אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מכתב לאחותי שגילתה שאחותה שיפחה

רצה עם זאבים​(נשלטת)
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
לא קשורה כתב/ה:
הדברים של לניה ושל e-z, הצביעו על אחת מהנקודות שהפריעו לי כשקראתי אותך.
אם בגלל מישהו את טובה יותר, ביום שהוא הולך, את מפסיקה להיות.
אם בגלל מישהו את שקטה יותר או בטוחה יותר, היום שאחרי הוא יום רע מאד.

הכתרים שקשרת לבדסמ במכתב הזה, גם אם לך באופן אישי הם נכונים, הם בעיני אחת הרעות החולות של המקום הזה
והלוואי ואנשים היו מסוגלים להיישיר מבט למי שמולם ולהגיד את הדברים בפשטות, מבלי להזדקק להם, כי הם בבחינת המלך הוא עירום.



זו דעתך וזכותך...
רק לומר לך שאני לא בתוך משחק תפקידים, כמו שמתואר מדבריך, אני בחרתי בזה כדרך חיים,
דפוסי התנהגות, שאדוני הצליח לשנות אצלי יישארו שלי ולא יעלמו כשהוא יילך...
רצה עם זאבים​(נשלטת)
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
[quote="זאלופון"]
לא קשורה כתב/ה:
[color=orange] cheer.gif

ובהזדמנות זו: חייבים פה איזה אייקון מוחא כפיים שלא נראה כמו תוצר שושלת ארוכה של נישואים בין קרובי משפחה.


ולך לא אגיב כי אני כבר רואה לאן אתה מושך
icon_cool.gif
RIS
RIS
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
RIS • 10 במאי 2008
לא קשורה כתב/ה:
הדברים של לניה ושל e-z, הצביעו על אחת מהנקודות שהפריעו לי כשקראתי אותך.
נושא המגדריות, המשוואה שבה כדי להסביר את היותך בדסמית, את נזקקת להגדרה כלשהי של נשיות מול גבריות או טבע,
היא אכן, אם להשתמש במילים של לניה, מקוממת.

אבל, קצת לפני כן, הפריע לי משהו אחר, בסיסי הרבה יותר; הצורך להסביר.
אני אמנם לא תמיד מצליחה לעשות את זה בעצמי באופן ראוי, אבל יש בעיני הבדל בין להסביר ובין להצדיק,
כאשר הסבר הוא לתת את הסיבה לדברים והצטדקות הוא לתת להם משהו נוסף, פן ערכי כלשהו,
שקצת סוגר את האפשרות לדיון או הופך אותו לאישי לחלוטין.

אני, למען האמת, לא ממש מוצאת הרבה טעם באופן בו הצגת את הדברים.
למה אני כאן? כי זה עושה להרטיב, כי ככה אני רוצה, כי יותר נוח, מתאים ונעים לי.
מרבית מי שאוהב אותי, לא מוצא צורך לקבל שום נימוק מעבר לכך . טוב לי? טוב להם.
כל מה שנוגע לשאלה, למה זה נוח ונעים לי יותר, נכנס באיזשהו שלב של הדיון למקומות שבהם מחפשים צידוק,
לפסיכולוגיה בגרוש ולהנחות שאין בבסיסן הרבה מעבר לאגדה אורבנית בדסמית כזו או אחרת.

כל מה שמעבר לאמירה ש'זה מה שמתאים לי' (ואחרי הכל, זה ההסבר כולו), כל מילה שמניחה עבורי מקום בחיים, הררכיה במערכת היחסים;
לוקחת אותי למקום קלישאתי קצת, שמניח שיש בזה משהו טוב יותר או לחילופין משהו ראוי פחות ושבגללו צריך צידוק.
וזה, הדבר השלישי (מעבר לצורך בהסברים ולמגדריות) שגרם לי לנוע על מקומי בחוסר נוחות.

