מושון
|
לפני 20 שנים •
21 בינו׳ 2004
סוף סןף. לא יאומן!
שלום לכולם.
זוהי ההודעה הראשונה שלי כאן בפורום. 
קצת מתרגש, אז אם אגמגם קצת, מבקש סליחה מראש. בתור פתיחה, הייתי רוצה לספר לכם על סרט שראיתי (או אולי השתתפתי). צפיה נעימה. בליל חמישי האחרון היתה לי חוויה מיוחדת במועדון. אני נמצא כבר הרבה מאד זמן בתחום ויש לי לא מעט ניסיון. עוד לא עם רגל אחת באדמה, אבל בהחלט כבר לא ילד. קיבלתי הרבה הצלפות בתשלום ושלא בתשלום. תמיד גירה אותי לראות ולפנטז, אבל כשהייתי עושה זאת בפועל, זה לא היה זה. זה פשוט כאב והמציאות לא הייתה כמו בפנטזיה. תמיד המשכתי עם הסשן עד הסוף, מתוך תקווה שאולי זה יקרה, אבל זה לא קרה. אף פעם. למעשה כבר התייאשתי, וכבר תקופה ארוכה שאני לא עושה זאת בפועל. הגעתי למסקנה מצערת שכאב זה לא בשבילי. שליטה ארוטית כן, כאב לא. אבל זה עדיין היה מתסכל, כי עדיין זה גירה אותי לראות ולפנטז. אז מה קורה? לא הבנתי, ועדיין לא ברור לי אם אני אוהב כאב או לא. יש כאן פשוט סתירה בין המציאות לפנטזיה. כשזה מגיע למציאות, זה כואב, ואני פשוט יורד מן העניין לגמרי. ביום חמישי האחרון קרה משהו מעניין. היה זה בשעות הקטנות של הלילה, לקראת סיומו של עוד לילה ללא הפסקה במועדון. עליתי לקומה העליונה וצפיתי במתרחש באחד החדרים. לא משתתף, כהרגלי, כי אני כבר מכיר את עצמי. לראות - כן, לחוות – לא בשבילי. הייתה שם אליזבט, יפה כתמיד, שטיפלה בעבד. מלכה נוספת ישבה בצד, העבר שלה שכוב על הרצפה, מקבל טיפול ממנה, ומדי פעם ממלכה/ילדה שהיתה שם. המלכה/ילדה הזו היתה למעשה מוקד הפעילות שם, כאשר אליזבט טיפלה די בשקט אך בהתמדה בעבד שלה, ומדי פעם הצליפה בעבד נוסף אשר טופל בעיקר על ידי הילדה. כמו כן היה שם אדון נוסף אשר עזר לאותה ילדה לפרקים. טוב, אז מה יש לנו עד עכשיו? שלוש מלכות, שלושה עבדים ואדון אחד. (נשמע לי לרגע כמו איזה שיר מההגדה של פסח  )
לא אנקוב בשמה של הילדה כי אינני יודע האם זהו שמה האמיתי או הכינוי שלה, והאם היא בכלל מעוניינת לחשוף אותו. היא כמו שכבר אמרתי, הגיבורה של הסיפור, ואם אני כבר נזכר בשירי ליל הסדר, אז אגלה רק שהשם שלה הוא כמו אפריים.
