צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חפץ שאינו ראוי למלכתו – מוקדש בכאב למלכתי מיסטרססס

העבד ר​(נשלט){MISTRESSS}
לפני 20 שנים • 17 בינו׳ 2004

חפץ שאינו ראוי למלכתו – מוקדש בכאב למלכתי מיסטרססס

העבד ר​(נשלט){MISTRESSS} • 17 בינו׳ 2004
"מה עשית אתמול?" שאלה מלכתי
"ישנתי מלכתי" עניתי תוהה "נרדמתי ליד הטלויזיה הייתי קצת במחשב והלכתי לישון"
"כן? ומה עשית במחשב?" המשיכה להקשות עלי
"קראתי כמה תגובות וכתבתי לך מלכתי" עניתי מנסה להבין לאן היא חותרת
"מה כתבת לי?"
"לא זוכר" עניתי נבוך
"נכון, כי לא כתבת לי כלום" הביטה בי בעיניה הקרות והיוקדות "לא התגעגעת אלי מספיק" הדגישה את חומרת המעשה או ליתר דיוק אי המעשה
"מלכתי" עניתי מבויש "אתמול הייתי עבד רע מלכתי" המשכתי "אתמול לא הייתי שלם איתך, הייתי בחוץ"
"אז לא התגעגעת אלי מספיק" סיכמה "ואולי נתתי לך יותר מידי חופש"
הרכנתי מבטי
היא הוציאה סיגריה, הצתתי את המצית והיא כיבתה אותה, הצתתי שוב אך היא בשלה, מכבה.
היא הדליקה את הסיגריה לבד.
כרעתי לפניה מחכה בתנוחת היסוד לרגליה אשר ינוחו כהרגלן על ירכי ולא יתקררו על הריצפה תוך שאני מעסה ומלטף אותן, אך לשווא.
רגלה מצאה מנוח אחר, על השמיכה.
שיערה היה פזור, הושטתי את ידי, כהרגלי, על מנת לסדר את שיערה, היא הסיטה את ראשה מידי המושטת.
היא סידרה את שיערה לבד.
הרגשתי כחפץ ללא שימוש,הרגשתי עלוב, אפילו לא אפס.
אפילו את המטלות הרגילות שלי אני לא מורשה לבצע, מה נותר ממני.
חפץ שאינו ראוי למלכתו

הכאב היה חד בלב, הגוף קפא, רעד והעונש היה כבד מנשוא.
הכאב המנטלי היה רק ההתחלה לקראת הכאב הפיזי.
רכנתי על 4 לרגליה, נושק מלקק ומעריץ את רגלה האהובה, כמהה לבשר הרך והענוג.
בידה השוט, היא מעבירה אותו על ישבני החשוף והרך.
"כמה מגיע לך? שאלה כשהצליפה את הראשון
"670" עניתי ותיקנתי מייד "684" באה ההצלפה השניה, השלישית
"מנסה להוריד?" וההצלפות המשיכו
"6 תודה מלכתי שבע תודה מלכתי..."
הישבן היה רך והכאב היה חזק והמשכתי להודות למלכתי על חינוכה
את העשירית כבר לא יכולתי לספוג ונמרחתי על הריצפה.
היא האיצה בי לקום, מעבירה את ידה הצוננת על הישבן הצורב, החם.
"עשרים תודה מלכתי 21 תודה מלכתי..." וכך עד שלושים
ראיתי כוכבים ועיני התגלגלו מעוצמת הצריבה, גופי רעד מכאב וידי אחזו כעוגן ברגלה הזכה המושטת.

השוט נזרק על הריצפה, זחלתי אליו, אוחז בו, מנשק אותו, וזחלתי חזרה למלכתי.
הגשתי לה את השוט וכרעתי שוב
"זה ילמד אותך לקח" החליקה את השוט על ביטני "זה יזכיר לך שאני יודעת להיות אכזרית" הכתה שוב על ביטני" זה ילמד אותך על מעמדך"
"שישים ושש מלכתי תודה, 67 ...." סדרות ההצלפות המשיכו והמשיכו
ידה אחזה בשק המדולדל בן רגלי, מושכת, מועכת, חורצת ומרימה אותו כלפי מעלה
"אני אדביק לך אותו לתחת"
אחרי 90 הצלפות הרגשתי שזה הסוף, לא יכול לספוג יותר, הישבן האדום רתח, צרב, כאב וידיה חפנו את בשר הישבן הרך והכואב
"זה לא משאיר סימנים" אמרה והוסיפה " כי זה על הבשר הרך, מעניין איך יגיב על החלק היותר קשה" דחפה אותי חזרה אל רגלה וישבני הונף אל על לפניה
"91 תודה מלכתי" צרחתי כאשר המכה הראשונה נחתה על צידו נשמאלי של ישבני "92 תודה מלכתי" הכאב היה גדול מנשוא "99 תודה מלכתי" לא החזקתי מעמד ונשכבתי על הריצפה לא לפני שספרתי 100.
"תודה מלכתי תודה" לחשתי בשארית כוחי

כן, 100 הצלפות, שידאגו להזכיר לי את מלכתי.

ואולי, אולי להיות שוב להיות חפץ הראוי למלכתו.
מאסטר יקיר​(שולט)
לפני 20 שנים • 20 בינו׳ 2004
מאסטר יקיר​(שולט) • 20 בינו׳ 2004
[color=cyanעבד ר

היכולת שלך,
גם לספוג וגם לתאר...
מדהימה!

אוהב לקרוא את הסשנים שלכם!

ואוהב אתכם!
][/color]