ויכוחים על כשרות בבית

huan • 19 בפבר׳ 2008

פיה, אמונה בכוח עליון איננה הרציונל לקיום מצוות. רציונל הרבה יותר חזק הוא ה"ככה נהוג","ככה לימדו אותי" וכו כאשר "קיומו של כוח עליון" לרוב משמש כתירוץ (שהוא חלק מה"ככה נהוג") שכן מעטים באמת טורחים לשאול את השאלות, למצוא תשובות ומעטים עוד יותר פעולים על פיהם בשם הקונפורמיזם.

כחולה רוצה בית יהודי וילדים שיקירו את היהדות. ספק עם היא באמת יודעת מה כל טוב בלהיות יהודי ולמה ראוי שמישהו יכיר את אותה יהדות שלא לדבר על ריטואלים יהודיים הזויים כמו ברית מילה, כשרות, בר מצווה ושות שהקשר בינם ובין "טוב" כלשהו מוטל בספק במיוחד כאשר עצם הבסיס התאולוגי והפילוסופי לקיומם כלל לא יבוא לביטוי.

מיתוסית​(שולטת) • 19 בפבר׳ 2008

אז אני אסביר שאנחנו יהודים וככה יהודים מתנהגים ואני אחרטט משהו

כלתדובה מתאימים לשאלה.

שמעי, אני לא חושבת שאני מאמינה, ואז את יכולה לשאול אותי ישירות אז למה אני בכל זאת עושה.
לא יודעת. לא לכל דבר יש הסבר ויש הרבה דברים אמוציונליים.
אז לפי מה שאת אומרת אין לי שום סיבה לעשות ולו מנהג יהודי אחד.

פייה{O} • 19 בפבר׳ 2008

אני כלל לא חושבת שאת צריכה לוותר על כל מנהג יהודי אם את לא דתיה.
זה לא מה שכתבתי.

אני חושבת שאם את עושה את זה ממניעים אמוציונליים, ואת פשוט רוצה שילדיך יגדלו עם זיקה לתרבות אבותיהם - קודם כל את צריכה לחשוב מה באמת את רוצה להנחיל להם מתוך הדת ולא סתם 'לחרטט משהו' (הם הילדים שלך! למה שתרצי לחרטט להם למען השם?!),
חוץ מזה, ברגע שאת עושה את זה מתוך רגש ורצון טוב ולא מתוך חובה דתית לעניות דעתי אין שום סיבה להקפיד על אדיקות גדולה בדברים שאת שומרת.
הרי רוח הדברים מעניינת אותך, לא דקויות הלכתיות.
אז אם כבר את רוצה שיחוו בבית כשרות, יופי - אני עדיין לא מבינה למה להתעקש שישמרו כשרות גם בחוץ.

אבל זה כבר באמת נוגע בשאלה הרבה יותר בסיסית -
עד כמה את חיה מתוך מודעות לדברים שאת עושה או סתם עושה אותם מתוך רוטינה, ועד כמה את רוצה שילדיך יחיו מתוך מודעות, או סתם ימשיכו מנהגים חסרי פשר שתנחילי להם (ואז את באמת יכולה לחרטט להם חופשי).

פנטין • 19 בפבר׳ 2008

או, יצא המרצע מהשק!



אם את מתכוונת "לחרטט" להם משהו בתשובה על השאלות אז מה פה לא בכפיה בדיוק?
איפה פה המודעות?
זה לא הקנייה של ערכים, זו כפיה שלהם.
וברגע שיש כפיה זה מאבד את הערך בעיני.

תשובות בסיגנון: "כי ככה עושים/כולם" לא ממש מקנות ערכים אלא אם את מחשיבה את התנהגות העדר וחוסר חשיבה עצמאית כערך.

ואגב, את בכלל צימחונית אז זה שאת שומרת כשרות, לא אומר שאת מקריבה משהו או שזה קשה לך.
את בכלל לא אוכלת בשר.
אז איפה שמירת הכשרות פה?

מנהגים

מרגריטה • 19 בפבר׳ 2008

אני לא מסכימה שהתשובה של מנהגים היא תשובה לא אינטילגנטית בעידן המודרני.

