FrozenLips
|
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
בשר
הם לא מעניינים אותי, הפרטים הקטנים של מה שאנשים אוהבים לכנות ‘הקהילה’. לא אכפת לי למה הם שם וכמה אהבה אמא שלהם נתנה (או לא נתנה) להם. אני לא דואגת כשהם צועקים על איזו עוולה שנעשתה להם ולא בוכה כשהם טועים איזו טעות יקרה ומטופשת. אני מחייכת באיפוק ראוי לשמו בחגיגות יום הולדת ולפעמים, כשאני מצליחה לקשר בין כינוי לפנים, אני גם מוסיפה איזו ברכה קורקטית ומרשה לעצמי להרגיש כמו אדם נחמד וקהילתי לרגע. ואז אני נרגעת וחוזרת לעצמי.
הם לא מעניינים אותי, לטובה ולרעה. אני לא רוצה לדעת אם הם לוזרים או מנכ”לים. אני לא רוצה לדעת אם הם תככנים, שקרנים או סתם חלאות אדם. אני לא מעוניינת להתפלש ברפש הקבוצתי. אני לא רוצה לשמוע את הרכילות הפיקנטית האחרונה או מי דום מסוכן ומי סאבית קרציה. לא רוצה דיונים אקדמאיים. לא רוצה לתמוך נפשית. לא רוצה שיפתרו לי את הבעיות. יש לי את החברים שלי ואחרים אני יכולה לשפוט לבד, תודה רבה לכל הדואגים. אני לא טורחת אפילו להקשיב לכל הצחקוקים והלחשושים של הרוקדים ברחבה, היושבים על הבאר והעומדים להביט בהולכים ושבים. אני באתי כדי לבדוק את הסחורה, ללמוד שיטות חדשות, ללטש את החושים ולשייף ציפורניים בגווים שריריים. אני רוצה חיוך זדוני של מחצית הסיפוק לפנות בוקר, מבטים מיוחמים לאורך המסדרונות וגניחות, אנחות, רחשים וצרחות ככל שהאוזניים מסוגלות להכיל. לשמוע מוזיקה איכותית יותר אפשר במקומות אחרים. אני לא דורשת מהם דבר, אולי מלבד שמירה על חוקים בסיסיים. לא אנסת קטינות (או בגירות)? לא סיממת? לא תקפת? ברכותיי, אתה אנושי. זה לא מעט בימים טרופים שכאלה. אתה מוזמן לחשוף את בשר האדם שלך בפניי. אני כבר אדע מה לעשות אתו. היי אתה, בחור יפה שאני לא מכירה, אשה עם רעב בעיניים, גבר ששכח איך לאהוב - אתה לא מעניין אותי. אני רוצה למשוך בחוט שתלוי לך מהכתף ולפרום ממך את מעטה הקהילתיות שלך. תהיה גאה במה שאתה - עוד פריט בשוק הבשר. מתחת לאיפור ולבגדים היפים, מאחורי המחמאות וההתכתשויות ההדדיות, תהיה חיה זועמת, ילד עצוב, שוקולד מבעבע, לבה רוגשת. אין לי שום צורך בפרטי היום שעבר עליך. אני צריכה רק מאתיים מטר של חבל כחול ושוט. מי רוצה להיות למעלה היום? מילת ביטחון. מצלמה. אקשן. אפילו שהם לא מעניינים אותי, לפעמים, למען האמת לעיתים רחוקות למדי, האף שלי, בהחלט לא אני, מאותת שאני נוגסת במשהו מעניין. אז אז, אני מכניסה את היד לתוך מאורת העטלפים הרוחשת הזו ושולפת משם הפתעה, כמו שפן מן הכובע. כרגיל אני מחזירה אותה כלעומת שבאה. לפעמים זה אפילו מצליח ואני שומרת אותה על מדף. לפעמים לפעמים - במיטה. ככלל הם לא מעניינים אותי, הפרטים הקטנים של מה שאנשים אוהבים לכנות ‘הקהילה’, ולכן אני יכולה להמשיך לאהוב אותם. להתעלם מהפגמים שלהם. לכבד את האנושיות הפשוטה שלהם במקום למאוס בה. אנשים שלוקחים את הסיכון לחקור את התשוקות שלהם לא צריכים לערב בזה רגשות. לחטא לא צריכים להיות פנים. אולי צריך לא רק כינויים אלא גם מסכות. |
|
|
ריפרף
|
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
סח' על המניפסט פטישסט פרוזן
|
|
|
|
FrozenLips
|
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
זה תמיד ככה, הא?
אני ומניפסטים
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 16 שנים •
6 באפר׳ 2008
מעולה.
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 16 שנים •
8 באפר׳ 2008
מעולה פרלין כתב/ה: מעולה.
מה שהיא אמרה 
ועכשיו, אולי תכתבי משהו על הרעב שהבשר הזה אמור להזין? |
|
|
נאכטגייסט(שולט)
|
לפני 16 שנים •
12 באפר׳ 2008
arrrrrrrrg?
שטוטו קויה?
|
|
|