שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נטיה מינית

פצפונת
לפני 16 שנים • 21 במרץ 2008
פצפונת • 21 במרץ 2008
סוקרטס טוב מאוד לפילוסופיה ופחות טוב למדע.
icon_smile.gif
סוקרטס טוב לדיונים בפורום אבל במדע עובדים אחרת. icon_smile.gif לפני הכל מבררים איך מתנהגת רוב האוכלוסיה ואחר כך מגדירים.

המחקר הידוע על מיניות האדם נערך בשנות ה50 על מדגם של 11,000 אמריקאים ושינה את כל מה שהיה ידוע עד אז. אחרי שמבררים מה "הנורמה" אצל רוב בני האדם מגדירים את "הסטיה" לפי מדגם סטטיסטי.

"סטיה" היא לא כינוי גנאי.

סטיה היא חריגה מהממוצע הסטטיסטי. אם אחוז הבדסמים קטן ונמצא בקצוות הם סוטים מההתנהגות של רוב האוכלוסיה.

אם רוב האוכלוסיה בדסמית הם לא סוטים מהאחוז הכללי.

icon_smile.gif אני בדסמית כי אני זוכרת שמהילדות חלמתי על "הנסיך על הסוס הלבן", שיהיה הכי חכם וידע להגיד לי מה לעשות. אם לא ארצה לעשות מה שטוב לי(כמו להכין שיעורים icon_razz.gif ) הנסיך יכעס וידרוש ממני לעשות מה שצריך. discipline .

הרבה ילדות קטנות חולמות על הנסיך על הסוס הלבן, שיהיה הכי חכם ויאמר להן מה לעשות לטובתן. לפי זה יוצא שרוב הילדות בדסמיות, אבל הכל תלוי בהגדרה.

אני חושבת שיש סקאלה של עוצמות. אם נתרחק לקצוות נמצא פחות אנשים שנמצאים שם.

עד שלא עורכים מחקר על כאב ועל קשירות כל מה שנכתוב הוא השערות.

אני חושבת שdiscipline קיים גם בין הונילים והם לא מודעים אליו.

כאב וקשירות פחות קיימים.

הבדסמים מודעים יותר לרצונות שלהם ודורשים לממש אותם.
פצפונת
לפני 16 שנים • 21 במרץ 2008
פצפונת • 21 במרץ 2008
השלב הראשון, לפני שבודקים את האוכלוסיה הכללית, היא להבהיר לעצמנו מה זה בדסמ ומי הוא בדסמי?

אם אנחנו לא יודעים בעצמנו מה היא התנהגות בדסמית איך נחקור אותה אצל כל האוכלוסיה ואיך נדע אם היא קיימת אצלם? אנחנו לא יודעים להגדיר גם על עצמנו. icon_smile.gif

אחרי שנדע על עצמנו נוכל לראות אם אותה התנהגות קיימת באוכלוסיה הכללית ונוכל לשאול איך ההתנהגות נוצרה אצל הבדסמים ואם היא גנטית או מהסביבה.

מה זו התנהגות בדסמית? icon_smile.gif
שלגי
לפני 16 שנים • 21 במרץ 2008
שלגי • 21 במרץ 2008
אישית, לא מבינה את הצורך הזה בהגדרות.
לא זכור לי שאי פעם הוטרדתי (עוד לפני שחדעתי שיש עוד סוטים כמוני בעולם),
מזה שהפנטזיות שלי סוטות. הן תמיד היו חלק ממני.
אחר כך גיליתי שיש עוד כמותי, גם כאן תמיד הייתי חריגה ושונה מ"הנורמה של הסוטים"
וגם זה אף פעם לא הפריע לי יותר מידי.

נטיה מינית או לא? אצלי זה תמיד היה קיים בראש, עוד כשהייתי בתולה תמה (נניח).
אבל אני מעולם לא הייתי דוגמא לכלום icon_cool.gif
huan
לפני 16 שנים • 21 במרץ 2008
huan • 21 במרץ 2008
ועדיין אני לא מבין את הצורך להשתמש רק בסקאלה אחת "הסקאלה הבדסמית" במקום להבין שיש מספר סקאלות ומספר פרמטרים.

ושלגי, עזוב אותך הגדרות, אני נהנה מהאוננות האינטלקטואלית.
פצפונת
לפני 16 שנים • 21 במרץ 2008
פצפונת • 21 במרץ 2008
גם אני חושבת שבהגדרות חייבים להיות כמה סקלות והרבה פרמטרים.

