שותפים

שותפים

הפולניה​(אחרת) • 8 בפבר׳ 2008

1. פרק ראשון
סוף הרומן עם עידו היה מכוער מאוד. הוא בגד, אני בגדתי. היו שקרים ועלבונות, רגשות פגועים, צעקות וסקנדלים, ובסוף גם מאבק לא נעים על הדירה ששכרנו יחד, מאבק שאני ניצחתי בו כי אני מבוגר וחכם ממנו, וכנראה שגם רשע יותר כמו שהוא ציין במרירות לפני שארז והסתלק.
לא הנחתי לו לראות את זה, אבל הפרידה ממנו כאבה לי מאוד. הפעם חשבתי שזה באמת זה. עם עידו ממש רציתי והשתדלתי שזה יעבוד. כשפגשתי אותו כבר לא הייתי ילד וקיוויתי שאחרי כל הכישלונות האחרים שלי הפעם אלמד לקח ואדע מה לא לעשות.
לצערי שוב חזר אותו הסיפור שהיה גם עם האקסים הקודמים שלי. אחרי כמה חודשים של אושר ושמחה חזרו ההאשמות הרגילות, אתה שתלטן, אתה שחצן, אתה לא יודע לתת, אתה מצפה שהכול ילך לפי הראש שלך, אתה בלגניסט, אתה משאיר לי לעשות הכול בבית, נמאס לי לשרת אותך ולעשות הכול בשבילך בלי שתגיד אפילו תודה.
"אתה צריך משרת, לא בן זוג." הטיח בי עידו לפני שהלך, "וכדאי שתשלם לו טוב כי אתה כבר מתחיל להיות זקן מידי בשביל שמישהו יעשה את זה בהתנדבות." הוסיף בעוקצנות של הרגע האחרון ויצא בטריקת דלת שזעזעה את אמות הסיפים.
אחרי שהוא הלך הבטתי בראי וגיליתי שיש משהו במה שהוא אמר. בגיל שלושים וחמש התחלתי להיראות בגילי, וביום רע גם מבוגר יותר. מהראי נשקף אלי גבר שעיר ולא ממש רזה - נכון, כתפי היו עדיין רחבות והידיים נותרו שריריות, אבל בהחלט אי אפשר היה לכנות אותי חטוב - וגם הפרצוף שהביט בי במבט קודר לא השביע אותי נחת. פני נראו סמכותיות, כבדות ומבוגרות, פנים של גבר שנעוריו מאחוריו, אחד שכבר ראה דבר אחד או שניים בחיים ואי אפשר למכור לו יותר אשליות על אהבה לנצח.

אחרי כמה ימים של שינה באלכסון התחלתי לחשוב שאולי עידו צדק ואני באמת צריך להשיג לי עוזרת בית או משהו. איכשהו, מאז שעזבתי את בית הורי, תמיד היה בסביבה מישהו שדאג לטפל בי, לבשל לי, לאסוף אחרי את הבלגן שעשיתי ולנקות את הלכלוך שהצטבר סביבי. למזלי השכלתי להקיף את עצמי תמיד בשותפים לדירה ובבני זוג שעשו בשבילי את העבודה המאוסה הזו והנה, דווקא עכשיו, כשאני מרוויח מספיק כדי לחיות בלי שותף לדירה, אני טובע בבלגן ואין לי זמן, סבלנות ויכולת לעשות משהו בקשר לזה.
אני מניח שזו אשמתי, אם הייתי באמת רוצה הייתי לומד להפעיל את מכונת הכביסה, המדיח ושואב האבק, ואפילו משתלט על האמנות המסובכת של החלפת כלי מיטה, גיהוץ, סידור בגדים בארון ושאר מלאכות מבאסות שתמיד הצלחתי להתחמק מהן, אבל אני לא רוצה. לא בא לי. אני שונא את זה. שמישהו אחר יטפל בשטויות הללו, אני טוב מידי לזה, זו הגישה הלא פוליטיקלי קורקט שלי למלאכת התחזוקה של הבית ובגילי אין סיכוי שאשתנה.
במקום זה הלכתי ופרסמתי מודעה – דרוש שותף לדירה גדולה ומאווררת, מחיר מופחת למי שייקח על עצמו את נטל הניקיון והבישול. עדיפות לגברים לא מעשנים.
באו הרבה, הרוב נשים שלא מצאו חן בעיני ואני לא בעיניהן. אחת אפילו נתנה לי נאום פמיניסטי קצר וחריף לפני שיצאה בזעף לדרכה.
הגברים שהגיעו חיפשו חדר ולפעמים גם סקס, אבל אף אחד מהם לא התכוון באמת לנקות את הבלגן שהלך והצטבר בדירה שלי. התחלתי להתייאש ולהרהר שאולי פשוט אעבור למלון דירות עם שירות חדרים, מה שיבלע את כל כספי כמובן, אבל יפטור אותי מערמות הכלים המטונפים והכביסה הלא נגמרת, ואז, בוקר אחד, רגע לפני שיצאתי לעבודה עם חולצה מקומטת כי לא הצלחתי להפעיל את המגהץ, הגיע בחור אחד, שמנמן וביישן, נמוך כזה, שחרחר עם עיניים כהות רכות וכפות ידיים קטנות וחרוצות, השיט את מבטו סביב, הנהן לעצמו מהורהר ואחר כך הישיר אלי מבט.
"אני יכול להרשות לעצמי לשלם רק מאה חמישים דולר לחודש." אמר בקול רך ומבויש.
"אם תצליח לנקות ולסדר את הדירה הזאת עד הערב החדר הזה שלך תמורת מאה דולר לחודש, ואם תעשה קניות ותבשל אוכל סביר, הקניות עלי."
"נראה לי הוגן." אמר הבחור, הושיט לי יד ואמר ששמו מיקי.
"אני שביט." לחצתי את הכף הקטנה והאיתנה, נתתי לו את המפתחות ומאתיים ₪ לקניות של חלב, לחם ושאר ירקות, ואמרתי שאני חייב ללכת לעבודה.
"אבל החולצה שלך מקומטת נורא." סקר אותי מיקי במבט ביקורתי. "איפה אתה עובד?"
"בחברת הייטק. בעבודה שלי לא אכפת להם איך אתה נראה, העיקר שתעשה את העבודה כמו שצריך."
"בכל זאת, אי אפשר לצאת ככה מהבית." התעקש מיקי, "איפה המגהץ שלך?"
"פה, אבל אני חושב שהוא מקולקל."
מיקי לקח את המגהץ, חיבר לחשמל, לחץ על כפתור, סיבב חוגה ודרש את החולצה שלי. פשטתי אותה בזריזות ותוך דקה קיבלתי אותה חזרה, מגוהצת למשעי.
"אחלה!" הופתעתי וחייכתי אליו. הוא הסמיק וחייך אלי חזרה ופתאום הבחנתי שיש לו ריסים סמיכים וארוכים, שיניים לבנות וסדורות והחיוך שלו ממש מתוק.
"במה אתה עובד מיקי?"
"אני טבח במסעדה מזרחית ולפעמים, כשיש לחץ, אני גם שוטף כלים ומלצר. היום קיבלתי יום חופש לחפש דירה, אבל ממחר אני צריך להיות בעבודה מוקדם בבוקר."
"ומתי אתה מסיים?"
"בערך בשתיים שלוש בצהריים. תלוי מה המצב."
"יופי, אז להתראות בערב מיקי."
"להתראות שביט, שיהיה לך יום נעים."

