החד כיווניות של לקבל את עצמנו כמו שהננו

החד כיווניות של לקבל את עצמנו כמו שהננו

אנדרפוט • 7 באפר׳ 2008

הרבה אנשים כמוני מכירים את התחושה של להתעורר יום אחד בגיל 7 ולגלות שאתה מעט שונה, אחרי כמה שנים את מגלה שאתה די הרבה שונה, לפחות בתחום הבנות, ושיש לך מחשבות לא מוסברות בעליל שעושות לך ריגוש אדיר. ואז מגיעים לגיל עשרים, זה כבר שנות התשעים ויש אינטרנט ומתחילים להיות פורומים, ויש את המהפכה של הגייז וכל הטרנד המנטלי הזה שלפיו עדיף לקבל את מה ומי שאתה על פני לסבול מרגשות אשם ותחושת זרות מהסביבה.

אז במקום לתהות על עצמנו ונטייתנו, במקום לפשפש בכל מיני אנציקלופדיות מטופשות ובמקום לשאול הרבה שאלות קשות פשוט מחליטים - זהו! מהיום חוגגים את זה. אנחנו מיוחדים ולא סוטים, אנחנו רגישים ולא מטורפים, למה לסבול ולהתענות אם אפשר לממש את הפנטזיות ולחיות בשלום עם החשק? כל הדיבור משתנה ובמקום חיפוש פנימי ואשם יש תחושת ריגוש עזה וחיפוש חיצוני - בפורום, במועדון בחיים, החיפוש אחרי הבחורה הקינקית שתסכים לכל זה ואולי אפילו, השד ישמור, היא בעצמה לגמרי בקטע.

אין ספק שתקוות החתיכה החסרה או סתם האפשרות לממש באופן ספורדי את הפנטזיה הן אופציות הרבה יותר סקסיות מאשר התענות ונסיונות מעיקים להפטר מהשד הנורא.

אבל יש משהו חד כיווני בתפיסה הגורפת הזאת והוא בולט לעין במיוחד אצל מי שהנטייה שלו עשויה לאמלל אותו ולהשתלט על חייו. יש יחס של השלמה בין החד-כיווניות של הפורומים, היציאה מהארון וההתייחסות לבדסמ כאל דבר בריא נכון וטבעי עובדת, לבין הסיכוי של הנטיה להפוך לאובססיה ולמלא לאדם את החיים.

כמובן שהדחקה ורגשות אשם עלולים לא פחות לתסבך את הנטיה ולהפוך אותה לאובססיה אבל אני תוהה מדוע קיים הטאבו הזה בפורומים ובקרב אנשים לגבי חקירת הנטיה המינית ונסיונות לקחת אותה לטיפול ואולי לצמצם אותה או אפילו לנסות ולהפטר ממנה.
יש תמיד תחושה של עסקים-כרגיל למרות שהרבה מהמשתתפים הגיעו לבדסמ מתוך ביטוי לבעיות נפשיות אלו או אחרות, ויש מצב שבחלק מהמקרים הנטיה המינית באמת מבטאת סוג של בעיה מנטלית שדורשת אולי טיפול ועזרה.

אם לקחת דוגמא מהגייז - אין ספק שמצעדי - אהבה למיניהם, עם כל הגועל והוולגאריות שכרוכים בטקס המוני מסוג זה, מבטאים ערכים חיוביים - שחרור, חרות מינית ונורמאליות. אבל אף אחד לא שם לב לגבר ההומו שבוכה בצד כי רע לו וקשה לו להיות הומו. מותר להיות בדיכאון, מותר להיות עצבני, מותר להתמוטט נפשית ולקבל עזרה מחברים קרובים, אבל נראה כאילו אף פעם אסור לפקפק בעצם העניין עצמו.

הפסיכולוגים מנותקים לגמרי מהקהילה והפורומים וכאשר מגיע אליהם אדם הם נסמכים על הידע המיושן שלהם אודות הנטיות שלו. הפורומים והקהילה בכלל מנותקים לגמרי מהארגונים שמעניקים עזרה ואני לא מדבר על לשים לינק בפורום לקו של ער"ן, אני מדבר על נתק נורמטיבי.

הפסיכולוגיה לא ממש נותנת אישור (חותמת - נורמאלי) למה שקורה כאן, ואנחנו לא ממש מאמינים לאף אחד שטוען שאולי משהו איתנו לא בסדר במיניות.


אני פשוט מכיר הרבה אנשים סובלים, גם מישראל וגם מאנגליה. כמעט כולם עושים חיים משוגעים והולכים למסיבות, אורגיות, סשנים, פורומים, מפגשי חברים, מאנ'צים ומה שאתם לא רוצים, אבל יש להם גם צד סובל. סובל בגלל המיניות הזאת, שלעיתים יש לה נטייה להשתלט על הבן-אדם.

