דחוף דחוף עזרה מבנות הכלוב!!!

פייה{O} • 6 במרץ 2008

חואן - על מה אתה מבסס את הגישה לפיה התאבדות זו בחירה מודעת מסיבה טובה?

אם להוציא מהדיון מקרים של חולים סופניים, מחקרים מראים שלכ-95% מהמתאבדים או אלו שמנסים יש הפרעה נפשית מאובחנת (בד"כ הפרעות דכאוניות, וחוצמזה הפרעות חרדה, שימוש בסמים / אלכוהול, הפרעות אישיות, סכיזופרניה....).
יש מחקרים על נטיה גנטית להתאבדות, גורמים ביולוגיים (כמו רמות נמוכות של סרוטונין) וכל מיני מצבי דחק (גירושין, פיטורים...).

כך שזה ממש לא משהו שאפשר להתייחס אליו באופן גורף כבחירה לגיטימית שצריך לכבד, אלא כמצוקה המצריכה טיפול.

huan • 6 במרץ 2008

מצוקה המצריכה טיפול זה מוזג מאוד נזיל ויש רבים המיחסים אותו לבחירות רבות מאוד בחייו של אדם - החל מהמרת דת והפלה ועד חוסר הרצון להביא ילדים או הרצום ללמוד אומנות באוניברסיטה.

הבעיותיות של עמודתיהם של אנשים כלפי התאבדות היא הסברה שמוות הוא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם - ושבחיים על כל גווניהם וצורותיהם עדיפים אל פני חוסר הקיום (אני בכוונה לא מתיחס למיתוסים השונים של החיים אחרי המוות).
האדם שבוחר להתאבד איננו חושב כך - הוא חושב שחוסר הקיום (או כל סוג של עולם הבא) עדיפים על פני המצב שורר עכשיו - דעה שקשה להווכח איתה והיא לגיטימית בכל מצב ובכל מקום שכן כאשר אדם בוחר להתאבד הוא משפיע רק על עצמו, וכל החלטה שאדם מבצע כלפי עצמו היא מבחנתי לגיטימית לחלוטין והמניעים שלה הם לא רלוונטים. (יש המשתמשים בטענה שבכך שאדם מתאבד הוא פוגע במשפחתו והחברה אך אני שולל טענה זו שכן מדובר בטענה אגוצנטרית השוללת את האינדבידואליות של האדם והיכולה לשמש כטענה לאסור כל סוג של פעולה - יש מספיק אנשים שיפגעו מכל פעולה שתעשי, החל מאכילת בשר ועד זה שאת לובשת חולצה אדומה, מידת הפגיעה היא נתון סוביקטיבי ולכן לא ניתן ור שפעולה מסויימת פוגעת יותר מפעולה אחר - לדעת אנשים רבים בעולם החרדים המרת דת או חזרה בתשובה פוגעים הרבה יותר מאשר התאבדות).

אני במקרה עובד עם חולי נפש והסובלים מהפרעות אישיות - מספיק לראות את בסימפטומים של הדרך בה מונעים מהם להתאבד בשביל להבין למה הם התאבדים בכמויות - הטיפול שמציע הפסכאטריה המודרנית והחברה לבעיותיהם במקרים רבים פשוט מחליף גהנום אחד בגהנום אחר - ואני אישית מבין טוב מאוד את העניין. אנשים החיים טוב או הבטוחים שחייהם ישתפרו בעתיד לא מתאבדים - המתאבדים הם אנשים שעולם חרב אליהם ועתידם רחוק מלהיות ורוד, לאנשים אילו התחזית השניה וודאית הרבה יותר.

