דוקטרינה(שולט)
|
לפני 16 שנים •
4 בפבר׳ 2008
נו?
מה קורה בהמשך?
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
5 בפבר׳ 2008
אני מתההה
בבקשההה תמשיך...מהררר...
|
|
|
| Mooooon |
לפני 16 שנים •
5 בפבר׳ 2008
שיר כאב כתב/ה: אכן, משתפר והולך
כן, אך חסרה לי ביקורת בונה שהתרגלתי לקבל בפרטי 
|
|
|
| Mooooon |
לפני 16 שנים •
5 בפבר׳ 2008
סבל, סבל
דוקטרינה, פרפרית,
אני מזכיר לכם שהמטרה העיקרית של משיכת הזמן היא לגרום לכם סבל. "נו, מה ההמשך", "מההרר" - תסבלו, whatever it takes (טוב, יש לי גם בעיה קטנה של מחסור בזמן פנוי, אבל זה לא קשור) |
|
|
| Mooooon |
לפני 16 שנים •
5 בפבר׳ 2008
חלק 13
בסוף כל המברגים היו תקועים בגופו, ממסמרים אותו אל השולחן. היא לקחה סכין וחתכה את החבלים שקיבעו אותו למקומו. כעת החמיר מצבו עוד יותר. החבלים החזיקו אותו בתנוחה לא נוחה, אבל לפחות הם אלו שהחזיקו. ללא חבלים, היה צריך להחזיק ככה את עצמו. ניסיון להישען על המברגים גרם לכאב להגיע לפסגות חדשות, שהוא אפילו לא שיער את קיומן. לכן נאלץ להחזיק את עצמו בתנוחה הלא נוחה בשריריו, שכבר רעדו מהמאמץ המתמשך. הוא כמעט התעלף כמה פעמים, אבל כל התעלפות גרמה לשריריו להרפות, העבירה את הלחץ למברגים ששלחו למוחו תזכורות בחבילות של כאב עז. הוא הבין כעת – תנוחה הלא נוחה לא תאפשר לא להתעלף. הוא יישאר ככה, ממוסמר וערני, עד הסוף.
בהדרגה נהייה אדיש לכאב של המברגים ושל שריריו המאובנים. הוא ניסה להזיז את הלסת ולהשמיע קול, ואז אמר: “נטע, אפשר שאלה ?". היה לו כל כך קשה לדבר. “כן" “הייתי רוצה לדעת – האם את נהנית לענות אותי ?”. "לא" “האם זה סוג של נקמה ?” “לא. כבר לא.” “אז למה בעצם את עושה זאת ?” “למה פתחת את הדלת היום ?” האמן שתק. הוא ידע למה פתח את הדלת. וכל כך כאב לו. הוא לא רצה לחשוב יותר, כי אפילו לחשוב כאב לו. בהלצה מרה חשב, שאם הכאב והתנוחה לא מאפשרים לו להתעלף, אולי גם לא יאפשרו לו למות. הנה מצא שיטה להיות בן אלמוות. מבחינתה של נטע כנראה הגיעה העת להמשך. היא גלגלה את עגלת הדפיברילטור, חיברה אותו לשקע חשמלי, והתחילה להתעסק עם המחוונים. אז דחפה אלקטרודה אחת תחת רגלו הממוסמרת, עקפה את השולחן וניגשה עליו מלפנים, מחזיקה את האלקטרודה השנייה. היא נגע באלקטרודה בידו. בום !!! שוק מכת החשמל הקפיץ את גופו כנגד המברגים, קורע את בשרו בכל נקודת חיבור. הוא צרח. ואז, בשקט אמר - “רחמים!". נטע ניגשה אליו שוב, מתכוונת לחזור על המהלך. הוא ראה שבהיסח הדעת היא החזיקה את האלקטרודה בחלקה המוליך. ואז, תוך תנוע מקרית, היא נגע בו בידה השניה. בום !!! הוא קפץ וצרח. אבל הפעם גם נטע חטפה מכת חשמל. היא עפה אחורה, פוגעת בקיר בגבה וראשה. וגלשה, חסרת