נוריתE
|
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
אמנם,לא שאלת אותי BD
אבל ,אני לא מסוגלת לתאר לעצמי מצב כזה ולא מרשה לעצמי ומעבר לזה,גם לא ממליצה, כי גם בשיא איבוד השליטה בשסן ובמערכת יחסים אסור באמת לוותר על שליטה העצמית. |
|
|
גרניקה(נשלטת)
|
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
טוב, נו, מה אני מבינה בעצם... Buttercup כתב/ה: ,
כי גם בשיא איבוד השליטה בשסן ובמערכת יחסים אסור באמת לוותר על שליטה העצמית. אני רק לתומי (אל תחייך למראה המילה) חשבתי שלעיתים זו המטרה(שלה בכל אופן). |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
Buttercup כתב/ה: אמנם,לא שאלת אותי BD
אבל ,אני לא מסוגלת לתאר לעצמי מצב כזה ולא מרשה לעצמי ומעבר לזה,גם לא ממליצה, כי גם בשיא איבוד השליטה בשסן ובמערכת יחסים אסור באמת לוותר על שליטה העצמית. עזבי "סשן", ספל חמאה, אני דיברתי על חיים שלמים. וכן, השבת לי גם על כך. מודה לך (ועכשיו אזדיין בסבלנות עד שריס ישיב לי). אגב, לו הייתי חטטן הייתי שואל אותך "למה" למה אובדן שליטה עצמית כה אסור מבחינך. ואני מזכיר לך שאני מדבר על אובדן שליטה לטובתו של אדם שאת חלק ממנו, איבר מאיבריו, ולא על הדבר הזה: "סשן". |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
Re: טוב, נו, מה אני מבינה בעצם... גרניקה כתב/ה: Buttercup כתב/ה: ,
כי גם בשיא איבוד השליטה בשסן ובמערכת יחסים אסור באמת לוותר על שליטה העצמית. אני רק לתומי (אל תחייך למראה המילה) חשבתי שלעיתים זו המטרה(שלה בכל אופן). גרני, תמימתי, "לעיתים" אינו שווה ערך ל"תמיד" ואנחנו, האנסים הקבוצתיים, צריכים להיות אלו שיפרידו ביניהם טרם ניקח. |
|
|
| RIS |
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
Brave Dwarf כתב/ה: אני שאלה. אתה מסוגל לתאר לעצמך מצב בו האישה אכן מרגישה בטחון מספיק כדי לוותר על כל קשר עם העולם לטובתו של זה שאיתה, כמות שכאן מתואר פלסטית, למשל, או (מה שמענין אותי יותר) לחילופין - נפשית? ואני לא מדבר כרגע על "יכולה/ לא יכולה" אני מדבר על יכולה וזה לא סתם "בסדר", אלא נכון. אני לא בטוח שאני מבין את הקשר בין השאלה שלך להערות שלי אודות אותו תיאור היפותטי או לא היפותטי שתואר כאן. האם כוונתך שאישה שמניחה שייעשה בך בתוך קשר שליטה היא אישה שויתרה על כל קשר עם העולם? כי לדעתי זה לא מה שתואר כאן. ובלי קשר למקרה שתואר כאן, השאלה שלך היא שאלה קשה ולא בכדי הדגשתי את המילה "כל" קודם. האם אני יכול לתאר לעצמי מצב שבו אשה שמסרה את נפשה וגופה לידי "זה שאיתה" תסכים להיות מובלת לטירה בודדה בה תיכלא עד סוף ימיה בתא בודד ולא תראה עוד פני נפש חיה כי זה הוא רצונו? אני לא בטוח שלדבר הזה התכוונת. בעיני, הויתור הכי משמעותי, הכי מהותי והכי יפה הוא הויתור הבא : באשר תלך - אלך. אבל הוא ויתור שנעשה לא מתוך עמידה בתנאים של הסכמות כלשהן אלא אך ורק בתוך נסיבות הֵקְשֶר של אהבה, היינו, נסיבות של קירבה גדולה, של הגשמת העצמיות ומתן דרך להתפתחות בנתיב שאותו בוחרים. וכמובן שבמקרה הזה אני מדבר על נתיב השעבוד. נכון, אני יכול לתאר לי אופציות אחרות. אני יכול לראות ולדמיין קשרי שעבוד שאינם נובעים מהמקום הבסיסי של "בקשת אושר" אלא ממקומות אחרים. פחות סימפתיים. אבל לחשוב על זה זה משהו שלא נעים לי. וגם, אני לא חושב שכיוונת אליהם. ואני מחזיר את השאלה אליך. אתה אומר שהיית שם. איך זה, שם? והאם בסוף הדרך, זו שיכולה להיות כל כך קורעת, מאירות קרני השמש את השוקעת את חיבוקם של האוהבים? . |
|
|
| NiL(נשלטת) |
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
לאחר קריאת פרטי האירוע, היפותטיים ככל שיהיו, וכל התגובות, הייתי צריכה לתת לעצמי כמה שעות כדי להבין מה דעתי בעניין והאם אני רוצה להביע אותה.
