הגבול הדק שבין BDSM, סאדיזם ואינוס

gilsherr • 6 בפבר׳ 2008

זה עוזר לטחורים?

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 6 בפבר׳ 2008

אונס, תקיפה מינית, תקיפה, בעילה אסורה ומעשה סדום... רק השופטים יחליטו אם היה. אבל אני חייבת להגיד לך גלישר- על פניו, זה נראה מאוד מאוד רע.

אני מתלבטת אם מה שעשית נופל להגדרה של עבירה מינית, או תקיפה.

להלן מעט מלשון החוק:

מעשה סדום – סעיף 347 לחוק העונשין
מעשה סדום מוגדר כהחדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם (גבר או אישה, ילד או ילדה), או החדרת איבר מין לפיו של אדם.
סעיף 347 דן במעשה סדום, וקובע שהעושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס, דהיינו הענישה המירבית זהה. סוגיית ההסכמה בעניין זה זהה לקבוע ביחס לאונס.


אונס – סעיף 345 לחוק העונשין
הסעיף המרכזי במשפט הישראלי בתחום דיני האונס הוא סעיף 345 לחוק העונשין, הקובע בהגדרתו הראשית כי הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית, הרי הוא אונס.
העבירה מורכבת משני יסודות מרכזיים: יסוד הבעילה ויסוד אי ההסכמה.
יסוד הבעילה - בועל הוא המחדיר איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המין של אישה או ילדה. כשהנפגע הוא גבר או ילד, המעשים נכנסים לגדר עבירת מעשה סדום (להלן).
יסוד אי ההסכמה - היעדר הסכמה של האישה למעשה. היעדר הסכמה יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, ולאו דווקא בהתנגדות פיזית.
השאלה המרכזית שבה עוסקים רוב משפטי האונס היא התקיימות יסוד אי ההסכמה: האם האישה הסכימה או לא, והאם התוקף היה מודע לאי הסכמתה.
הסעיף מגדיר מספר מקרים המהווים חלופות להיעדר הסכמה חופשית :
סעיף 345(א)(2) - בעילה שנעשתה בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה. מרמה לגבי מיהות העושה – למשל בהתחזות לאדם אחר. מרמה לגבי מהות המעשה – למשל בהצגת המעשה כחלק מבדיקה רפואית או טיפול פרא רפואי. במקרים אלו, ההסכמה הושגה במרמה ועל כן לא תיחשב להסכמה של ממש.
סעיף 345(א)(3) - בעילה של קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, גם אם בהסכמתה. במקרה זה "הסכמתה" של הקטינה לא תיחשב להסכמה תקפה.
סעיף 345(א)(4) - בעילה תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (כגון היותה של האישה שיכורה או מסוממת).
סעיף 345(א)(5) - בעילה תוך ניצול היותה של האישה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמה חופשית לבעילה.
הסעיף ממשיך וקובע נסיבות מחמירות, שבהתקיימותן יהא העונש המירבי חמור יותר:
1. כאשר האונס בוצע בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים.
2. כאשר המעשה בוצע באיום בנשק חם או קר.
3. כאשר המעשה נעשה תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית, או גרם להריון.
4. כאשר המעשה נעשה תוך התעללות באישה לפני המעשה, בזמן המעשה או לאחריו.
5. כאשר המעשה בוצע בנוכחות אחר או אחרים, שחברו יחד עם הנאשם באונס לביצוע האונס בידי אחד או אחדים מהם ("אונס קבוצתי").

http://www.1202.org.il/template/default.asp?siteID=1&maincat=5&catId=43&pageId=647&parentId=157


עבירת תקיפה:
מהי תקיפה?
המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח - לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.
מהי תקיפה סתם?
התוקף שלא כדין את חברו, דינו - מאסר שנתיים, והוא אם לא נקבע בחוק זה עונש אחר לעבירה זו מחמת נסיבותיה.
תקיפה הגורמת חבלה של ממש
התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים
סוגי תקיפות שונות
העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים:
(1) תוקף חברו כדי לבצע פשע;
(2) תוקף חברו כדי לגנוב דבר;
(3) תוקף חברו כדי להתנגד למעצר או ללכידה כדין, שלו עצמו או של זולתו, בשל כל עבירה, או למנוע לכידה או מעצר כאמור.

