בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

משפחתי וחיות אחרות

אנדרפוט
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008

משפחתי וחיות אחרות

אנדרפוט • 21 באפר׳ 2008
אף פעם לא הבנתי למה יצא לי פאמדום. אצלנו במשפחה האבא הוא הדומיננטי, שולט ללא עוררין. זכר אלפא, שרירי גדול ואפילו עם שפם. אמי דווקא היתה די חלשה יחסית וניתן היה לצפות שאם כבר סוטה קטן אז שלפחות יצא ממני דום. אבל לא יצא.
כשאני מחפש נשים גדולות ושולטות אצלי במשפחה אני מגיע לסבתא שלי, אמא של אבא. אבי הוא העתק די מדויק שלה והיא היתה אישה שהרבה אנשים פחדו ממנה. אשה גדולה, דעתנית, שיכולה להשפיט אנשים בלי הרבה בעיות. טיפוס סמכותני שכזה.
וגם אחותי לא פריארית בכלל - בלבוסטה רצינית, הולכת ישר על בעיטות לביצים, אין אצלה חוכמות.

אני תוהה אם חוץ מתסביך אדיפוס, שקשור לאמא, יש אולי תסביכים אחרים שקשורים לחברי משפחה אחרים, תסביכים פרוידאניים עמוקים שעליהם אוכל לתלות את האשמה, קבעונות אין קץ שייתנו הסבר מופרע אך הגיוני למצבי.
DanaDomme​(שולטת)
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008

לסבתא שלך

DanaDomme​(שולטת) • 21 באפר׳ 2008
לסבתא שלך היה גם שפם?
לא, אני די משוכנעת שלא קיבלתי את זה מהבית, אני רק יודעת שזה מגרה אותי מינית ומרגש אותי בדרכים אחרות לפעמים וזהו, מבחינתי זה אומר שזו הסיבה למשיכתי לנושא ואני לא מתכוונת לחפור בזה.
וונדי
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
וונדי • 21 באפר׳ 2008
יותר קל לחפור אצל אחרים מאשר אצל עצמנו אבל אני מתחילה בחפירות רציניות גם אצל עצמי.

בגלל שאני ונילית, שצריכה להיות השולטת שלו, הכל עובר אצלי דרך המחשבה ולא דרך האינסטינקטים הטבעיים. יש חפירות רציניות אצלי בפנים למה הסכמתי ומה קורה אצלו.

ההסבר שלי שאצל פאמדומים גברים יש קשר חזק לאם. אין חוכמה בחיפוש קשר לאם כי לפי פרויד וכל הפסיכולוגים לכל ילד בשנים הראשונות בתחילת הילדות חייב להיות קשר חזק לאם.

מכאן הפסיכולוגים מתחילים לבדוק מה קרה לקשר עם האם בשנים אחרי תחילת הילדות.
שמתי לב שלכל הפאמדומים שהכרתי לא היה קשר שווה לשני ההורים.

הנשלט שלי לא יסכים אם אומר שיש לו קשר חזק עם האם, למרות שהוא מגיע ממשפחה חד הורית של גירושין בגיל הגן והיא גידלה אותו בעצמה כל חייו.

אם אתה מבקש הניתוח שלי לילדות שלך.
ההזדהות שלך עם האם, שהיתה תחת הסמכותיות החזקה של האב, הביאה אותך ואת האחות שלך לחפש מודל נשי שהייתם רוצים שהאם תתנהג לפיו.

הזדהתם עם האם ורציתם שתהיה חזקה יותר.

אצלך הרגשות המעורבבים האלה התחילו בשלב האדיפאלי לפי פרויד והיו חזקים כי לא יכולת לקבל את המודל שהאמא האהובה נכנעת לאב. אצל בנים יש שלב אדיפאלי. אצל בנות יש שלבים אחרים.

לפי פרויד בשלב האדיפאלי הילד רואה באב מתחרה על תשומת הלב של האם והקשר שלו לאם הוא מיני. לפי פרויד השלב האדיפאלי הוא טבעי אצל כל ילד, אבל הילד יוצא ממנו לשלבים הבאים, כשהוא מבין שאמא לא תהיה שלו.

אם אני צודקת לא קיבלת את הדרך של האב לשליטה בבית ולפעמים בפנים התמרדת ושתקת.

חומר למחשבה פנימית שלך, בגלל שביקשת.