אנשים ונשים שאוהבים דומיננטיות ו discipline לא חייבים להמשך לסקלות אחרות.

אם מוכנים לקבל קהילה רחבה יכולים להרחיב את ההגדרות לכמה סקלות ולהרבה פרמטרים. אם רוצים לצמצם את ההגדרה מכלילים רק את אלה שמסמנים v על כל הסקלות ודורשים עוצמה גבוהה.

ככל שמרחיבים את הסקלות ושמים יותר פרמטרים מתונים, יש יותר אנשים בקבוצת הבדסמים.

אם רוצים לחקור קבוצות בתוך הקהילה מגדירים את הקבוצה. למשל: מה מביא בדסמים להנאה מהכאבה או מקבלת כאב? האם הנטיה היא גנטית או סביבתית? האם היא חולפת או שכאשר היא נקבעה יכולים רק להדחיק אותה?
Dom_Quixote
לפני 16 שנים • 22 במרץ 2008

נטייה

Dom_Quixote • 22 במרץ 2008
יפה.

כמובן שתגובה בשרשור הזה נוגדת לחלוטין את האינטרס שלי, הוא להגיב אך ורק איפה שאוכל להתפרע קומית כדי להסיר חלודה ולא בשרשורים בעלי אג'נדה פרלינית. עם זאת, משוטטות בת כמה ימים במחוזותינו מתחוור כי כפי הנראה בהיעדרי תקע פה מישהו (כבר משפט לא סביר) אקליפטוס וירטואלי כלשהו, שכן מהביצה המבעבעת שהכרתי נותרו כמה שלוליות ירקרקות ותו לא. מלכות בתשלום הן זונות? הודעות פרטיות מעליבות? זה השופין שלי? באותה מידה אני יכול להתחדד על המסטיקים הענקיים האלה בטעם קולה (יכול להיות שקראו להם באנג באנג?) שנמכרו בחנות ליד בית הספר היסודי שלי והיו דיס-פרופורציונליים לחלוטין לפיו של ילד בגיל יסודי, מה שלא באמת שינה כי עוד לפני שבכלל ניתן היה לחשוב על להכניס אותם לפה הם כבר איבדו את הטעם, מה שכמובן חייב אותנו לקנות מיד אחד נוסף כדי לנסות לחזק את טעמו של הראשון, אך גם השני היה מאבד את טעמו עוד בטרם הגיע לפה, ולכן היה צורך בשלישי, וכל אחד מהם היה, כאמור, בגודל בלתי הגיוני, ושלושה יחד כבר היו מכבידים אפילו על המסורה שבסאביות האתר, מה שבהכרח הוביל למצב בו לא רק שלא ניתן היה להכניס לפה מסטיק נוסף, אפילו לא התאפשר ליצור מרווח מספיק בין השלושה הקיימים בתןך הפה כדי להוציא אחד מהם, מה שהביא עלינו דקות ארוכות של דיבור לא נהיר, רוק ניזל וכאבי לסת משל תקעה לנו המורה למולדת גאג. ואחרי זה אומרים שבדסמ לא מתאים לילדים. הצד החיובי היחיד בעניין, אגב, היה שהם עלו 10 אגורות האחד (מה שבדיעבד מסביר את איכותם, אני חייב לומר. כמה חבל שאף אחד לא טרח ללמד אותנו אז על הקשר הסיבתי בין עלות לאיכות. לא שאני מתלונן, אני מניח שלבדידים היה שימוש לא פחות חשוב, ובוודאי טעם טוב יותר) (נוהל סוגרים) - ועבורנו זה היה שיעור חשוב לחיים בניהול תקציב. כלומר, אם הרווחת 10 אגורות באותו יום בבית ספר (מי בעזרת גוגואים, מי במזל עיוור שמצא מטבע בחול, ומי בכוח הזרוע - קונספט שבכתה ג' מתבסס במידה רבה מאוד על עקרון היחסיות), ידעת שבאותו יום תוכל להרשות לעצמך מסטיק. מי שלא הרוויח 10 אגורות באותו יום, לעומת זאת, ידע שייאלץ לעבוד קשה יותר מחר, כי מסטיקים לא גדלים על העצים (וספציפית היכן שמגדלים את המסטיק הזה, מן הסתם לא גדלים צמחים כלל) . ואכן, אותם ילדים שלא האיר להם המזל פנים שינסו מותניים, וחזרו למחרת עם 20 שקל שסחטו ביללות מההורים. תוכניתם היתה להיות בעליהם של 200 מסטיקים בו זמנית ובכך להגדיל את הסיכוי לחוש בטעם כלשהו. עם זאת, התוכנית מעולם לא יצאה אל הפועל, אחרי שכל עשרים השקלים הלכו לאיבוד במפולת הפתאומית בשער הגוגו שהתרחשה אותו יום בחצר. גם טובי האנליסטיים בשכבה - אלה שכבר התחילו ללמוד שברים - לא צפו את קריסתה של בועת הגוגואים. נראה כי באופן פתאומי ובניגוד לכל הגיון סביר החליט פתאום ציבור הילדים שבעצם אין לו כ"כ מה לעשות עם גלעינים של משמש. כל מי שהיה מושקע בגוגו איבד את הונו, ומי שהצליח לחמוק בטרם עת העביר מיד את כספו לאפיק השקעה בטוח יותר באותם ימים - היד הדביקה הנמתחת הזאת שאפשר להשליך כמו לאסו כדי שתוך 5-25 נסיונות תידבק לחפץ קטן כלשהו שהיה מונח במרחק שאינו עולה על חצי מטר ממך ותביא אותו חזרה אליך ב-10% מהפעמים (שבשאר הוא נופל בדרך חזרה ומתגלגל למרחק גדול בהרבה משהיה בתחילה). היד הזו הצטיינה בעיקר בצבירת לכלוך בקצב שהיה גורם לזוג נתניהו להסתגר בחדר המלון בבושה, ועל כן גם היא קרסה זמן מה לאחר מכן. אלא שאז כבר היו הילדים למודי לקח, ופיזרו את הונם גם בהשקעות נוספות, אמינות יותר, כמו דיסקטים 5.25, יומנים של אדם, וגוגואים.