חזרתי בערב עייף, רעב, עצבני ודי בטוח שעשיתי שטות ושאמצא דירה מבולגנת, ואולי גם נטולת כמה חפצי ערך. טיפש שכמוני, למה לא לקחתי איתי את המצלמה והמחשב הנייד.
פתחתי את הדלת ונעצרתי המום. אפילו בימים הראשונים שלנו יחד עידו לא הצליח לקרצף את הרצפות עד כדי כך, והמטבח מעולם לא הדיף ריחות טובים ומגרים כאלו.
"ערב טוב." האיר לי מיקי פנים, "אתה רוצה להתקלח לפני האוכל?"
"אה... מה יש לאכול?"
"מרק, ממולאים, אורז עם ירקות ולקינוח גלידה, או פירות. מה שתרצה."
רחצתי ידיים והתיישבתי ומיקי, סינר למותניו, התחיל להגיש לי מנה אחרי מנה.
האוכל היה טעים להפליא והשולחן מסודר כהלכה. בניגוד לעידו המפוזר הוא לא שכח מלח, מים, מיץ ומפיות, ולא הפסיק להתרוצץ סביבי כמו מלצר חרוץ.
"למה אתה לא יושב לאכול איתי מיקי?"
"אני לא כל כך רעב." אמר מיקי ובכל זאת התיישב מולי עם צלחת מרק והנעים לי את הארוחה בשיחה קלה, מספר לי על המריבה של הזוג מלמטה שרבו בקולי קולות מי יוציא את הכלב, ועל ראיון מצחיק ששמע ברדיו עם איזה שחקנית יפת עיניים ואטומת מוח, ועד כהנה וכהנה, רכילות קלה ומשעשעת.
אחרי האוכל הוא שלח אותי לעשות סיבוב בדירה כדי שאתרשם מעבודתו ובינתיים הוריד את הכלים מהשולחן, ניקה, סידר והפעיל את המדיח. כשחזרתי למטבח, כולי מתפעל ומתרשם, מצאתי אותו יושב ומביט בי במבט מתוח, ממולל מגבת לחה בידיו.
"לא נגעתי בשולחן המחשב שלך כי פחדתי לעשות לך בלגן." התחיל להתנצל, "ולא הספקתי לייבש את כל המגבות, אבל ...."
"מיקי, אתה פשוט קוסם. אין לי מילים. תגיד לי שלא שכחת להדליק את הבויילר ואני שלך לנצח."
הוא הסמיק שוב, סומק אדמוני כהה, סקסי מאוד, ואמר שכמובן שהוא הדליק את הבוילר, והוא מקווה שהמקלחת נקייה מספיק ושהוא מצטער אבל את ארון המגבות הוא יסדר רק מחר כי היום הוא פשוט לא הספיק.
כמובן שהמקלחת הייתה מבהיקה מניקיון, וכשסיימתי להתקלח הוא הוציא מידי את המגב ואמר שאלך לנוח, הוא כבר יסדר הכול, זה בסדר.
הודיתי לו בחום ונפלתי הרוס על המיטה שלי שהפכה מקן פרוע של סדינים וציפות למיטה לדוגמא מדיפה ריח נעים של מרכך כביסה.
"הגב הורג אותי." גנחתי, "אני חייב אקמול או משהו."
מיקי הופיע עם כרית חמה מהסוג שמחממים במיקרוגל (ידעתי שיש לי אחת כזו בבית, אבל לאחרונה היא נעלמה בתוך הבלגן, איך הוא הצליח למצוא אותה?) ושאל איפה כואב לי.
"כאן. התהפכתי על הבטן, "בדיוק פה, איפה שהגב נגמר והתחת מתחיל."
הוא שם את הכרית על עורי החשוף, אמר לי להתהפך ולשכב עליה עם ברכיים כפופות, ושאל מה דעתי על מסג' בכפות הרגליים. "בדרך כלל הבעיות עם הגב מתחילות ברגלים." אמר, ועוד לפני שהספקתי להגיד – כן, תודה - כבר ישב בקצה המיטה והחל מעסה ביד בוטחת את כף רגלי.
"זה בסדר?" שאל בהיסוס, "אני לא מכאיב לך?"
"אתה גדול מהחיים מיקי." גנחתי בעונג, "עכשיו אני רק צריך מציצה ואני מסודר." התבדחתי כמובן, אבל הוא הבין את דברי כפשוטם, הסיר את המגבת שכרכתי על מותני ורכן לעבר הזין שלי עם פה פתוח.
"היי!" נבהלתי, "רגע, רק צחקתי. לא התכוונתי, זה בסדר, התקבלת כשותף, אתה לא צריך למצוץ לי בשביל זה."
"אבל אני רוצה." נדלקו שוב לחייו בגחלי אודם כהה שבערו מתחת לעורו השחום.
"אתה צוחק? אתה בכלל לא מכיר אותי, מה פתאום ש... "
דמעות החלו לזלוג מהעיניים הכהות, נתלות כמו יהלומים בקצות ריסיו הארוכים.
"סליחה שביט." הוא לחש וברח החוצה.
רדפתי אחריו. "נו, מה קורה אתך? למה אתה בוכה? מה הבעיה? זה בגללי? נעלבת? לא התכוונתי מיקי, אל תבכה בגלל שלומפר שמן כמוני. סתם צחקתי."
הוא ניגב את פניו הלחים בכף יד קטנה, מבטו מושפל. "אני מצטער שאני מציק כזה." לחש, "לא התכוונתי."
"אתה לא מציק, מה פתאום מציק? אתה ממש בסדר, אני פשוט..." בעוד אני מדבר הוא המשיך להביט למטה, השפלתי גם אני מבט ושנינו הבטנו בזין שלי שהתעלם מכל ההתרגשות והמשיך להזדקף בחוסר רגישות.
טוב, זה שהוא סתם שמוק זה לא דבר חדש.
"הוא כל כך יפה וגדול." לחש מיקי, הושיט יד, כמעט נגע, משך אותה חזרה וברח לחדר שלו.
לך תבין בני אדם!
חזרתי למיטה, נשכבתי על הכרית המחוממת שהיטיבה עם גבי הכואב ונרדמתי.