(שלא תדרוך עלי, תעשה אותי גמד... הממ... ואולי בעצם כן) ילדה יפהפיה, שיער חלק בהיר, לא גבוהה, חטובה, עם פנים של מלאך (ומבט של שטן). הייתה לבושה בלבוש ונילי למדי, אם כי סקסי ביותר: חצאית מיני שחורה, חולצה לבנה מכופתרת אשר תלויה עליה ברישול, ונעלי ספורט אדומות. אנטי תזה כמעט מוחלטת ל"דרס קוד" של המקום, אך ממש כלבבי. וכך אני עומד וצופה לי מן הצד בהנאה בנעשה, כאשר הילדונת שולטת באומנות, למרות גילה הצעיר,בכל המתרחש. מנצלת את יופיה כדי לתעתע בכל הגברים שמסביב. מגרה אותם בטירוף, מתפתלת בתנועות חושניות, אשר גורמות לכל גבר ליפול על בירכיו ולהתחנן להתיחסות. מי הוא אותו המאושר אשר יזכה, ולו רק במבט? הא, מבט של בוז אולי, כמו אומרת: אני בשבילך – כמו נרות חנוכה. לראותי בלבד!!! לראות, ולא לגעת! מצליפה ללא רחם, בעבד שתחתיה, מקרבת אותו עד כמעט נגיעה, חושב שכבר עומד לזכות ולו במעט מחום גופה, ומיד מרחיקה בכח עם המקל שבידה. והעבד – ביאוש חוזר לאחור, ובכאב בכתפיו ממוט העץ. וכך היא ממשיכה, משחקת בו להנאתה, עוברת מאחד לשני, ומצליפה בכל אשר נקרה בדרכה, בשליטה מוחלטת בכל החדרון שהפך לממלכתה הקטנה. טוב, נחזור אלי. לאחר צפיה ממושכת בעמידה, מחליט כי הגיע זמן לצפות בישיבה. כיסא שהתפנה בתוך החדרון, משמש פתרון טוב לאותה מטרה. מתישב לי ברגליים שלובות, וממשיך לצפות בהצגה, שממשיכה ללא הפרעה. והרודנית הקטנה, ממשיכה בשלה, מתנועעת, מפתה, מטיילת ברחבי ממלכתה הקטנה, ומצליפה בכל דבר (שכבר לא ממש) זז. בטיוליה היא מדי פעם עוברת לידי, אך אני קהל שלא משתתף בהצגה, ואין לי כל קשר להתפתחות העלילה, ואני צופה בהנאה. וכך עובר עוד זמן מה... לפתע, נפל דבר... מבטינו נפגשו ונעצרו לרגע קט. פגישה קצרצרה, אך מכריעה. עיניה אמרו – שמתי לב אליך! אני עוד לא הבנתי, אך באותו הרגע נשאבתי לצד השני של המראה. אני כבר לא קהל, אני חלק מההצגה. המשכתי לשבת ברגליים שלובות, היא צעדה לצד השני של החדרון, ואז הסתובבה, הסתכלה עלי מרחוק, וגערה: "תפתח את הרגליים!" אני, שעוד לא עיכלתי את השינוי שחל בתפקידי, לא זזתי, והמשכתי להסתכל לעברה, עדיין כצופה בהצגה, שלא ממש מבין למי השחקנית הראשית מפנה את דבריה. "זה לא יכאב", אמרה בחיוך רך של מלאך. פיסקתי את רגליי. (או יותר נכון, רגלי התפסקו לפני, ללא הוראה של ממש מצדי) היא נתלתה על שרשרת שהיתה תלויה המתקרה, לקחה תנופה, ובקפיצת טרזן, הנחיתה מכת שוט על רגלי השמאלית. פלאאק!!! אאוץ.. כוס אמק... זה כאב! ברקע נשמע צחוקן של הילדה והמלכה השניה. "זה לא יכאב, הא..." גיחכו אחת לשניה. פלאאק!!! הצלפה נוספת על רגלי השניה. אאוץ.. ינעל העולם... כואב! כואב, אבל... מה קורה... יש מצב ש... רגע... אני לא מבין. זה כואב, אבל... תחושה של הנאה עוברת בגופי? פלאאק!!! עוד הצלפה. ועוד אחת. וואו, אני לא מאמין!!! זה כואב, אבל זה.... ? היא מתקרבת לעברי, מסתובבת ומפנה אלי את גבה, מתקופפת מעט קדימה, גופה נוגע בגופי, מתנועעת, מפתה. פלאאק!! עוד הצלפה. מוכר לי. ראיתי כבר את ההצגה. אך הפעם אני חלק מן העלילה. וכך זה המשיך, לעוד זמן מה. עד שפתאום המוזיקה הופסקה. הצצה בשעון מסבירה את פשר התעלומה. כבר בוקר. הגיע זמן שינה. המסיבה הסתיימה. מתחילים להתקפל, אך אני עוד יושב על הכיסא, עוד לא ממש מעכל. מה קרה? יש אור בקצה המנהרה? האם אוכל לחוות שוב את אותה חוויה? ואם כן, האם זה רק איתה? או אולי גם עם אחרת? טוב, השעה כבר מאד מוקדמת. והגיע זמן ללכת. אספתי את עצמי מן הכסא וירדתי לקומה התחתונה. סבב פרידה קצר, מילים אחרונות של לילה שנגמר, אך משאיר לי אחריו מחשבות על מה שעבר. גם אם זה לא יקרה שוב, לפחות הצלחתי פעם אחת לחוות זאת באמת. סוף סוף. לא יאומן. |
|
|
פרודו(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
21 בינו׳ 2004
מושון יקר,
אני מזדהה איתך לחלוטין ואני מרגיש מתוסכל (אם זו המילה) בדיוק כמוך. גיליתי שלא כל כאב מגרה אותי... אבל כשהוא בא מהמקום הנכון הוא שווה את כל הציפיה. אני בטוח שגם אני ראיתי את "הילדה" ביום חמישי, היא מדהימה, אין ספק. בכל מקרה, שמח בשמחתך ומקווה שתמצא כאב מענג. 
|
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
21 בינו׳ 2004
מושון...........
