אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקעים לכל קמריך

הפולניה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 26 באפר׳ 2008

יונתן זה אחלה שם לנשלט

הפולניה​(אחרת) • 26 באפר׳ 2008
אפשר לקצר אותו ליוני ויש לו אסוציציות לדוד ויונתן.... שם קלאסי.
האמת שיש לי המון סיפורים ורק סיפורי השליטה מתפרסמים פה... בסיפורים אחרים יש לי שמות שונים.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 16 שנים • 26 באפר׳ 2008

Re: יונתן זה אחלה שם לנשלט

הפולניה כתב/ה:
אפשר לקצר אותו ליוני ויש לו אסוציציות לדוד ויונתן.... שם קלאסי.
האמת שיש לי המון סיפורים ורק סיפורי השליטה מתפרסמים פה... בסיפורים אחרים יש לי שמות שונים.


אפשר להזמין אצלך איזה סיפור מיילדום נחמד? הגיבורה יכולה להיות יונה או יונינה icon_wink.gif

פליזזזזז!!! הסיפורים שלך כל כך רומנטיים וסקסיים, רק קצת קשה לי להזדהות. אולי תביאי אחד רק בשביל הקטע?
הפולניה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 27 באפר׳ 2008

8. העיתוי הנכון

הפולניה​(אחרת) • 27 באפר׳ 2008
למוד ניסיון החלטתי לא להתנפל על דימה בהאשמות ושאלות מציקות אלא לתכנן קודם את דרכי הפעולה שלי. למחרת נפרדתי ממנו כרגיל בנשיקה והלכתי לעבודה כדי לשבת ולחשוב בשקט מה יכולה להיות הסיבה ההגיונית לכך שהוא מסתובב עם קונדום ומשחה בארנקו.
עלו במוחי מספר סיבות, אף אחת מהם לא מצאה חן בעיני.
"מה קרה?" שאלה דורה, "למה אתה אפוף כזה?"
זה היה מביך, אבל הייתי זקוק לעצה ממישהו עם הרבה ניסיון עם גברים, ודורה הייתה הבן אדם המתאים. נכון שהגברים שהיא הכירה היו סטרייטים, אבל על פי סיפוריה חוץ מהעניין הקטן של משיכה לנשים לא היה הבדל גדול בין הומואים לסטרייטים.
מצאתי את עצמי מספר לה הכול, כולל תמונות מחיי המין שלנו. כדי שההסבר יהיה שלם היה עלי להודות שחלקם התנהלו בעוד מקומות חוץ מאשר בחדר השינה.
חששתי שדורה תזדעזע או תרגיש גועל, אבל להפתעתי היא הצהירה שאנחנו חמודים ומחרמנים להפליא. "מה אתה מתפלא? הרבה נשים נדלקות ממחשבה על הומואים." חייכה אלי, "בדיוק כמו שגברים אוהבים לראות לסביות."
"באמת?" נדהמתי, "אני לא חושב שאימא שלי הרגישה ככה, אם כי מצד שני אימא שלי לא התלהבה בכלל מסקס אז... לא חשוב. מה דעתך דורה? מה אני צריך לעשות?"
"לדבר איתו." פסקה דורה, "וזו התשובה שתקבל ממני כל פעם כשתבוא עם בעיות מהסוג הזה. אם אתם לא טלפתים אתם צריכים לדבר, רק ככה אפשר לתחזק זוגיות."
"דימה לא מאמין בזוגיות בין גברים." נזכרתי.
"אז למה הוא גר אתך, ישן אתך, עושה אתך סקס ונותן לך לטפל בו?"
"אהה... כי ביקשתי ממנו ממש יפה ולא היה לו נעים להגיד לי לא?"
דורה פרצה בצחוק. " אצל גברים אין לא נעים. הוא אתך כי טוב לו אחרת הוא היה הולך. אתם בזוגיות ולא חשוב איך הוא קורא לזה."
"אז למה הוא מסתובב עם קונדומים מחוץ לבית?" יללתי.
"לא יודעת וגם אתה לא תדע עד שלא תשאל, אבל יוני, הסוד הוא העיתוי, אתה צריך לדעת מתי לדבר איתו, אל תתנפל עליו בהאשמות ואל תציק לו כשהוא עייף ועצבני. קודם שיאכל, שינוח, שיהיה מרוצה, שבע ורגוע, ואז, בעדינות, ובלי לצעוק תברר מה הסיפור."
"נשמע הגיוני." הסכמתי, "בסדר, אני אשאל אותו הערב אחרי שהוא יאכל ויראה חדשות." החלטתי, וזה מה שהייתי עושה לולא הפתיעה אותי המציאות עם עיתוי משלה.