[I]יומני היקר
היום, אחרי כל כך הרבה אכזבות, כאבי לב, דמעות ששפכתי ותפילות שהתפללתי זה קרה. הלכתי לחפש חדר ומצאתי נסיך. הוא יפה, חזק וגבוה. גבר נדיב, טוב לב ועדין, אך גם תקיף. הוא כל מה שחלמתי עליו ואני מאושר כל כך עד שאני עומד להתפוצץ מרוב שמחה.
כל היום עבדתי בשירותו, ניקיתי, סידרתי, בישלתי, הכנתי הכול לקראתו ונהניתי מכל רגע. כשהוא חזר וראה מה עשיתי הוא שמח מאוד, הודה לי, אכל כל מה שהכנתי, שיבח הכול והפתיע אותי בטוב ליבו כשביקש שאשב לאכול איתו. הוא אפילו היה נדיב מספיק לחייך ולהקשיב לפטפוטים הטיפשיים שלי.
לצערי עשיתי טעות כשכיבסתי את המגבות בסוף. הן התייבשו מאוד לאט ולא הספקתי לסדר אותן כראוי בארון. התנצלתי כמובן ושמחתי לגלות שהנסיך שלי נדיב מספיק כדי לסלוח לי על משגים קטנים.
לצערי עשיתי גם משגה גדול וניסיתי לגעת בו בלי לבקש רשות. אני מקווה שלא אביך אותך בחוסר צניעותי יומני היקר, הבעיה היא שפשוט איבדתי את שיקול הדעת כשראיתי אותו ערום. הוא יפה כל כך, אני לא עומד בפניו. כל כך רציתי אותו עד שהתנפלתי עליו בצורה מאוד לא הולמת במקום להמתין להזמנה, כמו שהייתי אמור לעשות.
אני אשם, זה ברור, אבל יש לו זין כל כך יפה...
כל כך נבהלתי כשהבנתי ששגיתי... בכיתי. אכזבתי אותו וחששתי שהוא ימאס בי, אבל הוא, נסיך נדיב שכמותו, סלח לי מיד והניח לי לחזור לחדר שלי.
אני יושב בו כעת וכותב בך יומני, ומידי פעם מרים את מבטי ומסתכל סביב, לא מאמין שאני גר בחדר גדול ויפה כל כך.
יש בו מיטה נוחה, ארון קיר מרווח, חלון גדול עם וילון והשירותים ממש ממול. איזה שינוי עצום לעומת הבית ממנו גורשתי בחרפה.
אני חש מאושר ובר מזל. אני לא ראוי לאושר גדול כל כך, אני יודע זאת, אבל אני מבטיח לך יומני להתאמץ בכל כוחי ולעשות הכול כדי לשרת כראוי את הנסיך שלי ולשמח אותו. [/I]

היי! בואנה|!!!!!!!!!!!

kael • 8 בפבר׳ 2008

איפה שאר הפרקים?! מה זה הייבוש הזה!?

{אני חושב שאני אפילו זוכר את הסיפור!}



אנא ממך, בבקשה! הפרקים! הפרקים! הפרקים!

זה סיפור חדש ושאר הפרקים עדיין לא נכתבו

הפולניה​(אחרת) • 8 בפבר׳ 2008

אני מקווה להמשיך אותו במשך סוף השבוע.

מותק שלי

kael • 8 בפבר׳ 2008

קדימה!
לפני שאני יורה בך! או סתם תוקע אגרופים בתוכך....

2.

