עולם ושמו שאול (סיפור בהמשכים)

חלק ד'

Mooooon • 16 בינו׳ 2008

השוטר הטיפש הלך, וה- "אמן" התרווח בכורסת הטלווזיה בנחת. הוא היה מרוצה מאוד, הכל התנהל כפי שחזה. השוטר יכול לשווא לחלום על השגת ראיות. מבחינתו של האמן כל העניין ייזכר בעתיד כלא יותר מקוריוז משעשע. לא פחות חשוב, הוא יכול להמשיך במהלך חייו הרגילים, אשר בזמן אחרון רווו הנאות, ככל ששחרר את הרסן. כן ,הנאות. הוא נזכר בערגה באירועי ערב יום ראשון. הזיכרון הציף אותו בעונג. עלה בו רצון עז לעבור על כל פרט של מהלך הדברים, לא לפספס, להינות מכל מרכיב, מכל האוסף של הריגושים עזים שחש באותו הערב. הוא הרגיש כיצד הדופק והנשימה מאיצים.

אז, באותו ערב נפלא, הוא התחיל בעדינות, לא נותן לה רמזים לגבי העתיד לבוא. כבר בהתחלה, כשהתפשטה, קשר את עיניה, כי לא רצה שתראה מה הוא מכין. הביא גיגית מפלסטיק, שם בתוכה שרפרף עץ קטן והעמיד אותה עליו. שם אזיקים על ידיה וקשר אותם לוו בתקרה. מתח חזק, ככה שחלק משמעותי של המשקל יהיה על ידיה. היה לה קשה לעמוד על השרפרף. מדי פעם עלתה על האצבעות, להוריד את הלחץ מהידיים.

הביא שוקר חשמלי. השוקר נתן מכות חשמל, קצרות וחזקות, בעוצמה הניתנת לכיוון. הוא ליפף אלקטרודה אחד על הדילדו והחדיר אותו לישבנה. את האלקטרודה השניה סתם הניח בגיגית, שהייתה בניתים יבשה. לא הייתה מוליכות, לא היה סגירת מעגל חשמלי, והיא בכלל לא ידע על השוקר. הכל היה מוכן. היא עמדה קשורה, בציפייה דרוכה, מגורה מהמתח. כאילו שהיה איכפת לו. מבחינתו הבילוי עוד לא התחיל.

הוא פתח בקבוק מים והגיש לפיה. “תשתי" אמר, “הערב את תשתי הרבה". היא לא התווכחה, ושתתה בקבוק של ליטר וחצי בהדרגה. לקראת הסף היה לה כבר קשה, הבעת סבל הופיעה על פניה, המראה שגרם לו לזקפה הראשונה באותו ערב. הוא חיכה קצת לפני שפתח בקבוק נוסף. לא רצה שתקיא, לא אהב קיאה. לפי תנועת רגליה ראה שהשלפוחית שלה התחילה להתמלאות. אחרי כרבע שעה הגיש לה בקבוק נוסף. היא בלעה מים בכוח, סובלת אך עדיין משתפת פעולה. היא התאמצה שלא יברח לה הפיפי. המראה הלך והשתפר מבחינתו, העונג, אומנם עדיין קל, אך יציב ומהסוג האיכותי ביותר, מילא אותו כעת. הוא התאמץ לשלוט בעצמו, לה להאיץ את הקצב. דברים טובים קורים בהדרגה, צריך סובלנות. החלק הטוב היה עוד לפניו.

בסוף לא יכלה להתאפק עוד. “אני חייבת פיפי" אמרה.
“אין בעיה" ענה.
“אז שחרר אותי"
“תשתיני ככה, כמו שאת"
“על הרצפה ?” לא היה לה מושג שעמדה בגיגית.
הוא לא ענה.
היא התגברה על המחסום הפסיכולוגי והשתינה. הזרם ירד על רגלה, אל השרפרף, לתוך הגיגית ואל אלקטרודה. השוקר השמיע פצפוץ כשמעגל חשמלי נסגר דרך ישבנה ואבר מינה. היא קפצה וצרחה, מהפתעה וכאב. ההלם גרם להתכווצות, זרם השתן נפסק מיד, הרבה לפני שהשלפוחית הגיעה לסיפוקה. היא מלמלה קללות, מבוהלת וכעוסה.