כן, באותה מידה אני יכול להתחדד על אלה.

אוף, אני חלוד יותר מדלת שירותי הנשים בדנאג'ן, שלא לדבר על קפיצי המזרן בחדר השינה של מרבית הדומים באתר.


היו שירותי נשים בדאנג'ן?


היו נשים בדאנג'ן?


טוב. בקיצור (?), בואו נעשה סדר. קודם כל, באשר לאלה שענו פה "בשביל מה בעצם צריך הגדרות" - ניתן להבין די בנקל מאמירותיה של פרלין, שלא מדובר פה בסתם דיון תיאורטי כדי שיהיה מעניין בפורום, כפי שעושים פה מפעם לפעם (באופן שמאוד מזכיר מש"קיות חינוך, אגב). פרלין תוהה באשר ללגיטימיות של הקיום שלה בינינו, וליתר דיוק - הקיום שלנו בה. נראה שלפרלין לא מספיק שיהיה לחייה ערך בעיני אחרים שאוהבים ומעריכים אותה, עכשיו היא גם רוצה למצוא חן בעיני עצמה, הזונה (אין ספק שמדובר בערעור על המוסכמה לפיה דעתי חשובה יותר). בכל מקרה, לכם אין צורך בהגדרות (אם כי בנוגע לקלישאות המצב מן הסתם שונה), מצויין, אבל היא רוצה להבין מה נחת עליה.


(נדמה לי שמפה אני מתחיל להתייחס לנושא השרשור, לטובת הממהרים).