כדי שתרגיש טוב:
מעט ילדים נטראלים בקשרים עם האם. תלוי באיזה כיוון.
אנדרפוט
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
אנדרפוט • 21 באפר׳ 2008
דנה - לסבתא שלי לא היה שפם ותמיד היה לה ריח קל של בושם פרחי אביב. אני פשוט נמצא בחפירות כי החלטתי שהבדסמ בוחר אותי יותר מאשר אני בוחר בו.

וונדי - תודה לך על ההסבר הנפלא. הבעיה שלי עם אדיפוס זה שהוא לא מסביר את העובדה שמתוך שלושה אחים ואחות שחיו באותן נסיבות פחות או יותר, עם אותם תרחישי אדיפוס ואלקטרה, עם אותן דמויות של הורים - רק אחד אימץ את משחקי הכוח המשפחתיים לתוך עולמו המיני והפך לתלוי בהצגת התיאטרון הזאת המשוחזרת ללא הרף במוחו היגע.
ואם זה אינדוודואלי ותלוי באיך כל ילד תופס את הסיטואציה, אז אין משמעות לסיטואציה כי לא היא זאת שמסבירה את העניין אלא המרכיב האינדוודואלי. קיצר, חפירה בפני עצמה הפרויד הזה.
אנימה
לפני 16 שנים • 21 באפר׳ 2008
אנימה • 21 באפר׳ 2008
[quote="אנדרפוט"]דנה - לסבתא שלי לא היה שפם ותמיד היה לה ריח קל של בושם פרחי אביב. אני פשוט נמצא בחפירות כי החלטתי שהבדסמ בוחר אותי יותר מאשר אני בוחר בו.

וונדי - תודה לך על ההסבר הנפלא. הבעיה שלי עם אדיפוס זה שהוא לא מסביר את העובדה שמתוך שלושה אחים ואחות שחיו באותן נסיבות פחות או יותר, עם אותם תרחישי אדיפוס ואלקטרה, עם אותן דמויות של הורים - רק אחד אימץ את משחקי הכוח המשפחתיים לתוך עולמו המיני והפך לתלוי בהצגת התיאטרון הזאת המשוחזרת ללא הרף במוחו היגע.
ואם זה אינדוודואלי ותלוי באיך כל ילד תופס את הסיטואציה, אז אין משמעות לסיטואציה כי לא היא זאת שמסבירה את העניין אלא המרכיב האינדוודואלי. קיצר, חפירה בפני עצמה הפרויד הזה.[/quote

אנדרפוט, אני חושבת שתשובות לשאלות שאתה מעלה, אי אפשר למצוא באנציקלופדיות,
מה גם שזה חומר קשה ומקצועי שקשה להבין אותו.
הדברים הידועים והקלים להבנה תאורטית הם כמו תסביך אדיפוס שוונדי מזכירה.
אם ארחיב את מה שוונדי כתבה, מדובר על הזדהות של ילד עם אחד ההורים שלו.
באופן טבעי ילד נוטה וצריך באופן רגיל להזדהות עם אביו, וילדה עם אימה.
הקושי מתחיל שילד מזדהה עם הורה בן המין השני.

כילדים אנחנו נוטים להזדהות עם מי שאנחנו אוהבים, או מפחדים.
לכן כשבת מזדהה עם אביה, זה בגלל שאימה נעדרה ריגשית או פיזית,
או שהייתה פשוט קרה, והפוך. בן יזדהה עם אימו במקום עם אביו בגלל אותן הסיבות.
לא מדובר בהזדהות רגשית, רעיונית, או מנטלית.
מדובר בהזדהות פסיכולוגית מלאה.
לכן בבית אחד יכולים לגדול כמה אחים ואחיות, וכל אחד יזדהה עם אותו הורה
שהוא רוצה להדמות אליו. הזדהות עם התוקפן או עם האהוב.
הבעיה היא לא עם מי שצלח את מהמורת ההזדהות והצליח להזדהות עם ההורה
בן המין שלו, הבעיה היא עם מי שהזדהה עם בן המין השני.
כי אז אתה גדל כגבר, אבל פסיכולוגית יש שם משהו אחר.
לכן ביחסים של גבר ואישה אתה תחוש שאתה כאילו לא במקום הנכון.
בהתחלה אולי לא, אבל לאורך זמן כן. ביחסים וונילים כמובן.
ואני לא מתכוונת לתחושה שאתה צריך להיות עם גבר, אלא לתחושה
שאתה צריך להיות עם אישה ( כי אתה גבר) אבל אקטיבי.
הזכרת מאבקי כוח. האם הפאמדום מחלץ ממך את ההזדהות הראשונית?
לא ההזדהות הרעיונית, ההזדהות העמוקה, הטוטאלית הראשונית?
את מי או את מה אתה בעצם משחזר ללא הרף כדבריך?