הוא קירב בקבוק שלישי לפיה. “אני לא יכולה לשתות עוד, וחייבת להשתין" אמרה.
“אם תשתי, אחליש את המתח ואז תוכלי להשתין"
הוא ווידא ששתתה עוד חצי בקבוק וקיים את הבטחתו, באופן חלקי.
היא השתינה, לסירוגין. הייתה מתחילה, חוטפת מכת חשמל, מפסיקה, וחוזר חלילה. בהדרגה העלה את המתח חזרה לעוצמה שסגרה לה את הברז לחלוטין ואז שכנע אותה לשתות עוד בהבטחה שיוריד את המתח שוב ויאפשר לה להשתין. הפעם הנמיך אותו רק במעט. הקיבה, המעי, והשלפוחית שלה היו מלאות עד אפס מקום. היא בכתה, יללה והתחננה להשתחרר. הוא נשם עמוק, עונג טהור מציף אותו. רגע השיא התקרב.
הוא שיחק עוד קצת בלשכנע אותה לשתות עוד, מעמיד פנים כלא מבין את סיבת מצוקתה. היא נשבע שלא יכולה, שהיא חייבת להשתין, שהוא חייב לשחרר אותה. היא כעסה על אי הבנתו. הוא חייך באושר, משועשע מתמימותה. היא כמובן לא ראתה את החיוך (עיניה מכוסות) והוא הקפיד לשמור על נימת קול רצינית ואיכפתית, כדי לדרבן אותה להמשיך בתחנונים. בסוף אמר, משחק את תפקיד המטומטם, ומתפקע מצחוק הכבוש: “אני מאוד מאוכזב, לא מבין מה מפריע לך. מה כבר עשינו היום ? בסך הכל נתתי לך לשתות מים. לא שתן או רעל. את מתנהגת כמו פרימדונה. כבר די נמאס לי להתמודד עם הגחמות שלך. אני עושה עוד ניסיון אחד ומוותר".

הוא הגיש לה בקבוק נוסף. היא כמובן אמרה "לא", גורמת לו חיוך של אושר שאותו לא יכלה לראות. הוא משך את ראשה לאחור, דוחף לה את בקבוק בכוח. היא נאבקה להשתחרר מאחיזתו, אך ללא הועיל. המים זרמו ומילאו את פיה, לא מאפשרים לנשום. היא הייתה בסכנת טביעה. אינסטינקטיבית היא בלעה, כדי לפנות את קנה הנשימה. הספיקה לקחת נשימה אחת והוא כבר שוב מילא את פיה. היא ניסתה לירוק, אך הוא מילא את פיה שוב ושוב, מושך את ראשה לאחור, מכריח אותה לבלוע. זה היה כמו פיתום אווזים. היא התחילה לצרוח בהיסטריה, נחנקת ומשתעלת, אך הוא הטביע את צרחותיה, פשוטו כמשמעו. אלוהים, מה היה נותן כדי שהבילוי הזה ימשך לנצח! ואז העונג שהציף אותו עבר את הסף והוא גמר. זו הייתה אורגזמה חזקה וממושכת. הוא התיישב ואז נשכב על הרצפה, גלי רעד חולפים בגופו. הוא שכב, נאחז בהרגשה ובחיזיון, מנסה לצרוב אותם עמוק בתודעתו. הוא שכב בלי להיות מודע לזמן שחולף.

ולמרות הכל

*מנגינה*{התווים שלו} • 16 בינו׳ 2008

כמו כל סיפור מתח בלשי מרתק וכתוב בצורה רהוטה ומושכת יש לי הרגשה שלמרות הכל האורתודנט שלנו הוא לא הרוצח
מקוה שלא קילקלתי כלום
נהנת מסיפורך והסשן הכי קשה כרגע זה להישאר במתח ולחכות להמשך.....

מנגינה

Mooooon • 17 בינו׳ 2008

מי אמר שזה סיפור מתח בלשי ??
אולי זה זוועתון ?
אולי פנטזיה סדיסטית ?
אולי סיפור נקמה ?
אולי זה ...

