טיגריס כחולה
|
לפני 16 שנים •
5 באפר׳ 2008
הבחירה שלה..
"היום אנחנו נבדוק עד כמה אתה שלי , עד כמה אתה מוכן להיכנס לעולם הזה שלי.
תתארגן, אני באה לקחת אותך" "את גבירתי? למה? אולי אני.." "אתה נועל את נעלי המגף שלך, הגבוהות." "כן גבירתי. מתי תגיעי?" "כשאני אגיע. רד עם הרצועה שלך , קשור אותה לעמוד, שלא תתפתה לברוח." "את יודעת ש.." עצר כששמע את צליל הניתוק. הוא חיכה , לא עניינו אותו האנשים שעברו. היא חינכה אותו טוב. חינכה אותו להתנתק מכל העולם ולהתרכז בה . היא יצאה מהרכב, והלב שלו יצא אליה. בכל פעם, באותה שניה ראשונה ומתוקה בה היה מבחין בה , היכתה בו ההבנה שאין דבר שהוא לא יעשה עבורה. הרצועה בידה , והיא מובילה אותו לרכב. "אתה בוטח בי?" שאלה כשנכנסו. "כן גבירתי" "אתה בטוח?" "כן גבירתי" "נבדוק את זה." אטמי אוזניים, אטב כביסה על האף, כיסוי עיניים, והיא נעלמה לו. לא יכול היה לראות אותה או לשמוע אותה או אפילו להריח אותה. לגעת בה, הוא בטח לא היה מעז, לא בלי אישורה. הם נסעו זמן שהרגיש לו נצח. באיזשהו שלב , עברה בראשו המחשבה , שאם לא היה מרגיש את קפיצות הרכב , היה משתגע שם עם עצמו לבדו, לא הצליח להבין איך שורדים אותם אסירים בבידוד. אך יותר מכל הפריעה לו העובדה שהיא שם לידו, ולמעט הידיעה הזו, הקרה והטכנית, הוא לא הרגיש כלום ממנה. רוח.. כנראה שהדלת נפתחה. מגע.. המגע שלה.. כך הוא קיווה. הולכים.. הוא הרגיש את הרוח בפניו וידע היטב שהם במקום פתוח, שיגעה אותו העובדה שפשוט לא הפריע לה העולם החיצוני. הליכה לא נוחה, כמו סלעים או אבנים קטנות, ואז משטח רך, ושוב אבנים, ומשטח שוקע.. והחושים מחודדים , והשקט המעצבן הזה שבראשו שגורם לו לשמוע את כל הפחדים והחששות שהוא תמיד מנסה להשקיט , הרי הוא בוטח בה ..לא? המשטח השוקע הפך ליציב יותר, לא לגמרי.. ממשיכים. לפתע, חש קור ורטיבות ברגליו , לפני שהבין מה ואיפה , הוסר כיסוי העיניים. שמש חזקה סינוורה את עיניו שהורגלו לחשיכה. אט אט, החל רואה דמותה המטושטשת שהתבהרה. את חיוכה שבע הרצון שכל כך אהב , את הים שתמיד הרגיע אותו.. ים?! בעודה מחייכת אליו , הורידה את אטמי האוזניים , ואת האטב. גל של חושים הציף אותו. נדמה היה לו , כאילו הוא שומע יותר מדי , מריח יותר מדי , רואה יותר מדי , ומרגיש יותר מדי. היא בבגד הים שלה , הוא בבגדיו היפים והמגפיים , עומדים בין שברי הגלים. "קח" היא הושיטה אליו זוג מספריים ממתכת. "תחזיק לי אותם עד שנגיע" והחלה מובילה אותו עמוק יותר ויותר. היא עם בגד ים , הוא - עם בגדיו ומגפיו. המצב הזה הרגיז אותו, אך הוא המשיך. ה'מרד' הקטן שלו היה בכך שהוא דאג להראות לה כמה החינוך שלה כבר לא עובד. כמה הוא כן מתייחס לסביבה. דאג שתרגיש את כל סיבוב ראשו , ואם לא הראתה סימן של תשומת לב , הפנה את כל גופו. ראה איך אותם אנשים מביטים בו בתימהון. גבר שמובל ברצועה, נכנס לים בבגדים יפים. והיא שמה לב.. "אל תדאג עבד, במהרה אתה לא תראה אותם , וגם אם תדע שהם שם , הם הדבר האחרון שיעניין