אבל אתה יודע אנדרפוט, גם אם משהו בדברי ישמע לך מוכר, זה עדיין
לא יוביל אותך לשום מקום, ולשום תשובה.
מה שאתה צריך לשאול את עצמך, אם אתה מחפש קצה חוט כי אתה סקרן,
או כי זה מפריע לך נניח למצוא בת זוג כמו שהיית רוצה.
אם אתה סתם מסתקרן, תקרא קצת פה ושם, ותמשיך להנות.
אם קשה לך, אף אחד לא יצליח לתת לך תשובה, התשובות הן לא
אצל אף אחד כאן, ובטח לא בפורום.
אתה מספיק פיקח לדעת היכן כן.
אנדרפוט
לפני 16 שנים • 22 באפר׳ 2008
אנדרפוט • 22 באפר׳ 2008
תודה אנימה. לא, לא מדובר בסקרנות. את הסקרנות לגבי מקור המיניות שלי איבדתי כשהחלטתי לקבל את עצמי כמו שאני. מדובר בסבל וקושי ואני יודע שאין אנציקלופדיה שתעזור לי בעניין הזה, אפשר אפילו לומר שהשאלה שלי היתה סוג של שאלת קיטבג.
אני יודע איפה לחפש את התשובות ואני עושה את זה שלוש פעמים בשבוע באופן די קבוע.

ולמרות הכל יש בי חרדות ואני לפעמים מביא אותן לכאן ומוצא שבתוך כל הנוף האנושי הזה אכן מסתתרת הרבה אנושיות. אז שוב, תודה אנימה. הרגעת אותי קצת.
וונדי
לפני 16 שנים • 22 באפר׳ 2008
וונדי • 22 באפר׳ 2008
אנדרפוט כתב/ה:

וונדי - תודה לך על ההסבר הנפלא. הבעיה שלי עם אדיפוס זה שהוא לא מסביר את העובדה שמתוך שלושה אחים ואחות שחיו באותן נסיבות פחות או יותר, עם אותם תרחישי אדיפוס ואלקטרה, עם אותן דמויות של הורים - רק אחד אימץ את משחקי הכוח המשפחתיים לתוך עולמו המיני והפך לתלוי בהצגת התיאטרון הזאת המשוחזרת ללא הרף במוחו היגע.
ואם זה אינדוודואלי ותלוי באיך כל ילד תופס את הסיטואציה, אז אין משמעות לסיטואציה כי לא היא זאת שמסבירה את העניין אלא המרכיב האינדוודואלי. קיצר, חפירה בפני עצמה הפרויד הזה.


הסיטואציה מסבירה רק יחד עם כל הגורמים האחרים, כשהמרכיב האינדוידואלי נכנס לתוך שאר המרכיבים, אבל אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות זהה לכולם.

כבר כשאנחנו נולדים הגנטיקה שלנו מפרידה את כולנו. האחים והאחיות שונים אינדוידואלית וכל אחד יתפתח אחרת.

אחרי שאנחנו כמו שאנחנו אני חושבת שקבלה והבנה עוזרים במינון נכון של הצרכים. לא חייבים להיות אקסטרימים.

סה"כ יש הרבה נשלטים שחיים ומאושרים בבחירה שלהם ונמצאים בזוגיות אוהבת.
אני חושבת שהצעד הראשון הוא ההכרה שאתה יכול להיות מאושר עם הקבלה שלך.
אפשר גם להביט על אחרים שהצליחו ולשאוב כוח. זו מטרה חשובה של האתר הזה.

בהצלחה.
אנדרפוט
לפני 16 שנים • 23 באפר׳ 2008
אנדרפוט • 23 באפר׳ 2008
סה"כ יש הרבה נשלטים שחיים ומאושרים בבחירה שלהם ונמצאים בזוגיות אוהבת.


