האישה נגד השפחה

מיתוסית​(שולטת) • 3 באוג׳ 2007

לא יודעת איך זה עם אחרות, יכולה להעיד על עצמי.
את הרצון שלי לנתינה והתמסרות אי אפשר למדוד במדדים פיזיים. זה אומר שמה שאני מוכנה לעשות ולא מוכנה לעשות לא קשורה בעיניי לכמה אני מתמסרת לאדון מסויים וכמה אני מרגישה שייכת לו.

זה בדיוק כמו שאדם שמוכן למות בשביל אהובתו לא אוהב יותר מאשר זה שקורע את עצמו בעבודה כדי למשל להרשות לעצמו לקנות לה משהו שהיא ממש אוהבת...
(אהבתי אתה תגובה של זאלו עם הציפורן).

מה זה אומר? שאם אני אוהבת מישהו ומסורה לו ומרגישה שלו, אני אהנה לרדת לו ואם אני לא מוכנה שיגמור לי בפה, זה לא אומר שאני אוהבת אותו פחות או שאני שפחה פחות טובה. זה אומר שזה לא עושה לי טוב ומאחר ואני מאמינה שהאדון שלי (כשיהיה) יעשה לו הכי טוב כשלי טוב ומאחר ומדובר ביחסי שליטה שהם הדדיים ולא חד צדדים, יש התחשבות..

מה תגיד על אדון עם גבולות? מה עם אדון שלא מוכן לסשן פומבי? או לצרף אדון נוסף? או לרדת לשפחה שלו? או לא אוהב להצליף? או כל דבר אחר? האם הוא פחות אדון? פחות אוהב את השפחה שלו? לא שלם עם עצמו?

לטעמי יש גם הבדל בין גבול של משהו שניסיתי או לא ניסיתי והוא פשוט עושה לי רע לבין משהו שהוא פשוט "לא בא לי"...

החשוב הוא הנתינה והרצון הטוב לספק את האדון ואת רצונותיו. לפעמים השפחה תהיה מוכנה לעשות דברים שהי אלא נהנית מהם למען האדון שלה או לפחות לנסות ונכון שזה נראה לנו כהתעלות גדולה יותר ממישהי שעושה את הדברים האלה ממילא.. אבל זה לא אומר דבר וחצי דבר על שפחה שלא מוכנה לעשות משהו מסוים או שיש לה גבולות בדיוק כמו ששפחה שיש לה סף כאב נמוך או לא אוהבת מכות היא לא פחות שפחה ממי שהיא כן...

כתדובה להודעה הראשונה

אורן​(נשלטת) • 4 באוג׳ 2007

זה נראה נורא פשוט לייעץ על מה היית עושה אפ היית בצד השני
אבל כ ן יש פה סוג של בעיה קטנטנה, שלנשים קשה להעלים את הגבול הבלתי נראה הזה בין 2 העולמות שלה.. מצד אחד יש בה את הצד ההפקרי שמוכן להתמסר במלוא מובן המילה אך המלאך ישר קופץ לה על הכף מכווץ את גבותיו ואומר לה /'מה יהיה?' והסרטים שהיא מתחילה לאכול עם עצמה הם איומים
היא לא רוצה להראות זולה, ומה תחשוב עליה אחר כך, ומה אני אחשוב על עצמי , ולאן זה יוביל ובלה בלה ... זה כמו מפולת שלגים שלך תנס הלעצור אותה.
אך מצד שני.. קשה לי להסכים איתך בעניין האישה העצאמית שלא יכולה להתנתק מהחיים האיתנים שלה. זה קישקוש כי כל אחד מאיתנו מת להשלט, מת שייכתיבו לו מה לעשות איך ומתי, גם גברים וגם נשים בלי הבדל.. זה תבוע בנו. וזה חזק מאיתנו רק שיש כאלה שמסוגלים להחזיק את עצמם יותר בידיים וזה נובע אך ורק מהחחש שפן הם לא יוכלו לשלוט בעצמם יותר ולרדת כל כך נמוך שדווקא שם יהיה להם טוב ולטפס חזרה למעלה יהיה להם ממש קשה.. זה דו מה להתאהבות..שכמו במקרה שלנו גם בזה ניתן לשלוט...
כך שלסיכום גברברות נאות.. תנו לעצמכן חופש.. וכמו שאדם חכם אמר לי פעם תפסיקו לשרוט לעצמכן את הנשמה ותתמסרו לעצמכ ן לפני שתתמסרו לאדון שלכן רק כך תדעו מה עושה לכן טוב.