הכרה אל הרצפה. הוא הביט בה, דרך הערפל האדום של כאב. זה נראה ברור מאוד – היא לא נשמה. בלת ברירה המשיך האמן לשכב בתנוחה האסימטרית ולהביט בנטע השרוע על הרצפה. “איזה דרך גרוע למות" חשב, על שניהם. אך מה שגרם לו לצער לא הייתה העובדה שגסס בייסורים, אלא שגסס ללא תועלת. וכי איזו תועלת הייתה כעת לנטע מהיותו מתייסר כשהיא חסרת הכרה וכנראה גם מתה. לחייו לא היה כבר ערך כשאספה אותו אל שולחן השיפודים שלה, והוא עלה עליו כמעט בשמחה, מקווה להיפרד מהם תוך הבאת תועלת כל שהיא, ולו על ידי מימוש מטרותיה, שאותן אפילו לא הבין. הרצון להביא תועלת אחז בו כעת כדיבוק, מאפיל על כאביו. תוך מאמץ מכוון לא לחשוב על מה שהוא עושה, הוא משך בחוזקה את יד ימין, ששלוש מברגים מסמרו אותה לשולחן. עיניו יצאו מחוריהם מהכאב. הוא צרח, לא, לא צרח – שאג, ומשך את היד שוב, חזק יותר, מרגיש כיצד נקרעות הרקמות סביב המברגים. המברגים נותקו מהשולחן בזה אחר זה והיד התרוממה, פצועה ומדממת אך חופשייה. הוא ראה כוכבים אדומים בעיניים. הוא אחז בידית המברג שמסמר את היד שמאל, וניער אותו עד שהשתחרר מהשולחן. כששתי ידיו שוחררו, ועדיין המברגים תקועים בתוכן, קיפל אותן למצב "שכיבות שמיכה" ודחף את פלג גופו העליון כלפי מעלה. היו עשרות מברגים בגופו, וללא ספק הוא לא היה מצליח, אילולא מכת חשמל שחטף קודם. הקפיצה שנגרמה ממנה רופפה את נעיצתם. המברגים נעקרו מהשולחן, הוא התרומם והגיע בידיו לאלו שננעצו ברגליו. הוא עקר אותם ממקומם, וירד מהשולחן. להתיישר ולעמוד לא בא בחשבון, עם כל המברגים הנעוצים. הוא זחל על ארבע אל נטע. בדק דופק. אין. הוא פתח את הרוכסן של חליפת העור שלה והניח את ידיו על החזה. חמש לחיצות חזקות על החזה. הוא פתח את פיה. נשיפה אחת לפה. חמש לחיצות על החזה. דופק ? אין. נשיפה אחת לפה. הוא שם לב שדם זורם מפיו אל פיה. הוא ירק את הדם הצדה. חמש לחיצות על החזה. לירוק דם. נשיפה אחת לפה. דופק ? לעזאזל ! הוא סרק את החדר במבט נואש, מחפש מה שהוא להיעזר בו. הדפיברילטור ! הוא זחל אליו וגרר אותו, חיבר את האלקטרודות. בום, גופתה קפצה. דופק ? חמש לחיצות על חזה. לרוק דם. נשיפה אחד חזקה לפה. אלקטרודות. בום. דופק ? דם מילא את פיו ואת קנה הנשימה. חמש לחיצות על החזה. לרוק דם. להשתעל ולרוק דם שוב. נשיפה לפה. עוד אחד, כי קשה לו לקחת מספיק אוויר. אלקטרודות. בום. דופק ? חמש לחיצות על החזה. לרוק דם. שוב לרוק דם. נשיפה לפה. אלקטרודות. בום. דופק ? “נטע, התעוררי ! התעוררי, כלבה מזוינת, התעוררי, בבקשה התעוררי.” חמש לחיצות על החזה. “אני לא מתכוון להפסיק". לרוק דם. לקחת אוויר, פעולה מסובכת כשהראות מלאות בנוזלים. לנשוף לפיה. אלקטרודות. בום. דופק ? דופק ?! יש ! נטע