בסופו של דבר

בסופו של דבר

RIS • 11 באפר׳ 2008

.
בסופו של דבר

בסופו של דבר שליטה היא באמת רצועה ובקצהּ באמת ישנה כלבה שמצייתת לפקודות.
בסופו של דבר היא עובדת את הזין לא כי אתה רוצה אלא כי היא רוצה. מתישהו היא בחרה כך. מתישהו צף ועלה בה הרצון ומילא אותה להתפקע. אבל הגם שהרצון הוא שלה הרי אתה הוא זה שמרשה לה אותו. את הרצון הזה א ת ה מאפשר לה.
והיא צריכה לעבוד באמת קשה כדי לזכות בזה.

בסופו של דבר יש לה פרפרים ורועד לה הפופיק ונרטבים לה התחתונים כשהיא חושבת איך אתה לוקח אותה. איך אתה עושה בה ביד קשה, בקול קשה, איך אתה בוזז וחומס ולא משאיר בה אף פינה בלי חותם סולית נעלך הדורכת עליה.
בסופו של דבר הכל רועד בה כשאתה מזיין לה את התחת בעוד ידך האחת לופתת את השיער שלה בכאב מצמית והיד השניה שלך מושכת בפטמה הנפוחה שלה כאילו אתה נאחז ברצועות העור באוטובוס דוהר בלי בלמים במורד כביש הררי צר ומתפתל באיזה חור בפרו.

בסופו של דבר הכוס מתכווץ לה כשהיא מדמיינת איך היא מענגת אותך. איך היא משרתת אותך בכל דרך שתצווה עליה. רצוי, כמובן, שזה יהיה רב-זימה ומלוכלך ונמוך ומקפל ומשפיל כי שם מתפוצצת לה העוצמה בפנים ושם היא לומדת כל פעם מחדש שההיררכיה ששמה אותה כל כך נמוך מתחתיך היא לא רצויה או בלתי-רצויה אלא היא הכרחית בטירוף כמו חשמל לנשימה. כמו החיים.

בסופו של דבר היא לומדת לא לגמור בלי רשות, לא לגמור בכלל אלא אם זה עבורך ושלך, היא לומדת מתוך הג'יפה והמיץ של הזבל לאהוב ללקק את חור התחת שלך ולמצוץ לך אחרי שזה הרגע נשלפת לה מתוך פרח חור התחת החום והמכווץ שלה כשהכוס שלה עדיין מפרפר.

בסופו של דבר כבר לא זוכרים את ההתחלה.
כבר לא זוכרים את אותה פעימה שעברה בה ואותה בליעה קשה ולא רצונית.
את הקליק של הקשר בעיניים.
את הקליטה של הפטמות שהתקשו כל כך פתאום עד שהן מאיימות לקפוץ מתוך החזיה והחולצה והסוודר.
את הוריד שפועם לה בצוואר.
ועיניה הרועדות.

לראות אישה.
לראות אותה רואָה אותך. רואָה אותך רואֶה אותה. רואֶה אותה עירומה ורועדת. ונרטבת. למרות שנפגשתם רק לפני רגע והיא לבושה ומוסתרת מכף רגל ועד סיכת ראש. היא רואה שאתה רואה אותה.

לראות אותה נצמתת כשהיא מבינה כמה היא שקופה בפניך. כמה הבוז הטהור שלך מכריע אותה, לופת אותה ומנגן כמו קשת על מיתרי ההתפשקות שלה. ההשפלה ננעצת בה כמו זין לוהט ורותח עד כי ברכיה נמסות.

לראות אישה ולגרום לה לדעת שברור לך שהיא שונאת את התחושה שאתה פורש עליה. שזה מחכה לה, שמתישהו בנקודת זמן היא תהיה מוכרחה לכרוע ולהרים את התחת גבוה באויר ולפשק עם הידיים לבדיקה משפילה וחודרנית.
לגרום לה לדעת שאתה מתענג על הידיעה המוחלטת שלה שאינך מותיר לה כל ברירה.

לראות אישה ולגרום לה לכעוס עליך על שיש בידך הכוח לגרום לה שתרצה לזחול לפניך. לגרום לה לערוג שתרצה לבעול אותה. והפחד מחלחל בה שאתה עומד לגרום לה להתחנן. והכמיהה לשם והבושה שמתלווה אליה.
ודמעה נולדת במקום עמוק בתוכה כשהיא מבינה שהיא כבר מתחננת, אי שם באפלה.