מיד אחרי ארוחת הצהרים דימה התקשר ושאל אם אלכס יכול לבוא לגור איתנו כמה ימים.
"אהה... כן, בטח. אין בעיות." אמרתי, מרגיש איך פקעת של בהלה וחוסר נוחות מתחילה להתעוות אצלי בבטן. "הוא עזב את הבית?" חקרתי.
" יותר נכון נזרק. לאישה נמאס ממנו ואין לי לב לשלוח אותו למלון."
"אתה חבר טוב דימה, אבל רציתי רק לדעת ... אתמול, כשהיינו במטבח, אתה זוכר מה עשינו אתמול במטבח?"
דימה גיחך. "זה לא משהו ששוכחים מהר כל כך יוני."
"אז רציתי לדעת איך זה שהיו לך קונדומים ומשחה בארנק."
"זה די מסובך להסביר... אני לא יכול לדבר עכשיו, נדבר בבית, ביי יוני ותודה."
"אין בעד מה." אמרתי והתכוונתי לזה. לא חשבתי שהוא צריך להודות לי על משהו למרות שהוא תמיד הקפיד על כך ואף פעם לא שכח להראות לי שהוא לא מקבל אותי ואת מה שאני עושה למענו כמובן מאליו.

יצאתי מוקדם יותר מהרגיל מהמשרד, קניתי עוד חלב ולחם ואחרי הרהור שני גם וודקה, שיהיה.
אלכס הגיע עם זר פרחים ויין כאילו בא למסיבה, ולמרות שהייתי מוכן נפשית לשנוא אותו מכל הלב גיליתי שאני דווקא מחבב אותו.
הוא היה בערך בגילו של דימה - סוף שנות הארבעים – גבר דק גזרה ובהיר. אלגנטי ומנומס, עצוב קצת ואפוף מעין הילת ריחוק והסתייגות.
הוא חייך אלי חיוך קטן וקריר, לחץ את ידי, הודה לי והבטיח לי שזה רק סידור זמני, הוא מחפש דירה ועוד מעט יעזוב.
היו לו שתי מזוודות ותיק שהוא פרק במהירות וביעילות לתוך ארון הבגדים הקטן בחדר האורחים שלי – חדר לא גדול, אבל נקי ומסודר עם ספה נוחה טלוויזיה ושטיח חום.
"עכשיו, כשהספה תפוסה, תצטרכו להתאפק ולא לריב עד שאני אלך." ניסה להתבדח, ופתאום תפסתי שמתחת לחזות הרגועה והנעימה שלו הוא חש נבוך ומושפל מכל הסיפור הזה ושאני סתם נלחץ, הוא לא מהווה שום איום.

אחרי ארוחת ערב נעימה ורגועה ראינו קצת חדשות ואז הוא פיהק, אמר שהוא עייף מאוד והסתלק לחדרו. "הוא עושה רושם קצת מדוכא." חיוויתי את דעתי, "שקט כזה וביישן."
דימה חייך. "כן, הוא בן אדם מאוד שקט. מי שלא מכיר אותו חושב שהוא ביישן, אבל זה פשוט הסגנון שלו, הוא מזכיר לי קצת אותך."
"אותי, מה פתאום אותי?" נבהלתי.
"גם אתה כזה, שקט ומתבודד, עושה רושם של טיפוס קר ולא חברותי. רק מי שמכיר אותך מגלה שמתחת לקרחון בוערת אש."
"זה לא נכון." מחיתי, "אתה סתם אומר, אין בי שום אש."
"או. קי. בסדר. אז לא לספר לך למה אני מסתובב עם קונדומים בכיס?" התגרה בי דימה.
"שלא תעז." התנפלתי עליו, "הבטחת שתסביר."
"בוא נלך למיטה." משך אותי דימה לחדר השינה. התיישב על המיטה והושיב אותי בין רגליו, נשען על חזהו, וידיו כרוכות סביבי. "רק ליתר ביטחון." התלוצץ והידק את זרועותיו סביבי, מונע ממני לזוז.
"אני מבטיח לך להישאר רגוע." אמרתי, ובאמת השתדלתי לקיים את ההבטחה. רק הזין שלי סירב פקודה והתחיל להזדקף, אבל חוץ מזה ישבתי בשקט והקשבתי.