הפולניה​(אחרת) • 8 בפבר׳ 2008

כשאני עצבני אני סובל מכאבי גב, ואין דבר שמעצבן אותי יותר ממחסור בסקס. אני מאמין שבני אדם זקוקים לסקס סדיר בדיוק כשם שהם זקוקים לארוחות יום יומיות, לתרגול גופני ולאוויר צח.
בשבילי סקס הוא צורך גופני ורגשי וכשאין לי די ממנו אני נעשה רגזן וגבי כואב.
אחרי שעידו הסתלק נשבעתי שהפעם אני לא מסתבך יותר, בגילי הגיע הזמן להפנים שאין דבר כזה, זוגיות בין גברים. מעכשיו רק סקס נטו ובלי שום הבלים רומנטיים, אבל קודם אני זקוק למנוחה. אני אעשה הפסקה להתאוששות ממה שעבר עלי בחודשי הפרידה מעידו שגבו ממני מחיר כבד בעצבים ובמתח ואחר כך אתחיל מחדש והפעם בתבונה ובשום שכל.
אחרי שמיקי דאג לארגן את דירתי ולצחצח אותה כראוי החלטתי שההפסקה מסקס נגמרה, הגיע הזמן לצאת לציד. בסוף השבוע הזה אני לא אעבוד ביום שישי אלא אשאר בבית, אשון טוב כל היום, אנוח כמו שצריך ובערב ... בערב אני אתחיל לצוד בג'ונגל הווירטואלי ואחנוך סוף סוף את הסדינים החדשים שהוריתי למיקי לקנות.
הוא כדרכו עשה מזה סיפור גדול ודרש הוראות מפורטות לגבי טיב, צבע ואיכות הסדינים והציפות, וכשאמרתי לו שאני סומך על שיקול דעתו ובטוח שטעמו טוב משלי הוא האדים כעגבנייה - מראה מרהיב עין שבידח את דעתי.
אמרתי לו שהוא חמוד מאוד כשהוא מסמיק ושאלתי בן כמה הוא.
הסומק בפניו העמיק עוד יותר כשהוא הודה שהוא בן עשרים ואחת, הוא סיפר שהשתחרר מהצבא לא מזמן ונאלץ לעזוב את בית הוריו כי הם הציקו לו להשתדך למישהי ולהתחיל להקים בית בישראל, רעיון שעורר בו חלחלה, ולכן ברח.
"אז הם יודעים שאתה מעדיף גברים?"
"יודעים, אבל מתעקשים לא לדעת." ניסה מיקי להסביר במבוכה, "הם חושבים שחתונה תרפא אותי."
"והם טועים? חתונה וילדים לא ירפאו אותך?"
"בשום פנים ואופן לא, וזה לא רק שאני מעדיף גברים זה גם ... זה גם עוד דברים." אמר ותלה בי מבט להוט.
"מיקי, אתה מתוק והשותף הכי מקסים שהיה לי אי פעם, אבל אני בן שלושים וחמש ואתה רק ילד. אני אגיד את זה רק פעם אחת ואני מקווה שאני לא אצטרך לחזור על זה, אני מבוגר מידי בשבילך ואנחנו שותפים לדירה, עדיף שהקשר שלנו יהיה ידידותי בלבד, תאמין לי שאחרי שתתאהב בבחור צעיר ונחמד כמוך ...."
שוב הופיעו הדמעות הללו בעיניו, מבהיקות על קצות ריסיו הארוכים.
"נו, מה? מה אמרתי? למה אתה שוב בוכה? מה עכשיו?"
הוא החניק קול התייפחות וברח לחדר שלו. הייתי הולך אחריו לברר מה הבעיה, אבל הייתי צריך לסיים עוד משהו קטן במחשב ולשלוח למשרד כדי שאוכל להיות חופשי עד ליום ראשון בערב. הנחתי לו והתחלתי לעבוד.
סיימתי את העבודה אחרי שעה מאומצת ושאלתי את מיקי שנותר מסוגר בחדרו מה דעתו על כוס תה.
הוא יצא מיד, רגוע כרגיל, ורץ למטבח. הלכתי אחריו, "התכוונתי שאני אכין לך מיקי. אתה משרת אותי כבר שבוע שלם, לא הגיע הזמן שגם אני אעשה משהו?"
הבעת אי הרצון, כמעט כעס שחלפה על פניו הדהימה אותי. עד כה הוא היה כל כך רגוע ונוח לרצות, שש לנקות, להכין, להגיש, לשטוף ולשרת אותי בחיוך.
לא הצלחתי להבין למה הוא לא שמח על הצעתי, אולי הוא נעלב? "אני אולי שלומפר ויש לי ידיים שמאליות, אבל אני עדיין יודע להכין כוס תה מיקי." חייכתי אליו בפייסנות.
פניו לבשו הבעת מצוקה. "אל תדבר ככה." הפציר בי בקול חרישי, "אני מבקש ממך שביט, אני רוצה להכין לך תה."
"טוב, אם זה מה שמשמח אותך אז בבקשה, תעשה לי תה, אבל רק בתנאי שתשתה איתי." נעתרתי לו והתמתחתי, גונח ומתלונן שגבי הורג אותי.
"הכרית המחממת תעזור?" שאל מיקי, מלא רצון טוב לעזור.
"אולי, בוא ננסה. תחמם אותה."
"ואולי גם מסג'?" זהרו אלי פניו העגלגלים.
"יכול להיות." חייכתי, שואל את עצמי מה בדיוק הילדון הזה רוצה ממני.
למרות שהוא לא אמר משהו מפורש חשתי במעין לחץ, עדין אך עקשני ומתמיד, שהופנה מכיוונו לעברי. הוא רצה ממני דבר מה, אבל לא היה לי שמץ של מושג מה ילד נחמד כזה יכול לרצות מאחד כמוני. הרי את החדר שהוא רצה הוא כבר קיבל, וגם שפע מחמאות ותודות על הבישולים והניקיון שלו, אז מה עוד? ולמה הוא כל הזמן בבית? הוא בחור צעיר, למה הוא לא יוצא לבלות, מביא בחורים לכאן, חי קצת?
"מה התכניות שלך לסוף השבוע? אתה יוצא? נפגש עם חברים? הולך לבילוי?"
מיקי הניד לאות לא והשפיל מבט ביישני.
"אני מתכנן לצאת לבלות קצת, אולי להביא לפה מישהו. בא לך להצטרף?"
"איזה מישהו?" הוא שאל, ושוב הסמיק.
"לא יודע, כל מי שירצה להזדיין איתי ברוך הבא." חייכתי אליו בשובבות, "רק עכשיו יצאתי ממערכת יחסים מהגיהינום, אני פנוי להצעות."
מיקי פתח את פיו, מוכן להגיד משהו, אבל פתאום המקרו צפצף, הוא נמלך בדעתו ופנה להתעסק עם הכרית, עוטף אותה במגבת כדי שלא תהיה חמה מידי.
נשכבתי על המיטה, מושך מעלי את מכנסי. מיקי נעמד לצידי, עזר לי להיפטר מהמכנסים, ביקש שארים מעט את האגן ודחף את הכרית החמימה מתחת לגבי, ואחר כך החל לפנק את כפות רגלי, מורח אותן בקרם ששלף מאי שם, מעסה אותן בעדינות תקיפה.
"הקרם הזה פשוט מדהים." אמרתי לו, "קריר כזה, ויש לו ריח נהדר, מאיפה השגת אותו?"
"מחנות טבעונית אחת" אמר מיקי והציץ לעבר הבליטה שיצר הזין שלי בתוך תחתוני.
"אני חרמן." הודיתי, "כבר שבועיים לא היה לי סקס. אם זה שעומד לי מביך אותך עדיף שתסתלק. בעצם, גם אם זה לא מביך אותך עדיף שתסתלק."
"למה?" שאל מיקי, נראה כאילו הוא עומד לפרוץ שוב בבכי, "מה לא טוב בי?"
"הסברתי לך כבר חמוד. נו, די, אל תבכה. זה לטובתך." הושטתי אליו את ידי בניסיון ללטף את כתפו, אבל הוא אחז בה, כרע על ברכיו לצד המיטה והחל לנשק אותה כאילו אני איזה מלך או אפיפיור.
"מיקי, מה אתה עושה?" נדהמתי והתיישבתי, מושך אלי את ידי בחזרה, "מה עובר עליך?"
הוא גנח כאילו הכאבתי לו וברח לחדרו.
הלכתי אחריו, נחוש לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד. לא הייתי בחדר שלו מאז שהוא עבר לגור איתי, כפי שציפיתי החדר היה מסודר להפליא ונקי כמו חדר ניתוח. הוא שכב על מיטתו, פניו כבושות בכרית, ויבב חרש.
התיישבתי לצידו וליטפתי את גבו. "למה אתה בוכה מיקי? מה הבעיה?"
"אני מבקש סליחה." לחש מיקי חרש, "תסלח לי בבקשה."
"לסלוח לך? על מה? מה עשית?"
"אני מציק לך. אני מנסה להתאפק, באמת, אבל קשה לי כל כך, אני כל כך... אני כל כך רוצה."
"רוצה מה?" לא הבנתי, "מה אתה רוצה מיקי?"
הוא המשיך ליבב חרש בעוד אני בוחן את חדרו המסודר מידי, חדר שהיה יכול להיות חדרו של נזיר או של בתולה זקנה, לא של גבר צעיר שמתפוצץ מהורמונים. פתאום הבנתי, "אף פעם לא עשית סקס, זו הבעיה? אתה רוצה שאני אהיה הראשון שלך?"