אותך. בינתיים , המרד הזה שלך , גורם לך לסבול , ובאמת שאין צורך שתנסה בכוח לגרום לי הנאה. אני הולכת להנות ממך בדרכי." קוטלת. כל מלה שלה כמו להב חדה בחזהו. ממשיכים, עכשיו היא ממש מושכת אותו חזק, הרצועה מתהדקת מסביב לצווארו כשהיא גוררת אותו למעמקים. המחשבה הזו גרמה לו לגחך במעין סוג של מרירות.. הוא כנראה ממש כועס כבר. אבל הסערה הזו לא תצא לכיוונה, הוא לא יעז. למרות שידע שהיא רואה אותו , לגמרי. נעצרים. מושיטה אליו יד , וכל הכעסים שלו מתפוגגים , מושיט לה יד בחזרה. מכה חזקה על היד שמושטת , נתנה לו להבין שהיא בעצם רוצה את המספריים , והנה הכעס חוזר. "צלול, יש כאן סלע באזור , מצא לי אותו" "כן, גבירתי". זהו, הוא ננעל. שתבקש מה שבא לה , הוא יעשה הכל, לא מתוך כניעות, מתוך "דווקא". כלום לא יזיז לו מעכשיו. צלל חדור מטרה וכעס , מצא את הסלע הזה בשניות, ואפילו לא תהה לרגע , איך היא יודעת על קיומו , ולמה היא צריכה אותו. "כאן גבירתי" נעמד בדיוק מעל האבן הגדולה. חבל? מאיפה היא הביאה חבל? היא תמיד אמרה שהיא שונאת חבלים. שהם ביזבוז זמן יקר והתעסקות מיותרת. בתנועות מהירות ומדודות , הסירה ממנו את הרצועה , והחבל נקשר מסביב לגרונו. את הקצה החופשי נתנה לו בידו. "אני רוצה שתצלול , ותקשור את הקצה מסביב לאבן. תקשור חזק! זה ברור?" "כן גבירתי" "ברור?!" הרימה את טון דיבורה "ברור גבירתי!!" ענה ביובש וחדות. הוא לקח נשימה עמוקה, והתכוון לצלול כששניה לפני היא עוצרת אותו , אוחזת את פניו בשתי ידיה , מביטה אל עיניו , ממיסה אותו בשניות. "צלול. עבד שלי." שוב נשימה עמוקה והוא כבר למטה , קושר במיומנות את החבל, כמה פעמים , שתהיה מרוצה. עושה דרכו מעלה , מתכונן לקחת אוויר שימלא את ריאותיו , לראות מה הפעם היא רוצה. אולי היא רוצה להשאיר אותו שם קשור? כמו שהורתה לו לעשות כשירד מביתו.. אלף מחשבות התרוצצו במוחו כשעשה דרכו חזרה מעלה , פתאום נעצר.. לא הצליח לעלות יותר! החבל קצר מדי! היא לא תיכננה נכון?! היא לא בדקה?! מה עושים? הוא החל מפרפר במים בהיסטריה , לא חושב על כלום , לא חושב לשמור על מעט החמצן שנותר בו , לא חשב שבקלות הוא יכול לשחרר את החבל בעצמו . פשוט מפרפר. זמן שנראה היה לו כנצח. ולפתע , רגלה החשופה התקרבה אליו , ידה אחזה בראשו שהיה מצוי מתחת למים , וקרבה אותו אליה. הוא חיבק את רגלה כל כך חזק עד שפחד שהכאיב לה. נזכר בהכל. בתחילת השיחה, בהבטחה שלו כלפיה שהוא סומך עליה, במספריים, בחיוך שלה , באהבה שלו , בכך שהוא שלה - כולו. גם כשבועות האוויר יצאו מתחת למים היא לא מיהרה לחתוך . חשוב היה לה לבדוק בדיוק עד כמה.. והוא הראה לה. כשגזרה את החבל, הרגיש כמו תינוק שזה עתה נולד, שאת הנשימה הראשונה שלו - היא מעניקה לו. "מהיום , אתה חוגג יום הולדת פעמיים בשנה. היום בו העניקה לך אמך חיים , והיום בו בחרתי שתמשיך לחיות. ברוך הבא אל העולם, עבד. אל העולם שלי." |
|
|
| סטיית תקן |
לפני 16 שנים •
5 באפר׳ 2008
ממש מזל שהוא הצליח להחזיק את הנשימה המון הזמן.