9. סוטה קטן
"האישה של אלכס זרקה אותו החוצה כי הוא לא זיין אותה. פשוט לא עמד לו."
"לא פלא, אם הוא הומו והיא אישה."
"אבל הסברתי לך שהוא יכול גם עם נשים, הוא תמיד אמר שאם הוא היה צריך לבחור צד הוא היה בוחר בנשים ומוותר על גברים."
"באמת? מוזר מאוד. הוא דווקא נראה בן אדם אינטליגנטי." הערתי ברשעות.
דימה הבליע צחקוק לפני שנזף בי רכות שיש כל מיני סוגי אנשים, ולכל אחד יש זכות לבחור מה מתאים לו.
"אולי הוא חושב שמתאים לו יותר להיות עם נשים, אבל כנראה שלזין שלו יש דעה משלו בנושא הזה." המשכתי להיות מרושע, "אני למשל הולך בנושא הזה אחרי הזין שלי, גיליתי שאין טעם להתווכח איתו, אבל אם אתה מוצא לך איזה פולנייה שמעדיפה לא לפרוע את התסרוקת וללכלך את הסדין אז אולי עדיף ככה."
"נו, די כבר עם החוכמות שלך." מעך אותי דימה לגופו, מתאמץ להישמע רציני, אבל חשתי את חיוכו גם בלי להביט בפניו. "אלכס כבר בן חמישים וחמש והוא נלחץ."
"באמת? הוא נראה צעיר יותר." הופתעתי, "חשבתי שבגיל הזה הסקס כבר לא כל כך חשוב."
"הוא חשוב בכל גיל, טיפשון שכמוך. למה אתה חושב שהמציאו את הויאגרה?"
"אז למה הוא לא לקח ויאגרה?"
"כי הוא קצת היפוכונדר והוא פוחד שיקבל התקף לב או משהו, אבל גם על סקס הוא לא רוצה לוותר. לכן הוא בא אלי."
עכשיו כבר לא צחקתי. "הוא רצה להזדיין אתך כדי לדעת אם הכול בסדר אצלו?"
"כן."
"ואתה הסכמת?" התפתלתי בזרועותיו בניסיון להביט בעיניו. דימה הרפה ממני ואני הסתובבתי והבטתי בו. "הסכמת?" תבעתי לדעת.
"רציתי לעזור לו יונתן, זה הכול. אתה יודע שאין אף אחד שאני מעדיף יותר ממך, אבל הוא חבר טוב והוא אמר שמאז שהוא נפרד ממני הוא לא מצליח לזיין והוא מבקש שאני אעזור לו לבדוק אם הציוד שלו עוד עובד או שהוא צריך ללכת לרופא."
"אולי כדאי שהוא פשוט יוותר על סקס וילמד לסרוג, או להכין כדים מקרמיקה, או אולי גולף? זה ספורט מאוד בריא לאנשים בגילו, הרבה הליכה ברגל, אוויר צח, בלי מתח."
דימה נשאר רציני. "אני צעיר ממנו רק בשש שנים יונתן, מה תעשה כשלי לא יעמוד יותר? תשלח אותי לשחק גולף או לסרוג?"
"לך זה לא יקרה."
"מאין לך? ואם כן?"
"אין מצב. כל זמן שלא תנסה לזיין נשים הכול יהיה אצלך בסדר עד מאה ועשרים." הצהרתי בביטחון והנחתי יד על אברו שהיה זקוף למחצה.
הוא הסיט את ידי והמשיך להביט בי במבט רציני, "אתה צעיר מידי בשביל להבין עד כמה כל העסק הזה רגיש. יום אחד אתה קצת עייף ולא עומד לך, למחרת שוב לא הולך ובפעם השלישית אתה כבר פוחד לנסות מרוב פחד שזה שוב לא ילך... ולפני שאתה מבין מה קורה אתה אימפוטנט והרופא אומר לך שבגילך... ויש דברים חשובים יותר בחיים... ופתאום אתה לגמרי לבד, ואתה פוחד להתקרב למישהו גם אם הוא רוצה אותך כדי שלא יצחקו עליך."
"בגלל זה הוא בא אליך, כי הוא ידע שלא תצחק עליו?"
"כן."
"אני מבין." אמרתי והצטערתי על הבדיחות הטיפשיות שלי, "נו, ואתך זה עבד?"
"לא, כי ברגע שנכנסנו לחדר הקטן ההוא במחסן, איפה שישנתי לפני שבאתי לגור אצלך, הוא ראה עכביש על התקרה, נבהל וברח."
"נבהל מעכביש?"
"אתה נבהלת מג'וק." הזכיר לי דימה.
"מה אתה משווה בכלל? וחוץ מזה אמרת שיש שם גם עכברים, בטח שלא בא לו במקום המגעיל הזה."
"טוב, פה לא מגעיל ואין עכבישים או עכברים."
"כן אבל ... אני לא מבין, אתה והוא אתם ... אני לא מסכים." נמלאו עיני דמעות, "לכו למלון מצידי אבל ..."
"די, די כבר ילד. מספיק, אל תדבר שטויות. אתה חושב שבגלל זה הבאתי אותו לכאן?"