פרלינה, כפי שמן הסתם אמרתי לא פעם במסגרת הרצאותיי פה ומשום מה אני סבור בטעות שיהיה יותר מהיר לכתוב מחדש מאשר ללכת, לחפש ולהעתיק - אני רואה בבדסמ נטייה מינית אמנם, אך כזו שהיא עוד לפני כן נטייה מנטלית. הטבע האנושי הוא לשאוף לחסות בצלו של כוח, להרגיש נאהבים ומוגנים ע"י דמות חזקה שתוביל אותנו בביטחה. ישנה תיאוריה פסיכולוגית שלמה שאינני זוכר כרגע את שמה, לפיה מרגע עזיבת האדם את הרחם הוא רק שואף לחזור לשם. גם בדת ניתן לראות ביטוי ברור בצורך של האדם בדמות חזקה וסמכותית שיודעת מה טוב בשבילו ומסוגלת להגן עליו מכל רע (ולשם כך, שימי לב, אנחנו מוכנים לספוג מאותה דמות עונשים כשאנחנו לא בסדר, ואנחנו מקבלים זאת בהבנה ובאהבה). אנו רואים שבעוד שלבני אדם רבים יש את הכישורים והיכולת לעבוד כעצמאיים, הם מעדיפים להיות שכירים, להיות כפופים למרות, ובלבד שיהיה עליהם על מה לסמוך מלבד עצמם, ולא ייאלצו לקבל לבד החלטות. בכל מצב חירום נתון - משריפה ועד "אבודים" - מיעוט מוחלט של האנשים לוקח אחריות ויוזמה, וכל השאר שמחים לעקוב בצייתנות אחרי אלה שלוקחים אחריות ויוזמה. אדם מרגיש טוב כאשר יש דמות חזקה שאומרת לו מה לעשות, נקודה. אדם מרגיש מוגן כך, וכאשר הוא גם מרגיש רצוי ונאהב באותו מקום, אזי מבחינתו זהו מצב אופטימלי. גם החזקים ביותר מבינינו מייחלים מדי פעם לאפשרות להיות מוכלים ולחסות בצלה של דמות שתדע לפרוש עלינו את כנפיה ("הכניסיני תחת כנפך"), אין אדם שלא חווה את התחושה הממיסה הזו, פשוט להיות קטן וחלש ולתת לדמות אהובה להגן עליך.


הבדסמ (ואני מדבר פה על בדסמ כפי שאנחנו תופסים אותו, לא על ספנקינג ואזיקי פרווה) הוא הקצנה של הרצון הזה, אך כזו שמגיעה - במקרים רבים - כדי לאזן הקצנה לכיוון השני. הרי אנחנו מכירים את טיבה ומאפייניה של אוכלוסיית הנשלטים והנשלטות. יש ביניהם רבים ורבות שנמצאים בתפקידי כוח ואחריות בחיי היום יום שלהם (לרוב בעבודה, אך לעתים גם בסיטואציות אחרות). אני יכול בשלוף לחשוב על כמה וכמה אנשים מצליחים מאוד בתחומי העסקים, התקשורת, פוליטיקה ועריכת דין שפגשתי פה (כולל נשים כמובן). נכון, מדובר בהכללה, ובוודאי שיש רבים שאינם כאלה, אך עדיין, אין ספק שזו הכללה עם אחיזה במציאות. לכולנו מוכר הסטריאוטיפ של אנשי העסקים שהולכים למלכות בתשלום, וכנ"ל של הפוליטיקאים. הראשונים מוצגים הרבה בסדרות טלוויזיה וסרטים, והאחרונים מככבבים מדי פעם בעמודי החדשות אחרי שנתפסו ע"י מצלמה כלשהי קשורים או מוצלפים.

הרציונל של הסטריאוטיפ הזה ברור לחלוטין - להיות בשליטה כל הזמן זה שוחק, מעיק ומתיש. אדם שצריך כל היום להוביל ולקבל החלטות ולשאת באחריות יכול להשתגע. לכן אותם אנשים מוצאים מפלט - איזון - בבדסמ. אותם אנשי עסקים הולכים למלכה בתשלום, ולמשך שעה הם חוזרים לגיל ארבע. הם עירומים, יש דמות נשית סמכותית שאומרת להם איך להתנהג, מה טוב ומה רע, ואם הם רעים הם מקבלים עונש ואם טובים אז פרס. אשכרה לחזור לילדות. זה מוריד מהם קצת את העול, ושולח אותם חזרה לעולם במצב נפשי מאוזן יותר. עם זאת, לא כולם חייבים להיות שרים או מנכ"לים בשביל לרצות לאבד שליטה. מספיק להיות אדם שחושב יותר מדי, או חרד יותר מדי, או עסוק יותר מדי, או מתוח, וכיוב'.


