש מחשבה לכך שמדובר בבנות שש-עשרה (חמש-עשרה? ארבע-עשרה?), שרק נראות (מאופרות) מעל גילן. למשיכה שלו, כשזו צצה (ציצי גדול לא מזיק אף פעם), לא היה קשר לגיל אלא למראה. המטבח הוא לא מקום נוח לקרוא כתבה מסוג כזה. כל פעם שמישהו נכנס (ערב יום שישי, כל הבנות היו וגם אורחים קפצו לבקר), מנחם נאלץ להחליף את העמוד ולהעמיד פנים כאילו הוא מעיין בכתבה אחרת, אבל בסלון אי אפשר לקרוא עם כל האנשים, והוא לא הרגיש נוח לקחת את הכתבה איתו לשירותים. זה במוסף, הוא חשב לעצמו, עוד עשרות אלפי אנשים בטח קוראים עכשיו את אותה כתבה. וגם, זה נושא ציבורי ומעניין. וגם, אני קורא ונגעל מזה, ועובדה, אין לי אפילו עקצוץ קטן שם למטה. אבל כשאשתו נכנסה למטבח הוא שוב החליף עמוד. הכתבה עסקה בחשיפת עובדות חדשות על פדופיליה בכלל, ועל נפוצות התופעה באינטרנט בפרט. תואר בה המעבר מהפדופיליה הקלאסית, מתימהונים הלבושים במעיל-גשם שחושפים את עצמם בפני ילדים היוצאים משער בית-הספר (רוצה סוכרייה?), ומפדופיליה-בתוך-המשפחה (בואי תראי מה קרה לאבא), לעולם הוירטואלי הנגיש, שבו הפערים מתעממים והגבולות מטשטשים, והזמינות והבדיון אוכלים בו כל חלקה טובה. הרשת נדמתה בכתבה כסדום ועמורה, והילדים המשוטטים בה תוארו כצאן תמים המובל (על ידי אוזלת ידם של הוריו) לטבח (תגידו תודה שעד עכשיו הבת שלכם לא נאנסה, אבל אם תמשיכו ככה אל תתפלאו אם זה יקרה בסוף). מנחם חש שלא בנוח, בשעה שקרא על השיטות שתוארו בכתבה. בחלק מהן הוא עשה שימוש בעצמו (תכסיסים, שקרים, זהות גנובה, כוונות נסתרות, שפה בוטה), אבל ההבדל עצום, הוא אמר לעצמו, אני לא עובד על נערות תמימות, אלא משחק עם בגירות שבטח נהנות מלשחק (איתי / בי) באותה מידה. הפרופיל הממוצע ששורטט בכתבה היה של גבר בגיל מתקדם (לפחות מעל 30, לרוב מעל 40), ושל ילדות בגילאי-עשרה מוקדמים (מעל גיל 16 זה כבר חוקי, הופתע מנחם לגלות). גברים צעירים יותר היו עסוקים בבנות גילם, וילדות קטנות יותר כנראה מרתיעות גם את רוב רובם של הסוטים. למנחם היו שלוש בנות. הגדולה נולדה כשהיה בן 24, הקטנה (רונית) מתגייסת עוד מעט לצבא. מנחם הרהר ברונית, ותהה אם היא נחשפת להטרדות מיניות מצד אנשים בגילו (ולפתע קלט, גם בני מחצית מגילו זה לא טוב יותר). הוא ידע שהיא יושבת שעות מול המחשב, אבל לא היה לו מושג איפה היא גולשת ועם מי (ועל מה?!) היא מדברת שם. לא היה לו נעים לרגל אחריה, למרות שהיה מוטרד (סקרן?) זה מכבר, ולא פעם הרהר בחדירה למחשב שלה בזמן שהיא מחוץ לבית (אבל לא העיז). רונית נכנסה למטבח. אבא, תעשה הפסקה מהעיתון וקום רגע, אני צריכה את הכיסא (כל היתר הועברו לסלון קודם לכן, בשביל האורחים). הוא קיפל את המוסף, נעמד והסתכל עליה בשעה שהיא טיפסה על הכיסא כדי להוציא פריטי סרוויס מהארונית שמעל הכיור. התחת שלה היה מופנה אליו, בערך בגובה של חזהו, והגזרה הנמוכה של מכנסיה חשפה פס אופקי של חוטיני ורדרד, כמה סנטימטרים ממנו. רונית לקחה בידיה ערימת צלחות והושיטה אותן למנחם, הוא נטל אותן מידיה והניחן על השולחן, אבל לא לפני שזכה להצצה חטופה (כפויה) במה שבצבץ ממחשוף חולצתה בזמן שהתכופפה לעברו (כפיפה עמוקה), כדי לוודא שהעברת הצלחות תיעשה בבטחה (הוא ראה הכל, עד הפופיק, היא לא לבשה חזייה). כמו כל אבא ממוצע, מנחם רחץ את הבנות באמבטיה כשהן היו קטנות (כשהן התעקשו או כשאשתו היתה עסוקה מדי, הוא אף פעם לא התנדב לבצע עבודות ניקיון), עד שהגיע