"לא יודע. אז בגלל מה?"
"בגלל שהוא התחיל לדבר על התאבדות והוא בכה. פחדתי לעזוב אותו לבד. פעם, לפני שנים, כשאני עזבתי את הבית אחרי שאשתי תפסה אותי עם ... לא חשוב, היא עשתה סקנדל וזרקה אותי מהבית ואלכס לקח אותי אליו ועזר לי ועודד אותי ואהב אותי. יש לנו היסטוריה ארוכה יחד יוני, אתה מבין?"
"כן, אני מבין, ואתה צריך לעזור לו, זה ברור, אבל ... אבל..."
הוא הניד בראשו בפליאה ואמר שהוא לא מבין למה הרעיון שהוא יהיה במיטה עם מישהו אחר כל כך מציק לי, אבל אם זה גורם לי צער הוא לא יעשה את זה.
"אתה מבטיח?"
"כן." אמר דימה ונישק אותי, ואחר כך משך את ראשי אל חיקו ונשען לאחור, מניח לי להוציא את הזין שלו מתוך מכנסיו ולהתענג עליו כאוות נפשי.
אני אוהב זין ואת זה של דימה אני מעריץ. מאז שרמת הווירוס בדמו ירדה לאפס הוא מניח לי למצוץ לו בלי קונדום וכשאני שוקע בזה אני פשוט שוכח מכל העולם סביבי, ולכן שמתי לב שאלכס עומד ערום בפתח חדר השינה ומביט בנו רק אחרי שדימה נתן לי קונדום שאותו גלגלתי בעדינות על הזין שלו והסתובבתי כדי לשבת עליו - התנוחה החביבה עלי מכל - כשאני משפד את עצמי עליו אני מרוכז מאוד ולא כל כך שם לב לנעשה סביבי, עיני נפגשו בעיניו של אלכס רק כשכבר ישבתי לבטח על דימה, נשען עליו וידיו אוחזות במותני. בהיתי באלכס בתדהמה ואז סובבתי את ראשי לעבר דימה כדי לראות מה הוא חושב.
"אם תרצה אני אגיד לו ללכת." לחש דימה באוזני, "הוא רק רצה לדעת אם יעמוד לו כשהוא יראה אותנו יחד במיטה."
בחנתי את אלכס ואכן, זקפה נאה ויציבה הזדקרה לה בניצב לבטן שטוחה ושרירית שלא העידה על גילו של בעליה.
לאלכס היה גוף צר וארוך של שחיין שנראה צעיר בהרבה מגילו וגם ההבעה בעיניו הייתה חסרת גיל, הבעה של גבר חרמן שמת לזין.
"אם הוא כבר פה אז שיישאר." החלטתי ורמזתי לאלכס להצטרף.
הוא נע במהירות רבה ותוך שנייה הלביש עלי קונדום והתחיל לטפל בזין שלי במומחיות שבאה רק אחרי הרבה שנים של ניסיון ותרגול.
באותו ערב גיליתי הרבה תגליות חשובות - גיליתי למשל שגברים מבוגרים אולי צריכים להתאמץ מעט יותר כדי להעמיד את הזין, אבל כשהוא כבר עומד הוא עומד זמן רב - גמרתי שלוש פעמים לפני שהצלחתי להתיש את שניהם, ותוך כדי כך גיליתי עוד דבר שהפתיע אותי מאוד, אני נהנה לחוש שמסתכלים עלי כשאני מזדיין.
תמיד כשהרהרתי בשלישיות חשבתי שזה צריך להיות מעמד נורא מביך וחסר אינטימיות וממש לא מתחשק לי להתנסות בזה. בעקרון אולי צדקתי, אבל מאחר ושני הפרטנרים שלי הכירו היטב זה את זה וחשו נוח אחד עם השני הם גרמו גם לי להרגיש טוב.
גיליתי שכל זמן שאני עם דימה אני לא חש שום מבוכה, אני מצליח לשכוח את עצמי ולזרום, לא משנה מה אני עושה.
הרגשנו חופשיים ומשוחררים וניסינו הכול, את כל הצירופים והתנוחות, זה היה מדהים וגם מעייף. אחרי שגמרתי בפעם השלישית נשכבתי בין שניהם, לופת את ידו של דימה בכפי. הם המשיכו לשוחח ברוסית מעל לראשי, שתו יין וצחקו קצת, ואני מחיתי, מנומנם, שאני לא מבין כלום.
"אלכס אומר שאתה בחור יפה ומתוק." תרגם לי דימה וכיסה אותי. "אתה עייף חמוד, תישן." אמר לי ברכות, ודקה אחר כך נרדמתי.
למחרת בבוקר אלכס כבר לא היה במיטה, יצא מוקדם בבוקר לסידורים אמר לי דימה שהביא לי להפתעתי קפה ועוגה למיטה, אמר שכבר מאוחר והוא חייב ללכת לעבודה, הוסיף נשיקה, אמר לי תודה והלך. זו הייתה הפעם האחרונה שדיברנו על אותו ערב מופלא וחד פעמי.