עד כאן נדמה לי שהדבר נהיר וידוע גם בלי ההסבר הזה לרוב החברים המצויים פה מספיק זמן כדי לקלוט מה קורה מסביב. השאלה למה המפלט הזה בא לידי ביטוי בהקשר מיני היא כבר יותר מורכבת ופחות ברורה מאליה. לדעתי, מדובר בחיבור טבעי שמתקיים משתי סיבות: ראשית, העובדה היא שגם המין וגם שלוות הנפש ו\או הצורך באיזון, ובעיקר הכמיהה להיות מוגן ומוכל, הם צרכים שנמצאים בבסיסנו, עמוק יותר מכל דבר אחר. שנית, משום שמין זה המקום היחיד בו אנחנו באמת ובתמים נמצאים בלי מסיכות ובלי מגננות, והאני האמיתי של כל אחד נחשף. אם יש מקום בו אדם יכול לתת דרור למאווים הכמוסים ביותר שלו, שלא לומר המביכים והאפלים, הרי זה שם. גם גורמים נוספים, כמו האינטימיות הדרושה כדי להתמסר (ולמין), או החשיפה תרתי משמע שמבוססת על אמון וביטחון, ואפילו העירום עצמו שמשרה תחושת חופשיות, מהווים פה פקטור לדעתי.


כך שמבחינה זו, אני סבור שמדובר בראש ובראשונה בנטייה נפשית, שמוצאת את ביטויה במין. אני מקבל אישוש לטענה הזו מכך שאני יכול לספר לך שהבדסמ היה טבוע בי הרבה לפני שידעתי מה זה מין. עוד כילד קטן אני זוכר שרותקתי לסצינות כלא, קשירה או שליטה בסרטים, ושאפילו משחקים תמימים היו הופכים מבחינתי למשחקי שליטה (פאק, אפילו ב-D&D הייתי שליט המבוך ועיניתי את השחקנים עד איבוד דעת. וזה הרבה לפני שהיו לי מחשבות מיניות). פצפונת אמרה קודם את אותו דבר, ושמעתי גם סיפורים דומים מאחרים, שולטים\ות ונשלטים\ות, שכבר בגיל בית ספר יסודי שאפו להגיע לסיטואציות של ענישה, קשירה וכו', כל אחד מהצד שלו, מבלי לדעת שיש לזה הקשר מיני או בעייתי כלשהו. אגב, ספציפית לפי הדוגמאות הללו, אם לא נתייחס לכל מה שאמרתי לעיל, בהחלט ניתן להסיק שהבדסמ הוא נטייה מינית גרידא (אפילו לא נפשית). הרי גם ילדים שיגדלו להיות הומוסקסואלים מתחילים לעתים להתנהג באופן תואם (לבישת בגדי נשים וכו') כבר בגיל צעיר, כשהם עוד לא מודעים להקשר המיני.

אישור נוסף להיותו של הבדסמ נטייה מינית מתקבל אצלי מאבחוני את עצמי בכל הקשור לנושא הכאב. לפני כמה שנים, כשסיפרתי לחבר שלי שאני בקטע, הוא די נדהם. הוא שאל "איך אתה מסוגל להכאיב למישהי, הרי אתה אדם טוב". וזה בדיוק העניין. אם הייתי באמת רוצה להכאיב או לפגוע בכל מיני אנשים, ברור שהיתה פה בעייתיות. עם זאת, עובדה שזה לא המצב. עובדה שאני רוצה להכאיב ולענות אך ורק בנות שאני אוהב ושאיכפת לי מהן icon_smile.gif. בחורה שלא איכפת לי ממנה או שאינני מחבב, אין לי כל רצון בעולם להכאיב לה. כלומר, לא ניתן לייחס זאת לרוע, לאגרסיביות, לאלימות כפשוטה או לכל נטייה שלילית אחרת, אפילו לא לסאדיזם. אני לא שואב שום הנאה מלראות אומללות, כאב או סבל, להפך. המצב היחיד בו אני רוצה בכך הוא כאשר אני עם מישהי מספיק חשובה לי ושאני מרגיש כלפיה רגשות חיוביים עזים. כלומר, זה בהכרח נובע ממשהו אחר - מההנאה שבהתמסרות, מהרגש או הריגוש, מזה שזה מגניב לחלוטין - אני לא יודע. אני גם לא יודע אם זו "נטייה" או מילה אחרת, אבל אני בטוח לחלוטין שזה לא נובע ממקום שלילי, רע או אלים, אחרת הדעת נותנת שלא הייתי צריך לאהוב מישהי כדי לרצות להכאיב לה.


