אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כל האמהות כלבות וכפויות טובה!

Tultul
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008

כל האמהות כלבות וכפויות טובה!

Tultul • 8 בינו׳ 2008
שמעו את זה:

במשך שנתיים החל מתחילת השירות הלאומי שלי ועד לסיומו הייתי מביאה
לאמא שלי כל גרוש שהיה לי, הייתי שמה את עצמי בתחתית הרשימה, בעדיפות אחרונה.
בקושי הייתי דואגת לעצמי ובסופ"ש האחרון כשסירבתי לממן לה ולאחי את הסיגריות שלהם
זה הפך אותי לקמצנית לפי דבריה וחטפתי דקירת סכין בגב. כבר אין הערכה לכל מה שעשיתי
בשנתיים האחרונות.

אז תגידו לי!
כלבה או לא כלבה?
angry2.gif
שיר כאב​(שולטת){סוליקר}
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008
יקירה, לא כל האמהות מתנהגות כך. ההפך הוא הנכון.
משתתפת בצערך.
לדעתי, הגיע הזמן שתעלי את עצמך למקום גבוה יותר ברשימה. צאי מההרגל של לממן אותה - זמן טוב להתחיל לבנות לעצמך חיים משלך.
בהצלחה goodluck.gif
Tultul
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008

איך אני יכולה לעשות זאת?

Tultul • 8 בינו׳ 2008
ציטוט: זמן טוב להתחיל לבנות לעצמך חיים משלך


איך אני אמורה להתחיל לבנות לעצמי חיים כשאני חיה עם כפויית הטובה הזאת
תחת קורת גג אחת?
ואם את מתכוונת לומר שלהשכיר זה הפתרון בשבילי אז את לא מחדשת לי כלום.
אני חולמת על הרגע הזה כבר המון זמן רק שבשלב זה אין לי אפשרות מבחינה כספית.
בכל מקרה זה לא מה שמטריד אותי. מכאיב לי לדעת שאין הערכה לכל הדברים שעשיתי
בתקופת השירות הלאומי. הייתי נותנת לה את הגרושים שהייתי מרוויחה ובאמת שמכל הלב.
הייתי נותנת לה גם מבלי שהייתה מבקשת.
היום אני שונאת אותה יותר מאי פעם. אני לא מסוגלת אפילו להסתכל לכיוון שלה.
בא לי להקיא ממנה..
שיר כאב​(שולטת){סוליקר}
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008
כהתחלה, זה זמן טוב להפסיק לתת לה כסף. מה זה? בפעם האחרונה שבדקתי ההורה חייב במזונות ילדיו ויש אומרים גם בזמן שירותו הצבאי/לאומי (וראי פסיקות בתי דין לעניין מזונות לילדים המשרתים בצבא).
ידוע לי שלא ממציאה לך את הגלגל כשחושבת שהגיע הזמן שתפרשי כנפיים. ובכל זאת - זה הכיוון שרצוי לשאוף אליו.
להגיד "אני לא מסוגלת" = נבואה שעלולה להגשים את עצמה.
לעניין התנהגותה של אימך - עצם העובדה שהיא ילדה אותך לא הופכת אותה לאם כשירה, בונה, מטפחת וכו' וכו'. זה רק אומר שתא זרע של אבא שלך הפרה ביצית שלה ברגע הנכון להוליד אותך, ולא משליך על האופי שלה (שנשמע מחורבן לגמרי)
שוב - בהצלחה 10x2.gif
נולי
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008
נולי • 8 בינו׳ 2008
לא מכירה את המעורבים, אבל ברור לי שזה "קש ששובר את גב הגמל" ובהחלט לא מקומנו ליעץ כאן.
אני בטוחה כי גם לאמא יש מה להגיד בענין (ולא נראה לי שהיא תגיב כאן)

אני רק יכולה להגיד בתור אמא חד הורית שאני ממש ממליצה לא להתיחס לדברים באופן חד צדדי כי יחסיהורים-ילדיםלעולם הינם נושא מורכב
למשל לא מזמן פנתה אלי בתי המתבגרת בהודעה: "אני הולכת לעובדת הסוציאלית כי את מתעללת בנו". שאלתי אותה אם היא מודעת שהצהרה כזו בפני עו"ס תגרום להרחקה מידית שלי מהילדים (בטרם ברור הנושא עד תום, כהגנה) כי ככה מגינים עליהם מפני הורים מתעללים. בנוסף בקשתי שתסביר לי איך אני מתעללת בהם. "את צועקת עלינו ומערערת את הבטחון העצמי בזה שאת אומרת לנו שאנחנו קטנות ויש לנו עוד הרבה ללמוד"
אז בבקשה, לכל המודאגים, ראו בנ"ל נקודה למחשבה.

ולך LOST: את מוזמנת לפנות אלי באופן אישי ואשמח לשמוע אותך ולעזור לך לראות את חצי הכוס המלאה, או בכל דרך אחרת שאוכל.