מערכות יחסים הן מערכות יחסים. הן טובות או רעות למישהו רק בגלל המרכיבים האינדיווידואלים שהן מכילות.
אצל מישהו זו העובדה שיש מי שמחליט הכל, אצל אחרת זו העובדה שהכל כל כך מוגדר ואין שום דבר עמום,
אצל שלישי זה המקום שבו הוא יכול לעמוד מול מישהי, להכאיב ולדעת שאוהבים את זה, אצל אחרים זו העובדה שהכל שיתופי
או אפילו רק עצם העובדה שיש מישהו רשמי בתעודות.
לכל אחד יש מה שטוב לו והכל מבחינתי על אותו ציר, בלי שום הררכיות (למעט גיל הסכמה).
יש מרחק עצום (בעיני) בין להגיד למישהו 'ככה זה טוב לי' ובין להגיד שזה 'עושה אותי טובה יותר'.

אני לא אוהבת היתלות באילנות גבוהים, זה מתכון לצניחה חופשית (חאראם על עוד תשעה צופים תמימים) או להסתבכות עם החבל שעליו נתלים.
כשמשהו עושה לך טוב, אז את גם קצת יותר טובה בשאר הדברים שממלאים לך את החיים, כי זה נותן את האנרגיה הנכונה
או כי זה מאפשר לשים את הדברים האחרים בחיים בפרופורציה אחרת ולפנות זמן או תשומת לב למה שטוב.
אבל, עדיין, זו את.
אם בגלל מישהו את טובה יותר, ביום שהוא הולך, את מפסיקה להיות.
אם בגלל מישהו את שקטה יותר או בטוחה יותר, היום שאחרי הוא יום רע מאד.

הכתרים שקשרת לבדסמ במכתב הזה, גם אם לך באופן אישי הם נכונים, הם בעיני אחת הרעות החולות של המקום הזה
והלוואי ואנשים היו מסוגלים להיישיר מבט למי שמולם ולהגיד את הדברים בפשטות, מבלי להזדקק להם, כי הם בבחינת המלך הוא עירום.


מצחיק שבתחילת דברייך את גורסת ש"כאשר הסבר הוא לתת את הסיבה לדברים והצטדקות הוא לתת להם משהו נוסף, פן ערכי כלשהו, שקצת סוגר את האפשרות לדיון או הופך אותו לאישי לחלוטין", ומיד בהמשך את עושה בדיוק את הדבר הזה עצמו: מסבירה דברים בצורה בדיוק כזו, כך שהטיעון נסגר לחלוטין לדיון (ולא פלא שזאלופון מוחא כאן כפיים), ובעצם את עושה בדיוק את מה שלדברייך גרם לך לנוע בכסא בחוסר נוחות: להעמיד פנים שהפסאודו-רציונליזציה הכל כך סובייקטיבית שלך היא בעצם אמירה מפוכחת, אובייקטיבית ורציונלית.

במתגנב מה שאת עושה כאן זה לדחוף הצידה ולזרוק גישה אחת כדי לדחוף לגרון את הגישה שלך ולהציג אותה כאילו היא דברי אלוהים חיים : "זה מה שמרטיב אותי" , "זה מה שמתאים לי" וכל גישה אחרת שווה לתחת....
ונדמה שבדיוק ההיפך הוא הנכון....

אבל זהו הטיעון השלישי שלך דווקא שהופך את כל התגובה שלך ליריה אכזרית ברגל של עצמך.
אין דבר יותר קלישאי, רדוד ושטוח מאשר הטענה ש"אם מישהו עושה אותך טובה יותר - זה יתפוגג מיד כשהוא יילך".

אולי גם את - כמו שאמרתי לזאלופון בזמנו בהקשר אחר - לא יכולה לקבל קיום של שום דבר שאינך רואה בעיניים. בסגנון של "אם אני לא שם - זה לא קיים".
אבל חוסר היכולת הזו לקבל שאחרים חווים חוויות שאת, כנראה, אינך מסוגלת לחוות, איננה מהווה צורת טיעון תקפה. לכל היותר היא וידוי על המוגבלות שלך.

אנשים אכן יכולים להעניק הרבה לאנשים אחרים. לאנשים מסויימים ישנו הכוח, היכולת ואף ההזדמנות לעזור לאחרים להפיק שינוי בחייהם. ואם השינוי הוא אמיתי - הוא נשאר שם גם אם מי שעזר לגרום אותו איננו.