http://www.yedid.co.il/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99_%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%94/

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 6 בפבר׳ 2008

ואגב, התגובה שלך להאשמות דומות בבלוג, זיעזעה אותי:

"לא שיקרתי. לטעון כאן שלא שיערתי שזה יכאב יהיה שקר ואפילו גס.
אכן שיערתי. אבל מעולם לא דחפתי סחוג בתחת של אף אחד לפניה!
את צריכה להבין: הסיבה שסיגל סירבה לאקט היא מנטאלית בלבד, אף בר או ברת דעת לא יסכים בקול רם לאקט משפיל שכזה,צריך לאלץ אותו לכך...וצריך להבין גם דבר נוסף אי אפשר לאלץ את מי שלא רוצה להיות מאולץ..."

Inside your head • 6 בפבר׳ 2008

את מי זה מעניין?
זה מעורר אותי מינית

להסתובב..

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 6 בפבר׳ 2008

כן גלישר מותק, תסתובב. הרי שום בר דעת לא יסכים לאקט משפיל שכזה, צריך לאלץ אותו.

ברווזה, לעזור לך לאלץ אותו? יש לי כמה חבר'ה שיכולים לבוא לעזור. אל תדאגי, מקסימום נגיד לשופט "אי אפשר לאלץ את מי שלא רוצה להיות מאולץ". זה בטוח יעבור.

אתה טועה לחלוטין.

Mass production • 6 בפבר׳ 2008

מה אגיד לך? אפשר לומר זאת באריכות או בקצרה, מה אתה בוחר?

קצרה וארוכה, ידעתי.

בקצרה – אתה טועה לחלוטין.
ובאריכות: אתה טועה לחלוטין.

אתן לך כמה דוגמאות ממקרים שהגיעו לבתי המשפט.

רק הערה מקדימה: לא מעניין אותי אם הסיפור אמיתי או פיקציה שנרקחה במוחך, אני מתייחס לסיפור שהבאת כאילו היה אמת צרופה.
ועוד הערה: לא מדובר כאן בכנס במשפט פלילי, לכן הדברים נרשמים בקצרה.

נתחיל בפרשת גרינוולד. בפרשה זו בוצע האונס לאחר שאשה הגיעה למפגש עם גבר מתוך כוונה להשתתף במה שהיה לכאורה "מבחן-בד", לשם השתתפות בתוכנית טלוויזיה, ולאור "הפיתוי של משרה מבטיחה - המקפיצה את המתלוננת בבת אחת לשכר חודשי של 1,400 דולר..."

שם אומר השופט שמגר:

"לאחר מכן [לאחר שהמתלוננת יחד עם בעלה ובנה הקטן, ישבו במשרדו של המערער עד קרוב לחצות ביום האירוע - א' ש'] הבטיח המערער לבעל, כי לאשתו לא יאונה רע וכי הוא יחזירנה לבית עם תום המבחנים. הלה השתכנע ונסע לביתו, ואז נוצרו נסיבות חדשות: לילה, בדידות, דיבור אין-סופי, העדר הבחנה בין מבחני-אמת של פסיכולוג ומומחה הסרטה כביכול לבין הגרירה האיטית והסמויה של המתלוננת לכיוון מילוי רצונו של המערער. הלה אף ידע לדבר בקול מאיים, להסביר כי אין לה סיכוי להימלט, וכי מה שהיא לא תעשה הוא יעשה במקומה, וכי אין איש במקום ואיש לא ישמע אותה. המערער שמר ופיקח למעשה על כל תנועותיה של המתלוננת, כאשר כוונתו הברורה, לאור תוכן דבריו, הייתה להוליך את המתלוננת אט אט לסיטואציה, שבה יהיה מעשה הבעילה קל לביצוע."

וציטוט נוסף של שופט אחר:

"השתכנעתי שמצבה הנפשי בעת הארוע, היה כזה שאיפשר את המצבים אותם תיארה, ששטיפת המוח שהנאשם עשה למתלוננת היתה כזו שהביאה אותה למצב נפשי בו יכול היה לעשות בה כרצונו וכי היא נאלצה לבטל רצונה מפני רצונו, שכוחותיה לא עמדו לה להתנגד או לעשות מעשה בניגוד להוראותיו, כי כל שעשתה - בלי הסכמה נעשה ומתוך כפיה מצד הנאשם."