אלכס נשאר איתנו עוד שבוע והיה אורח נעים הליכות ומתחשב מאוד. רוב הזמן הוא כלל לא היה בבית, התרוצץ בכל מיני סידורים של חיפוש דירה ושל עזיבת מקום העבודה הקודם שלו.
קשה היה לי לדמיין אותו ואת דימה כאנשים צעירים. וקשה עוד יותר היה לי לדמיין את דימה מאוהב, את אלכס דווקא כן, אבל דימה?
"איך דימה היה בתור בן אדם צעיר?" שאלתי פעם את אלכס, "איך הוא נראה אז, יש לך תמונות?"
"לצערי לא. לא שמרתי תמונות, ובעצם, כמעט שלא הצטלמנו יחד, אבל דימה לא השתנה הרבה מאז. אולי הוא היה קצת רזה יותר ועם פחות שערות לבנות, זה הכל. אני השתניתי מאוד, הייתי פעם בחור יפה, כמוך."
"גם עכשיו אתה נראה מצוין." אמרתי בכנות. (אני לא יודע איך להגיד סתם דברים נחמדים בלי להתכוון אליהם).
"אני שומר על עצמי כמה שאפשר, אבל מה לעשות, הגיל עושה את שלו." נאנח אלכס, "בחורים צעירים ויפים כבר לא יסתכלו עלי."
"אני דווקא מעדיף גברים מבוגרים יותר." ניסיתי להיות דיפלומטי.
הוא סקר אותי במבט ערני ונבון, "אתה מעדיף את דימה. היית רוצה אותו גם אם הוא היה בגילך."
"יכול להיות." נאלצתי להודות.
"אתה מטפל בו מאוד יפה." אמר אלכס, "דואג לו באמת. זה משמח אותי, כשהוא אמר לי שהוא גר עם בחור צעיר חשבתי בהתחלה ..."
"מה, שאני מנצל אותו? עושה ממנו צחוק?"
"גברים בגיל שלנו עושים דברים כאלו לפעמים, רודפים אחרי צעירים ועושים צחוק מעצמם."
"לא דימה." מחיתי, "אצלנו, אני זה שרודף אחריו, לא הוא אחרי."
"אני יודע." חייך אלכס ונישק את לחיי.