הוא הסתובב והביט בי במבט לח, פיו רוטט, "כן, בבקשה." לחש.
"דווקא אני?" השתוממתי, משפיל מבט אל בטני שלא הייתה שטוחה ונטולת ריבועים, לא שהיו רואים אותם עם כל השערות האלו שכיסו אותי בשפע.
"בבקשה שביט." לחש מיקי, "אני כל כך רוצה... אני מתחנן..." ושוב הוא היה על ברכיו לפני, שולח יד רוטטת אל אברי שכמו שמוק חסר מוח נעמד מיד, מוכן ומזומן לפעילות.
טוב, מה יכול להיות, חשבתי, עדיף אני מאשר איזה גס רוח שיכאיב לו ואולי אפילו ידביק אותו במשהו. אחרי שהוא יטעם זין הוא יתחיל להשתרלל כהוגן, כמו שכל הצעירים עושים, אני לפחות מספיק מנוסה ללמד אותו מה צריך לעשות וממה להיזהר.
"קודם כל מיקי תזכור שתמיד ובכל תנאי צריך קונדום." אמרתי לו בחומרה.
הוא הנהן בלהיטות, מביט בי בתשומת לב מחניפה.
"תחזור אחרי מיקי, מה צריך תמיד?"
"קונדום, אבל..."
"בלי אבל. תשים תמיד קונדום."
"גם אם זה עם מישהו שאני מכיר טוב ומאוד מאוד אוהב ויודע שהוא רק איתי?"
"אצל הומואים אין דבר כזה אוהב, ובטח שאין נאמנות מיקי." הודעתי לו בסמכותיות, "קדימה, בוא נלך לחדר שלי ונלמד איך שמים קונדום כמו שצריך."
לימדתי אותו איך מגלגלים קונדום על איבר של גבר – השמוק שלי שמח מאוד לנדב את עצמו כדוגמן - ואחר כך משכתי מעליו את הבגדים. להפתעתי עורו היה חלק לגמרי משיער, רך ועדין כשל תינוק. בעיקר התלהבתי מהפטמות שלו שהיו גדולות, כהות ובולטות מעט, כמעט כמו פטמות של בחורה. זה היה מקסים בעיני - יש לי קצת פטיש לפטמות - לא יכולתי להתאפק, נשכבתי על הגוף הקטן, השמנמן והרך שלו, והתחלתי למצוץ את פטמותיו. הן היו רכות ומתוקות כל כך... בעוד אני יונק ולועס אותן הוא גנח ורעד מתחת לגופי, ולפני שהבנתי מה קורה גמר, מתיז זרע על בטני.
כדי לחסוך ממנו את המבוכה וממני את ההתנצלויות שלו הוריתי לו לסתום את הפה ולקחתי אותו למקלחת.
שטפתי שם את שנינו ולשמחתי - וקצת לקנאתי – למרות שגמר לפני כמה דקות הספיק מגע ידי המסובנת באברו כדי שהוא שוב יעמוד.
היה לו זין קטן וחמוד וישבן עגלגל וחלק לגמרי. להחדיר את אברי לתוך התחת הבתולי הזה הייתה מלאכה עדינה שחייבה הרבה סבלנות ואורך רוח. התחלתי עם אצבע, ואחר כך הוספתי את השנייה, משמן אותן בשפע קרם. רק אחרי שהוא ביקש והתחנן התחלתי לחדור לתוכו, בקושי הגעתי לאמצע הדרך - הייתי מאוד איטי וזהיר - כשהוא התחיל שוב לפרכס ולהתנשף. הפעם כבר הייתי זריז יותר, לפתי את הביצים שלו בידי, לחצתי חזק ופקדתי עליו להתאפק עד שאני ארשה לו לגמור.
לא האמנתי שהוא יצליח, אבל להפתעתי הוא החזיק מעמד עד שאני גמרתי ואחר כך שאל אם גם לו מותר עכשיו.
"בטח, חופשי." הרפיתי מאשכיו, ובטרם הספקתי למשוך את ידי הוא גמר עליה.
"אני נורא מצטער." גמגם במבוכה, "אני ממש נורא... אני אנקה את זה, רק רגע." הוא קם, ובמקום ללכת להביא נגבון או מגבת כרע על ברכיו וניקה את אצבעותיי בלשונו.
"משוגע קטן שכמוך." צחקתי ומשכתי אותו אלי. נישקתי אותו על פיו, מגלה מופתע שהוא לא יודע להתנשק.
"אתה ממש בתולה קטנה מיקי." צחקתי, ואת שאר הערב העברתי בנעימים, מלמד אותו להתנשק ולמצוץ זין.
אחר כך, עייף מאוד, נרדמתי, וכשהתעוררתי עם שחר הופתעתי לגלות שהוא לא לידי. "מיקי!" צעקתי, "לאן הלכת? איפה אתה?"
הוא צץ בחדרי, שערו פרוע, מבוהל מעט. "מה קרה?" שאל.
"לאן הלכת?" כעסתי.
"לחדר שלי." לחש מיקי, "לא רציתי להפריע לך." מבטו היה מושפל בצניעות, מתעלם בביישנות מזקפת הבוקר הענקית שלי.
אני מודה שנעלבתי קצת. "אתה לא אוהב לישון איתי מיקי, אני נוחר?"
"לא, מה פתאום? אני... אתה... אני מאוד אוהב... אני..." הוא גמגם, השתנק והסמיק, ולבסוף נאלם דום.
"בוא הנה ילד." פקדתי עליו, "בוא תראה לי אם אתה זוכר מה לימדתי אותך." תוך שנייה הוא היה במיטה, מוכן ומזומן לטעום מהזין שלי.
"מיקי!" הנחתי סטירה על ישבנו - לא יכולתי להתאפק, הוא היה כזה עגלגל ומזמין – "מה שכחת?"
מיקי התיישב, המום. "קונדום, אבל שביט, אני אף פעם לא... ואתה... אתה אמרת אתמול שנבדקת אחרי שעידו הלך והכל בסדר אז אולי אפשר... רק הפעם? אני כל כך רוצה."
חשבתי קצת והחלטתי שהוא צודק. "בסדר, אבל אני זה היוצא מהכלל מיקי, אצל אחרים אתה חייב קונדום, ברור?"
"כן." הבטיח מיקי וחזר למשימתו, אבל כשאני ניסיתי במקביל להכניס לפי את אברו הוא נרתע, מבוהל. "לא, מה אתה עושה? אתה לא יכול... תפסיק, אסור לך."
אני לא אוהב שמפריעים לי באמצע זיון. "בטח שאני יכול, רק תראה איך אני יכול." נשכבתי עליו בתנוחת שישים ותשע, לופת את עכוזו השמנמן בידי והראיתי לו שאני יכול.
הוא גמר לי מיד בפה, פרץ בבכי, ברח למקלחת וננעל שם.
איזה ילד משונה. בדרך כלל אני לא מת על טעם של זרע ושונא שגומרים לי בפה בלי אזהרה מראש, אבל לזה שלו היה טעם נעים ואחרי הכול הוא עוד היה מתלמד...
דפקתי בדלת ופקדתי עליו לפתוח אותה. הוא ציית מיד ונעמד מולי ערום, בוכה, כולו אומר חרטה והתנצלות.
"לך תשכב במיטה על הבטן ואל תוציא הגה מהפה." פקדתי עליו, נהנה לראות איך הוא מציית לי בלי ויכוחים. אני שונא ויכוחים, בעיקר בשעות המוקדמות של הבוקר.
כרעתי בין ירכיו, פישקתי את לחיי עכוזו וטעמתי את החור הקטן והמתוק שלו. הוא גנח, נאנח ויבב, נראה כאילו הוא נאבק בעצמו, מנסה להתנגד לעונג שהסבה לי לשונו, אבל מתקשה לעמוד בפניה.
"סתום ושכב בשקט מיקי או שתחטוף פליק בתחת." אמרתי, חצי בצחוק, בטוח שהוא יצית לי, כרגיל, אבל להפתעתי הוא הרים את ראשו והביט בי מעבר לכתפו. "אסור לך לעשות את זה." אמר, "זה לא בסדר שאתה עושה דבר כזה שביט."
"אמרתי לך לשתוק, לא?" התרגזתי וסטרתי על ישבנו פעמיים, סטירה לכל לחי, ואחר כך אמרתי לו שוב לסתום את הפה. אחזתי ליתר ביטחון באשכיו, לוחץ על צינור הזרע בבהוני, וחזרתי ללקק את התחת המתוק שלו. הוא ניסה לשתוק ולשכב בשקט, אבל לא הצליח, כל גופו רעד וכשחדרתי לתוכו והתיישבתי על המיטה, מושך אותו כך שישב משופד על הזין שלי, גבו נשען על חזי, הוא גמר מיד ביבבה.
זה היה כל כך מחרמן עד ששנייה אחר כך גם אני גמרתי והתמוטטתי על המיטה, אוחז בו, צמוד אלי.
"מעכשיו," הודעתי לו, "אתה לא בורח לי מהמיטה בלי רשות. ברור?"
"כן שביט." הוא אמר בצייתנות.
"ואתה לא גומר לי בפה בלי לבקש קודם רשות."
"כן שביט."
"ועכשיו בוא נישן קצת, אני הרוג."
"אני צריך ללכת לעבודה שביט, יום שישי זה יום לחוץ אצלנו."
"לעזאזל. נו, טוב, לך, אבל... לא משנה, לך, שלא יפטרו אותך."
"אני אחזור מוקדם ואכין לך ארוחת צהרים חגיגית."
"בגללך אני אשמין ילד ואף אחד לא ירצה אותי יותר."
"אני תמיד ארצה אותך." הוא הבטיח ונישק את כף ידי, פרש עלי שמיכה והלך.