שלב שבו לא נראה לו נכון להיכנס לשם יותר. כשהגיעו לגיל-העשרה הוא היה מודיע על בואו לפני שנכנס לחדרן, וכשהן הילכו בבית חצי ערומות, בתחתונים וגופיה או עטופות במגבת בלבד (בייחוד רונית - הוא התייאש מלהעיר להן, והשלים עם כך שהבנות של היום שונות [נועזות / עצמאיות / מופקרות יותר] מהבנות של נעוריו), הוא היה מתעקש להפנות את מבטו הלאה מהן (גם אם קלט בזווית העין חמוקיים חשופים או חלק עליון של חזה, בכל זאת, לגבר יש הרגלים מותנים). וגם האפיזודה האחרונה במטבח לא נראתה למנחם שונה מכל היתקלות קודמת (למרות שעומק החשיפה היה גדול יותר מאי פעם), הבנות שלו תמיד היו מחוץ לתחום (יש מדד ברור, הוא אף פעם לא אונן עליהן), אבל זה לא היה בגלל שהן היו ילדות (בתקופה שעוד היו), אלא בגלל שהן היו הילדות שלו (ותמיד יהיו). לכל אחד ישנו גבול (שרירותי) משלו, ואצל מנחם הגבול היה גברים וקרובות משפחה מדרגה ראשונה (אין טאבו על בנות-דודה ואחייניות) בחריג אחד מהעבר (כשהיה נער הוא אונן על אחותו הגדולה, אבל מאז הפסיק, אולי בגלל שבזמן השירות הצבאי היא איבדה פרופורציות לחלוטין). מנחם עזר לרונית להעביר את הצלחות לסלון, ומרגע זה הקרב היה אבוד. שיחות סתמיות, לחץ חברתי, והמחשבה על הגערות של אשתו לאחר שהאורחים ילכו (רק סוציומט יכול להתבודד ככה במטבח כשהבית מלא), מנעו ממנו לסיים את קריאת הכתבה. הוא שיחק את המשחק ושקע בכורסא שהתפנתה, ממנה לא קם עד סוף הערב (כשאשתו העירה אותו לאחר שאחרון האורחים הלך, הסתבר לו שהוא נמנם לפחות חצי שעה לפני כן). באמצע הלילה מנחם התעורר (גזים), והידס מנומנם אל מחוץ לחדר השינה. הוא התחבט בין המטבח (צרבת, קצת חלב לא יזיק) לבין השירותים (אולי במזל הוא ייפטר מהנפיחות בבטן כבר עכשיו), ולבסוף החליט ללכת על שתי האופציות. במטבח הוא נתקל במוסף, שכאילו המתין לו על שולחן האוכל, באותו מקום בו הותיר אותו מוקדם יותר. מחר יהיה יום עמוס, חשב לעצמו, ועד לצאת השבת העיתון ימצא את עצמו בפח. זה הספיק לו כדי להתגבר על מחסום הקריאה בשירותים (של תועבה, לא בכלל), והוא והעיתון וכוס החלב סגרו אחריהם את הדלת והתיישבו יחד על האסלה. הכתבת עשתה את עבודתה נאמנה, והצליחה לראיין (בעילום שם) כמה פדופילים וקורבנות (הכתבה לא עסקה באנסים שכפו את עצמם בכוח, אלא בכאלה שקיבלו הסכמה [לא חוקית] מהקטינה). תיאורים פלסטיים של אקטים מיניים לא היו שם (כנראה שיש גבול גם לעיתונות של היום, מפתיע, מנחם חשב לעצמו), אבל ניסיון להבין מה מניע את הסוטה ואת הנערה הנגררת כן נעשה (אמנם שטחי, אבל עדיף על כלום). הפסיכולוגיה-בגרוש לא ממש עניינה אותו (הגבר חסר בטחון עצמי, מתקשה בפיתוח מערכות יחסים וכולי [גם אני כזה, זה לא אומר כלום, מנחם הסתייג מהפרופיל] והנערה מנוכרת או שחוותה ילדות עשוקה [זה מה שתמיד אומרים על זונות, הכתבת הזו רדודה, מנחם נחר בבוז]), אבל משפט אחד שהופיע בכתבה צד את עינו ולא הרפה ממנו. זה לא שאני מתגרה מהן יותר, אמר אחד המרואיינים, אולי יש כאלה שכן אבל לא אני, הן פשוט טרף קל. עם הזמן לומדים לזהות את התמימות מביניהן, בייחוד כאלה שחסרה להן דמות אב בבית, ומכאן הדרך קצרה. כמה הבטחות, כמה הפצרות, קצת חום ואהבה, קצת שכנוע שיש דבר שהן לא חוו ושיישנה את עולמן, והן בכיס שלי, מוכנות לפגישה ראשונה ברחוב, לפגישה שנייה אצלי בבית, ולביתוק הבתולים המתקתקים שלהם. הדברים זעזעו את מנחם (זו היתה המטרה, אחרת הכתבת לא היתה