להיפך: אני חושבת שלפעמים היא התשובה האינטלגינטית ביותר שקיימת כי היא הנכונה מבחינה אתרופולוגית והיסטורית.
ילדים צריכים להבין שאנשים נוהגים בדרכים מסוימות בגלל מנהגים ואמונות מהעבר והמנהגים האלה ראויים לכבוד, כמו לבחינה מחדש אם רוצים להמשיך בהם אבל הבחינה מחדש תהיה כשהם יותר מבוגרים.

עיד אל פיטר וצום הרמאדן הם מנהגים ולא כי אללה ציווה והחגים היהודים ומנהגי האכילה הם מנהגים של העם שלנו.

כשאמרתי שלא כל דבר אפשר להסביר התכוונתי שהתשובה שמנהג התפתח במשך הזמן ואנחנו ממשיכים אותו הוא תשובה יותר טובה בעיני מ"אלוהים ציווה" כי השאלה שילד ישאל היא למה לאלוהים משנה מה שנאכל ומה שנעשה.

כשמסבירים על מנהגים יכולים לספר על עוד מנהגים בעם שלנו, להראות שיש משפחות שחוגגות אחרת את החגים ולחנך לסובלנות לכל המנהגים. אפשר לספר את הסיפורים על אכילת החזיר בהיסטוריה והחשיבות שהיהודים יחסו למנהגי האכילה.
אפשר להגיד שהיום יש יהודים שהפסיקו עם המנהג וגם זה בסדר ויש יהודים שחשוב להם לשמור מנהגים מהעבר.
הסבר ש"ככה עושים" ו"זה היה המנהג" יכול להיות הסבר אינטיליגנטי.

המקור למנהגי הכשרות הוא באמת הפולחן האלילי של בישול גדי בחלב אימו וסיפורי הקרבת קורבנות של גדיים ואימותיהן ביחד. אפשר להסביר שהיהדות שנאה את האכזריות שבמנהג האלילי והמנהג המשיך כדי לזכור לא להיות כמותם. יש הרבה הסברים טובים.
אם צריך מבוגר תמיד יודע להסביר טוב כל ערך חינוכי שהוא רוצה.

פנטין • 19 בפבר׳ 2008

אני בטוחה שיש הסברים טובים ואם עושים קצת מחקר בטוח שאפשר להגיע אליהם.

העניין הבעייתי פה הוא שבתוך המשפחה יש חילוקי דעות בעניין.

אם אבא לא אוכל כשר אז הוא לא יהודי?
או שהוא אכזרי בגלל זה?

אין לי מושג איך מוח של ילדים עובד... אני בד"כ לא מצליחה לעקוב אחריהם.
אבל מה שאני יודעת זה שהם לא חושבים כמו מבוגרים ורואים דברים אחרת מאנשים מבוגרים.

מרגריטה • 19 בפבר׳ 2008

לי יש ניסיון.
במשפחה שלי יש אפיקורסים בגלל עקרון אנטידתי, דתיים גמורים וחילוניים בכל דרגות החילוניות.
ילדים מקבלים הכל באופן טבעי אם יודעים לחנך אותם לסובלנות ולכבוד למנהגים ולאמונות של אחרים.

באותו בית בת דודתי צמה ביום כיפורים, אביה לא מוכן לצום והיא יודעת שהוא יהודי ומקבלת את האכילה שלו באופן טבעי, היא לא מוכנה לאכול חמץ בפסח ואביה אוכל פיתות.

בעבר הבית שלהם היה כשר כי האבא הסכים לכשרות בגלל האמא אבל כשהיא התבגרה אח אחד הלך אחרי האבא ולא שומר מצוות והאחות אחרי האמא וכולם חיים ביחד באהבה. האח השלישי באמצע.

התשובה היתה תמיד שלאמא חשוב לשמור על מנהגים ולאבא לא.

מקבי​(מתחלף) • 19 בפבר׳ 2008

אני עושה הבדלה בין דברים דתיים שיש להם סיבה שניתן להסביר, ודברים שלא.

למה חוגגים את חג הפסח? לזכר יציאת מצרים, יציאה מעבדות לחירות, וכו'. יש לזה ערך, זה היסטוריה (גם אם לא לחלוטין מדוייקת), וראוי לשמר את זה.

כנ"ל גם לגבי החגים האחרים - כל אחד מסמל משהו ומשמר זיכרון היסטורי. זה חשוב בצורה בלתי-רגילה.