הוא עזב אחרי שבוע. מצא דירה לא רחוק מאיתנו והצליח להתארגן ככה שהוא עובד גם עם דימה וגם עם עוד מוסך אחד, מבלה הרבה בחו"ל, וממשיך להיות אלגנטי ורגוע ולהחליף בני זוג בבנות זוג.
שאלתי פעם את דימה למה אנחנו לא עושים את זה שוב איתו.
"ככה, כי לא בא לי." אמר דימה ונישק אותי בפראות, מועך אותי בכוח לקיר.
"אבל למה?" התעקשתי אחרי שנשימתי שבה אלי.
"כי ככה אמרתי. למה, אתה מתגעגע לזין שלו?"
"לא, אני לא צריך אף אחד חוץ ממך, אבל מצא חן בעיני איך שהוא הסתכל עלינו כשהיינו במיטה."
"סוטה קטן שכמוך." צחק דימה, "צריך לחנך אותך קצת." לקח אותי למיטה וחינך אותי עד שהתעייפתי ונרדמתי בזרועותיו.

10. משהו לספר לך
הלכנו יחד לסרט ובכניסה לאולם הקולנוע פגשנו את הבחור שהדביק אותי. זיהיתי את פניו מיד. הוא לא השתנה כל כך מהשנה שעברה, רק רזה מעט, אולי, לא הייתי בטוח.
הבטתי בו בריכוז, מנסה להיזכר בשמו. משהו כמו עידו? עידן? אולי עדן?
הוא הרגיש במבט שלי וחייך אלי. "שלום יונתן, אתה בטח לא זוכר אותי אבל..."
"בטח שאני זוכר אותך." סיננתי בשקט, "שכחתי את השם שלך, אבל לא אותך, אתה הטיפוס שהדביק אותי באיידס."
הוא נרתע לאחור, מופתע, "אל תדבר שטויות. איך זה יכול להיות? אני נקי."
"אידיוט! גם אני נקי, התקלחתי לפני שיצאתי מהבית. אני נקי, אבל נשא איידס ואתה אשם שנדבקתי."
"למה אתה חושב שזה היה ממני?" הוא מחה, ונרתע כשהרמתי עליו יד. בטח הייתי מכה אותו לולא דימה שהתערב וחסם אותי.
"מספיק ילדים." אמר בתוקף ונעמד ביני לבינו.
"מה מספיק? שמעת מה האוחצ'ה המשתרמטת הזאת אמרה עלי?"
"יונתן נדבק אחרי שקיים יחסי מין עם בחור שהבטיח לו שהוא קיבל רק יום קודם תשובה שלילית. הוא לא אוחצ'ה ולא שרמוטה אלא בחור תמים שהאמין לבן אדם הלא נכון, והבן אדם הזה הוא אתה."
"אבל כן נבדקתי." ילל ערן – פתאום נזכרתי בשמו - שדמותו המוצקה של דימה הפחידה אותו. "שבוע קודם הייתי עם מישהו והקונדום נקרע, יומיים אחר כך הלכתי להיבדק."
"דביל, היית צריך ללכת עוד באותו יום לעשות בדיקה ולקבל תרופות, או להיבדק חודשיים אחרי המקרה. נבדקת בתקופת החלון וזה לא שווה כלום."
ערן העביר מבטים ממני אל דימה ופניו החווירו, "אבל אני מרגיש מצוין." מחה, "הייתה לי שפעת חזקה לפני כמה ימים וכמעט התאשפזתי, אבל הבראתי בסוף. אני בסדר עכשיו."
"או שלא." רעם דימה והניח יד על כתפו, "לך להיבדק כבר מחר."
"בסדר אני אלך."
"ותשלח לבדיקה כל מי שהיית איתו בלי קונדום." הוסיף דימה.
ערן הביט בו מזועזע, "את כולם, אבל אני ... אני לא מכיר את כולם."
"לפחות תזהיר את כל מי שאתה כן מכיר."
"אבל... אבל...." גמגם ערן ואז הגיע בחור צעיר ועליז אחד והתנפל עליו בנשיקות ובהתנצלויות על האיחור.
"מה קרה ערני." הוא התמלא דאגה כשראה שערן מתקשה להחזיר לו חיוך. "אתה מרגיש לא טוב? שנלך הביתה?"
"כן נדב, בוא נלך הביתה יש לי משהו לספר לך." מלמל ערן בקול אומלל וגרר משם את החבר שלו.
"אני מקווה שלנדב היה מספיק שכל לשים קונדום לפני שהוא הזדיין איתו." הביט אחריהם דימה בדאגה.
"מה אכפת לך? מצידי שימותו." רטנתי.
דימה הניח יד על עורפי וטלטל אותי, "אל תדבר ככה יוני."
"למה לא? מה לי ולהם? לא מכיר אותם ולא רוצה להכיר אותם, סתם הומואים מסריחים."
"גם אנחנו הומואים מסריחים." אמר דימה בשקט, "וגם להומואים, לא חשוב מה הריח שלהם, יש זכות לחיות."
"אבל הוא הדביק אותי."
"מתוך בורות, לא בכוונה. אתה לא רואה מה קורה יוני? דור שלם של צעירים הולך לנו פה לאיבוד בגלל מחלה שכל כך קל לא להידבק בה. מישהו צריך להילחם בבורות ובסטיגמה, לעזור, להסביר לצעירים ... אני לא מאמין שאתה באמת כל כך אדיש."
משכתי בכתפי ושתקתי. לשמחתי הסרט התחיל והוא הניח לנושא ולא הייתי צריך להסביר לו שהוא טועה, לא אכפת לי מאיש, אפילו לא מעצמי, רק הוא חשוב לי.
רק כשחזרנו הביתה נזכרתי פתאום איך דימה הגן עלי באבירות כשערן השמיץ אותי ואמר שאני שרמוטה.
"דימה." הסתובבתי אליו וחיבקתי אותו, "יש לי משהו להגיד לך."
"מה ילד?"
"אני אוהב אותך."
"מה פתאום נזכרת?"
"סתם. לילה טוב."
"לילה טוב יוני." הצטחק דימה.