אני רק תוהה, האמנם? ואולי כן, אולי אני החריג שאינו מאושר מהבחירה שלי משום שאין לי בכלל תחושה שאני בוחר. מבחינתי המיניות הזאת בחרה בי וזוגיות אוהבת זה גם היכולת לחיות עם בת זוג שלא קשורה לפאמדום ולא להיות רק מסוגל לאינטימיות מאוד מאוד מסוימת.

אחרי עשר שנים כמעט שבהן אני מקבל את עצמי אני בוחר בדרך מעט שונה, אני לא מתכוון להתחיל לשנוא את עצמי ולהרגיש מוזר עם עצמי, כמו שכבר עשיתי בגיל צעיר יותר, אבל גם לא מרגיש בנוח עם העיוורון הזה של הקבלה המוחלטת.
סיגמא
לפני 16 שנים • 24 באפר׳ 2008

אל תחפש מתחת לפנס

סיגמא • 24 באפר׳ 2008
אז ביחסי מין אתה אוהב לנשק כפות רגליים ולסגוד, so what?
מישהו אחר אוהב להיות לבוש כמו כבאי ומישהי אחרת אוהבת להתחפש לארנבת.

תעשה לעצמך טובה, את הטוטאליות תשאיר לסצינה ולפנטזיה. יש לך הרבה אופציות:
1) מערכת יחסים נורמלית לגמרי עם הפרטנרית, כשבמיטה היא עושה לך פייס סיטינג, מצליפה, משפילה וכל דבר אחר.
2) מערכת יחסים נורמלית עם יחסי מין על גבול הנורמלי, כשאתה נעזר בפנטזיה במהלך יחסי המין.
3) מערכת יחסים שבה הפרטנרית "שולטת" בך. אם היחסים יהיו ארוכי טווח כנראה שהם יגלשו חזרה לסעיפים 1-2 בהמשך.
4) כל שילוב של סעיפים 1-3.

בכל מקרה, לדעתי נטייה מינית היא יותר סימפטום ופחות הבעייה עצמה, אל תאשים את הפמדום בבעיות אחרות שאתה נתקל בהן, ותנסה להתמקד בהן ולא בפמדום. תנסה להתייחס לפמדום כאל תבלין, ולזכור שלכל אחד יש את התבלינים שלו. רק תזכור להגיד תודה שלא קיבלת תבלין של פדופיליה או זואופיליה.
המלט
לפני 16 שנים • 25 באפר׳ 2008
המלט • 25 באפר׳ 2008
אנדרפוט כתב/ה:
סה"כ יש הרבה נשלטים שחיים ומאושרים בבחירה שלהם ונמצאים בזוגיות אוהבת.

אני רק תוהה, האמנם? ואולי כן, אולי אני החריג שאינו מאושר מהבחירה שלי משום שאין לי בכלל תחושה שאני בוחר. מבחינתי המיניות הזאת בחרה בי וזוגיות אוהבת זה גם היכולת לחיות עם בת זוג שלא קשורה לפאמדום ולא להיות רק מסוגל לאינטימיות מאוד מאוד מסוימת.

נכון כל כך. כמו ב'עיין ערך אהבה', שם כותב גרוסמן 'לא אני כותב את הסיפור,
אלא הסיפור כותב אותי', כך גם המיניות השונה בוחרת את -- כמעט רציתי לומר -- קרבנותיה -- אך
התחרטתי ואמרתי -- האובייקטים שלה.

זוגיות אוהבת היא בהחלט כמו שאמרת, אבל האם ניתן לנתק זוגיות ממיניות? כמובן שלא.
וכאן, אני משער, מקור הסבל והקושי שעליו רמזת מוקדם יותר בשרשור זה. והאם שלוש פגישות
שבועיות עוזרות לך?



אחרי עשר שנים כמעט שבהן אני מקבל את עצמי אני בוחר בדרך מעט שונה, אני לא מתכוון להתחיל לשנוא את עצמי ולהרגיש מוזר עם עצמי, כמו שכבר עשיתי בגיל צעיר יותר, אבל גם לא מרגיש בנוח עם העיוורון הזה של הקבלה המוחלטת.



אם פכחון עיניים פירושו להתייאש שוב ושוב מאהבות הקמלות, נובלות ומתות אל
נוכח בחירתה של אלילת המיניות, אזי עוורונה של קבלה מוחלטת הינה המראה היחידה ממנה
נשקפת אלינו דמותנו בכל מערומי אמיתיותה.