אמא נולי
Blondie the good​(מתחלף)
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008
Blondie the good​(מתחלף) • 8 בינו׳ 2008
נולי כתב/ה:
לא מכירה את המעורבים, אבל ברור לי שזה "קש ששובר את גב הגמל" ובהחלט לא מקומנו ליעץ כאן.
אני בטוחה כי גם לאמא יש מה להגיד בענין (ולא נראה לי שהיא תגיב כאן)

אני רק יכולה להגיד בתור אמא חד הורית שאני ממש ממליצה לא להתיחס לדברים באופן חד צדדי כי יחסיהורים-ילדיםלעולם הינם נושא מורכב
למשל לא מזמן פנתה אלי בתי המתבגרת בהודעה: "אני הולכת לעובדת הסוציאלית כי את מתעללת בנו". שאלתי אותה אם היא מודעת שהצהרה כזו בפני עו"ס תגרום להרחקה מידית שלי מהילדים (בטרם ברור הנושא עד תום, כהגנה) כי ככה מגינים עליהם מפני הורים מתעללים. בנוסף בקשתי שתסביר לי איך אני מתעללת בהם. "את צועקת עלינו ומערערת את הבטחון העצמי בזה שאת אומרת לנו שאנחנו קטנות ויש לנו עוד הרבה ללמוד"
אז בבקשה, לכל המודאגים, ראו בנ"ל נקודה למחשבה.

ולך LOST: את מוזמנת לפנות אלי באופן אישי ואשמח לשמוע אותך ולעזור לך לראות את חצי הכוס המלאה, או בכל דרך אחרת שאוכל.

אמא נולי


א שיינע משפוחה icon_wink.gif
ים_yam​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008
ים_yam​(לא בעסק) • 8 בינו׳ 2008
לוסט יקרה,
בואי אני אשתף אותך בסיפור שסיפר לי סבא שלי לפני כמה וכמה שנים:

יום אחד אמא ציפור העבירה את ילדיה אחד אחד על גבה מעבר לים לארצות החום לפני בוא החורף, כשהם עפו מעל הים היא שאלה את הגוזל הראשון: "כשאני אהיה זקנה ויהיה לי קשה לעוף, אתה גם תעביר אותי את הים עם בוא החורף?" והגוזל ענה "בוודאי אמא" אז האמא השליכה אותו לים וחזרה להביא את הגוזל השני וגם אותו שאלה את אותה שאלה וכשענה לה את אותה התשובה גם אותו השליכה וחזרה להביא את הגוזל השלישי האחרון.
כששאלה את הגוזל השלישי האם יעביר אותה כשתהיה זקנה ענה הגוזל: "אותך אני לא יודע אם אעביר, אבל את הגוזלים שלי אעביר כמו שאת מעבירה אותי עכשיו" . את הגוזל הזה האמא ציפור העבירה לחוף מבטחים.

מוסר ההשכל מאוד ברור, תפקיד ההורים הוא ללמד את הדור הבא להיות עצמאים ולשרוד, גם אם לפעמים זה בא על חשבונם האישי.
כילדים טובים אנחנו רוצים לעזור ולתת להורים שנתנו לנו, אבל עלינו להבין שבשלב זה או אחר עלינו להתבגר ולחשוב על העתיד שלנו ושל ילדינו ולא על העבר.

נכון שלא קל לעזוב את הקן ולבנות לך את הקן הפרטי שלך, זה דורש הקרבה של דברים מסויימים וזה לא קל רגשית וכלכלית אך לכל בעיה יש פתרון.
יש מקומות עבודה העוזרים בדיור (במלונות באילת למשל - גם מקבלים מגורים וכלכלה מהמלון וגם מרוויחים משכורת נחמדה בשביל התחלת הדרך, ומקבלים כעבור חצי שנה מענק על עבודה נדרשת, ומי שעובד שנה שלמה במלונות ישרוטל מקבל מענק מכובד נוסף), אפשר למצוא מגורים זולים עם שותפים, או למצוא מגורים עם זקנים עריריים שיש להם חדר פנוי והם מוכנים לאכסן שם סטודנטים תמורת הנוכחות וקצת עזרה בבית, אני בטוחה שאם תחפשי טוב טוב תמצאי את הפתרון שלך לבעיה ותוכלי לבנות לעצמך חיים חדשים משלך.

מאחלת לך הצלחה מכל הלב!
מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008

Re: כל האמהות כלבות וכפויות טובה!

Lost כתב/ה:
שמעו את זה:

במשך שנתיים החל מתחילת השירות הלאומי שלי ועד לסיומו הייתי מביאה
לאמא שלי כל גרוש שהיה לי, הייתי שמה את עצמי בתחתית הרשימה, בעדיפות אחרונה.
בקושי הייתי דואגת לעצמי ובסופ"ש האחרון כשסירבתי לממן לה ולאחי את הסיגריות שלהם
זה הפך אותי לקמצנית לפי דבריה וחטפתי דקירת סכין בגב. כבר אין הערכה לכל מה שעשיתי
בשנתיים האחרונות.

