בבוקרו של יום מתחדש באחד מימי תחילת מרץ, עומדת על אי תנועה זעיר, מול גני התערוכה. נהר של מכוניות שוטף בחפזון בדרך לעבודה, בלי לשים לב אלייך. בלי לראות שאת עומדת לבד. וכסויית עיניים. ואני, עומדת באוטובוס, שממתין לחילופי האור ברמזור, מנסה לאזן שני תיקים וסלולרי, מביטה.