בסופו של דבר היא תלך לגהינום וחזרה עבורך. באש ובעשן ועל שפת התהום ומעבר לה.
אבל בהתחלה, בהתחלה, אתה זוכר? אז, כשהמבטים שלכם נפגשו ואתה החסרת פעימה כשעיניה ביקשו מעיניך שתדפוק אותה ותקרע לה את הצורה.

והיא תוריד עבורך את הירח מהשמיים אם רק תרצה, ותפרוש אותו לרגליך.

בעבור אותה פעימה אחת שהחסרת.

.

TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 11 באפר׳ 2008

בסופו של דבר שליטה היא באמת רצועה ובקצהּ באמת ישנה כלבה שמצייתת לפקודות.

נכון.
אבל כל כך הרבה נמצא ביניהן.

Brave Dwarf • 12 באפר׳ 2008

"לראות אישה ולגרום לה לדעת שברור לך שהיא שונאת את התחושה שאתה פורש עליה. שזה מחכה לה, שמתישהו בנקודת זמן היא תהיה מוכרחה לכרוע ולהרים את התחת גבוה באויר ולפשק עם הידיים לבדיקה משפילה וחודרנית. "

ואני האידיוט זקוק להסבר נוסף. אם ברור לי שהיא שונאת, אז בשביל מה? למה לקחת על עצמי אחריות כזאת ולהפוך אישה X לכלבה שלי Y? כי בא לי ואני יכול? אבל היא לנצח. כמו כל איבר אחר. היא תמיד תהיה שם, במקום ההוא בו נמצא המצפון.


(אני יודע שאתה יודע, אבל כדי שלא תהיינה ספקות - אתה מבריק בכתיבתך; עם כל השאר הסכמתי (אם אכן הבנתי); לולא הייתי בטוח שאתה... לא הייתי בכלל שובר את קוד העצלות)

להבה חשופה • 12 באפר׳ 2008

בין הרצועה לכלבה שליטה ובכלל . יש עוד הרבה הרבה שלא נאמר "נאמר".

כל אדון ודרכו כל שפחה ודרך התנהלותה "עימו".

כן, כרגיל כתיבה משובחת .


להבה חשופה.!@!

שלגי • 12 באפר׳ 2008

שנאה וכעס?
כך זה מתחיל אצלך?

חבל.

אנסה...

NiL​(נשלטת) • 12 באפר׳ 2008

אנסה להסביר לך מנק' הראיה שלי כנשלטת:

זה לא שאנחנו באמת שונאות ומתעבות, אבל, לפעמים, תהליכים שכאלה מאלצים אותנו להתמודד עם דברים שאנחנו לא ממש אוהבים, לא כי אנחנו לא אוהבים את זה אלא כי זה מביך, זה משפיל, זה מכעיס וזה בעיקר מכריח אותנו להתמודד עם הקצוות שלנו. לא תמיד סשן זה כיף, יש רגעים של כאב, יש רגעים של בכי, יש רגעים שבהם נאלצים להתמודד עם דברים שלא עושים לנו הכי נעים, אבל באותה נשימה אוסיף את הכיף, השחרור, הבכי הנקי הזה שבא מהבטן, הצחוק האמיתי והמתגלגל, את העונג... אבל זה עונג שכרוך בעבודה שלא תמיד היא עבודה קלה.
היו פעמים שבהם מצאתי את עצמי במהלך סשן, כועסת, שונאת, ממש על סף התיעוב את המאסטר ולא הסכמתי שילטף אותי או יחבק אותי או יפגין כל אמפטיה כלפיי, אבל זה לא אומר שאחר כך לא נותרתי מכורבלת בחיקו.
זה לדעת לעשות לפעמים דברים כי ככה הוא ביקש, גם אם בעיניך הם הכי מביכים ומשפילים בעולם.
זה לדעת להתעלות מעל הקולות הפנימיים שלך כדי להגיע בסוף לנקודת הריחוף והאושר, השחרור מכל העכבות, הבושות, הפחדים, החששות.
אני לא אומרת לרגע שאין מקום להפעיל שיקול דעת. שיקול דעת צריך להיות מופעל עוד לפניי כניסה לסשן וגם במהלכו.

הכעס והשנאה הם מההתמודדות, עם הסיטואציה, איתו, ובעיקר עם עצמך.


מאוד מאוד התחברתי לדברים,
כתיבה נהדרת!

