צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כאב

lori{ע_מ}
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008

כאב

lori{ע_מ} • 21 באפר׳ 2008
אדוני,
כשאתה מכאיב לי ולא כי אני ביקשתי
אלא כי ככה בא לך באותה שניה
כל החושים שלי נדרכים בבת אחת.
כל האנטי שיש בי בבת אחת עולה ומנסה לצאת עליך
כל התירוצים ללמה בדיוק עכשיו הכאב הזה לא מתאים לי מתחילים לדחוף אחד את השני בתחרות מטורפת באיזה תירוץ אשתמש הפעם.
אבל מצד שני בבת אחת אני נורא רוצה להיות הכי כנועה שיש
הכי מזוכיסטית
הכי צייתנית
לעשות אותך הכי גאה
וזה קשה לפעמים כשכל הרצונות האלו מתנגשים אחד בשני.
קל לי לשנוא אותך בסיאטוציות כאלה (כמעט לשנוא)
כל כך קל לי לחשוב שאתה פשוט לא מבין
ואתה דוקא הכי מבין שיש.
הכי מבין איך להשפיט אותי ואיך להוציא ממני את הכלבה המזוכיסטית הזאת
הכי מבין מתי הכאב הזה הוא יותר מדי
ועדיין מבין שזו זכותך להמשיך לדחוק את הגבולות האלה החוצה
אתה הכי מבין כמה הכאב הזה עושה לי בסופו של דבר טוב
כמה הוא מוריד אותי להיות מתחת לכפות הרגליים שלך
כמה אני צריכה להרגיש את התחושות האלה.
כשאתה מכאיב לי הרבה פעמים יש לך מן ניצוץ סדיסטי ומופרע בעיניים
צריך להיות שם מולך ולראות את זה כדי להבין
צריך להרגיש איך כל התפתלות שלי מתחת לידיים שלך גורמת לך להדק עוד יותר את האחיזה
לקחת תנופה חזקה יותר ולהכאיב יותר חזק
עד שאני אכנע ועוד למשוך אחריי.
אני כל כך צריכה שתכאיב לי עכשיו.
RIS
RIS
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
RIS • 21 באפר׳ 2008
כן.

וכמו שכבר אמרתי כמה פעמים: זר לא יבין זאת. אין אף הסבר שיכול לגשר על הפער הקוגניטיבי הזה.

ומי שלא זרים - לא זקוקים להסברים. יש כאן איזו ידיעה ישירה, שאינה צריכה תיווך, שככה זה נכון. שככה ורק ככה ורק פה זה נכון.

ישיר, חד ומדויק.
כמו שצריך...
נוריתE
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
נוריתE • 21 באפר׳ 2008
מה,שבא מאהבה
מתקבל, באהבה...

}{
ginger
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
ginger • 21 באפר׳ 2008
"אני כל כך צריכה שתכאיב לי עכשיו"..
את יודעת, הוא יכאיב כשירצה...
וזה כשלעצמו:
כואב.

טוב לקרוא אותך...
גם כשאת שובבה, וגם כשלא.

icon_wink.gif


ג'ינג'ר.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
ginger כתב/ה:
"אני כל כך צריכה שתכאיב לי עכשיו"..
את יודעת, הוא יכאיב כשירצה...
וזה כשלעצמו:
כואב.



מה כואב? לא לבקש את צרכיך? או לבקש ולקבל תשובה שלילית?
ginger
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
ginger • 21 באפר׳ 2008
לא להיות בשליטה, וכשההחלטה וההתרחשות אינה בידיך, אינה נתונה לשיקולך,
ושאין לך כל השפעה עליה.
שאין חובה למלא אחר צרכייך, או בקשותייך, ואף יותר מכך, כשאת נתקלת בסירוב,
לאחר שאזרת אומץ לבקש במילים, בקול.
כמו היית מרוחה על הרצפה, ולא חשבת שיש יותר למטה,
ורגל דרכה עליך בסולייתה, וגילתה לך, כי כמה נמוך שאת חושבת שאת נמצאת,
מסתבר כי יש נמוך מכך.

חיוך.