רפאל • 5 באוג׳ 2007

ההיסטרי רואה תמיד את חצי הכוס הריקה. הוא שם את הסתירה תחת אורות הזרקורים. ולפיכך: אם האדון לוחץ - אינו מכבד גבולות, ואם אינו לוחץ - אינו מספיק גבר. או לחילופין: אם הוא מציית - הוא סמרטוט, ואם אינו מציית - אינו מספיק מסור.

בניגוד להיסטרי, הפרוורט מכחיש את הסתירה. הוא מצניע אותה לטובת החיים. הוא לא חופר יותר מדי. במיוחד אם אפשר להצליח במעשה גם ללא החפירה. הפרוורט יודע להיות טוטאלי ובאותו הזמן גם לא לעשות אנאלי.

אני מאמין שהבדס"מ הפרוורטי הוא בריא יותר ומספק יותר. הוא גם משקף את הגישה הכללית של רבים לחיים, והיא - לא להסתבך יותר מדי עם מילים. במיוחד כאשר לכל צורך מעשי הן פועלות.

למילים של תשוקה יש משמעות יומיומית, ולא מטאפיסית. אם עורכים דיון מטאפיסי במושגים כמו טוטאליות וגבולות - מגיעים למקומות בלתי אפשריים. מקומות שתוקעים ומשתקים. אבל אם שומרים על התשוקה במובנה היומיומי, וגם את המילה טוטאליות מבינים במובנה היומיומי, זה לא כל כך קשה להיות טוטאליים ועדיין לא לעשות "אנאלי".

טוטאליות אינה מצב פלאי שבו הסתירה שבין רצונות לבין כניעה בטלה. מדוייק יותר לומר שהיא הכשרון לבנות משהו שמצניע את הסתירה הזו, ומזין את הדברים שפועלים (נגיד, את האספקטים האורליים של קשר השליטה).

בקיצור: ישנם דברים שפועלים טוב יותר כאשר עושים אותם מאשר כשמדברים עליהם. טוטאליות היא אחד מהם. (וגם מציצה נימנת בהם.)

מאסטר מיינד​(שולט) • 5 באוג׳ 2007

מדוייק! והכי גרוע הוא כאשר מנסים לדבר על הדברים בזמן שעושים אותם.

Re: כתדובה להודעה הראשונה

באמהיתאחת • 5 במרץ 2008

היי אורן (שלחת לי הודעה פרטית )

אין לי מנוי ורק כך יכולתי ליצור קשר...
אם בא לך שלחי דרך התקשרות בפרטי ( מסנג'ר , טלפון )
אני אשמח לדבר איתך ולראות מה יש לך להציע ... אני פתוח להצעות

Re: כתדובה להודעה הראשונה

נעולה​(לא בעסק) • 5 במרץ 2008

[quote="אורן"]זה קישקוש כי כל אחד מאיתנו מת להשלט, מת שייכתיבו לו מה לעשות איך ומתי, גם גברים וגם נשים בלי הבדל.. זה תבוע בנו. וזה חזק מאיתנו רק שיש כאלה שמסוגלים להחזיק את עצמם יותר בידיים וזה נובע אך ורק מהחחש שפן הם לא יוכלו לשלוט בעצמם יותר ולרדת כל כך נמוך שדווקא שם יהיה להם טוב ולטפס חזרה למעלה יהיה להם ממש קשה.. quote]

את מכלילה הכללה גסה וקיצונית מאד, ולפחות לעניות דעתי במקרים רבים מוטעית. אין לי מושג על מה את מבססת אותה - אכפת לך להסביר בבקשה?
לידיעתך - לא כל אחד/ת נדלק/ת מ"לרדת נמוך", לא כל אחד מת שיכתיבו לו מה לעשות. אפילו אם קיימת נטיה בדסמית. את מבינה שלטענתך אין כזה דבר, שולט? רק מתחלפים/ות ונשלטים/ות? הלא "כל אחד מאיתנו מת להישלט".
אולי התכוונת ל.. אני מתה להישלט?

