עיניים צהובות עגולות הביטו בה בלי למצמץ. הם ריתקו אותה, הקפיאו, חדרו לנשמתה. היא נבלע לתוכן. בהתחלה עוד ראתה את הסביבה, ראתה אותו ואת פניו. אך ככל שחדר המבט, כך הצטמצם מרחב הראיה, עד שהפך למנהרה, שבקצה שלה היו רק עיני טורף הצהובות. היא התאמצה לא למצמץ.