כל זה, ועוד לא נכנסתי להבדלים בין גברים לנשים, ועל ההבדלים בין מה שיש לנו בין הרגליים למה שיש לנו בין האוזניים. כל הגברים נולדו "כובשים" פיזיולוגית, אבל לעתים אין תאימות בין הפיזיולוגיה לבין הנפש. כנ"ל להפך אצל נשים. אז איפה גבר שרוצה להיכבש או אשה שרוצה לכבוש יכולים להגשים את הצורך הנפשי שלהם? או בעבודה, או במין כמובן. לפעמים דווקא יש תאימות בין האישיות למין, והנפש רוצה להגשים אותה במלואה, גם כדי להעצים את החוויה המינית (שוב, אני עושה פה חיבור בין צורך נפשי לצורך מיני. המין הוא הרבה פיזיולוגיה, אבל הוא בראש ובראשונה פסיכולוגיה). למשל, אשה שרוצה "להיכבש" עד הסוף, ולא לקיים יחסי מין עדינים ורגישים, שכך היא מרגישה בהרמוניה עם מיניותה, או בעוצמת מיניותה. ולסיום סיומת, אני אוסיף גם את הפקטור של המין הפיזיולוגי כפשוטו. תקשיבי, אין מה לעשות, סקס ונילי יכול להיות די משעמם, ושורש כל הרע או לא - אי אפשר להכחיש שבדסמ זה מגניב לגמרי.


כך שבשורה התחתונה, יש לנו לא מעט טענות ודוגמאות שמבססות את ההשערה שהבדסמ הוא נטייה - מינית, פסיכולוגית או שניהם - ולא הפרעה, מחלה או קונספט שהומצא כדי לעשות כסף כמו ולנטיינ'ס או תוכניות ריאליטי. למרות כל האמור לעיל, אין פה הוכחה אמפירית לכך (ובפרט לעניין הקונספט המומצא לצורך עשיית כסף, אין ספק שכלובי ושאר הקומראדים שלו צוחקים על כולנו בעוד הם סופרים את 15 השקלים שלהן), ועד שלא ימצאו את הגן הגורם לנטיות מיניות או לחילופין הגן הגורם לכתיבת יתר או לחילופין זה הגורם לחלודה שגורמת לכותבי-יתר לבוא לאתרי בדסמ ולשלם 15 שקלים, גם לא תהיה. עם זאת, לפחות לדעתי, יש לך מספיק סימוכין להשערה הזו כדי שתוכלי לישון יותר בשקט (זאת אחרי שאני אפסיק לדבר, כמובן).


פאק, בגלל המחסור בפוסטים המצב לא משתפר, וכך כל פוסט יחיד סובל יותר. עם כולכם הסליחה. אני נוטה להאשים את אביס.


תקציר (C):

את-בסדר-את.
The Shield​(שולט)
לפני 16 שנים • 22 במרץ 2008

זהות מינית

The Shield​(שולט) • 22 במרץ 2008
אני מתנגד למושג נטייה שיש לה קונוטציות שליליות, הווה אומר נטייה מהדרך הישרה והנכונה.
המושג זהות מינית נכון יותר בעיני להגדרת העדפות מיניות, וזכותו של כל אדם להגדיר את זהותו המינית ואין זה משנה אם זה מולד או נרכש.
הזהות המינית שלי היא בדסמ. ושאף אחד לא יקרא לי סוטה או בעל נטיות.
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 16 שנים • 22 במרץ 2008

קיחוטק'לה

פרלין​(נשלטת){ש} • 22 במרץ 2008
כמה שאתה מוכשר!

הבעיה היחידה שיש לי עם ההסבר שלך, או הסיבות שלך לנטייה בדסמית (התלבטתי שעות אם לכתוב את זה עם שתי י' או אחת.) היא שהן רחבות מדי.

כלומר, התהייה הראשונה שעולה לראש היא, אם ככה, למה לא כל האוכלוסיה היא בדסמית?

מעניין אותי מאוד הפקטור או קבוצת הפקטורים המצומצת יותר שמשותפת לאנשים בעלי נטייה כזו. גם אם היא ביולוגית.

וכן. אני מקבלת את נימוקיכם הנבונים. נראה שאכן מדובר בנטייה מינית. אלא שאני, אישית, הייתי שמחה לדעת מאיפה היא באה ואיך אני יכולה להתנהל איתה בצורה שלא תפגע בשאר תחומי חיי, או אמונותיי (שתי י'? אחת? ) על עצמי.
Dom_Quixote
לפני 16 שנים • 22 במרץ 2008

Re: קיחוטק'לה

Dom_Quixote • 22 במרץ 2008
פרלין כתב/ה:

הבעיה היחידה שיש לי עם ההסבר שלך, או הסיבות שלך לנטייה בדסמית (התלבטתי שעות אם לכתוב את זה עם שתי י' או אחת.)