Brave Dwarf • 7 באפר׳ 2008

בשביל מה לנפח את זה כל כך? בזמן שכל העולם (כולל אנגליה) כבר מזמן שכח מהתופעה ה"חריגה" הזו BDsM, כאן, בכלוב, עדיין כולם מתפלספים בנפיחות שמפוצצת את חגורת מותניים ואת הכפתור העליון בצווארון (ואת רצועת הביריות) בנדון.

ומה היה טרם נפתח הכלוב? גבר מצא לו אישה (אישה מצאה לה גבר, מתנצל על בחירת מילים) המתאימה לאופיו ואף אחד לא הלך בגלל זה לפסיכולוג. שולטים ונשלטות (שוב מתנצל) היו קיימים הרבה לפני שכלובי היה ביצית. והנה, פרט לחור באוזון דבר לא השתנה בחייהם עד היום.

וזה לזה:

אנדרפוט • 8 באפר׳ 2008

דוגמא יותר טובה לחד-כיווניות שדיברתי עליה לא יכולתי למצוא. לפחות לא בשתיים לפנות בוקר.

Re: החד כיווניות של לקבל את עצמנו כמו שהננו

להבה חשופה • 8 באפר׳ 2008

[quote="אנדרפוט"]
יש תמיד תחושה של עסקים-כרגיל למרות שהרבה מהמשתתפים הגיעו לבדסמ מתוך ביטוי לבעיות נפשיות אלו או אחרות, ויש מצב שבחלק מהמקרים הנטיה המינית באמת מבטאת סוג של בעיה מנטלית שדורשת אולי טיפול ועזרה.

מסכימה בהחלט לדברייך,הרבה מאוד אנשים, באים לעולם ה -BDSM ממקום לא נכון. בעקבות כך אכן הבעיות ש"הביאו"איתם ואת עצמם, לעולם זה,רק מתעצמות מעצם היותם בעולם ה- BDSM.

אם לקחת דוגמא מהגייז - אין ספק שמצעדי - אהבה למיניהם, עם כל הגועל והוולגאריות שכרוכים בטקס המוני מסוג זה, מבטאים ערכים חיוביים - שחרור, חרות מינית ונורמאליות. אבל אף אחד לא שם לב לגבר ההומו שבוכה בצד כי רע לו וקשה לו להיות הומו. מותר להיות בדיכאון, מותר להיות עצבני, מותר להתמוטט נפשית ולקבל עזרה מחברים קרובים, אבל נראה כאילו אף פעם אסור לפקפק בעצם העניין עצמו.

מדוע ולמה, אינך יכול לקבל את האחר והשונה? ולקרוא להתנהלות של אנשים שמתנהלים אחרת ממך , גועל נפש וולגאריות?!! ולתייגם? שהרי בלי קשר לנטייתם המינית. כלל הרגשות משותפים לכולם מעצם היותנו ,אנשים - בני אדם.

בוקר אור- להבה חשופה!@!

כתבת:

Madame T​(שולטת) • 8 באפר׳ 2008

מותר להיות בדיכאון, מותר להיות עצבני, מותר להתמוטט נפשית ולקבל עזרה מחברים קרובים, אבל נראה כאילו אף פעם אסור לפקפק בעצם העניין עצמו.

ואם מישהו שהוא (או היא) גיי יפקפקו בנטייה שלהם ויילכו לפסיכולוג או לאיש מקצוע אחר, האם הנטייה הזאת שלהם תשתנה לפתע והם יהפכו לסטרייטים? גם אם קשה להם עם העובדה שהם גייז? קשה לי להאמין שאדם יכול להלחם נגד נטייה שלו. לכל היותר הוא יכול אולי להדחיק אותה, כמו בדס"מ למשל, אבל הנטייה עצמה תישאר קיימת בו.

Re: כתבת:

Brave Dwarf • 8 באפר׳ 2008

ברור לא? את יודעת כמה שחורות הלכו לפסיכולוגים כי ידעו שבנשמה הן בלונדיניות? לולא פרויד לא היו קיימות שחורדיניות בעולם!