אני מודה, שכסאבית, הסיפור הזה צרם לי, אבל בעיקר כי ניסיתי לבחון את עצמי לאור הסיטואציה ואני מרגישה שמשהו מאוד חשוב מתפספס פה וזוהי תחושת האחריות. מבלי קשר לחיי הבדס"מים, אני חיה בידיעה שהחיים שלי בידיים שלי ואני צריכה לקחת אחריות על המעשים שלי ולהיות מודעת להשלכות שיהיו לאותם המעשים, יהיו אשר יהיו. גם אם מדובר על לצאת בבוקר מאוחר לעבודה. אני אישית, בראייה שלי מרגישה שאני לא יכולה להאשים את כל העולם בבעיותיי. ואם בחיים הרגילים וה"נורמלים" אנשים לוקחים אחריות על מעשיהם ומודעים להשלכות לכל צעד שיעשו ולכל מילה שתצא מפיהם אז על אחת כמה וכמה שבעולם כל כך רגיש ומסוכן הם צריכים לדעת לקחת אחריות שבעתיים. אינני מכירה את הנפשות הפועלות אבל לכל אותן אלו שבאו בטענות כלפי דומים שנהנים לנצל סיטואציות כאלה ואחרות ולא מתייחסים למילות בטחון אני יכולה לומר שכמו שכשיוצאים לדייט ראשון ובוחנים טוב טוב את מי שיושב מולך (וההיפך) כך גם צריך לבחון את המאסטר לפניי שחושבים להכנס איתו לסשן כי אולי חלקנו מחפשים אהבה אי שם בחוץ, אבל גם כאן, בעולם הבדס"מי, דברים צריכים לבוא מאהבה. לפעמים תחושת ההתקרבנות הזאת מסוגלת להוציא אותי מדעתי ואני אישית מרגישה פעמים רבות זלזול בי כסאבית, כי אני הייתי בוגרת מספיק לבחור את זה שאיתי, הייתי חכמה מספיק בכדי לבחון אותו ביני ובין עצמי ולראות אם הוא מתאים לי ואם אני מתאימה לו, אני לקחתי החלטה וכל עוד ההחלטה יצאה ממני, אני לוקחת עליה אחריות. בהרבה מהפוסטים שיצא לי לקרוא, הסאבית יצאה המסכנה והדום יצא המנייאק. אני לא אומרת שאין מנייאקים בעולם. אני לא חיה בעולם אוטופי אבל יש הגיון בסיסי, יש לדבר, יש להכיר, יש לברר עליו קצת פרטים, לראות מי הבן אדם והאם את באמת באמת חושבת שתוכלי למסור לו את המושכות של חייך לכמה שעות או אולי ליותר.זה כבוד. זאת הערכה. זאת אהבה. זה לפתוח 7 עינים. זה לדעת לקחת אחריות. אני מבינה שדברים קורים. אני יכולה להעיד אישית שאירעו לי מספר (מועט) של אירועים שמבחינתי חצו גבולות ולקח לי זמן להתגבר עליהם אבל ידעתי שאני נכנסת לשם בראש צלול, אחרי הרבה מחשבה ואחרי ידיעה שלא משנה מה, ייתכן שיהיו לכך השלכות ושאני ואני בלבד אצטרך להתמודד איתן בסוף היום. וכן, קרו לי גם מקרים שבהן היתה לי מילת בטחון ומתוך הספייס שהייתי שרויה בו לא זכרתי בכלל איך קוראים לי או איפה אני כל שכן לזכור מה זה בכלל מילת בטחון, אבל זה שהיה איתי ידע באיזה מצב אני וידע לא לנצל אותו. באופן כללי, לגביי אותה מילת בטחון, אני כן מאמינה בה וכן תומכת בה. אני כן מאמינה במילים פשוטות שיהיה קל להעלות אותן מהתת מודע ולשלוף אותן ברגע המתבקש. מעבר לכך, אם הסבירות היא שמתוך הספייס אין סיכוי שמילת הבטחון תיזכר, תמיד יש צעצועים קטנים מגומי עם צפצפה או פעמון או כל רעשן אחר שאפשר להחזיק ביד והוא יהווה את מילת הבטחון. יש אינספור פתרונות. ובאשר למקרה הנדון, אני מכירה המון בחורות שאחת מהפנטזיות