האסכולות בעניין זה שונות, אם כי הנורמה המקובלת כמעט על כולם היא ש-י' בקמץ (או פתח, ווטאבר) שבאה אחרי חיריק תוכפל. הבעיה לטעמי בנורמה הזו היא שברבות הימים היא השתלטה גם על יוצאי דופן מובהקים שנחשבו שנים רבות לטאבו, כמו למשל "מיד" האלגנטי, שהפך ברוב העיתונים ל"מייד" וולגרי. בכל מקרה, במילים כמו נטייה את יכולה להכפיל בשקט.


פרלין כתב/ה:
איך אני יכולה להתנהל איתה בצורה שלא תפגע בשאר תחומי חיי, או אמונותיי (שתי י'? אחת? ) על עצמי.


זאת כבר שאלה הרבה יותר טובה (מעניין הנטייה הבדסמית, לא מעניין היודים. למה באמת היית צריכה להטריח אותנו בכל השטויות האלה לפני שהגעת לדקדוק?). שייכות בגוף ראשון מחייבת הכפלת י' אחרי הפתח. אמונותיי הבדסמיות הטורדות את חושיי בשל רצונותיי להמשיך במעשיי הטמאים ולשבור את גבולותיי הדקים בעזרת דומיי הטפשים שיענדו בחוסר כישרון את מצבטיי האהובים לפטמותיי האדומות עליהן מתנוססים קעקועיי לאמור "יחי קיחוט". עם זאת, גם כאן מה שהחל כשימוש תקין ורצוי התרחב למעשים מחרידים יותר מכל הפרת מילת ביטחון, ובראש ובראשונה הכפלת ה-י' במילים כמו "די" או "מדי", מה שמאפשר לנו לראות פה מדי פעם אוקסימורונים משעשעים כמו "דיי לעילגות". אגב, ישנם המכפילים י' גם בצירה ("תחומיי ענין" במקום תחומי, או "כלפיי" במקום כלפי, למשל. הכפלת ה-י' בשני המקרים גוררת בהכרח קריאת ה-פ' בקמץ, כלומר, משנה את המילה מסמיכות לשייכות בגוף ראשון). זו שגיאה בכל מקרה.


כעת משסגרנו את העניינים החשובים באמת -

פרלין כתב/ה:
כמה שאתה מוכשר!

התהייה הראשונה שעולה לראש היא, אם ככה, למה לא כל האוכלוסיה היא בדסמית?

מעניין אותי מאוד הפקטור או קבוצת הפקטורים המצומצת יותר שמשותפת לאנשים בעלי נטייה כזו. גם אם היא ביולוגית.

וכן. אני מקבלת את נימוקיכם הנבונים. נראה שאכן מדובר בנטייה מינית. אלא שאני, אישית, הייתי שמחה לדעת מאיפה היא באה ואיך אני יכולה להתנהל איתה בצורה שלא תפגע בשאר תחומי חיי, או אמונותיי.


קודם כל, אם נצא מהנחה שמדובר בגורם ביולוגי, אזי זה כבר עונה לך על השאלה למה לא כל האוכלוסיה (ושוב, הרוב היו מכפילים פה את ה-י', שזה בסדר גמור. אני אישית מבכר מיעוט יודים, זה תורם לתדמית האליטיסטית שלי) לא בדסמית - פשוט משום שלכל אחד הביולוגיה המטונפת שלו. שנית, אם אכן מדובר בגורם ביולוגי, הרי שגם אני וגם את קטונו בשלב זה של חיינו נטולי הדוקטורט מלהבינם. עד שלא יבוא עוד אחד מאותם אדונים-טייסים-רופאים-מנכ"לים-מדענים (מה שדווקא קורה לא מעט באתר הזה) להסביר לנו הסבר ביולוגי מפורט, נדמה לי שעצם ההנחה שמדובר בעניין ביולוגי צריכה להניח את דעתך.