התוצאה – אונס.

נמשיך לפרשת שבירו - שתי תיירות שוודיות, סוזאן ואניטה מבקרות בישראל.

בית המשפט מספר את הסיפור:

"שתי הצעירות הובאו אל דירתו של יעקב בחברת ארבעה גברים באמתלת שווא. אותה אמתלה הייתה, שהם זקוקים למתורגמנית מאנגלית לשבדית כדי לבצע עסקה עם תייר. ...תחילה הסיעו אותן יעקב וניניו למפעל יהלומים, ושם הצטרפו אליהם חיים וויקטור, עובדי המפעל. כדי להרשימן הסבירו להן, כיצד מלטשים את האבנים האלה. אחר כך הזמינון למפעל נוסף, בו היהלומים גדולים עוד יותר, אך תחת זאת הביאון (כאמור) לדירתו של יעקב, לפנינו אפוא שתי צעירות בנות 17-18 במדינה זרה ובבית זר בחברת ארבעה גברים מבוגרים מהן בהרבה. ואז, כאשר מפרידים בין שתי הנערות, מספרים להן סיפור העשוי להוציא משלוותו גם אדם מבוגר ומיושב, על הברחת יהלומים בדרך מקורית: הסתרתם בטמפונים באיבר מינן."

כדאי להבין – הנערות לא התנגדו במפורש לבעילה. בניתוח האירוע בבית-המשפט המחוזי, מתמקדים השופטים, האמונים על ההגדרה הפורמלית של הסכמה, בעובדה שהנערות לא התנגדו באופן מפורש לקיום יחמי המין עם שלושת הגברים, אף-על-פי שנכפו עליהן על-ידי הנאשמים בטענה ש"כדי 'להכשירן' לקלוט את הטמפונים [י]קיימו אתן יחסי מין."

מה קרה במחוזי? זיכוי.

אבל, רגע, אל תקפוץ בעליון היה מהפך. ערכאת הערעור בעניין שבירו החליטה להפוך את החלטת בית-המשפט המחוזי ולהרשיע את שלושת הגברים בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות . פסק-הדין המרכזי נכתב בידי השופטת בן-פורת, והיא מבהירה, כי "כניעתן ללא מאבק במצב המתואר אין בה כדי להעיד על הסכמתן."

אתה מבין מה אני אומר כאן? אני מביא בפניך מקרים שבהם אי ההסכמה לא הייתה לגמרי מפורשת, ובכל זאת בתי המשפט הרשיעו באונס. זאת אני מביא עבורך ועבור אחרים למען יבינו שגם אם הגברת בסיפור שלך, המשיכה לבסוף, אפילו אם המשיכה להיפגש עימך לאחר מכן, זה לא ממש משנה. די בכך שהיא אמרה לא ולא ולא באמצע כדי שתמצא עצמך בבעיה רצינית, אם היא או אחרת היו מחליטות להתלונן. כלומר: בית-המשפט לא בהכרח מחפש, בשלב הבדיקה, אמירת "לאו" מפורשת, אלא בוחן את שאלת ההסכמה באופן מהותי: הניתן ללמוד מתוך דבריה או רמיזותיה על התנגדותה? הסבר ברור בית-המשפט העליון, מפי השופט ד' לוין, בעניין חדד:

"אציין כי פסיקתנו מקלה מאוד בנקודה זו ולפעמים די אפילו בהתנגדות קלה ביותר כדי שנכריע ונאמר כי הנאשם ידע שהוא פועל בניגוד לרצון הנבעלת. ...בית-המשפט הצביע על התנגדויות שהביעו הנערות, שדי היה בהן כדי להעמיד את הנאשמים על רצונן. התנגדויות כמו: 'הנח לי', בקשה להפסיק, העמדת פני ישנה, ובקשה ללבוש את הבגדים. ומכאן שלעיתים די אף במילים ספורות כדי להביע התנגדות."

זהו.

בן זונה דוחה.

kael • 6 בפבר׳ 2008

זה מה שאתה. לא יותר. לא מגיע לך אפילו תואר חתכית אפס עלוב ומגעיל.