שלהן היא בעילה קבוצתית של אנשים זרים. פעמים רבות שמעתי את הצורך הזה להגיע למסיבה, להיות חפץ כל הערב שלא מתייחסים אליו ולבסוף שכל אחד יעמוד בתור וישתמש בה להנאותיו המיניות. מעטות הנשים שאכן הצליחו להביא את הפנטזיה אל הפועל והדבר היה כרוך בהרבה חושבים ובהרבה שיחות והכנות. במקרה הנ"ל, אני חושבת שכן היה צריך להשגיח בה ולבדוק אותה לאורך כל הדרך, והיה צריך להיות קשובים לכל רחש ולכל תזוזה שלה שלא לדבר על אופציית הצליל בטחון (הופה, המצאתי פה מושג חדש!) אם אכן קרה מקרה שכזה במציאות, ליבי על אותה בחורה, באמת. בראייה האישית שלי, פנטזיות כאלה הן אקסטרימיות ולא הייתי עושה אותן מהר כל כך , כל שכן להיות חלק מהן והן היו דורשות הרבה הכנה מבחינתי ומבחינת זה שאיתי. אבל לומר שאינני מתכוונת להגשים פנטזיות מוזרות ככל שיהיו בשלב זה או אחר בחיי - לא אוכל לומר. |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
RIS כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: אני שאלה. אתה מסוגל לתאר לעצמך מצב בו האישה אכן מרגישה בטחון מספיק כדי לוותר על כל קשר עם העולם לטובתו של זה שאיתה, כמות שכאן מתואר פלסטית, למשל, או (מה שמענין אותי יותר) לחילופין - נפשית? ואני לא מדבר כרגע על "יכולה/ לא יכולה" אני מדבר על יכולה וזה לא סתם "בסדר", אלא נכון. אני לא בטוח שאני מבין את הקשר בין השאלה שלך להערות שלי אודות אותו תיאור היפותטי או לא היפותטי שתואר כאן. האם כוונתך שאישה שמניחה שייעשה בך בתוך קשר שליטה היא אישה שויתרה על כל קשר עם העולם? כי לדעתי זה לא מה שתואר כאן. ובלי קשר למקרה שתואר כאן, השאלה שלך היא שאלה קשה ולא בכדי הדגשתי את המילה "כל" קודם. האם אני יכול לתאר לעצמי מצב שבו אשה שמסרה את נפשה וגופה לידי "זה שאיתה" תסכים להיות מובלת לטירה בודדה בה תיכלא עד סוף ימיה בתא בודד ולא תראה עוד פני נפש חיה כי זה הוא רצונו? אני לא בטוח שלדבר הזה התכוונת. בעיני, הויתור הכי משמעותי, הכי מהותי והכי יפה הוא הויתור הבא : באשר תלך - אלך. אבל הוא ויתור שנעשה לא מתוך עמידה בתנאים של הסכמות כלשהן אלא אך ורק בתוך נסיבות הֵקְשֶר של אהבה, היינו, נסיבות של קירבה גדולה, של הגשמת העצמיות ומתן דרך להתפתחות בנתיב שאותו בוחרים. וכמובן שבמקרה הזה אני מדבר על נתיב השעבוד. נכון, אני יכול לתאר לי אופציות אחרות. אני יכול לראות ולדמיין קשרי שעבוד שאינם נובעים מהמקום הבסיסי של "בקשת אושר" אלא ממקומות אחרים. פחות סימפתיים. אבל לחשוב על זה זה משהו שלא נעים לי. וגם, אני לא חושב שכיוונת אליהם. ואני מחזיר את השאלה אליך. אתה אומר שהיית שם. איך זה, שם? והאם בסוף הדרך, זו שיכולה להיות כל כך קורעת, מאירות קרני השמש את השוקעת את חיבוקם של האוהבים? . ריס, בן אדם. אמרת את זה יפה מדי. אתה שרמנטי במקרה? (-: ושם, בלתי ייאומן ועבור סוציומט ממוצע בלתי מתקבל על הדעת מהדבר הבלתי מתקבל על הדעת ביותר בעולם. אבל מי אני? למה שתגיד שהייתי שם? אולי לו היו לי מלותיך הייתי יכול לתאר ולהסביר. אלו הן, השותקות, ששותקות. (כוסומו) |