ג'ינג'ר.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
ginger כתב/ה:
לא להיות בשליטה, וכשההחלטה וההתרחשות אינה בידיך, אינה נתונה לשיקולך,
ושאין לך כל השפעה עליה.
שאין חובה למלא אחר צרכייך, או בקשותייך, ואף יותר מכך, כשאת נתקלת בסירוב,
לאחר שאזרת אומץ לבקש במילים, בקול.
כמו היית מרוחה על הרצפה, ולא חשבת שיש יותר למטה,
ורגל דרכה עליך בסולייתה, וגילתה לך, כי כמה נמוך שאת חושבת שאת נמצאת,
מסתבר כי יש נמוך מכך.

חיוך.

ג'ינג'ר.


כן, זה כואב. ואז יש (לחלקנו) כל מיני כעסים ודאגות- האם הוא דואג לצרכינו? האם אם צורך X או Y לא ייענה, אפגע? ואם כך, האם מוטלת עלי האחריות לקום וללכת?
נראה לי שיש המון חוסר ודאות בלהיות שפחה, המון leaps of faith, ולהיות במקום הזה מאוד כואב.

את חושבת שלהיות שפחה זה ב ע י ק ר כאב? (מדברת פה על כאב נפשי)
האם להיות שפחה זה להיות מוכנה ללכת בשדה קוצים בידיעה גמורה שתצאי ממנו מדממת, רק עבור האושר שבעצם הליכה זו את זוכה להיות לצידו?
טייגרית​(אחרת)
לפני 16 שנים • 22 באפר׳ 2008
טייגרית​(אחרת) • 22 באפר׳ 2008
זה פוסט שונה
זו הפעם הראשונה בה אני קוראת פוסט שלך שבו את לא מתארת סשן
זו הפעם הראשונה שאני קוראת אותך פונה אליו, אומרת לו את מה שאת מרגישה
אולי סוף סוף פגשת במישהו שמסוגל וגם רוצה להקשיב לך?
כאילו עד היום היית מנותקת. צפית בהכל מבחוץ. תיארת תיאורים ויזאוליים שכל אחד שמסתכל מהצד יכול לראות בעצמו אבל לא נכנעת באמת. אני חושבת שזו לא כניעה כשאת מנותקת. כניעה היא כניעה כשאת הכי מחוברת ומודעת לכניעה הזו. לא בורחת מעצמך אלא נמצאת שם מרצון ומבחירה. לא ככה?
עכשיו יש לי הרגשה שאת באמת מחוברת אליו ומי כמוך וכמוהו יודעים כמה אני שמחה על זה
lori{ע_מ}
לפני 16 שנים • 23 באפר׳ 2008
lori{ע_מ} • 23 באפר׳ 2008
ginger כתב/ה:
לא להיות בשליטה, וכשההחלטה וההתרחשות אינה בידיך, אינה נתונה לשיקולך,
ושאין לך כל השפעה עליה.
שאין חובה למלא אחר צרכייך, או בקשותייך, ואף יותר מכך, כשאת נתקלת בסירוב,
לאחר שאזרת אומץ לבקש במילים, בקול.
כמו היית מרוחה על הרצפה, ולא חשבת שיש יותר למטה,
ורגל דרכה עליך בסולייתה, וגילתה לך, כי כמה נמוך שאת חושבת שאת נמצאת,
מסתבר כי יש נמוך מכך.

חיוך.

ג'ינג'ר.


זה בדיוק זה.
וההבנה שכמה שזה נראה כואב וקשה לפעמים, תמיד יכול להיות יותר קשה, יותר כואב, יותר נמוך.
מוזר, אבל יש דוקא משהו מרגיע בהבנה הזאת.
אין את הפחד הזה שעלולים למצות דברים מהר מדי.

טייגרית,
האמת לא חשבתי על זה ככה בהתחלה, אבל כשאני קוראת שוב ושוב את התגובה שלך אני מוצאת בה המון הגיון.
תודה לך על הפרגון }{
נוריתE
לפני 16 שנים • 23 באפר׳ 2008
נוריתE • 23 באפר׳ 2008
amy כתב/ה:
ginger כתב/ה:
"אני כל כך צריכה שתכאיב לי עכשיו"..
את יודעת, הוא יכאיב כשירצה...
וזה כשלעצמו:
כואב.

מה כואב? לא לבקש את צרכיך? או לבקש ולקבל תשובה שלילית?

הציפיה, כואבת איימי
לפעמים,זאת רק ,הציפיה...