פסט
|
לפני 16 שנים •
10 במאי 2008
טוטם וטאבו.
תחילתה של התרבות אפוא, לפי פרויד, ברצח האב הקדמון. בטוטמיזם נטועה ראשיתם של המוסדות החברתיים והצווים המוסריים והוא גם יכול להיחשב לניסיון הראשון ליצירת דת. התנהגותם של הבנים כלפי חיית־הטוטם, תחליף האב, היא ניסיון לשכך את הרגשת האשם הצורבת, ביטוי לרצונם להגיע להתפייסות עם האב. כלומר, השיטה הטוטמית היא כביכול חוזה עם האב, ''ובו הבטיח לבניו כל מה שמותר היה לדמיון־הילד לייחל לו מן האב – מחסה, סעד וחמלה – וכנגד זה התחייבו הבנים לכבד את חייו, כלומר: לא לחזור ולעשות בו אותו מעשה, שהעביר את האב האמיתי מן העולם.'' ככלל טען פרויד, בכל הדתות, גם המאוחרות שבהן, האדם עושה את אביו לאל, וכולן אינן אלא ניסיון לפתור את אותה בעיה עצמה – לפייס את האב הנעלם על־ידי קבלת מרותו בדיעבד. האב לובש בכל דת ודת צורה שונה של אלוהות, אולם כל התגובות השונות אינן אלא תגובות על המאורע הגדול שבו החלה התרבות – רציחתו. קווים ישירים נמתחים בין חיית־הטוטם לבין בעלי־החיים שהוקרבו בטקסי קודש של דתות עתיקות, ושרידים טקסיים לסעודת־הטוטם ניתן למצוא בתרבויות שונות, ובהם הסקרמנט הנוצרי של אכילת בשרו ודמו של ישו.
הקטע לעיל לקוח מספרו של פרויד "טוטם וטאבו". עוד על הספר ניתן למצוא באתר האייל הקורא. מה הקשר שלו לנושא המדובר? ובכן.. טוטמיזים - מערכת יחסים של שליטה. חיית הטוטם/הטוטם – השולט/ת. הבנים/הילד – הנשלט/ת. האב – הדמות הפוגעת: האב הפוגע/האם הפוגעת או דמות משמעותית אחרת שפגעה בנשלט/ת (נטישה, גם במקרה של פטירה, נחוות כפגיעה). תחילתה של התרבות אפוא, לפי פרויד, ברצח האב הקדמון. במערכת יחסים של שליטה נטועה ראשיתם של המוסדות החברתיים והצווים המוסריים והוא גם יכול להיחשב לניסיון הראשון ליצירת דת. התנהגותו של הנשלט כלפי השולט/ת, תחליף הדמות הפוגעת, היא ניסיון לשכך את הרגשת האשם הצורבת, ביטוי לרצונם להגיע להתפייסות עם הדמות הפוגעת. כלומר, השיטה של מערכת יחסים של שליטה היא כביכול חוזה עם הדמות הפוגעת, ''ובו הבטיחה לנשלט/ת כל מה שמותר היה לדמיון־הילד לייחל לו מן הדמות הפוגעת – מחסה, סעד וחמלה – וכנגד זה התחייב הנשלט/ת לכבד את חייו, כלומר: לא לחזור ולעשות בו אותו מעשה, שהעביר את הדמות הפוגעת האמיתית מן העולם.