|
|
| מעבר לקשת בענן |
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
תוקן.
נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שבת מרץ 29, 2008 2:01 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
| RIS |
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
Brave Dwarf כתב/ה: RIS כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: אני שאלה. אתה מסוגל לתאר לעצמך מצב בו האישה אכן מרגישה בטחון מספיק כדי לוותר על כל קשר עם העולם לטובתו של זה שאיתה, כמות שכאן מתואר פלסטית, למשל, או (מה שמענין אותי יותר) לחילופין - נפשית? ואני לא מדבר כרגע על "יכולה/ לא יכולה" אני מדבר על יכולה וזה לא סתם "בסדר", אלא נכון. אני לא בטוח שאני מבין את הקשר בין השאלה שלך להערות שלי אודות אותו תיאור היפותטי או לא היפותטי שתואר כאן. האם כוונתך שאישה שמניחה שייעשה בך בתוך קשר שליטה היא אישה שויתרה על כל קשר עם העולם? כי לדעתי זה לא מה שתואר כאן. ובלי קשר למקרה שתואר כאן, השאלה שלך היא שאלה קשה ולא בכדי הדגשתי את המילה "כל" קודם. האם אני יכול לתאר לעצמי מצב שבו אשה שמסרה את נפשה וגופה לידי "זה שאיתה" תסכים להיות מובלת לטירה בודדה בה תיכלא עד סוף ימיה בתא בודד ולא תראה עוד פני נפש חיה כי זה הוא רצונו? אני לא בטוח שלדבר הזה התכוונת. בעיני, הויתור הכי משמעותי, הכי מהותי והכי יפה הוא הויתור הבא : באשר תלך - אלך. אבל הוא ויתור שנעשה לא מתוך עמידה בתנאים של הסכמות כלשהן אלא אך ורק בתוך נסיבות הֵקְשֶר של אהבה, היינו, נסיבות של קירבה גדולה, של הגשמת העצמיות ומתן דרך להתפתחות בנתיב שאותו בוחרים. וכמובן שבמקרה הזה אני מדבר על נתיב השעבוד. נכון, אני יכול לתאר לי אופציות אחרות. אני יכול לראות ולדמיין קשרי שעבוד שאינם נובעים מהמקום הבסיסי של "בקשת אושר" אלא ממקומות אחרים. פחות סימפתיים. אבל לחשוב על זה זה משהו שלא נעים לי. וגם, אני לא חושב שכיוונת אליהם. ואני מחזיר את השאלה אליך. אתה אומר שהיית שם. איך זה, שם? והאם בסוף הדרך, זו שיכולה להיות כל כך קורעת, מאירות קרני השמש את השוקעת את חיבוקם של האוהבים? . ריס, בן אדם. אמרת את זה יפה מדי. אתה שרמנטי במקרה? (-: ושם, בלתי ייאומן ועבור סוציומט ממוצע בלתי מתקבל על הדעת מהדבר הבלתי מתקבל על הדעת ביותר בעולם. אבל מי אני? למה שתגיד שהייתי שם? אולי לו היו לי מלותיך הייתי יכול לתאר ולהסביר. אלו הן, השותקות, ששותקות. (כוסומו) אתה הוא שאמרת שהיית שם.... ואשר למילים...מילים לא חסרות לך, אישי הטוב. כשאתה רוצה אתה מביא אותה בוואחד מילים...בנות זונה של מילים...LOL אבל נכון. אלו הן השותקות ששותקות. וכמה יפה היא שתיקתן.... |
|
|
| מעבר לקשת בענן |
לפני 16 שנים •
29 במרץ 2008
שי, פנית לנושא קשור וקצת אחר ואענה לך בתגובה נפרדת בעוד כמה זמן.