RIS • 12 באפר׳ 2008

אולי הייתי צריך לכתוב "שנאה", כך, בגרשיים. כמו שהן אומרות לפעמים: אני שונאת אותך, אבל הן מתכוונות לזה ממקום עמוק של קירבה עצומה.

יש רגעים כאלה, ישנם שלבים, כאשר ההיררכיה תופסת מקום, שמתעוררים בה איים של התנגדות, ה"גוף" מבין מה קורה ונבהל, או שלפעמים ה"שכל" מתקומם נגד השירה של הקול הפנימי שסוחף אותה למקומות שקשה להסכין איתם. בהתחלה.

אני דווקא אוהב את ההתנגדות הזאת. בעיני היא כלי רב-עוצמה. כמו בטאי צ'י או באייקידו, לדעת איך לקחת אותו ולהפוך את הכיוון שלו כדי לאפשר לבורג להסתובב ולחדור יותר חזק ויותר עמוק, לאפשר לתהליך ההטבעה להיות פסקני ואפקטיבי יותר.

כמו שאמר פעם הרבי מלובלין: חביב עלי מתנגד נלהב מאשר חסיד מתון. מפני שהמתנגד לכשיהפוך עורו יהפוך לחסיד נלהב. וההתלהבות היא לב ליבה של החסידות.
כך, בעיני, אותה התנגדות, התנגדות המלווה לפעמים ברגשות עזים, היא עוד מבע של הלהט. וזהו הלהט הזה אותו אנחנו מחפשים, גמד, אתה יודע היטב, ממזר שכמוך, וידעת גם קודם מה תהיה התשובה גם לפני ששאלת.



חשבתי שזה מיותר לציין שכמו שכל אנאליזה של תופעת יחסי השליטה רוויה בפרדוקסים - גם הדבר הזה הוא פרדוקס. הפוך על הפוך.

ואגב, כל אחת מאלו שדיברתי איתן, שחוו חוויות עוצמה של יחסי שליטה, סיפרו לי על הפאזה הזאת.

וכאמור, אני אוהב שזה ישנו שם ושאפשר למנף את זה כדי להעצים ולהטמיע את מה שרוצים לבוא אליו.

נוריתE • 12 באפר׳ 2008

בסופו של דבר ישנו איגו מניאק קטן,נרקיסטיסט בארון
דיקטטור צעצוע בממלכת לה-לה לנד משלו.

חולה תשומי שחייב שילטפו לו את האיגו וינשקו לו את כפות הרגליים 24-7
אחרת,הוא לא מרגיש חשוב מספיק
כשהבוס שלו יורד עליו או אישתו יושבת לו על הווריד והילדים רוצים עוד ועוד
אז
הוא חייב איזו כלבונת לבעוט בה, בסופו של יום כדי להרגיש "גבר גבר".

והוא עוד חושב,שהיא חיה אך ורק למענו ולמען סיפוק צרכיו הוא
ולא מבין שמצד שני ישנו בנאדם שמספק את צרכיו הוא באותה המידה ומנצל בדיוק אותו דבר
רק מהצד השני ,בלי שום אלטרואיסטיות
מיותרת.
Dream on....

אם בסופו של דבר

שפחריפה • 12 באפר׳ 2008

לא זוכרים את ההתחלה, ואם בסופו של דבר היא לא רואה אותך רואה אותה,
אז זהו גם סופו של הדבר, כי ה"ביולוגיה של הפסיכולוגיה" שלה, שגורמת לה , אולי לא ללמוד, אלא יותר לדעת, ב"כל פעם מחדש שההיררכיה ששמה אותה כל כך נמוך מתחתיך היא לא רצויה או בלתי-רצויה אלא היא הכרחית בטירוף כמו חשמל לנשימה. כמו החיים." יודעת את הדבר הזה רק כל עוד אתה רואה אותה.

כשקשר העין הזה ניתק כבר אין שליטה, כי שליטה היא אולי הרצועה שבסופה יש כלבה, אבל אם אין מי שאוחז בקציה השני של אותה רצועה, היא מאבדת את כל המשמעות שלה.

כתמיד כתבת יפה, וכתמיד אני תוהה למה אתה כותב אותה ולא את עצמך.

לדעתי

אנקת גבהים • 12 באפר׳ 2008

הכתיבה שלך חזקה..
כמו המסרים שאתה מעביר כאן .
אהבתי - מאוד.
וכל אחד שיתחבר למה שנראה לו.
אני איתך.