יומני היקר
היום זה קרה סוף סוף. אני שלו גם בגוף וגם בנפש. כדי לא לגרום לך להסמיק לא אפרט בדיוק מה עשינו, אבל זו הייתה חוויה שמימית. אני כמובן בור ולא יודע שום דבר, אבל נסיכי האהוב והנדיב סלח לי על טיפשותי ולימד אותי איך לגרום לו עונג.
אני לא חושב שהוא מבין מה בדיוק אני חש כלפיו, ואני מרגיש אשמה שאני לא מספר לו עד כמה אני מעריץ אותו, זקוק לו, רוצה שישלוט על גופי ונשמתי.אין לו מושג איזה אושר גורמת לי העבודה בשירותו, הדאגה לצרכיו ולנוחותו.
היינו יחד כל סוף השבוע ולאושרי הרב הוא אוהב לישון איתי... אני נהנה כל כך לשכב בזרועותיו עד שחבל לי להירדם.
יום אחד אהיה אמיץ מספיק להסביר לו הכול אבל עדיין לא, אני עדיין לא מעז... הוא רואה בי רק צעיר חסר ניסיון שזקוק להדרכה ולא מבין שהוא אדון לבבי ושרק לו חיכיתי כל חיי. הייתי צריך להתאפק לא לבכות כשהוא אמר לי שעכשיו, אחרי שלמדתי ממנו איך לעשות סקס אני יכול ללכת לאחרים... הוא חושב שזה מה שאני רוצה לעשות ולא מבין שבשבילי הוא הראשון והאחרון. אני לא יודע איך להסביר לו דבר כזה ולכן אני שותק ובולע את הדמעות.
אולי יום אחד יהיה לי אומץ להסביר לו הכול.