כמה ימים אחר כך הוא הביתה חזר מודאג ועצבני, שתה בירה במקום לאכול צהרים ואמר שיש לו משהו לספר לי.
"מה?" נבהלתי, "מה קרה עכשיו?"
"דיברתי עם סוזן וכנראה שהולכים לסגור לנו את קבוצת התמיכה."
"נו, אז מה?"
דימה התרגז ודפק על השולחן עם אגרוף קמוץ. "יונתן!" הרעים בקולו, "איך אתה לא מבין?"
"מבין מה?"
"מבין כמה הקבוצה חשובה. אם היא תתפרק זה יהיה רע מאוד."
"למי בדיוק? לסוזן? היא תשמח להיפטר מאיתנו."
"למה אתה מתעקש להיות סוציומט? אני לא מאמין שבחור נבון כמוך לא מבין עד כמה הקבוצה חשובה לנו."
"מי זה לנו?"
"לנו, לכל הבחורים בקבוצה. איפה עוד אנחנו יכולים להרגיש חופשיים לגמרי ולדבר על עצמנו בלי לפחד?"
"לדעתי מגזימים בחשיבות של דיבורים." רטנתי, אבל דימה המשיך לדאוג ולא נרגע עד שעמית ארגן לנו מקום חלופי במחסן של הסופר של אחיו.