כמעט הוא הצליח למות. אבל נאמנות מעל הכל לפחות את זה הוא הצלחת להחדיר לעבד שלך |
|
|
| סוגד לכף רגלך(נשלט) |
לפני 16 שנים •
5 באפר׳ 2008
בכנות: לא אהבתי
גם אם לא מדובר בסיפור , אלא רק בסוג של פנטזיה, דווקא הטוטאליות הזו לא דיברה אלי.
לגבי המלכה, איפה ההגיון? השיקול המעשי? מה היה קורה אילו היא היתה מקבלת שבץ מוחי תוך כדי? לגבי העבד, כאן בדיוק נשאלת השאלה , מתי עליו להבין שיש מצבים שהוא צריך להשתחרר ממערכת היחסים? להבין שהחיים שלו קודמים?? מתי העבד צריך להפעיל שיקול דעת ולדעת שעליו לסרב?? |
|
|
|
טיגריס כחולה
|
לפני 16 שנים •
5 באפר׳ 2008
Re: בכנות: לא אהבתי סוגד לכף רגלך כתב/ה: גם אם לא מדובר בסיפור , אלא רק בסוג של פנטזיה, דווקא הטוטאליות הזו לא דיברה אלי.
לגבי המלכה, איפה ההגיון? השיקול המעשי? מה היה קורה אילו היא היתה מקבלת שבץ מוחי תוך כדי? לגבי העבד, כאן בדיוק נשאלת השאלה , מתי עליו להבין שיש מצבים שהוא צריך להשתחרר ממערכת היחסים? להבין שהחיים שלו קודמים?? מתי העבד צריך להפעיל שיקול דעת ולדעת שעליו לסרב?? לגבי המלכה - אם אכן הייתה חוטפת שבץ מוחי , או שמא היה נתפס לה השריר באצבע , או חלילה , הייתה נשברת לה ציפורן והיא לא הייתה יכולה להתפנות למלאכת הגזירה - כנראה שהוא היה מת וזה היה גורלו. לגבי העבד - הוא צריך לסרב כשהוא מחליט לסיים את מערכת היחסים. אם הוא לא סומך או בוטח , או מוכן להסתכן - לא רואה בו (בקשר או בעבד)שום טעם. |
|
|
| סוגד לכף רגלך(נשלט) |
לפני 16 שנים •
5 באפר׳ 2008
Re: בכנות: לא אהבתי טיגריס כחולה כתב/ה: לגבי המלכה - אם אכן הייתה חוטפת שבץ מוחי , או שמא היה נתפס לה השריר באצבע , או חלילה , הייתה נשברת לה ציפורן והיא לא הייתה יכולה להתפנות למלאכת הגזירה - כנראה שהוא היה מת וזה היה גורלו. לגבי העבד - הוא צריך לסרב כשהוא מחליט לסיים את מערכת היחסים. אם הוא לא סומך או בוטח , או מוכן להסתכן - לא רואה בו (בקשר או בעבד)שום טעם. מה זאת אומרת "כנראה זה היה גורלו" ?? איפה האחריות??? מעבר לזה שהוא היה מת, המלכה היתה מבלה בבית הסוהר בגרימת מוות ברשלנות. שאלה לשולטות, אתן באמת רוצות עבד שיהיה חסר שיקול דעת?? זה מה שעושה לכן את זה?? שאלה תיאורטית (אני מקוה), תרצו עבד שיקפוץ ללא היסוס מהחלון בקומה העשירית אם זה מה שתצוו עליו??? |