Re: מנגינה

*מנגינה*{התווים שלו} • 20 בינו׳ 2008

טוב נו.... צריך לזרוק מילת ביטחון כדי שתפסיק את הסשן הזה ותביא לנו את ההמשך?

Re: מנגינה

נמשכת{משויכת} • 20 בינו׳ 2008

[quote="*מנגינה*"

[/quote]
טוב נו.... צריך לזרוק מילת ביטחון כדי שתפסיק את הסשן הזה ותביא לנו את ההמשך? [/quote]

מסכימה

מה הטעם לבקש רחמים מסדיסט ?

Mooooon • 21 בינו׳ 2008

נו באמת,
זה כמו לבקש מסדיסט שיפסיק להתעלל. כמה שתתחנני אני רק אהיה רשע יותר

חלק ה'

Mooooon • 21 בינו׳ 2008

כשקם, הלך להתקלח. רק ביציאתו מהמקלחת שם לב שהיא עדיין קשורה בעמידה, ושוקר עדיין מופעל. עיניה בהו בלי לראות. המראה הלחיץ אותו. "חסר רק שתתפגר כאן" חשב. הוא ניגש אליה ובדק את הדופק. היה דופק, טוב. הוא שחרר אותה וגרר למקלחת, לא מעוניין שתשתין על הרצפה. הבילוי נגמר והגיע העת לאיחוי השברים. "איחוי שברים" מבחינתו היה תהליך טכני, שבאמצעותו מחזירים את היחסים למצב של המשכיות. אחרת לא תהיה המשכיות ההנאות. אה, כן, צריך גם לתת לכלבה מלח, להחזירה למצב איזוטוני, אחרת לא תהיה כלבה. אבל כל דבר בעייתו. עכשיו השלב הראשון - הפגנת אכפתיות. הוא ניגש להביט באמבטיה. היא הראתה סימני חיים, ובאותה הזדמנות השתינה את נשמתה, מים זרמו ממנה בערך באותו צבע כמו שנכנסו קודם. הוא פתח מים, שטף אותה והתחיל לסבן. במאמץ רב הפנתה את ראשה לעברו והוא פגש את מבטה הרווי שנאה. "עזוב אותי". אוקי, זה הולך להיות קשה. הוא הרחיק את ידיו והביט בה במבט של אהדה, מבט שעבד טוב פעמים רבות בעבר. היום זה הולך להיות קשה, כי אולי הוא נסחף קצת. לא נוראה, צריך לזכור שהכלבה הגיע אליו כי רצתה לסבול. אז היא קבלה קצת יתר ממה שציפתה. היא תירגע עוד מעט.

היא גררה את עצמה החוצה מהמקלחת, בלי לשטוף את הסבון ולבשה את בגדיה בלי להתנגב. בלי להביט בו היא צעדה לעבר המסדרון. הוא המתין בנחת עד שתחזור, כי הדלת הייתה נעולה. אך לפתע שמע סיבוב מפתח וטריקת הדלת. לעזאזל, הוא שכח להוציא את המפתח! הוא זינק אחריה לחדר מדרגות, אבל היא כבר הייתה במעלית. הוא רץ במדרגות למטה, משיג אותה בכניסה. היו אנשים מסביב, אי אפשר סתם ככה לגרור אותה חזרה. הוא נצמד אליה והלך לידה, חושב על תוכנית חלופית. הוא נזקק לזמן כדי להתחבר אליה שוב. "אסיע אותך הביתה".
היא לא אמרה כלום. הליכתה הייתה לא יציבה, היא התנדנדה קלות מצד לצד כמו שיכורה. אבל תחנת האוטובוס הייתה קרובה והיא כבר הייתה שם. אנשים סביב לא שמו לב בניתים, אבל לא היה לו ספק שאם ינסה לעצור בעדה, המהומה תמשוך תשומת לב. אוקי, היא תירגע בבית. "טוב, נדבר מחר, בסדר ?"
"תדבר איתי מחר בתחנת משטרה, דפוק"
לא טוב. אם תתלונן תהינה צרות צרורות. האוטובוס הגיע והיא עלתה בלי להביט בו. האוטובוס עזב את התחנה. הוא פנה לרוץ למכונית שלו, במטרה להגיע לביתה, אפילו לפניה. אך לפתע עצר. כדורי מלח עדיין היו בכיסו. נדבר בתחנת משטרה, היא אמרה. נראה אותך מגיע לשם מחר.

