| רוברט |
לפני 20 שנים •
31 בינו׳ 2004
NE ME QUITTE PAS - אל תעזבי / ג'אק ברל.
דבש, העיניים שלה דבש.
היא מביטה בי בסוג המבטים האלה שאני מתעב. השקיפות הזו, התלות הזו, השלום... אם היה לי הכוח לנפות תעוקות מהעולם, אחד מהם ללא ספק היה "המבט". מה את מסתכלת, החלטת להמשיך, המשיכי. שרפי מאחורייך את הגשר והמשיכי, ממני לא תקבלי לעולם בקשה להתמהמה. GO. אלוהים עמך, החיים לצדך, חייכי. מה יש לך לחשב חישובים, לבך יודע טוב יותר מכל חשיבה מוחית. היא מביטה בי... כמה שאני שונא את המבט הזה. אני מסיט את עיני ושומע את הדלת נסגרת. זהו הלכה. אני ניגש בטקסיות המעושה אל הבר, מוזג את אותו משקה מצחין, מצית סיגריה ומעלה את יעקוב הגדול שיזמר בעצב לחלל הסלון. אל תעזבי ממולל בעצב ג'אק ברל ואני לוגם את מה שנשאר בכוס המשקה. ראבק! |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
31 בינו׳ 2004
כמה חד.........
כמה יפה.......... כמה עצוב........ אפשר להריח את ריח הסיגריה, את ריח העיזבון-הריקנות שהשאירה בך לאחר שעזבה............. אתה לוגם את המשקה באגרסביות, כלל לא מרגיש בטעמו, יונק את הסיגריה בעוצמה, שומע את ז'ק ברל ברקע, אך לא מקשיב לו, מקשיב רק לזעקת ליבך-אל תלכי.......... זה נגע, עשה לי עצוב-כתוב נפלא ומעביר כל תחושה שהייתה בך. רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
1 בפבר׳ 2004
איזה יופי.
אוהבת את הכאב. את הכעס. את הלסת הקפוצה. מרימה כוסית לחייך. לחיי הכוח שלך. |
|
|