|
|
|
טיגריס כחולה
|
לפני 16 שנים •
5 באפר׳ 2008
Re: בכנות: לא אהבתי סוגד לכף רגלך כתב/ה: טיגריס כחולה כתב/ה: לגבי המלכה - אם אכן הייתה חוטפת שבץ מוחי , או שמא היה נתפס לה השריר באצבע , או חלילה , הייתה נשברת לה ציפורן והיא לא הייתה יכולה להתפנות למלאכת הגזירה - כנראה שהוא היה מת וזה היה גורלו. לגבי העבד - הוא צריך לסרב כשהוא מחליט לסיים את מערכת היחסים. אם הוא לא סומך או בוטח , או מוכן להסתכן - לא רואה בו (בקשר או בעבד)שום טעם. מה זאת אומרת "כנראה זה היה גורלו" ?? איפה האחריות??? מעבר לזה שהוא היה מת, המלכה היתה מבלה בבית הסוהר בגרימת מוות ברשלנות. שאלה לשולטות, אתן באמת רוצות עבד שיהיה חסר שיקול דעת?? זה מה שעושה לכן את זה?? שאלה תיאורטית (אני מקוה), תרצו עבד שיקפוץ ללא היסוס מהחלון בקומה העשירית אם זה מה שתצוו עליו??? חשבתי שתבין את הציניות, גם אני טועה. לפני שאני אעבור לדוגמא מעניינת שיש לי לתת לך בכל הקשור ל"לקפוץ מהחלון" האימתני, אני אודה לך אם תפתח שירשור חדש לגבי התהיות שלך , בכל זאת.. השקעתי 
וכעת לנושא - פעם , לא זוכרת איפה , קראתי על מאסטר מסויים שאמר לעבד שלו שהוא הולך להאכיל אותו זכוכית. תיאר לו את העניין בצורה מדוייקת . העבד הגיע , עיניו כוסו , והוא נתן לו לאכול קליפה של ביצה. הוא לעס , בידיעה שזו זכוכית. אתה שואל אם כזה אני מעריכה ורוצה? לא כשזה בא מובנה , כשזה מגיע אחרי עבודה רבה של שנינו , כשהוא סומך עלי כי זו אני , ולא כי זה טבוע בו. |
|
|
| אוהב שולטות(מתחלף) |
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
אכן גם אני לא אהבתי
זה אולי מעניין בתור פאנטזיה, כמו שחיזור גורלי מעניין בתור סרט ארוטי.
אבל במציאות? פעם הבאה תשאיאי אותו שם לטבוע ותאונני לך בבית מלון אחרי זה.... רק אל תודיעי לנו על כך. זו שותפות לדבר עברה
|
|
|
|
השפוט של דוויל
|
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
Re: בכנות: לא אהבתי סוגד לכף רגלך כתב/ה: גם אם לא מדובר בסיפור , אלא רק בסוג של פנטזיה, דווקא הטוטאליות הזו לא דיברה אלי.