"האמן" התעורר מהחלום בהקיץ. החלום שהתחיל כשיחזור זיכרון מענג התגלגל לבעיות שעמדו לפניו עכשיו. הכלבה מתה, וזה היה טוב. שתתלונן במשטרה בקו ישיר מהקבר. סביר להניח שיצאה מזה נקי. הבעיה המיידית הייתה הצורך למצוא כלבה חדשה.

מה קרה?

*מנגינה*{התווים שלו} • 22 בינו׳ 2008

הסיפור קיבל תפנית לא צפויה והאמת קצת פחות מסקרנת
סדיסט חזור לסורך

Re: מה קרה?

Mooooon • 22 בינו׳ 2008

אין לי שליטה על הסיפור

חלק ו'

Mooooon • 22 בינו׳ 2008

מחר קום בבוקר
כשבחוץ כבר שמש ואור
הבט היטב בשמי תכלת
ואז תראה את החור
החור בלי צורה ובלי צבע
נראה סתם זניח, אבל
הנה הבשורה המובטחת -
החור זה ילך ויגדל.
ככל שתרבה מעשך
צועד במסע "המופלא"
כך חור ימלא את האופק
ואת עולמך הוא יבלע

----------------------------

אמן המגע > ואיזה סוג של פייה את ?
פייה מרושעת > כתוב, לא. פייה מרושעת. קרוב יותר לשדה
אמן המגע > מדהים, אני לא מאמין. מעולם לא פגשתי קודם פייה אמיתית.
פייה מרושעת > תמשיך להרעיף עלי חנופות וללטף לי את אגו, אז אולי עוד תפגוש.
אמן המגע > למה ללטף רק את האגו ? אני רוצה ללטף את כולך.
פייה מרושעת > ואתה משוכנע שתעמוד בדרישות הפולניות שלי ?
אמן המגע > אני אמן או לא ?!
פייה מרושעת > גם אמן וגם תחמן.
אמן המגע > וגם חרמן ...
פייה מרושעת >

"אמן" ניהל את השיחה עוד קצת וסיים בעדינות. לא טוב יותר מדי ביום אחד, ציפיות בונים בהדרגה. בניתים שתישן על החומר, והוא היה זקוק לזמן ללימוד הרקע. הוא השקיע את מירב מרצו, לומד מהבלוג שלה, ממהודעות שכתבה, מהפרופיל. היא הייתה חדשה, אבל יצרה כמות חומר מספקת על מנת שיוכל ללמוד ולהתאים את המסרים שלו. הוא הרגיש שהוא בכיוון הנכון והיא שיתפה פעולה.
עבר עוד יום, והשיחות הפכו לרציניות יותר. עוד יום והם קבעו פגישה. לא היו לה העדפות ברורות והוא הרגיש שיהיה קל לחנך אותה בהתאם לצרכיו. אבל הפעם יצטרך להתקדם לאט ולהיות זהיר. המזל כמו שהיה לו עד עכשיו לא ימשך לנצח.

למחרת הוא חיכה לה בציפייה רגוע, סקרן אם תגיע כמו שהבטיחה. בשבע בערב צלצל הפעמון, והוא פתח את הדלת. ידה בשמאלית הונפה קדימה, מרססת גז מדמיע בעיניו. מופתע, אינסטינקטיבית הוא הרים את ידיו לסוכך על פניו. ידה הימנית נע במהירות בקשת רחבה, מחזיקה חפץ כבד וכהה. החפץ פגע בראשו בעוצמה, העולם השחיר ונשמט תחת רגליו. הוא התעורר בגלל כאב דקירת מחט, ואז העולם נמוג שוב.

"פייה" נתנה לו זריקה נוספת ואז, בלי חיפזון, גלגלה מזוודה ענקית שהמתינה בחדר המדרגות, ודחפה את גופתו הרופסת פנימה.