צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תורת הקבוצות

Tame
לפני 20 שנים • 31 בינו׳ 2004

תורת הקבוצות

Tame • 31 בינו׳ 2004
בזמן האחרון התפתחו מספר דיונים על המושג קהילה.
אני לא אפתח את אותו דיון נדוש שוב אבל ברצוני לפתוח אולי נושא מעניין אחר.
אני לא יודע אם זו תופעה חדה או ישנה, אבל אני מתחיל לשים לב יותר ויותר להתפתחותן של תתי קהילות ותתי קבוצות ("ממלכות" בעגה המקצועית) בתוך קבוצת ה"אם" שנקראת (אולם לא כולם מסכימים) "הקהילה".
כל תת קבוצה גם מאמצת לעצמה סממנים ודפוסי התנהגות משלה, זאת בנוסף לדפוסי ההתנהגות של קבוצת האם...
אני מנסה להבין מה הדבר מלמד על ההתנהגות האנושית, מהו הצורך הזה להשתייך לקבוצות? מה ההבדל בין השתייכות לקבוצה גדולה לבין השתייכות לקבוצה מצומצמת? מהם היתרונות והחסרונות? למה יש כאלו שכן וכאלו שלא? ובכלל כל מחשבה שיש למישהו בנושא מעניינת אותי..


מקווה שזה מעניין גם אתכם... icon_idea.gif
Rocco​(שולט)
לפני 20 שנים • 31 בינו׳ 2004
Rocco​(שולט) • 31 בינו׳ 2004
רק תנסה לחשוב על חשבון הטלפון שלך עם אתה תצריך להיות בקשר עם יותר 6 -7 איש
דבר נוסף....ה"קהילה" כבר נאמר לא אחת כל כך מפולגת....
שלא נאמר על בריתות ותתי בריתות.....אפילו באירופה של לפני מלחמת העולם הראשונה
יכולה להתקנא בבריתות של ה"קהילה"
icon_wink.gif
זאלופון​(שולט)
לפני 20 שנים • 31 בינו׳ 2004
זאלופון​(שולט) • 31 בינו׳ 2004
אני חושב שסוציולוגים יכולים לכתוב אנציקלופדיות על הנושא הזה icon_smile.gif
באופן כללי, יש לנו צורך להיות שייכים מאלף ואחת סיבות: להגדיר את עצמנו על ידי הגדרות הקבוצה שאנחנו שייכים אליה, ליצור מסגרת, לקבל אישור ולגיטימציה ועוד אלף ואחת סיבות. האדם הוא יצור חברתי.
ההבדל בין השתייכות לקבוצה קטנה להשתייכות לקבוצה גדולה הוא הסטטוס - לקבוצה גדולה כו-לם שייכים, ולכן אין לה ייחוד, אין משמעות מיוחדת בלהשתייך אליה, וכל מה שמגדיר אותה כללי ואינו מייצג מספיק כל אחד מהפרטים. בנוסף, בקבוצה גדולה אין לכידות חברתית כמו בקבוצה קטנה ומגובשת. ואולי חשוב מכל - על ידי הגדרת מי שלא שייך לקבוצה, נוצר מועדון אקסקלוסיבי שחבריו יכולים לחוש עצמם נעלים על אלה שנשארו בחוץ.
חסרונות אפשריים - יצירת אנטגוניזם אצל מי שאינו שייך לקבוצה, רצייה חברתית (מלשון לרָצות) אצל מי שכן שייך לקבוצה, אינטריגות, ועוד.
למה יש כאלה שכן וכאלה שלא? לדעתי זה בעיקר עניין של אופי אינדיבידואלי. יש אנשים יותר חברתיים ויש פחות, יש כאלה שיותר זקוקים לאישור של קבוצה ויש כאלה שלא, וכו.
en1
en1
לפני 20 שנים • 31 בינו׳ 2004
en1 • 31 בינו׳ 2004
כל החיים אנחנו בתוך קבוצות ותתי קבוצות.
מה שראיתי כאן באופן בולט הוא הצורך להכריז - אנחנו קבוצה.
הרי לכל אחד יש קבוצות של חברים (אני מקווה) - מהצבא, מהלימודים, מהעבודה.. קבוצה די סגורה שבה אתה מרגיש שייך. אבל בדרך כלל, לא מכריזים בפני שאר האנשים "אנחנו קבוצה".

שייכות לקבוצה נותנת תחושת שייכות ומעלה את המחוייבות כלפי הקבוצה. ההכרזה בעיקר מעלה את הבטחון העצמי - יש קבוצה של אנשים שאוהבים אותי ועכשיו גם כולם יודעים את זה. במילים של ילדה ביסודי - "תראו, אני מקובל, איזה כיף לי".
הצורך להרגיש אהוב הוא צורך בסיסי ואני לא מזלזלת בו. אם להצהיר על שייכות קבוצה עושה לך טוב, לך על זה.
בעיני, ההרגשה שאתה ראוי לאהבה היא פנימית (חלק מהאישיות שלך) וקשה לי להאמין שקבוצה יכולה לעזור. אבל תמיד אפשר לנסות... אולי כך יוכל להיווצר האמון הזה בעצמך ואז הקבוצה עשתה שירות גדול.
זיקית
לפני 20 שנים • 31 בינו׳ 2004

ולי..

זיקית • 31 בינו׳ 2004
אפפעם לא היו קבוצות. גם לא בתנועת הנוער..תמיד הייתי קצת מובדלת.

ועכשיו נעים לי עם השייכות. לא ל"קהילה". לבדסמ. לדעת שמבינים למה אני שם (מאותה סיבה שאתם, פחות או יותר)..ולמה אני נהנית ממה שאני נהנית ממנו. ועדיין..קצת מתבדלת לעצמי גם אני כביכול משויכת לקבוצה זו או אחרת..או לכמה מהן.

icon_twisted.gif