אנימה, לא חושבת שהגמד היה שם. לפי הכתיבה מבינים שהוא לא היה שם ועונה תאורתית. אני עונה לנושא המקרה של סשן הבעילה הקבוצתית ולכל הנתונים כפי שהוצגו. כי גם בהנחה שהמקרה תאורתי מתיחסים אליו כפי שתואר. התשובה היא לRIS ולא מתוך ביקורת אלא מתוך התעניינות כי אתה היחיד שמוכן לדון בהשלכת המפתח לים. הגמד פרובוקטיבי בכתיבה אבל בשורה התחתונה לא נראה שהוא מסכים (תקן אותי אם אני טועה). לפני כמה ימים קראתי כתיבה אמיתית של אישה בכלוב לגבר שהיא אוהבת. התרגשתי.. התרגשתי יותר כי כולם בכלוב טוענים שהאריה והאישה טורפים חסרי רגשות והינה.. 
"אם לא הסטירה שחטפה שהעיפה אותה לרצפה , מי יודע איפה הוא היה עכשיו.. אוחזת בפניה , מלטפת את הלחי השורפת , מביטה בו , נוטף דם, מחייכת.. המבט המטורף שלו.. מטריף אותה היא אהבה אותו כל כך , אהבה לטעום את הדם, אהבה אותו בתשוקה עזה , גם כשהוא היה מעליה וחנק אותה, גם כשרוחה הביטה בהם מלמעלה וראתה אותו מחבק את גופתה, ובוכה .." אהבתי לקרוא אותה מכריזה שהיא אוהבת אותו עד מוות.
היה ברור לי שהוא לא ייקח את נשמתה וברגע האמת היא לא מוכנה למחיר. היא מתארת סשן דמיוני אבל בחיים האריה לא יתקרב למוות שלה והאישה לא תסכים לתת את מותה בהתמסרות. אם הוא יהרוג אותה הוא יהיה רוצח והיא?..היא תתנגד ברגע האמת.. באותו אופן אני קוראת את המכתבים לקורדליה, RIS. אני מתרגשת מעוצמת המילים שלך בכתיבת הסיפורים ומעוצמת הרגשות במרחב האמיתי של הדמיון. אני קוראת אותך כמו שקראתי את גתה ב"יסורי וורתר הצעיר" על האהבה עד המוות, אבל חייבים להבחין בין המציאות והדמיון. גתה בסדר אבל אם אפגוש את ורתר הצעיר רגע לפני ההתאבדות בגלל האהבה, אעצור אותו. הדמיון והמציאות מתקרבים אבל לעולם לא יגעו. אנחנו מתבקשים להתיחס לנתונים התאורתיים כפי שהוצגו. RIS כתב/ה: newoldone כתב/ה: RIS כתב/ה: אף אחד לא יודע מה קורה במרחב הקשר שבין שני בני זוג. אף אחד לא יכול להיות בנעליהם וממילא לא להבין את המסע שלהם ואת המחוזות שהם מבקשים לתור. זה כמובן נכון, וגם אני (כמו כל אחד אחר פה, מן הסתם) לא הייתי רוצה שמישהו מבחוץ ישפוט את מה שקורה ביני לבינו. אלא שזה חל גם על כל המשתתפים האחרים בבעילה הקבוצתית. גם הם לא יכולים באמת לדעת מה קורה במרחב הקשר שבין בני הזוג. לעומת זאת, כל אחד מהם חייב, מוסרית, לדעת בדיוק מה קורה במרחב הקשר הזמני שנוצר בינו לבין האישה שהוא בועל. הוא לא יכול להעמיד פנים שהמרחב הזה לא קיים, ושהוא רק שלוחה של המרחב שבין האישה והאדון שלה. כלומר הוא יכול, אבל