*'' ככלל טען פרויד, בכל הדתות, גם המאוחרות שבהן, האדם עושה את הדמות הפוגעת לאל, וכולן אינן אלא ניסיון לפתור את אותה בעיה עצמה – לפייס את הדמות הפוגעת הנעלמת על־ידי קבלת מרותו בדיעבד. הדמות הפוגעת לובשת בכל דת ודת צורה שונה של אלוהות, אולם כל התגובות השונות אינן אלא תגובות על המאורע הגדול שבו החלה התרבות – היציאה מתחת סמכותו. קווים ישירים נמתחים בין חיית־הטוטם לבין בעלי־החיים שהוקרבו בטקסי קודש של דתות עתיקות, ושרידים טקסיים לסעודת־הטוטם ניתן למצוא בתרבויות שונות, ובהם הסקרמנט הנוצרי של אכילת בשרו ודמו של ישו. *אומנם יתכן כי הדמות הפוגעת הלכה למעשה אכן חייה אלא שהכוונה לדמות הפוגעת כפי שנצרבה בתודעת הנשלט/ת בזמן הפגיעה. ו"המעשה" עליו מדבר פרויד הוא רצח האב ובאדפטציה יהיה יציאת הנשלט מתחת חסותו של הפוגע ובכך בעצם "נרצחת" סמכותו שהייתה בזמן הפגיעה. אם כך ניתן לתרגם את הקטע בגרשיים כך: ''ובו הבטיח לנשלט/ת כל מה שמותר היה לדמיון־הילד לייחל לו מן הדמות הפוגעת – מחסה, סעד וחמלה – וכנגד זה התחייב הנשלט/ת לכבד את חייו, כלומר: לא לחזור ולצאת מתחת סמכותו של השולט/ת, כפי שיצא הנשלט בעבר מהיותו כפוף לסמכותה של הדמות הפוגעת האמיתית." אדפטציה זו של פרויד יכולה להסביר את המניע ל"רגשותיו הדתיים" (בצורתם המזוככת ביותר)של האדם הדתי לאלוהיו או של הנשלט/ת לשולט/ת. כמובן שהשוואה לכשעצמה ואין בה די ודרוש הרחבה נוספת (לדוגמה: מדוע הנחת היסוד כי התקיימה פגיעה? או מדוע מתקיים טקס סעודת הטוטם?) אך גם לאחריה ניתן לראות באדפטציה הבל.. |
|
|
Lanya Colson
|
לפני 16 שנים •
10 במאי 2008
ומה לגבי ''שליטה והשאלה היהודית'' ? |
|
|
האמפרי
|
לפני 16 שנים •
10 במאי 2008
Lanya Colson כתב/ה: ומה לגבי ''שליטה והשאלה היהודית'' ? ולגבי שליטה והרב שליט"א זה ילד? |
|
|
|
פסט
|
לפני 16 שנים •
10 במאי 2008
טוטם וטאבון Lanya Colson כתב/ה: ומה לגבי ''שליטה והשאלה היהודית'' ? אכן סוגיה מרתקת! אך הרבה יותר ממנה היא סוגיית "השליכטה והשאלה היהודית"* *תגובה זו נכתבה לתפארת שלט הפרסומת על כביש ואדי ערה המצהיר בראש חוצות: "השליכטה הטובה בארץ" קצת אחריו ומשמאל ישנה מסעדה נהדרת "אל באבור" (אום אל פאחם) עם צוואר כבש ממולא אורז הטוב ביותר שאכלתי! |
|
|
עמוק
|
לפני 16 שנים •
10 במאי 2008
כתבו פה על מיניות וסגידה בהקשר של דמיון לחוויה דתית וכדאי להפריד ביניהן.
מיניות - יש לא מעט התייחסויות בתרבות לרגע האיחוד (המיני-רוחני) בין גבר לאשה כאל חוויה דתית עמוקה. אולי המקום הקרוב ביותר אל ה"אלוהות". סגידה - למרות שאיני כותב מידע או חוויה אישית, אפשר בהחלט להעלות על הדעת חוויה של סגידה לאדם אחר (בהקשר זוגי או אחר) כבעלת צביון דתי. המוכנות לוותר על חומות ההגנה הטבעיות שלנו מתוך מתן אמון מלא באדם אחר יכולה לעורר חוויה של שחרור שהיא בהחלט דתית, בדומה להתמסרות של אדם לאלוהיו. אם כי בואו נהיה ריאליים, מדובר במתי מעט שחווים טוטאליות שכזאת. |
|
|