אחי, תן גז :)

אחי, תן גז :)

אדון האור​(שולט) • 7 ביוני 2003

קוראים לי אחי. אני גר בפרישמן. מצאתי עבודה חדשה ביפו, ליד המזרקה בשדרות ירושלים. ביום הראשון נסעתי במכונית שלי. הגעתי לאחר שעתיים, וכשיצאתי מהמשרד גיליתי כי דפקו לי כנף וגררו לי את האוטו. אשתי אמרה שזה לא לעניין.

למחרת קניתי טוסטוס ותוך עשרים דקות הגעתי לעבודה. לאחר שבוע חתכה אותי מיצובישי. ניסיתי לתת גז ולברוח אבל הטוסטוס בקושי זז לפני שהמכה של המכונית העיפה אותו לתוך המזרקה. לאחר חודש הורידו את הגבס, אבל אישתי אמרה שזה לא זה.

אז קניתי ג'י-אן-מאתיים וחמישים, ותוך חמש עשרה דקות הגעתי לעבודה. בדרך מישהו עקף אותי עם האופנוע שלו ועוד בווילי. בלילה היו לי קשיים בתפקוד המיני ואישתי אמרה שתחושות הנחיתות שלי זה לא לעניין. ניסיתי להתחרות בו למחרת אבל הבלמים לא הצליחו לעצור את האופנוע לפני המזרקה ביפו. אחרי חודש הורידו לי את הגבס והצוות הרפואי נפרד ממני בדמעות.

מייד קניתי סי.בי.אר תשע-מאות והגעתי תוך חמש דקות לעבודה. בלילה חגגתי. אחרי יומיים היה שמן על הכביש ועובדי העירייה החליטו לא לשפץ את המזרקה מכיוון שהאופנוע היה תקוע עמוק מדי בפנים. הצוות הרפואי קיבל את פני בקריאות שמחה ומייד המשכנו את סידרת משחקי השש-בש מהאשפוז הקודם. אחרי שלושה חודשים הורידו לי את הגבס.

התגרשתי ומייד קניתי ק.ט.מ. 620 והתחלתי לנסוע ליפו דרך החול של חוף הים. ביציאה מהחוף הייתי תופס שוונג מעל סלע אנדרומדה וקופץ מעל המזרקה ישר לתוך המשרד. אחרי חודש הגיע הקיץ. באותו הבוקר שכבה על החוף מישהי עם במפים מתוגברים ובגללה החמצתי את זווית הגישה לסלע אנדרומדה, עפתי מעל משרדי מס-הכנסה והתרסקתי ישר לתוך בנין המשטרה, אגף התנועה. מייד דיווחתי כרגיל על הכלב שחצה בפתאומיות את הכביש וגרם לכל. השוטרת שאלה אם זה אותו כלב כמו בפעמים הקודמות ואמרתי לה שזה אחיו הגדול. באמבולנס שלקח אותי מהמשטרה היה הצוות הרפואי הרגיל כולל רוחמה, שאתה לא יצא לי לדבר כבר כמעט שבוע. ראש-המחלקה קיבל אותי אישית ובירר איתי את האפשרות להתקין לי גבס עם ריצ'רצ'ים.

לאחר חודשיים הורידו לי את הגבס, ומייד קניתי הארלי מקסימלי עם מגיני התהפכות. כבר ביום השני התנגשתי בפיאט פונטו שלא נתנה לי זכות קדימה. הפיאט נמעכה לגמרי ואני התבעסתי כי נשרט לי סמל הנשר שהיה על הכנף הקדמית. בתור פיצוי ציפיתי בכרום-ניקל גם את הצמיג הקדמי והחלפתי את הסטריאו לקוודרו. הבעיה הייתה רק שהאופנוע היה עוצר לבד ליד כל פאב בדרך, וכל הבירות גרמו לי לא לשים לב למסלול. כבר לאחר שבוע הגעתי למזרקה במצב רוח מרומם מידי ושכחתי לעצור לפניה. בחדר מיון ניסו לגזור לי את מכנסי העור כדי שיוכלו לשים גבס על הרגל אבל לא הצליחו. רציתי לעזור להם אבל היה לי גבס על הידיים. כשהשתחררתי התברר כי בית-החולים, בשיתוף עם חברת הביטוח, הצמידו לי אמבולנס מיוחד כדי שיקח אותי כל בוקר לעבודה. חודש נסעתי באמבולנס ומה אגיד לכם - הסירנה עוזרת.

שוקולית​(שולטת) • 7 ביוני 2003

ענק!

אגב,אני עומדת מאחוריי כל זה......

george​(שולט) • 7 ביוני 2003