זה מאד לא תקין, בלשון המעטה. *********************************************************************************** עם הכל הכבוד, חדשה ותיקה, המשתתפים האחרים בבעילה הקבוצתית, ההיפותטית, אינם אלא ניצבים בסרט הזה. אין לי מושג איזו ידיעה מדויקת את מצפה שתתקיים בכל אחד מאותם משתתפים באשר ל"קשר הזמני שנוצר בינו לבין האישה שהוא בועל". מה גם שזה תלוי בתסריט של אותו סרט מסוים שבו הם משתתפים כניצבים. . לריס הסופר הגברים הם ניצבים בסיפור העלילתי. לקשת המציאותית, הגברים שהשתתפו אינם ניצבים בסיפור, אלא גברים בעלי אישיות משלהם, עם אחריות משלהם וחשיבה משלהם. אם היה רגע שהיא לא הסכימה והם בעלו אותה ואחרי הסשן היא תספר שהיה רגע שהיא לא הסכימה הגברים השתתפו באונס קבוצתי. מבחינתי חד כתער. אם היא הזמינה לעצמה גאנג באנג ובסוף הארוע תספר שעברה חוויה הם יצאו בשלום מהארוע. RIS כתב/ה: ושג איזו ידיעה מדויקת את מצפה שתתקיים בכל אחד מאותם משתתפים באשר ל"קשר הזמני שנוצר בינו לבין האישה שהוא בועל". מה גם שזה תלוי בתסריט של אותו סרט מסוים שבו הם משתתפים כניצבים. ושוב, אותי לא מעניין אם הסיפור שבבסיס שרשור זה אכן קרה או לא קרה ואם הבחורה שמדובר בה עדיין ספונה בטראומתה בבית הוריה או שכבר חזרה מרופדת באשישות לרקוד ברחובות העיר את אהבתה לאדונה. אותי מעניינים התנאים והקשרים שמאפשרים התרחשות כזאת. אותי מעניין לדעת מה קורה ביניהם ומה יוצר את הצורך לעבור דווקא התנסות כזאת ומה היא עושה להם ולעוצמת קשר השליטה שביניהם. ובכל זאת, לאחר מחשבה נוספת, אגיד משהו על אותו משתתף/ניצב זר ועל הקשר לא קשר שמתקיים או לא מתקיים בינו לבין השפחה בסיפור ההיפותטי. לי נדמה שבתסריטים אפשריים שמתארים השתלשלות עניינים כזאת חשוב דווקא שאותו גבר או אותם גברים שמשתתפים בבעילה יהיו דווקא זרים לה. (אם הם מוכרים לה או מוכרים לה היטב שאלת הקשר והאחריות המוסרית מתייתרת כמעט מאליה). שהרי יש משהו בזרות הזאת שמקרב את עוצמת החוויה (המבוימת) לאותה עוצמה נחפצת של החוויה שאותה הם באמת מבקשים לשחזר או לייצג. RIS, אני רוצה ללכת איתך לכיוון הקיצוני כי אתה היחיד שמוכן לחשוב על אפשרות סשן ללא חזרה. הגמד צוחק אבל ברור לפי הכתיבה שגם הוא לא רואה אפשרות של סשן ללא חזרה. (אני טועה?) גאנג באנג לא כוס התה שלי, אבל יש נשים שרוצות ואני לא רוצה למנוע מהן את ההחלטה. אני מבקשת ממך להפריד בניתוח בין המקרים שהגאנג באנג הוא פנטזיה חזקה של האישה ובין המקרה שהשולט מבקש אותו כאקט של אישור התמסרות מלאה. |
|
|