לגבי אנשים התמאבדים בעקבות ארוע חיים זה אחר שבעקבותם איבדו את רצונם לחיות ולכן בוחרים להתאבד - בחירתם איננה שונה בהרבה מכל בחירה אחרת שעושה אדם ואיננה "מודעת" פחות מלנסות ולהתמודד עם הבעיה דרך טיפול פסיכולוגיה, אכילת שוקולד או קניית מכונית ספורט חדשה.
במידה ואותו אדם בוחר להתאבד סימן שמצבו גרוע מחוסר קיום/חיים בעולם הבא באשר הם והוא איננו צופה שיפור במצב במידה כזאת שהבחירה להאשאר בחיים תהיה עדיפה על האלטרנטיבה - העתיד איננו ברור והתחזית שלך ש"המצב ישתפר" שוות ערך בדיוק לתחזית של אותו אדם, אך מיכוון שמדובר בחייו הרי שדעתו מכריעה את הכף ולך אין את הזכות להתערב כך שכן כמו שאמרתי הדבר פותח פתח רחב לשלילת האוטונומיה של האדם לגופו ולחייו - עם את חושבת שזה לגיטימי לאסור על אדם לסיים את חייו הרי זה גם לגיטימי באותה מידה לאסור עליו לראות פורנו, לאונן או לאכול מלפפונים - שכן לדעתך מדובר בדברים נוראיים שאף אדם מודע לא היה עושה.

יש הטוענים שהתאבדות איינה לגיטימית שכן האדם יכול להתחרט על מעשיו - השאלה שעולה כאן כיצד אדם מת יכול להתחרט? הוא מת - הוא גופה - הוא לא קיים ודברים כמו ה"השלכות הבחירה" הם חסיר משמעות בשבילו. לא סתם בודהה תיאר את המוות כנירווה המושלמת תוך שהוא מסייג את ההתאבדות כדרך להגיע לנירוונה רק בך שהיא פוגעת בקרמה ומרחיקה את אותו רגע נשגב.

את יכולה ללכת ו"לעזור" לבן אדם הרוצה באמת להתאבד, אך אל תתפלאי שאחרים יבואו ו"יעזרו" לך בבחירות שלך המתבצעות בתוך האוטונומיה שלך על גופך וחייך.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 6 במרץ 2008

דרך אגב, אי מניעת התאבדות היא לא עבירה על החוק?

huan • 6 במרץ 2008

אי מניעת התאבדות זו לא עבירה על החוק לפי ידעתי - בניגוד לסיוע פסיבי או אקטיבי למתאבד.
היוצאים מן הכלל הם עובדים סוצאליים, פסיכולוגיה וכו שאליהם כן חלה חובה לדווח על מקרים אילו - חושב שאני אישית מתנגד לה ורואה בה סטייה מהעקרונות המנחים של העזרה המקצועית בכלל והעבודה הסוצאלית בפרט המקדשת את יכולתו של האדם לעשות את הבחירה הטובה ביותר בשבילו במצב נתון ועם כמות מידע נתונה.

Re: דחוף דחוף עזרה מבנות הכלוב!!!

natti​(נשלטת) • 7 במרץ 2008

גם אם זה נכתב בפרטי... וגם אם פורסם
וגם אם המכתב הזה נכתב לפני שנתיים או יותר,
אם מישהו מחליט לפרסם אותו, זה מעין קריאה לעזרה...וזה משהו שצריך להלקח ברצינות המלאה,
אז אני מקווה שהיא בסדר... ואם היא צריכה עזרה רק בלדבר אפילו... אני פה

superman22 • 9 במרץ 2008

חואן זה באמת הזוי הדברים שלך.
אני מאמין שמי שרוצה להתאבד ברוב המקרים עושה זאת לא כהחלטה רציונלית, אלא כהחלטה שבאה ממצוקה זמנית כלשהי.
לכולם מתישהו היתה הרגשה רעה ותחושה של "אני רוצה למות" (גם אם לא היתה כוונה לבצע) כך שקל לראות איך רק ממצוקה זמנית רוצים להתאבד אבל לאחר מכן מרגישים אחרת לגמרי.
אם רק נעזור להם עכשיו יכול להיות שבעוד שבוע או שבועיים הם יראו את הדברים אחרת.
יש הרבה שניסו להתאבד והתחרטו על זה, אם לא היו עוזרים להם לא היתה להם אפשרות להתחרט.

בכל מקרה מי שבאמת רוצה להתאבד בסופו של דבר יבצע (גם אם יקח לו כמה ניסיונות) כך שהעזרה שנותנים היא תמיד תעזור לאלו שבמצוקה זמנית וזאת עזרה חשובה שחובה לבצע אותה.

