ללא חרטה, קשורה לעמוד, עם גאג, וכולם במסיבה עושים בה הכל

...לכל אחד יש את הבדסמ שלו ואין "ספר חוקים" שאומר מה מותר ומה אסור כל עוד זה נעשה בהסכמה בין אנשים בוגרים. בטח שאין חובה לקיים את כל הפעילות הבדסמית שקיימת.

....כל עוד זה נשעה בין בוגרים בהסכגמה מלאה אין לי בעיה עם זה.

...במקרה ההיפוטתי (?) הזה זה שונה. אני מיהרתי למחות כי כאן מדובר במעשה פלילי חמור במידה ואכן דבר כזה התרחש או יתרחש בפועל.

סליחה שלא עמדתי באיזה לוז מיסתורי, שבו אני אמורה לזנק מהמיטה,
ולבדוק מה חדש אצל הגמד.

זה שהגמד לא היה באותה המסיבה- לא עושה אותי יותר שמחה.
זה שהוא לא היה, מוכיח דבר אחר לא פחות חמור- וכבר כתבתי על זה,
אבל כדי שמי שלא הבין, יבין עכשיו ויותר ברור.

אם הגמד משתתף בסוג הפעילות שבה נדון השרשור בתחילתו,
הוא לכל הפחות צריך לבדוק אם יש לנשלטת אפשרות לחזור בה,
מילת בטחון, או סימן מוסכם.

אם מישהי כותבת על פעילות כזו, שבה הסאבית פרצה בבכי לאחר מה שארע זורקת את הקולר, ומחפשת מישהי שתיקח אותה הביתה, והגמד העליז
פונה אליה וחוקר אותה אם היא מכירה אותו, מגרד את ראשו במבוכה,
ואומר אולי לא- כי לא זכור לי קולר שנזרק על הרצפה- זה אומר חד וחלק
שהגמד לא בודק אם ניתנה לסאבית אפשרות להפסיק את הפעילות.
אם הגמד היה טורח לעשות את זה- אלף שירשורים שהיו נפתחים
על ארוע כזה, לא היו צריכים לגרור ממנו תגובה.
ולמה? כי שרשורים שנוגעים לסאביות שלא ניתנה להם אפשרות
להפסיק את הארוע רב המשתתפים הזה, לא היו יכולים להיות ברזומה שלו
מאחר והוא בודק את עניין האפשרות להפסיק- לפחות עם הדום שלה
אם לא איתה.

לא רק שהוא לא טורח לבדוק אם יש כזו אפשרות, הוא מכנה את כל הסאביות
שהוא ודאי מכיר מתוך הכרות אישית, שהתחרטו על מצבים כאלו שהכניסו את עצמם
אליו כ " סינדום החרטה אח"כ "

לא בתחילת הארוע, לא באמצע שלו- אלא רק אחר כך.
אולי כי לא הייתה להם אפשרות להפסיק בהתחלה ובאמצע,
ואצל הגמד זה נחשב לסתם התנהגות ילדותית שצריך לקטלג אותה
תחת הערך " סינדרום"

ואגב- מה ההבדל הגדול בין מה שמסתבר הפעילות החביבה של הגמד-
להשתתף בארוע רב משתתפים שכזה, לבין מה שארע לאותה הבחורה?

בשניהם לא הייתה מילת בטחון.

בשניהם הובעה חרטה אחר כך- מחוסר יכולת להפסיק תוך כדי.

אז מה ההבדל? שבארוע שהגמד לא השתתף הסאבית ההיא כן בכתה,
כן זרקה קולר על הריצפה, כן העזה לעשות גלים?
וזה עושה אותו יותר נקי?
ובשאר הפעילויות של הגמד הן מפחדות לעשות גלים ומתחרטות אחר כך
בלי דרמות מיותרות כי לא נעים להם? או כי הן מתביישות?


כל סאבית שקוראת את זה- צריכה לקחת בחשבון, שגם אם נפשה יוצאת
בפנטזיה לארוע כזה, היא צריכה לדאוג שתהיה לה אפשרות להפסיק באמצע.
כי אם נלך לבעלי הנסיון- קרי הגמד, אצלו מסתבר יש לא אחת או שתיים
שמתחרטות אחר כך. יש הרבה יותר- עד שהוא נאלץ לקרוא לזה " סינדרום"
( את המילה " סינדרום של החרטה אח"כ " הוא הזכיר במקום אחר, כחלק
מהתגובה שלו שם )
וששום סאבית לא תתן לאף אחד לזלזל בתחושות שלה, או ברגשות שלה.
כי הם אולי ינסו בעתיד לגרד את הראש ולהזכר מי את. אבל את זו שתצטרך
להשאר עם התחושה והזכרון על דברים שעשית, ולא היתה לך היכולת להפסיק.

ועכשיו גמד, נו, מה לעשות, שבת. לא אוכל להשאר ולדון איתך על היכולות שלך
כדום מלא אמפטיה, או על הסינדרומים של אלו שמתחרטות אחר כך.
אבל אתה מוזמן לקפץ כאן כאוות נפשך, מהסוג של החי חה חו לול..
נראה, אולי אמצא זמן בשבילך בשבוע הבא. זה תלוי כמובן כמה תשתדל.

מי זה הגמד אנימה
לא היבנתי

ציטוט: אותי מעניינת הרבה יותר הדינמיקה הבין-זוגית שמאפשרת נסיון לממש תסריט כזה, פנטזיה כזאת, ומה הן הנסיבות שיולדות דינמיקה כזאת.
ואיך כל זה קשור לשליטה.
ואיך התנסות כזאת שאמורה להעמיק את הקשר ואת השעבוד באמת עומדת בציפיות.
והאם היא תורמת לקשר והאם היא באמת יולדת את העוצמות הנחפצות.
והאם עדיין ישנם שם הפרפרים ההם בבטן אחרי שהעשן מתפזר ואחרי שהכל נגמר.