Re: כתבת:

cai • 8 באפר׳ 2008

אם גיי יילך לפסיכולוג כדי לנסות לחיות בשלום עם הנטיה המינית שלו (לא לבטל אותה), הוא יקבל טיפול. יש פסיכולוגים שמתמחים בעניין הזה. אולי קשה למצוא את המתאים, אבל זה נכון לגבי כל סוג של טיפול פסיכולוגי.
אני דווקא מבינה את אנדר- אם תלך לפסיכולוג ותספר לו שאתה אוהב סקס אלים, הוא ישר יפתח איזשהו ספר, יספר לך שיש לך הפרעה פסיכוטית, ובמקרה הטוב ינסה לשאול אם יש לך חסך בדמות האם. ברור שאם הנטיה המינית שלך גורמת לך לעצור את התקדמות חיי הרגש שלך, ואת החיים שלך בכלל, יש לך איתה בעיה. מצד שני, אף איש מקצוע לא יכול לעזור לך לפתור אותה.
אני מניחה שזה עניין של זמן.

כמה הערות

Lanya Colson • 8 באפר׳ 2008

1. גם סטרייטים וניליים בוכים בצד. גם לסטרייטים וניליים רע. גם סטרייטים וניליים נכנסים לדיכאון. האם הם אמורים בהכרח לפקפק בהיותם וניליים? סטרייטים?
כמו כל דבר בחיים (עבודה, משפחה), נטייה מינית יכולה לאמלל, ויכולה להיות מקור לאושר. בכלל אושר זו יכולת פנימית, ולא משהו שתלוי בנסיבות.

2. למי שעוד לא סיפר לפסיכולוג שלו שהוא בדסמי, מומלץ ביותר. זו דעה קדומה חשוכה שפסיכולוגים לא מקבלים את זה בהבנה. (ואם לא, הנה סיבה מצוינת להחליף פסיכולוג)

3. מצעדי אהבה הם אקט מגעיל וולגארי?? ראה סעיף 1 - קבלה עצמית זו יכולת פנימית, ולא משהו תלוי אקטים חיצוניים.

המדיום הוא המסר

ריפרף • 8 באפר׳ 2008

קל מאוד להתמכר לאשליה, ויש לכך מחיר כבד שרבים* פה משלמים.
מהמבט שלי* ככל שהזרקחושך שלך* יותר חזק ויותר שחור ויותר מסתיר את מה שאתה* עושה,
אתה יותר בעולם צף של אשליות ופנטזיות, ומגדיל את הפערים בין המציאות והחלום, האני והרצון, העצמי והסתמי, הגוף והנפש.
והאינטרנט שינה הרבה, עשה את השיעבוד לאשליה קל מאוד, קל מידי, מפתה הרבה יותר מידי.
ונמצאת בכך בדידות איומה.

קלישאה או לא- אנשים* מחוץ לארון סובלים פחות. בעיקר פה במערב <יתכן שבגדה המזרחית המצב מעט שונה >

-------כל שנה באביב:

כמובן שהנושא הזה שב ועולה וישוב לעלות אני מרשה לעצמי להנכיח פה פוסט בן שנה שחביב עלי במיוחד :

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=18499&highlight=





"מי שרוצה לשרת לא חייב להיות משרת"
וגם " don't dream it be e e it"
ולא אצא מידי חובה מבלי שאגיד "כאן ועכשיו"
ובכלל אני מלא בקלישאות הבוקר.

* רבים=הדובר, שלי= הדובר,שלך= הדובר, אתה= הדובר, אנשים= הדובר

הו!

אנדרפוט • 8 באפר׳ 2008

לפני הכל - מצעדי אהבה או מצעד אחר או מסיבה המונית בכיכר-העיר שנואים עלי באופן אישי, בלי קשר להומואים או לא הומואים, כך שאין פה שום קשר לקבלה עצמית וכיוצא באלו. זה פשוט נראה לי אווילי, אבל זה לא ממש קשור לפוסט.

לגבי גייז אני מסכים שיש משהו מאוד מולד במיניות הזאת ולכן, וגם לאור הרדיפות שהם עברו, החד כיווניות היא אולי הפטנט היחידי ההגיוני.
לגבי סאדו-מאזו, קשה לי להסכים שזה משהו מולד, זה התפתח מתישהו ויש לזה הרבה פעמים סמליות שמעידה על סיבות מהעולם הזה ולא מעולם הדי אן איי. ולכן החד כיווניות הזאת היא קצת מכשיר להדחקה של בעיות שקיימות והנטיה לראות את העולם כטובים - שמקבלים אותנו כמו שאנחנו, וכרעים - כל מיני שמרנים, אנשי מקצוע עם הגדרות מילוניות מחורבנות (אני פראפיל? אמשך פראפילית).

אני טוען שיש אמצע שהוא מפוספס לחלוטין שבו אפשר לעשות תיקונים רגשיים למי שיש צרות ובעיות בתחום האינטימיות ו/או הזוגיות בלי לנסות ולבטל את המיניות או את הייחוד המיני.

יכול להיות שאני טועה.