עדות אישית

דוקטרינה​(שולט) • 9 במרץ 2008

עדות ראשונה: היא היתה בת 24 ורצתה להתאבד. אמרה שתתאבד. קיבלה כדורים, סבלה מאוד. אושפזה, סבלה עוד יותר. בתואנות שווא הצליחה להשתחרר (אמרה שהיא לא חושבת על להתאבד). שיחררו אותה. קנתה חבל, עלתה להרים. קשרה את עצמה ומתה.
עכשיו היא נחה. רגועה. שלווה לחלוטין.

עדות שנייה: בן חמישים ומשהו שלא טוב לו בחיים. עשה מסיבה להגיד לכולם שזאת הפעם האחרונה שהם רואים ופוגשים אותו. הם בכו והוא בכה אבל הוא ביקש שלא ינסו להשפיע עליו. אישפזו אותו בכפיה (מישהו הלשין). שוחרר אחרי כמה ימים ב"סגורה" ולאחר התערבות של עורך דינו שהוציא צו כנגד הפסיכיאטר המחוזי. השתחרר ושעה לאחר מכן הרג את עצמו.

שני אנשים שונים (את האדם השני לא הכרתי אלא הבת שלו היתה ידידה טובה שלי) שלא מעידים דבר על כלום.

ו...... כן, אני כן הייתי מזעיק עזרה אם הייתי יודע שמשהו אומר שהוא עומד להתאבד.

לא בגלל שזה החוק (אם זה החוק) אלא שכך אני חושב שנכון לעשות.

דוק.

אופטימי

דובדבן • 10 במרץ 2008

אתה.

huan • 10 במרץ 2008

בבסיס התפיסה שלך עומדת ההנחה שהמוות זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם, גישה שהיא לדעתי מוטעה - אנשים שמתאבדים הם לא אנשים שטוב להם בחיים, או מעט רע להם. אילו אנשים שהחיים הם לא נסבלים בשבילם במידה כזאת שהם מתגברים על כל מנגנון הגנה של הגוף ותולים/יורים/מרעילים את עצמם (ואני כבר לא מדבר על דרכים אקזוטיות בהרבה, ואל אותם אנשים מתאבדים בעקיפין על ידי נקיטת פעולות ששיעור התמותה מהם זהה, עם לא גבוה מהסיכוי למות כתוצאה מבליעת 50 כדורי שינה, כגון לוחמים היוצאים למלחמה ושאר "אידאולוגים" שחלקם הגדול זוכה לכבוד רב בתרבותם שלהם ואקט ההתאבדות שלהם, או הזה זהוביל למותם זוכה להאדרה).

לאחר המוות אין משהו להתחרט אליו, זה מושג חסר משמעות בשביל אדם מת....אין פה תוצאות שהוא צריך לשאת או להתמודד איתם ואליהם הוא יכול להתחרט, הסיכוי לחיים כאלה ואחרים איננו רלוונטי שכן האדם כבר איננו קיים בשביל להצטער או לשמוח על כך שלא "זכה" בהם.
זאת בניגוד לדוגמא להחלטה לקרוא ספר או לקטוע לעצמך אצבע - פעולות שיש להם השלכות והאדם (בהיותו חיי וקיים) יצטרך להתמודד איתם ויוכל להעריך האם עשה טוב או רע על סמך אותם השלכות (או במילים אחרות לשמוח על הבחירה או להתחרט אליה).

אני אישית לא מבין את היומרה להבטיח למישהו ש"אולי עוד שבועיים יהיה טוב יותר" - אתה כמובן לא מאבד דבר מפעולה זו, את המחיר ישלם האדם שיצטרך לסבול במשך שבועיים נוספים, סבל שהוא לא רוצה ולא יכול לחוות רק בכדי לגרום להרגיש לך טוב ש"עזרת לו" ולשכך במעט את פחד המוות שלך.
אני מבין בהחלט את ברירת המחדל שבעזרה - אחרי הכל באפשרות הזאת יש רק את הסיכוי להרוויח (לאדם העוזר) אך נקודת המבט של ה"נעזר" שכלל לא ביקש את אותה עזרה - אחרת לגמרי והוא זה שצריך שישלם את המחיר, ולא משנה כיצד יפלו הקוביות.