השתנקה ואז החזה שלה התחיל לנוע בנשימות עמוקות. אמן, על ארבע, השתנק והקיא חצי כוס דם. הוא זחל אל חדר הסמוך, מצא שם טלפון והתקשר למד"א. אז זחל לדלת ווידא שהיא לא נעולה, חושש שפתיחתה לא תהייה אפשרית מבחינתו בהמשך, כשאמבולנס יגעה. אז זחל חזרה ובדק את נטע. נשימתה הייתה יציבה, טוב. ואז אזלו כוחותיו. פיו התמלא בדם במהירות, הוא השתעל ויורק עוד ועוד דם. לנוח, הוא חייב לנוח. להישען על הקיר או לשכב על הגב לא בא בחשבון, בגלל כל ידיות המברגים שעדיין היו נעוצים בו. בלת ברירה הוא נשכב על הרצפה על בטנו, חודי המברגים שורטים את הרצפה תחתיו. היה כאב, אך כבר לא היה לו איכפת. הוא הרגיש טוב ורק רצה לנוח קצת. הוא שמע רעש בחדר מדרגות, דפיקות ואז הדלת נפתחה. מד"א הגיע. הוא עצם את עיניו. אחרי מספר שניות נוספות הוא שמע צעקה מבוהלת – הפרמדיק הבחין בו. “עזבו אותי, טפלו בה קודם" הוא הצביע בידו. הוא הצביע על מקום ריק. נטע לא הייתה בנמצא. זוג פרמדיקים מבועתים הסתכלו על המחזה המזוויע של אדם משופד השותת דם. אחרי התגברות על ההלם הראשוני הם ערכו דיון קצר כיצד להעביר אותו לאמבולנס והגיעו למסקנה שגם על מיטת האמבולנס ניתן להשכיב אותו רק על בטנו. פרמדיק המנוסה יותר העריך שלא שיגיע חי אפילו עד החנייה למטה. הוא צדק. |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
6 בפבר׳ 2008
שאפו!!!
ממש מדהים!! נכון, די אכזרי, אבל.. נו באמת, אנחנו פה בכלוב - לא בGAY דייט....
אתה כותב פשוט מעולה!!! 
|
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
6 בפבר׳ 2008
סיפור מדהים
מעניין, מותח, מחרמן..... הרשימה ארוכה.
פאני היל |
|
|
נמשכת{משויכת}
|
לפני 16 שנים •
6 בפבר׳ 2008
Re: שאפו!!! פרפרית 73 כתב/ה: ממש מדהים!! נכון, די אכזרי, אבל.. נו באמת, אנחנו פה בכלוב - לא בGAY דייט....
אתה כותב פשוט מעולה!!! [color=violet]מסכימה איתך[/color] |
|
|
|
מלחכת פינך(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
6 בפבר׳ 2008
מצפה באיפוק מופגן
לדעת מה זה
"Abyssus abyssum invocat" וכל השאר. ואיך זה מתחבר לסיפור. יש חלקים שאהבתי יותר, ויש חלקים שפחות, אבל אין ספק שהוא שונה משאר המספרים. מי הזמין "לא עדר"? |
|
|
| Mooooon |
לפני 16 שנים •
7 בפבר׳ 2008
פאני, פרפרית, נמשכת, תשוקה - תודה
ובקשר ל-
Abyssus abyssum invocat אפשר פשוט להעתיק לגוגל ולהריץ חיפוש. אני אחסוך לך, זה: "חת גורר חת" בלטינית. אבל במשפט האחרון (שהוא גם בלטינית): Pacta satan sunt servanda יש לפחות שני מילים שדומות לאנגלית ואפשר לנחש את משמעותן. לפיהן את יכולה להבין לאן הולכת העלילה. אני מרשה לעצמי לגלות את זה מכוון שהעלילה ממילא הגיעה לנקודת מפנה האחרונה. |
|
|