מביאה ציטוט כה ארוך מדבריו), הוא יכול היה לדמיין את המרואיין מזיל ריר בשעה שסיפר איך הוא מזיין ילדה קטנה. אבל הזין שלו נעמד. הוא ניסה להתעלם מהזקפה הלא רצונית, אך מהר מאוד היד שלו מצאה את עצמה משפשפת במרץ. זה היתרון היחסי שלי, הבליחה בראשו מחשבה שהוא ניסה לסלקה בכל כוחו, אני אולי מבוגר לא מושך ולא כריזמטי, אבל נערה חסרת ניסיון (או מושג) אני יכול להרשים במילים (וגם הבטחות, למה לא), ואולי אפילו יש לי לתת לה מה שאין לה בבית (לא רק זין, אבל גם). ואם כבר מדברים על זין, הן אפילו לא יידעו שהוא קטן. מנחם היה עייף ומבולבל, אבל הזקפה שלו דרשה את שלה (היא זיהתה את ההזדמנות החדשה עוד לפניו), והוא לא נהג להתווכח איתה. הוא רצה כבר לגמור וללכת לישון, אך לא הצליח לדמיין לעצמו בראש אף אחת מהסיטואציות הרגילות שנהג לאונן עליהן (אחרי מה שקרא בכתבה, זה פשוט לא התאים). מתוך ייאוש הוא ניסה לדמיין את עצמו עם נערה צעירה, אבל לא היתה לו שום פיסה ריאלית להיאחז בה, ובלי זה היה לו קשה להתקדם. ואז התפלחה לו רונית לראש (חצופה כדרכה) והוא זיין אותה במטבח, מאחורה (הג'ינס שלה מופשל והיא נשענת על הכסא), כשכל האורחים נמצאים בסלון (איך אנחנו לא מפחדים להיתפס? איך היא הסכימה בכלל? איך גרמתי לה להסכים? מה היה הצעד הראשון? - בחייך, מנחם, אין עכשיו זמן לטוות סיפור עלילה שלם, תגמור כבר), עד שהשפיך לתוכה (לפחות שמתי קונדום, אני מקווה, אבל מאיפה הוא צץ [אני לא מחזיק כאלה בבית] - די כבר מנחם, תגמור!) והשפיך על עצמו, ואז ניגב טוב את הבטן עם נייר טואלט, והלך לישון. ***
המשך יבוא... |
|
|
Mephisto(שולט)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
מילא לזיין את הבת הקטנה שלו במטבח כשהאורחים בסלון, אבל לקחת כוס חלב לשירותים?!
|
|
|
Afroditi
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
מזעזע.
ככה מתחילים עם גילויי עריות .
מזעזע. ועוד בניסיון לתת לזה הצדקה (הזקפה שלו התעוררה וכו.) |
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
ככה אני אוהבת שאתה כותב!
קולח, מעמיק, מטלטל! |
|
|
שלגי
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
שאפו!
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
אוף, איזה כיף שחזרת לכתוב.
העלית את ממוצע איכות התוכן באתר במאות אחוזים עכשיו. |
|
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
Mephisto כתב/ה: מילא לזיין את הבת הקטנה שלו במטבח כשהאורחים בסלון, אבל לקחת כוס חלב לשירותים?!
חלב בשירותים הוא סגולה ידועה נגד עין הרע. בבית שלי היו מפזרים קעריות חלב בכל פינה, עד שהוא היה מחמיץ (או עד שהחתולה היתה שותה את כולו). |
|
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
Re: מזעזע. ירדן* כתב/ה: ככה מתחילים עם גילויי עריות .
מזעזע. ועוד בניסיון לתת לזה הצדקה (הזקפה שלו התעוררה וכו.) אכן, הכוונה היתה שזה יזעזע, אבל אני לא בטוח שהבנתי את החלק האחרון של התגובה שלך. אם התכוונת להצדקה מצידי - אז ההיפך, כל המסמך הזה הוא כתב אישום נגד העניין. ואם התכוונת להצדקה מצד מנחם - אני לא מצאתי אצלו ניסיון להצדקה ממשית, הוא פשוט רצה לגמור, ולא חיפש הצדקה לכך. |
|
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
קווינס, שלגי, נילי, תודה.
אני מקווה שההמשך יעמוד בקצב. |
|
|
לא כאן יותר
|
לפני 16 שנים •
3 בינו׳ 2008
חזק ומטלטל.
|
|
|