לגבי המלכה, איפה ההגיון? השיקול המעשי? מה היה קורה אילו היא היתה מקבלת שבץ מוחי תוך כדי? לגבי העבד, כאן בדיוק נשאלת השאלה , מתי עליו להבין שיש מצבים שהוא צריך להשתחרר ממערכת היחסים? להבין שהחיים שלו קודמים?? מתי העבד צריך להפעיל שיקול דעת ולדעת שעליו לסרב?? מה אתה מציל בבריכה?? תרגע,תפעיל גם אתה שיקול דעת ולא תכתוב דברים מצחיקים,ומה עם היה פוגע מטאור בדיוק אז וכולם היו מתים? ומה עם ? ומה עם? ומה עם? צריך לקחת סיכונים בחיים ולדעת לסמוך על הרגשות שלך ואם אתה סומך על מישהו אז אתה סומך! תן גם קצת קרדיט לבחורה שיש לה משהו בין האוזניים ולא רק שיער. לא צריך לתת ביקורת על כל דבר שעושים שהוא קצת שונה ולא מיינסטרים. וצא מהסרט של לקפוץ מהגג - אל תהיה זקנה פולניה בת 900 , ישנם אנשים מיוחדים בעולם וגם בעולם הזה שהם באמת אחראים והם באמת אמינים ואפשר לסמוך עליהם. על המפקד שלך בצבא סמכת? נתת לו את החיים שלך? כן זה היה משהו שונה,מוזר,קצת מסוכן, אבל עם דימיון,עם תעוזה, עם עוצמה אדירה,עם רגש . והיא שיתפה אותנו בזה ומגיע לה סחטיין אדיר על זה ולא ביקורות של תרגיל בטיחות של בה"ד 1. |
|
|
| סוגד לכף רגלך(נשלט) |
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
Re: בכנות: לא אהבתי superman כתב/ה: סוגד לכף רגלך כתב/ה:
מה אתה מציל בבריכה?? תרגע,תפעיל גם אתה שיקול דעת ולא תכתוב דברים מצחיקים,ומה עם היה פוגע מטאור בדיוק אז וכולם היו מתים? ומה עם ? ומה עם? ומה עם? צריך לקחת סיכונים בחיים ולדעת לסמוך על הרגשות שלך ואם אתה סומך על מישהו אז אתה סומך! תן גם קצת קרדיט לבחורה שיש לה משהו בין האוזניים ולא רק שיער. לא צריך לתת ביקורת על כל דבר שעושים שהוא קצת שונה ולא מיינסטרים. וצא מהסרט של לקפוץ מהגג - אל תהיה זקנה פולניה בת 900 , ישנם אנשים מיוחדים בעולם וגם בעולם הזה שהם באמת אחראים והם באמת אמינים ואפשר לסמוך עליהם. על המפקד שלך בצבא סמכת? נתת לו את החיים שלך? כן זה היה משהו שונה,מוזר,קצת מסוכן, אבל עם דימיון,עם תעוזה, עם עוצמה אדירה,עם רגש . והיא שיתפה אותנו בזה ומגיע לה סחטיין אדיר על זה ולא ביקורות של תרגיל בטיחות של בה"ד 1. סופרמן, שלום. לדעתי ההשוואות שהבאת פה לא כ"כ במקום ואסביר. ראשית, מטאור זה כוח עליון שאין בידי אף אחד לצפות. אני לא מצפה מהשולטת לצפות מראש נפילת מטאור , אני כן מצפה מהשולטת לקחת בחשבון שדברים עשויים לצאת משליטה ולהיות ערוכה לכך. בעיני מקרה של התכווצות שרירים, או איבוד המספריים בים הוא בהחלט אפשרי ודומית שלא לוקחת זאת בחשבון היא רשלנית (ואגב, גם מבחינת החוק..). שנית, אל תשווה מפקד בצבא לדומית. חיילים בצבא לוקחים בחשבון שהם עשויים לצאת למלחמה ולמות בה , זה אופי הצבא ומין הסתם אותו חייל שיוצא לקרב מבין שהוא יוצא למען מטרה נעלה (ולא למען מימוש פנטזיה, מדהימה ככל שתהיה). ועוד, בד"כ המפקד בצבא יוצא בראש והחיילים מאחריו , באמת שאין כל מקום להשוואה. אשר לדבריך שצריך לקחת סיכונים בחיים, אני חולק עליך. אני סבור שניתן בהחלט פנטזיות בלי לקחת סיכונים (מיותרים לחלוטין). אין כל צורך לסכן את החיים עבור מימוש פנטזיה. כל אדם הוא אדם בסופו של דבר ונתון לטעויות (ויהיה מיוחד ככל שיהיה). לו אני הייתי שולט, הייתי מעריך נשלטת שתדע להעמידני במקומי כשאני טועה. נשלטת כזו דווקא הייתי מעריך יותר מאחת שמצייתת באופן עיוור. |
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
טוב, לפחות גילינו לאן כדאי לנשלט לפנות (אם יש לו רצון לסכן את חייו). גם משהו!
באשר לסיפור, קצת בומבסטי לטעמי, אבל מה שקובע הוא איך את מרגישה ולא שום דבר אחר. בהצלחה לך |
|
|