מעולה

kael • 8 בפבר׳ 2008

למרות שהמילה "שמוק" היא לא מהאהובות שלי.
בכל אופן, מבריק רגיל.

מתגעגע לאלברט....

אולי נסדר שהוא יקפוץ לבקר....

הפולניה​(אחרת) • 9 בפבר׳ 2008

יהיו עוד פרקים אבל לצערי אני חולה והסיפור מתעכב. אם אני אשרוד את השפעת הזו אמשיך לכתוב.
אם לא... מילא. הרי כתבתי את הסיפור הזה קודם בנוסח אחר : )

אני זוכר

kael • 9 בפבר׳ 2008

לכן אמרתי לך
אתה תהיה בסדר? אני יודע שאם אתה ולה אז זה בטח משו לא קל....

סליחה!

kael • 13 בפבר׳ 2008

אבל עם כל הכבוד הפורום דורש לדעת; איך את מרגישה והכיצד זה שהסיפור עוד לא פורסם.

אנא ממך, פולניה יפה שלי

אנא...

3.

הפולניה​(אחרת) • 14 בפבר׳ 2008

אני לא מאמין במונוגאמיה, זו כנראה אחת הסיבות לכך שאף מערכת יחסים שלי לא החזיקה מעמד זמן רב. אני לא רואה שום קשר בין האהבה שלי לבן זוגי הקבוע לבין הרצון שלי לגוון את חיי המין שלי. כשהייתי צעיר יותר רדפתי אחרי זיונים כמו צייד ונהניתי מהמרדף כמעט כמו מהזיון עצמו, אבל עם השנים התמתנתי, די לי במספר יזיזים ותיקים שמכירים אותי ואני אותם. לצערי הגברים שניסיתי לחיות איתם סירבו לקבל אותי כמו שאני וניסו לשנות אותי.
זה לא עבד - כזה אני ואין לי שום רצון להשתנות - הודעתי להם ונשארתי בלי בן זוג, אבל עם מבחר היזיזים שלי.
למיקי שיננתי שוב ושוב שאין מונוגאמיות בין גברים. "נאמנות היא רק העמדת פנים מנומסת." הודעתי לו. הוא הנהן בנימוס, אבל הייתה לי הרגשה שהוא לא בדיוק מאמין לי.
"ומה אם לא מתחשק לי להיות עם אף אחד חוץ ממך?" שאל בתמימות ילדותית.
"זה יעבור לך." צבטתי בלחיו, "וחוץ מזה, אני ואתה, אנחנו רק שותפים לדירה, ככה שאין פה בכלל בעיה."
מיקי השפיל מבט ונראה עצוב, אבל שתק. הערכתי את זה מאוד, יש הרבה גברים שגילם כפול משלו ושעדיין לא למדו לשתוק במקום הנכון. כנראה שזה כשרון שנולדים איתו.
שבועיים אחרי שהתחלנו לגור יחד גיליתי, מופתע, שבעצם אנחנו ישנים יחד כל לילה ואין כמעט יום שבו אנחנו לא מזדיינים במרץ ובעצם, למרות שאני מצהיר כל הזמן שהוא רק שותף שלי לדירה, שוב יש לי בן זוג.
היה עלי להודות הוא היה שותף נפלא. שקט, צייתן, נוח לרצות, בשלן מעולה, ועקר בית בלתי נלאה ולא מתלונן. גם במיטה התענגתי עליו מאוד. הוא היה צעיר וגמיש, נעתר לכל שיגיונותיי, מה עוד נשאר לי לעשות אם לא למהר ולבגוד בו? וזה בדיוק מה שעשיתי, אומר לעצמי שהרי אנחנו לא באמת בני זוג, וחוץ מזה, מה שהוא לא ידע לא יזיק לו.
קבעתי פגישה במלון זול אחד עם אלכס - בחור נחמד וחרמן - ואחרי שסיימתי לעבוד השתוללתי איתו בין הסדינים במשך שעתיים וחזרתי הביתה עייף.
כמובן שאני לא חזיר גמור, הודעתי למיקי שהיום אני חוזר מאוחר ושלא יחכה לי עם האוכל.
מיקי אמר - בסדר תבלה יפה – ובלי לחקור אותי סגר.
כשחזרתי הביתה מצאתי אותו מצונף בכורסת הטלוויזיה העתיקה שלי, מכורבל בחלוק הרחצה שלי, ריסיו לחים מדמעות.
"חזרת." התעופף אלי וחיבק אותי. הוא היה ערום מתחת לחלוק וגופו רעד, "פחדתי שלא תחזור יותר."
"אל תדבר שטויות ילד." נזפתי בו וחיבקתי אותו. "אני גר כאן, למה שאני לא אחזור?"
"לא יודע. פחדתי." אמר בקול ילדותי וכמנהגו תמיד דחף את אפו לשקע כתפי. מיד אחר כך חשתי איך גופו מתקשח בזרועותיי ולמרות שלא ניסה להפסיק את החיבוק היה ברור שמשהו השתנה.
"מה קרה?" שאלתי.
"כלום." הוא אמר, "לא קרה כלום."
"נו, תגיד. מה הבעיה מיקי?"
"אין בעיה. אמרת לי ש... אמרת שאתה כזה. אני פשוט..."
"תפסיק לגמגם ילד, תדבר ברור." נזפתי.
"אני מרגיש שהיית עם מישהו וזה קצת... זה..."
הרפיתי ממנו והוא נסוג ממני, אומלל, מבטו כבוש ברצפה. "אתה אוהב אותו?"
"את מי? את אלכס? בטח שלא, הוא סתם חבר ותיק ויש לו בן זוג, זה סתם סקס. תראה מיקי, אמרתי לך שאני כזה, תמיד הייתי, בגלל זה אין לי בן זוג, כי אני לא רוצה להסתבך עם כל השטות הזו של מונוגאמיה. אמרתי לך את זה, נכון?"
"כן, אמרת."
"אם זה מפריע לך אתה יכול להפסיק להיות איתי."
"לא, אני לא יכול."
"אז תזיין גם אתה מהצד, נלך מחר למועדון, יש מסיבת יום הולדת למכר שלי, אני אכיר לך המון בחורים ו...."
"לא. זאת אומרת כן. אני אשמח מאוד ללכת אתך לכל מקום שביט, אבל אני לא רוצה בחורים אחרים, רק אותך."
נאנחתי. "זה יעבור לך עם הזמן. תגיד, יש משהו לאכול?"
הוא הגיש לי ארוחה טעימה וישב לשוחח איתי בזמן שאכלתי, ואחר כך ניקה וסידר הכול בעוד אני מתקלח.
אחרי האוכל ישבנו לצפות יחד בטלוויזיה והלכנו לישון יחד. חששתי שהוא יפנה אלי גב ויתנהג בקרירות, אבל הוא התרפק עלי כרגיל ולא ניכר שום שינוי בהתנהגות האוהבת שלו כלפי.