ברגע שהשליטה באה מהמקום הנכון, הווה אומר מאהבה, ברגע שהשולט/ת יודעים לשלב הצלפה עם לטיפה, פורטים על גופך ביד אומן כמו פסנתרן על פנתר, מרגשים מכאיבים מסעירים- ויחד עם זאת מחבקים ומנשקים.... ברגע שכל מגע מגיע מהלב, אתה תמיד תחווה את תחושת העונג שבכאב............ ברגע שאותה אחת נכונה, תדע להעלות אותך למעלה למעלה בתחושת עונג מסחרר מטיפטוף שעווה של נר, והמצבט שיצבוט יגרום לליבך לדהור, ותחושת צריבת השוט תגרום לך רק למלמל....עוד..עוד.... ותרגיש את כל עצביך חשופים לתחושות ולא תראה כלום סביבך ותשמע באוזניך את קולה של אותה האחת....... תדע שמצאת לך את הדומית הנכונה שאיתה תחווה את אותה תחושה שגורמת לך לכל כך הרבה כמיהה....... בהצלחה. רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|
|
פרודו(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
21 בינו׳ 2004
ציטוט: ברגע שהשליטה באה מהמקום הנכון, הווה אומר מאהבה, ברגע שהשולט/ת יודעים לשלב הצלפה עם לטיפה, פורטים על גופך ביד אומן כמו פסנתרן על פנתר, מרגשים מכאיבים מסעירים- ויחד עם זאת מחבקים ומנשקים....
 רחפנית... זה כל-כך נכון! החיבור הכרחי להנאה.
|
|
|
היצור
|
לפני 20 שנים •
21 בינו׳ 2004
וכמה שהכל יכול להיות נכון,
את דעתי האישית אני חייב להגיד: ממממממ, כאב כאב כאב, כה מתוק ומפרק, כה צורב ומנתק, ממממממ, כאב כאב כאב.    
היצור. 
|
|
|
| בן האלוהים הנשי |
לפני 20 שנים •
2 בפבר׳ 2004
מושון בהחלט נגע בי ולי הסיפור האוטוביוגרפי הזה.
אהבתי מאד את צורת כתיבתך, עם ההרמוניה של שפה גבוהה והתבטאות ז'לוכית לעתים. כמובן שהתוכן היה עיקר התענוג. אולי נפל לך אסימון שהכאב שלך ראוי לו שיגיע מאיזושהי לוליטה. או שלא...
|
|
|
| 009(אחר) |
לפני 20 שנים •
3 בפבר׳ 2004
וזה המקום לברך את אחינו מושון האהוב וכן לשמוח בשמחתו ולהודות על האמת שמן הסתם גם אירועים נעימים וחיוביים שכאלה קורים להם במועדוננו הקטן והצנוע....
009 עבד הבית ומפיק המופעים של מועדון הדאנג'ן-העבד של הנסיכה אנה |
|
|
Olive
|
לפני 20 שנים •
4 בפבר׳ 2004
אינטימיות
חבל שצריך לקרוא בפורום חוויות כלכך מרגשות של אנשים קרובים!
בתור מכר אני מצפה לסיפור אישי סוער מלווה בהבעות פנים והמחשות. בקרוב אצלי. (מקנא) |
|
|
|
מושון
|
לפני 20 שנים •
10 בפבר׳ 2004
אוליב ידידי היקר
תרשה לי להתנצל מעומק הלב. אבל פשוט לפעמים קל יותר להתבטא בכתב, יותר מאשר בע"פ. טוב, אולי הייתי צריך לפחות לשלוח לך במייל לפני הפרסום. לא יקרה שוב. יש מחילה? |
|
|
|
Olive
|
לפני 20 שנים •
10 בפבר׳ 2004
יש מחילה
יש שתיה במועדון? אז יש מחילה.
|
|
|