טיגריס כחולה
|
לפני 16 שנים •
29 באפר׳ 2008
פגישה במשרד.
חלק א'.
********* היא נכנסה לבניין המהודר רב הקומות. הליכתה מלאת הביטחון הסירה כל ספק, שאלה או תהיה, שהיו יכולים לצוץ לעובדי המשרד המכובד. היא התכוננה היטב. בחרה בקפידה את החצאית ההיא, זו שלא קצרה מדי , וחלילה לא ארוכה מדי. לא צבעונית מדי ולא משעממת. חולצה מכופתרת, שלא כופתרה עד סופה, נעלי עקב גבוהות עם עקב שפיץ דק, שיערה אסוף כזנב סוסה אצילה, איפור עדין וסולידי ומשקפי ראיה ללא מספר שהשוו לה מראה קפדני מרוחק . היא ניגשה לעובד הראשון שראתה , הציגה עצמה כנציגה מחברה מסויימת ששוקלת לשכור את שירותי החברה. שהוזמנה לישיבה שתיערך בחדר הישיבות המרכזי (כמובן שידעה מראש, כי בכל יום מתקיימת כזו ישיבה.) "את קצת באיחור" , ענה לה העובד " אני מקווה שמר רביב עדיין לא נכנס." "למה?" התעניינה וחייכה בליבה "מכיוון שבגע שהדלת נסגרת אחריו , אין כניסה לאף אחד. יש לו קטע כזה של קפדנות" , קרץ לה והלך.. היא המשיכה בכיוונה אל עבר דלת חדר הישיבות. כאשר נכנסה הופתעה לגלות רק גברים שיושבים מסביב לשולחן גדול, כשכמובן, כמו שתיארה לעצמה, בראש השולחן עמד כיסא בודד וריק. הם היו עסוקים בינם לבין עצמם. חלקם הגניבו מבטים, אך משנתקלו בפניה ההחלטיים והבטוחים, ובמבטה שהישיר מבט נוקשה , יחד עם החיוך הרך והמבלבל שלה , המשיכו בשלהם. היא גררה כיסא לפינת החדר, שיכלה רגליים, שילבה אצבעות והמתינה. המתינה לטרף שלה. זה שכלל לא יודע על בואה. זה שלא חש מעולם בנוכחותה הפיזית. זה שמעולם לא ראה אותה . זה ששייך לה בכל נימי נשמתו. העבד שלה. היא האמינה שידע מי היא גם בלי לדבר, אך ליתר ביטחון , הכינה פתק קטן. כי הטרף שלה.. גם יודע לנשוך. צלצול הודעת SMS . "גבירתי, מתגעגע נורא. בצבא למדתי להתעלם מהכאב כי הכל בראש, אבל כאן הכאב מתחיל מהראש. דיכוטומיה. כואב, ראבק, כואב." החיוך שהתפשט על פניה בעודה מביטה במסך, חושבת לעצמה כמה היא אוהבת את העבד הזה שלה, הופסק לשמע קול הדממה ששררה בחדר לפתע. הבינה שהוא נכנס. סקירה מחודשת הראתה לה חדר שונה מזה שראתה אך לפני שניות ספורות. כולם רציניים. חלקם זזו בכיסאם באי נוחות . כל המבטים מופנים אליו. גבר גבוה, כתפיים רחבות, עיניים חדות כמו של נץ טורף, חיוך של חתול. היא חיפשה שם איזשהו זכר לעבד שלה , לא מצאה. "בוקר טוב." אמר, "יש לנו היום כמה עניינים דחופים על הפרק, קשה לי להאמין שנסיים אותם היום אם לא נישאר מעבר למה שצריך. כמה שצריך. זה הולך להימשך ככה תקופה." אמר וסקר בעיני הנץ שלו את היושבים, אחד אחד. עד שהגיע אליה. היא לא יכולה הייתה לקבוע אם המבט היה של רתיעה קלה ותהייה , או רק תהייה. "שלום." אמר לה הגור שלה. "שלום וברכה" ענתה וחייכה אליו חזרה. "ומי את? .." היא רכנה קדימה מעט , הגישה לאחד העובדים שישב בסמוך לה את הפתק וסימנה לו להעביר הלאה. "לא ידעת שאבוא?" ספק שאלה ספק אמרה. כמעט והתנפלה עליו כשראתה אותו מחוויר ובוהה בפתק הזה , כאילו היה כתוב בו יותר ממלה אחת. "שקט." ****** קרדיט לגוני על עזרה במציאת השם. 
|
|
|
morgause(מתחלפת){מ}
|
לפני 16 שנים •
29 באפר׳ 2008
נו, ואיפה כבר ההמשך?
|
|
|
Avalon
|
לפני 16 שנים •
29 באפר׳ 2008
morgause כתב/ה: נו, ואיפה כבר ההמשך?