יומני היקר
ידעתי שזה יבוא. ציפיתי לזה. הכנתי את עצמי לכך. הוא כזה, הוא גבר ונסיך, וברור שרק אני, הקטן והטיפש, לא יספיק לו.
זה כאב להריח על עורו גבר אחר, אבל עמדתי בזה, ומחר נלך למסיבה ואני אנסה להיות עם אחרים. זה עוד ניסיון שעלי לעמוד בו. אם זה מה שהוא רוצה אני אעשה את זה, ואני אשתדל להתנהג כראוי ולא לבייש אותו.

המסיבה במועדון הייתה מסיבה רגילה לגמרי. מוזיקה רעשנית, בחורים שתויים ודלוקים מפזזים לכל עבר, מורידים חולצות, מסטולים וצרחנים. השירותים תפוסים תמיד בזוגות חרמנים, אנשים מקיאים בחוץ, כולם צורחים, קופצים ומתאמצים לשמוח.
"נראה כמו גיהינום קטן, נכון?" חייכתי אל מיקי ההמום שנצמד אלי, מבוהל.
הוא הנהן בשתיקה, עיניו רחבות מפליאה וחשש. נתתי לו לשתות ושילחתי אותו לרחבת הריקודים. כל הקבועים נחפזו לבדוק את הבשר הטרי ולאט לאט הוא השתחרר, שתה עוד, התחיל לרקוד ובסוף הוריד את החולצה ואז זה קרה - הוא רקד שם, פלג גופו העליון חשוף, מניח לאחרים לגעת בו, בפטמות המתוקות שלו, בעורו החלק ואני התחרפנתי.
"תסלח לי." הפסקתי את הלהג של חתן המסיבה שסיפר לי משהו ודהרתי לרחבת הריקודים. דחפתי הצידה את החרמנים המגעילים שניסו למזמז את הבחור שלי ומשכתי אותו החוצה. הוא היה שיכור ומבולבל, אך כשסטרתי לו על פניו ואמרתי לו בזעם לא מוצדק - אך מלא להט - שהוא מתנהג כמו שרמוטה מיוחמת ראיתי הבהוב של שמחה על פניו.
בלי להיפרד מאיש דחפתי את מיקי למכונית ונסעתי הביתה. הוא שתק כל הדרך והמשיך לשתוק גם בבית כשהתנפלתי עליו, הפשטתי אותו, חבטתי בישבנו החשוף וזיינתי אותו בכוח.
אחר כך נרגעתי ואפילו התביישתי קצת. "אני לא רוצה שאף אחד אחר יגע בך." הסברתי, "אני יודע שאמרתי שגם אתה יכול, אבל אני לא רוצה לדעת מזה כלום."
"אז אתה רוצה שאני אלך לבד למסיבות?"
"לא, השתגעת? שלא תעז!"
"בסדר."
"אני יודע שזה לא הוגן, אבל מרגיז אותי נורא לדעת שגבר אחר נוגע בך. זה מעצבן אותי גם אם אני לא רואה את זה. אני רוצה שתהיה רק איתי מיקי, אני יודע שזה לא הוגן, אבל ככה אני מרגיש."
"טוב מאוד."
"מה טוב מאוד? זה לא מרגיז אותך?"
"לא, ממש לא."
"אני מצטער שהרבצתי לך."
"זה בסדר."
"אל תגיד כל הזמן שזה בסדר, זה לא, למה זה בסדר?"
"כי אני שלך וכל מה שאתה עושה איתי זה בסדר." הוא אמר בשלווה בוטחת, לקח את כף ידי, נשק לה ונרדם, ידי על לוח ליבו.

יומני היקר
המסיבה הייתה איומה אבל אחר כך... הוא אוהב אותי, הוא רוצה שאהיה רק שלו. אני מאושר.