רק כשהזעתי יחד עם כל השאר בסידור המחסן וקיבלתי כאב גב כשסחבתי את השולחן הכבד שדימה השיג בשבילנו ממישהו קלטתי עד כמה השתניתי מאז שפגשתי אותו.
"לא הייתי מאמין על עצמי שאני אתאמץ כל כך בשביל אנשים אחרים." גיליתי לו כשהגענו הביתה, מלאים עד אפס מקום במטעמים שהכין לנו עמית.
"היית ממש בסדר." שיבח אותי דימה, "לא הייתי מצליח לעשות את זה בלעדיך."
"כן היית מצליח דימה. החבר'ה מהקבוצה מעריכים אותך מאוד. הם יעשו כל מה שתבקש מהם."
"אתה חושב?" הופתע דימה.
"בטח שכן, אתה תהיה מנחה נהדר, בטח שיותר טוב מסוזן."
"אה, סוזן לא הייתה כל כך גרועה. לפחות אנשים שמרו על הפה המלוכלך שלהם לידה."
"אבל הם לא דיברו בחופשיות, את זה הם שמרו לפגישה בפיצריה, עכשיו יהיה לנו נוח יותר, בוא לפה, אני אעשה לך מסג', בטח כואב לך הגב מכל העבודה."
"האמת שכן." הסכים דימה והניח לי לעסות את כתפיו ועורפו.
"דימה, אני לא יודע אם שמת לב, אבל כשבנצי שאל איך זה שהגענו באותו רכב אמרת לו שאנחנו גרים יחד."
הוא גיחך. "כן, שמתי לב, ושמתי לב שגם אתה שמת לב."
"עכשיו כולם ידעו שאנחנו גרים יחד."
"אני לא חושב שהם יופתעו במיוחד."
"וזה מפריע לך?"
הוא הסתובב והביט בי במבט עצוב, "מפריע לי שיום אחד תסתכל על הזקן הזה שנגרר אחריך ותחשוב שעשית טעות שבזבזת עלי כל כך הרבה זמן.
"זה לא יקרה." הבטחתי לו, "בחיים לא."
הפולניה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 27 באפר׳ 2008

ממחמאות לא נמאס אף פעם

הפולניה​(אחרת) • 27 באפר׳ 2008
אבל איך זה שבפורום שנועד לגברים רוב המגיבות הן נשים?
איפה הגברים?
אולי נכנסים לפה רק אלו שלא יודעים לכתוב?
SPENKY{שייכת}
לפני 16 שנים • 27 באפר׳ 2008
SPENKY{שייכת} • 27 באפר׳ 2008
על אף הטון הדידקטי זה סקסי להפליא, הלוואי והייתי זבוב על הקיר במנאז' שלהם.. עם שני רוסים סקסים וילדון חמוד. יאמי.
עוד עוד עוד כאלה סיפורים
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 16 שנים • 27 באפר׳ 2008

Re: ממחמאות לא נמאס אף פעם

הפולניה כתב/ה:
אבל איך זה שבפורום שנועד לגברים רוב המגיבות הן נשים?
איפה הגברים?
אולי נכנסים לפה רק אלו שלא יודעים לכתוב?


מפני שהומואים מחוץ לארון אין כאן הרבה. אני זורקת השערה שהרבה לא מגיבים פה מטעמי הומופוביה... icon_confused.gif
shuki boy​(נשלט)
לפני 16 שנים • 27 באפר׳ 2008

Re: ממחמאות לא נמאס אף פעם

shuki boy​(נשלט) • 27 באפר׳ 2008
amy כתב/ה:
הפולניה כתב/ה:
אבל איך זה שבפורום שנועד לגברים רוב המגיבות הן נשים?
איפה הגברים?
אולי נכנסים לפה רק אלו שלא יודעים לכתוב?


מפני שהומואים מחוץ לארון אין כאן הרבה. אני זורקת השערה שהרבה לא מגיבים פה מטעמי הומופוביה... icon_confused.gif


ובפורום בדס"מ בגו-גיי אין הרבה הומואים מחוץ לארון גם - אולי מטעמי בדס"מפוביה?
אחח... המצב גרוע. יאללה, תבואו ביום שלישי!

ד"א, פולניה, אין לי מנוי זהב אז אני לא יכול לשלוח הודעות - אבל הסיפורים האלה ממש שווים! לדעתי צריך לפרסם אותם בספר. אני הייתי קונה. אולי.
הפולניה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 27 באפר׳ 2008

תודה רבה לך!

הפולניה​(אחרת) • 27 באפר׳ 2008
ורוב הסיפורים שלי מגיעים בסופו של דבר לאתר הסיפורים ושם הם נחים את מנוחתם האחרונה.
לא מאמינה שיש מו"ל שיסכים להוציא אותם לאור.