גם אם נצא מנקודת הנחה שמדובר בנטייה (פה הכפלתי, לרמוז שאני עדיין בריה ככל הבריות, אפילו אם אני עומד בראש המפלגה ואחראי בלעדי לניהול כספי התרומות) נפשית ולא ביולוגית, זה עדיין עונה לך על השאלה למה לא כולם בדסמיים.לא לכולם אותם צרכים נפשיים פנימיים, וגם הנסיבות החיצוניות ותפיסת האנשים השונים את עצמם שונות. כמו כן, לטעמי ככל שנוקפות השנים ויותר אנשים מתוודעים לבדסמ, כך גם גדל מספרם של אלה שמחליטים שזה דווקא די מתאים להם (ומספר הוונילים\ות באתר הזה שהגיעו הנה במקרה או דרך מישהו ואז חתמו קבע מעיד על כך). כלומר, מדובר בנושא שעדיין לא מצוי אצל רבים בתודעה, ואם מצוי אזי לרוב בקונוטציה שלילית. עובדה שככל שעולה המודעות כך נעשה העניין יותר שכיח ויותר מקובל.


לבסוף, קשה לי לענות על עניין ההתנהלות האישית שלך מבלי לדעת בדיוק באיזה אופן פוגעת הנטייה בתחומי חייך או אמונותייך? אם את לא רוצה להסביר פה את מוזמנת לעשות זאת בפרטי כמובן. כתשובה כללית נאמר רק שאם את נכנסת לסשן פרלין טרודה, ויוצאת ממנו פרלין רגועה, ולבד מכך אינך נוהגת לשלוח הצלפת זנב-סוס לעוברים ושבים ברחוב או לחילופין לרדת על ברכייך בכל פעם שמגיע דואר רשום (ולמען האמת, הייתי צריך להפוך את הדוגמאות. יש לנו דוור שדואג לוודא שהוא מעיר מישהו לפני ל פעם שהוא מצלצל באינטרקום, ואז כשאני יורד הוא בוחן את פניי הזעופות בחוסר-שיפוטיות-רוחניקי-עתיר-ראסטות כזה (כלומר, בשיפוטיות יתרה) ואומר לי "למה עצבים, אחי? לא הורדתי אותך סתם", שאז הוא יכול לתת לי בניחותא את הודעת העירייה על כך שמחר יש עדלאידע ברחוב הראשי אז בואו ליהנות ולבקש את חתימתי למען לא אוכל לתבוע את העירייה שלא ידעתי מתי יש עדלאידע ברחוב הראשי כך שנבצר ממני לבוא ליהנות) (נוהל סוגריים) אזי את יכולה, לכאורה, לקבל את העובדה שזה עושה לך את זה מינית, או את זקוקה לאיזון נפשי, או שניהם, ולהניח לכך בזאת.

אגב, אבקש לחדול ממנהג המחמאות האוטומטיות. אני הכי חלוד שהייתי מזה ארבע שנים, ולא כל קטע של מיליון מילים בארומה קומית הוא בהכרח יצירת פאר. המטרה היחידה היא שאחרי כמה נסיונות סרק כמו זה לעיל המצב יחזור לקדמותו. הנה, שופין לאביר בטח עוד לא היית אף פעם, נראה אותך חיה עם זה בשלום.
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 16 שנים • 22 במרץ 2008

Re: קיחוטק'לה

פרלין​(נשלטת){ש} • 22 במרץ 2008
אגב, אבקש לחדול ממנהג המחמאות האוטומטיות. אני הכי חלוד שהייתי מזה ארבע שנים, ולא כל קטע של מיליון מילים בארומה קומית הוא בהכרח יצירת פאר. המטרה היחידה היא שאחרי כמה נסיונות סרק כמו זה לעיל המצב יחזור לקדמותו. הנה, שופין לאביר בטח עוד לא היית אף פעם, נראה אותך חיה עם זה בשלום.[/quote]

אני אליטיסטית זונה מדי, סנובית כלבה מדי, (עם י' אחת! ) כדי לחלק מחמאות ללא סיבה. האמן לי שכל מילה חקוקה בסלע. (כלשהו. לא מתחייבת על סוג, איכות ומיקום הסלע.)

אנא נהג כמנהג הכלוב, שים אייקון מסמיק וכתוב "תודה" לידו. המהדרין כותבים "תודה רבה". המהדרין גלאט כושר שמים שלושה איקונים וכותבים "תודה רבה רבה".