אונס משמהותו, למעט הפציעות הפיזיות, הוא פציעת הנשמה עד מוות מנטלי. בו, כל נפגע/ת צריך/ה ללמוד לחיות מחדש.

אתה לא יודע מה זה, סביר להניח שלא עברת את זה אבל, אני כן!

לאנשים כמוך לא מגיע לחיות אלא להתקיים בלבד בכאב תמידי ונצחי.



בקשרת לאחת ההערות של איימי; כלובי אני חושב שהגיע הזמן לחסום את הדבר המתועב הזה.

inner peace​(אחרת) • 6 בפבר׳ 2008

,

אז מה? באיזו זכות אתה מחליט בשבילה , מה טוב בשבילה? היא לא צריכה להוכיח לך שהיא תגיע לבית חולים כתוצאה ממעשה מסויים, כדי שלא תעשה אותו. היא לא צריכה להגיד מילה מעבר ללא.



הרבה אנשים שפויים פה בכלוב הסכימו לאקטים משפילים בקול רם. אל תנסה לתרץ את מה שעשית.


אז אונס וכפייה הם לא באמת קיימים?

אני רוצה גם לציין שיותר קל לאנוס זונה ( לכן כנראה אתה הולך אליהן): היא תפחד להתלונן , מתוך פחד שהיא תאבד לקוח, שהיא תלויה בכספו ומתוך פחד מהמשטרה שאמורה להגן אליה, כי ישראל תרם הלכה בעיקבות הולנד, שהפכה את הזנות לחוקית ותחת פיקוח.

עצם ההליכה לזונות גורמת לכך, שאתה לא מקבל הסכמה אמיתית למעשיך. הכסף שלך מעלץ את הנשים לסבול כדי להשיג אותו, אחרת היית צריך לעבוד קשה על מנת לגרום לאישה להעריץ אותך ולרצות להתמסר אליך ובאמת לרצות את הסבל ולהסכים לו מתוך רצונן החופשי. אם היית חושב שמעשיך הם באמת מוסריים, לא היית הולך לזונות כדי לעשות אותם.

אולי תתייעץ אם השולטים פה בקשר לדרך שלהם להתמודד עם הרצון הסדיסטי בצורה מוסרית.

electro-z • 6 בפבר׳ 2008

בקיצור התרעומת היא על עניין ההסכמה של הזונה שיעשו בה מעשים כגון אלה המוזכרים בבלוג.

גילשר יטען כי קיבל את הסכמתן המלאה של הזונות שלו למעשיו מראש

רובנו רגילים לכך שגבולות עשויים להיות נדונים בין המשתתפים לפני האקט. במקרה הנ"ל אין זה קורה ואם קורה לא תמיד מכובד.
רובנו מסכמים מילת ביטחון, במקרה הנ"ל היא לא קיימת שהרי אם היתה קיימת ומכובדת יכול להיות מאד שלא היה לגילשר על מה לכתוב.

אני יכול להעיד על עצמי שלא תמיד קיימתי עם שותפותי דיון באשר לגבולותיהן ונתנו לאינטואציה הבריאה לחוש אותם. אני יכול להעיד גם שבמקרים מסוימים שותפות שלי לא רצו במילת ביטחון כלל מתוך עקרון כזה או אחר או שבטחו בי במידה מספקת בכדי להחליט מיוזמתן לוותר עליה.

ההבדל הוא שאני שואב הנאה מגרימת הנאה לשותפות שלי בעוד שאת גילשר מאורע כזה מכבה.
וכנראה כאן טמונים הסכנה והניצול.

אני לא יודע איך זה בעיסקי הזנות, אבל מנסיוני בעולם העסקים באופן כללי, ברור מאיזה צד של הלחם מרוחה החמאה ובהתאם הלקוח תמיד זוכה ליחס מעודן ואדיב לא משנה כמה חרא הוא מאכיל אותך. אני מתאר לעצמי שגם אצל זונות זה ככה. מה שמוביל שוב לאותה מסקנה עגומה (שכבר נדונה בשירשור נרחב ומכובד שאיכלס טרולים לרוב) - כולנו זונות.

לכן הזונות של גילשר תמיד יעשו לו פוצי מוצי גם אם הוא אנס אותן או פגע בהן פיזית או נפשית. כאן הכסף ושימור הלקוח מדברים.

*

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 6 בפבר׳ 2008

*נמחק