Re: האישה נגד השפחה

פשוט אחרת • 5 במרץ 2008

יש פה שני נושאים שונים :
נושא ההתמסרות עצמה : אני נותנת בחיי ביטוי להמון צדדים שבי : אני אמא מדהימה , ואישה אוהבת , אני חברה טובה ,אני אחות קרובה וסטודנטית מצחיקה ... אני כל כך הרבה דברים במקביל שאין שום בעיה לתת להם ביטוי . לתת ביטוי לשפחה שבי זה לא בהרבה שונה . זה לא אמור להפחיד . לא כשמבינים שזה רק עוד צד אחד במכלול הנהדר הזה שקרוי " אני " . אין בזה שום דבר מאיים . זה לא מוריד מהאמא שבי ובטח שלא מהאישה שבי .
לי אישית אין עם זה בעיה , הרצון לשרת ולענג לא מתנגש לי עם כלום .
ובניגוד הזה שחלק רואים בין היותי אישה לבין היותי שפחה , אני רואה את היופי שבשלמות .
בקשר לגבולות : לי אישית אין גבולות שהרגשתי צורך לציין .
זה לא אומר שאני אהיה מוכנה לעשות את הכל ושאין לי גבולות בכלל .
זה רק אומר שאני כל כך סומכת על שיקולו של אדוני , שאין לי ספק שהוא לא ינסה לחצות איתי גבולות שהם לא הגיוניים או מזיקים .

Lakshmi​(נשלטת) • 5 במרץ 2008

גבולות זה אכן סתירה

אי אפשר להכתיר אדם למלך אבל לאסור עליו לעשות אי אילו דברים
מצד שני,אי אפשר לדעת איזה שגעונות רצים במוחות כאלו ואחרים..
אני לא מאמינה בגבולות אבל אפשר להגדיר טווח כן-לא מסוים...
=]

הגבר נגד האדון?

שפחריפה • 5 במרץ 2008

לפעמים נראה לי שמתרחש מאבק פנימי בתוך חלק מהשולטים שנכנסים אל עולם הבדסמ .
ישנו איזשהו רצון להגיע לשליטה מאד טוטאלית ( שלא לומר מנטאלית), על השפחה אך, מפעם לפעם, הבזק של שפיות עוצר את המגלומניה המשתוללת .
הרצון להיות אדם שזוכה להערכה בשל אישיותו הכובשת, שכלו החד, וההומור המיוחד, מתנגש עם הרצון לזכות בשח מט מהיר ובתבוסה ניצחת מאדם אחר (הגבר נגד האדון, המוח נגד הכוח, , הנאור נגד החמור וכן הלאה.. ), ונוטות להיות עוד התנגשויות כאלה או אחרות שמונעות מהם לממש את עצמם (כיורשי העצר) עד הסוף (מר והנמהר).

אחד הסימנים למאבק זה ניסיונו המתמיד של השולט לדכא את ההגיון שבו , על ידי פריצת הגבולות שקיימת ברוב המקרים (אצל השפחה מיינד יו , ובעיקר בזמנים שבהם היא לא עסוקה בלהיות אישה), וסתם לדוגמה :
"בלי סקס אנאלי לא בא לי", או: "התמסרות בשבילי זה הכל, אבל בלי השתנות זה טוב לכפרות", וכדומה. מצד אחד נאמר שהוא רוצה לשלוט בכוח המוח, ומצד שני באותו המשפט ישנה סתירה ונאמר שבעצם לא , אם לא במוח אז לפחות בכוח.

אני לא באה לזלזל כל אדם ומה שעושה לו את זה !
אבל זוהי אכן סתירה .

אני מנסה לראות את זה מהזוית של השליט, סתם לדוגמה אם הייתי שולטת, אם היה בי הצורך הזה להכתיב , לנווט, ולשרמט, אז לא הייתי יכולה לקבל שמי שראויה להישלט על ידי תצייץ בכלל, כי זה פשוט לא הגיוני ולא לעניין, שאם החלטתי שהיא ראויה לשליטתי היא לא תקבל כתורה מסיני את מתת האל הזו שנחתה עליה כרעם ביום בהיר, זה חסר כל הגיון, בשביל מה צריך שלטון אם הנתינים מתמרדים?

הרי כל הבזק של מחשבה עצמאית במוחה הפעוט מרחיק אותי מהמעמד הנכסף של שליט כל יכול, כליל השלמות והחוכמה, גשם נדבות לאנושות בכלל ולה בפרט, להשליט עליה את מרותי הבלתי מעורערת, אז אם כך באיזה מקרה כן הייתי מציבה גבול ?
הדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא הפחד, הפחד מלראות מי אני באמת ולהודות בזה .

אז אולי זו הסיבה למאבק בין הגבר לאדון, "האדון מפחד להודות שהוא לא מספיק גבר" ?

זו דעתי על הנושא.