אבל למה אי-אפשר לאכול בשר עם חלב? כי איזה רב פירש בצורה מאוד ספציפית משפט מאוד ערטילאי שניתן לפרשו באלף צורות שונות? קצת מוזר, ולא משהו שאני רוצה לחיות לפיו, או להסביר לילדים שלי.

לגבי השבת - אני בהחלט בעד קידוש השבת, אבל כמו שאני רואה לנכון. מה שהיה נכון לפני 3,000 שנה, לא מתאים היום. אז, להדליק מאור בבית היה מלאכה רצינית, והיום זו תנועה מהירה שכלל לא מקדישים לה מחשבה. אני לא רואה סיבה אמיתית לגרום לעצמי לנכות כל-כך קשה ביום היחיד שבו כל המשפחה ביחד. למה לא לקחת את המכונית, ולצאת לטיול? כי לפני 3,700 שנה מישהו כתב משהו, ולפני 60 שנה מישהו אחר החיל את זה גם על מכוניות? או על מפסקי אור? קשקוש. אני אקדש את השבת בצורה שנראית לי אישית הכי ראויה - אזכור היום, וחגיגה שלו עם האנשים היקרים לי, ולעשות את הדברים שגורמים לי הכי הרבה נחת, כי כל השבוע עבדתי ולא הייתה לי הזדמנות.

לא כל דבר בדת שווה שימור. יש גם הרבה טמטום. כן שווה להכיר ולהבין עד כמה שאפשר, וזה לא אומר שצריך גם לעשות.

כחולית

Devil's Angel • 19 בפבר׳ 2008

סתם כי בא לי להציק לך לגבי נושא אחר שהעלית בפורום:
דמייני לך מצב, שבו את וק'ך (שתזכו לחיים משותפים ארוכים מהנים פוריים ושמחים) נשואים, ולא מגיעים להבנה מוחלטת לגבי הסוגייה. דמייני לך בנוסף, שאתם לא מצליחים להגיע לסוג של פשרה ביניכם. דעתך מנצחת, ולכן אוכלים רק כשר. נניח. ונניח שחיים ככה מספר שנים. ואז באים הילדים, ואז זה הופך לסוגייה. ונוצר חיכוך. אבל ק' חי עם זה (או שמשקר לך ומאביס אותם בשרצים שלא בפניך)...

עכשיו בואי נוציא את הסיטואציה הספציפית הזו מהדיון, ונמלא את המסגרת הבעייתית (רגע, אני פוליטקלי קורקט פה, לא בעייתית, אתגרית!) בסוגיה מינית. נגיד, משהו כמו נטייה מינית שונה. שדוסקסה, כמו הסוגייה שאת מעלה פה, ולא הגעתם לידי הבנה. והצד הנועז יותר נכנע. נשמר ונמנע עד שזה ממש בוער בו.

מדמיינת לבד את ההמשך?
יכולה עכשיו להכיר קצת יותר בסוגיותיהם של אנשים נשואים?

כחולית

Devil's Angel • 19 בפבר׳ 2008

סתם כי בא לי להציק לך לגבי נושא אחר שהעלית בפורום:
דמייני לך מצב, שבו את וק'ך (שתזכו לחיים משותפים ארוכים מהנים פוריים ושמחים) נשואים, ולא מגיעים להבנה מוחלטת לגבי הסוגייה. דמייני לך בנוסף, שאתם לא מצליחים להגיע לסוג של פשרה ביניכם. דעתך מנצחת, ולכן אוכלים רק כשר. נניח. ונניח שחיים ככה מספר שנים. ואז באים הילדים, ואז זה הופך לסוגייה. ונוצר חיכוך. אבל ק' חי עם זה (או שמשקר לך ומאביס אותם בשרצים שלא בפניך)...

עכשיו בואי נוציא את הסיטואציה הספציפית הזו מהדיון, ונמלא את המסגרת הבעייתית (רגע, אני פוליטקלי קורקט פה, לא בעייתית, אתגרית!) בסוגיה מינית. נגיד, משהו כמו נטייה מינית שונה. שדוסקסה, כמו הסוגייה שאת מעלה פה, ולא הגעתם לידי הבנה. והצד הנועז יותר נכנע. נשמר ונמנע עד שזה ממש בוער בו.

מדמיינת לבד את ההמשך?
יכולה עכשיו להכיר קצת יותר בסוגיותיהם של אנשים נשואים?