אז תגידו לי!
כלבה או לא כלבה?
angry2.gif



את חרוצה וטובת לב ואני מעריך אותך על זה.את יכולה לעזוב תחסכי בצד ותעזבי ותמצאי לך מישהי שותפה ותגורי איתה ביחד.אל תספרי שאת עוזבת קודם תחסכי בבנק ורק אז תמצאי שותפה או אולי חברה שיש לך או תיהיה בעתיד ותעזבי.
Toxic Princess
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008
Toxic Princess • 8 בינו׳ 2008
תשמעי.. זה קשה...
הייתי באותו מצב שלך ושנאתי את אמא שלי וכעסתי עליה נורא (למרות שזה לא היה מסיבות רציניות כמו שלך, פשוט היה לי גיל התבגרות ממש קשה כי אני פסיכית) ומגיל 10 רק חלמתי לעזוב את הבית.. אז למזלי או שלא כל כך למזלי, אבא שלי היה גר באילת, ובכיתה י' ברחתי מהבית של אמא שלי ועברתי לגור איתו, וגרתי איתו שנה עד שהוא נפטר.. ואז נאלצתי לחזור לאמא שלי.
אחרי המוות שלו גם עברתי התמוטטות עצבים אז המצב ביני לבין אמא שלי רק הלך והחמיר...
בקיצור, ברחתי ממנה ומהבית שלה לכל מקום שרק יכולתי.
היום אני יודעת כמה זה פגע בה, כמה שלא הגיע לה, והיום אני מאוד מעריכה אותה על זה שהצליחה בכל פעם לסלוח ולתמוך בי ולהעמיד אותי בחזרה על הרגליים אחרי שנפלתי.
אז אולי עם אמא שלך זה מקרה אחר... אני לא יודעת כי אני לא מכירה, אבל לפי מה שכתבת פה זה לא נראה כמו מצב כל כך טוב.
אז תשמעי, זה קשה.. אבל אם את כבר אחרי שירות לאומי והכל, את כבר מספיק בוגרת...
תמצאי עבודה, תעבדי חודש חודשיים, ואז תמצאי איזה דירה להכנס עם שותפים, או איזה יחידת דיור זולה... זה משהו שקשה להחליט ולבצע, וזה משהו שתוך כדי הביצוע יהיה לך קשה, וזה לא קל באמת לחיות לבד ולפרנס את עצמך והכל. אבל מצד שני, אם את מפרנסת את אמא שלך ואח שלך אז אני חושבת שתצליחי לפרנס את עצמך.
כמה שזה קשה, זה יהיה הקלה. הקלה רצינית ביותר.
אז פשוט קחי צעד, תמצאי עבודה נחמדה עם משכורת נחמדה, אחרי חודש חודשיים תמצאי דירה, ומשם הכל יסתדר לך אני מקווה.

המון בהצלחה, תיהיי חזקה..
Diz
Diz
לפני 16 שנים • 8 בינו׳ 2008

Re: כל האמהות כלבות וכפויות טובה!

Diz • 8 בינו׳ 2008
Lost כתב/ה:
שמעו את זה:

במשך שנתיים החל מתחילת השירות הלאומי שלי ועד לסיומו הייתי מביאה
לאמא שלי כל גרוש שהיה לי, הייתי שמה את עצמי בתחתית הרשימה, בעדיפות אחרונה.
בקושי הייתי דואגת לעצמי ובסופ"ש האחרון כשסירבתי לממן לה ולאחי את הסיגריות שלהם
זה הפך אותי לקמצנית לפי דבריה וחטפתי דקירת סכין בגב. כבר אין הערכה לכל מה שעשיתי
בשנתיים האחרונות.

אז תגידו לי!
כלבה או לא כלבה?
angry2.gif



אין לי מספיק אינפורמציה בשביל להתמקד בדעה זו או אחרת, וכמובן שלא יצא לי לשמוע את אותו הסיפור מפי האם-לכן בטח שלא אוכל להיות מקורית בתגובתי. לעבור לגור בדירה אחרת ולנטור טינה וכאב על מישהו שנתנה לך חיים וגידלה אותך... (איך שלא תהיה..) זאת אפשרות אחת. לדבר איתה על כל זה ולשתף אותה בכאב הזה כפי שאת רואה אותו (לפחות כצעד ראשון) זאת אפשרות אחרת... כמובן שניתן לפנות לעזרה מקצועית למשפחות ולהסדיר את העניין.
יש אלף ואחד פתרונות...
כשהגרוע מכולם, וחסר התועלת מס' 1-זה להשמיץ את אמא שלך כאן בכלוב.