שאלה טובה זה פשוט כתוב מעולה מחכה כבר להמשך 
|
|
|
הבוסית(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
29 באפר׳ 2008
מעולה
נהנתי מאוד לקרוא את החלק הראשון
|
|
|
|
טיגריס כחולה
|
לפני 16 שנים •
1 במאי 2008
תודה בנות (:
הוא יגיע..
|
|
|
קוסטס קולייס(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
2 במאי 2008
אחלה מאמר!
אהבתי את המאמר שכתבת טיגריס!
|
|
|
מלך הארץ(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
5 במאי 2008
יפה מאוד, אהבתי.
טיגריסית אל תחכי ליותר מדי פידבקים, אנשים אוהבים להתחרמן בלי לגלות לאחרים ממה. קדימה, לשלוף עליו ת'ציפורניים. |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 16 שנים •
6 במאי 2008
התחלה יפה.
מצפה להמשך. |
|
|
|
טיגריס כחולה
|
לפני 16 שנים •
7 במאי 2008
ההמשך
לבקשת הרודנית שלא רגילה לחכות...
הוא התפקס על עצמו. מהר מדי לטעמה. לא סתם בחרה בו, היא אהבה את העוצמה שבו. שמה לב שהקפיד לא להביט לעברה, ושבפעמים הבודדות ביותר שכן הפנה מבט , הרכין ראש והתחמק ממבט ישיר. זה הרגיז אותה. היא סקרה את החדר, את המועמדים הפעם.. היה שם בחור די צנום וממושקף, בעל צ'ארם שמקורו לא היה ברור לה. היא לא ממש הבינה את תוכן השיחות שם, במשרד, אבל הדינמיקה שבין העבד שלה לממושקף הייתה ברורה לה. הוא עיצבן אותו. הוא חכם. הוא כנראה מצליח לעיתים להטות אותו מהכיוון הכללי. הוא לא חושש מפניו כמו שאר הצוות ויש לו ביטחון עצמי, מבט ישיר וחיוך.. מיוחד. "יפריע לך אם אשב לצידך?" שאלה את הממושקף בלחש עת קולו של העבד שלה ממלא את החדר. הוא חייך לעברה והתרחק מעט על מנת לאפשר לה להכנס. שינוי הטון של הגור שלה, היה ברור. בכל פעם שהיה נדמה לה שהוא חוזר לתלם , מתחה לו את קצוות העצבים עוד קצת, ע"י ליחשוש מפלרטט לממושקף, או על-ידי כתיבה על דף בכדי "לא להפריע" ,או עלי-ידי מבט ממוקד רק בו. היא המשיכה כך זמן מה, עד שנשמע קול חותך באוויר. "הפסקה. 5 דקות." היא קמה ,מבלי להביט לעבר הגור שלה ויצאה עם הממושקף , ניר שמו. הוא היה מוקסם ממנה. היא דיברה ברצף והוא, הוא כאילו מקשיב, אבל העיניים שלהם אמרו הכל. היא אנסה אותו במבט. יש לה תוכניות לגביו. היא צריכה אותו, כלי. בזווית עיניה היא קלטה את העבד שלה, "מר נמרוד רביב", מצית סיגריה בעצבנות. "אז הוא חושב שאם נלך לפי האסטרטגיה הזו והזו..", המשיך ניר לקשקש ברקע תוך שהיא קוטעת אותו, "תמתין שניה ניר..", לא רצתה שמשהו יפריע לה להתבונן בו, ביצור היפה הזה, בעבד שלה. היא סובבה מבטה אליו והבחינה שמלא בביטחון עצמי מזוייף שמתבסס על עצבים וקינאה. "פססט..", לחשה. הוא הרים עיניו אליה, את העיניים היפות והכחולות שלו, העצובות והכועסות שלו. "לכבות.". הוא הביט בה בפחד משתק. העובד שלו שם לידה , מבולבל ולא מבין מה קורה , היא מביטה בו, הציווי שלה מחלחל אט-אט דרך האוזניים והעיניים, עובר למוח ואז, באופן לא רצוני נשמטה הסיגריה ורגלו מעכה אותה. עכשיו הוא הבין, באיחור קל, עכשיו הוא הבין שהיום הזה - רק מתחיל.. וניר? ניר עדיין לא הבין כלום .. |
|
|
|
Avalon
|
לפני 16 שנים •
7 במאי 2008
אוח עכשיו אני מחכה להמשך אפילו יותר
בדיוק סוג הסיפורים שאני אוהבת... |
|
|