זה איכשהו עצוב לראות שוב ושוב את הגישה היבשה וחסרת הדמיון הזאת שבמקום להודות בשקט שנבצר ממנה לחוות חוויות מסויימות היא מכחישה את קיומן או את אמיתותן.
וזה משאיר טעם תפל בפה לראות, שוב, את הגישה הממנפת את המוגבלות - בכמעין קנאה ילדית כזאת - והופכת אותה למספרי צנזורה חשוכה בבחינת : אם לי אין את החוויות האלה אז גם לך לא יהיו.

ונותר רק לתהות מה שם כל כך מאיים עלייך.

.
זאלופון​(שולט)
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
זאלופון​(שולט) • 10 במאי 2008
ציטוט: זה איכשהו עצוב לראות שוב ושוב את הגישה היבשה וחסרת הדמיון הזאת שבמקום להודות בשקט שנבצר ממנה לחוות חוויות מסויימות היא מכחישה את קיומן או את אמיתותן.
וזה משאיר טעם תפל בפה לראות, שוב, את הגישה הממנפת את המוגבלות - בכמעין קנאה ילדית כזאת - והופכת אותה למספרי צנזורה חשוכה בבחינת : אם לי אין את החוויות האלה אז גם לך לא יהיו.

זה איכשהו עצוב לראות שוב ושוב את הגישה המתנשאת וחסרת הרציונליות הזאת שבמקום להודות בשקט שהחוויות שהיא חווה הן אוטוסוגסטיה טהורה, היא מנסה להטיל רפש במי שאינם משקרים לעצמם.
וזה משאיר טעם תפל בפה לראות, שוב, את הגישה הממנפת את האשליה - בכמעין היאחזות ילדית כזאת באגדות - והופכת אותה למספרי צנזורה חשוכה בבחינת: אם אתה מסרב להשלות את עצמך, אתה הוא המוגבל ולא אני.

כמובן שזה ויכוח עקר, אבל בשרשור בו מסיקים שמישהו "מושך" לכיוון מסוים על סמך אייקון בודד, אני מניח שגם ויכוחים עקרים הם לא עניין מופרך. בסופו של דבר, אף אחד כאן לא ישכנע את האחר, והשאלה היחידה היא כמה נמוך אפשר להגיע. את השיאים שכבר הגיעו אליהם פה בעבר סביר שגם לא נשבור, אז כנראה שבכלל חבל על המאמץ.
RIS
RIS
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
RIS • 10 במאי 2008
זאלופון כתב/ה:
ציטוט: זה איכשהו עצוב לראות שוב ושוב את הגישה היבשה וחסרת הדמיון הזאת שבמקום להודות בשקט שנבצר ממנה לחוות חוויות מסויימות היא מכחישה את קיומן או את אמיתותן.
וזה משאיר טעם תפל בפה לראות, שוב, את הגישה הממנפת את המוגבלות - בכמעין קנאה ילדית כזאת - והופכת אותה למספרי צנזורה חשוכה בבחינת : אם לי אין את החוויות האלה אז גם לך לא יהיו.

זה איכשהו עצוב לראות שוב ושוב את הגישה המתנשאת וחסרת הרציונליות הזאת שבמקום להודות בשקט שהחוויות שהיא חווה הן אוטוסוגסטיה טהורה, היא מנסה להטיל רפש במי שאינם משקרים לעצמם.
וזה משאיר טעם תפל בפה לראות, שוב, את הגישה הממנפת את האשליה - בכמעין היאחזות ילדית כזאת באגדות - והופכת אותה למספרי צנזורה חשוכה בבחינת: אם אתה מסרב להשלות את עצמך, אתה הוא המוגבל ולא אני.

כמובן שזה ויכוח עקר, אבל בשרשור בו מסיקים שמישהו "מושך" לכיוון מסוים על סמך אייקון בודד, אני מניח שגם ויכוחים עקרים הם לא עניין מופרך. בסופו של דבר, אף אחד כאן לא ישכנע את האחר, והשאלה היחידה היא כמה נמוך אפשר להגיע. את השיאים שכבר הגיעו אליהם פה בעבר סביר שגם לא נשבור, אז כנראה שבכלל חבל על המאמץ.


צריך למסגר את התגובה הזו ולתלות אותה בכל מקום שבו מלמדים אנשים כיצד לחשוב בבחינת איך צריך לא לחשוב.

אם אינך חווה את החוויה, אם אינך מכיר אותה, אם הדמיון שלך איננו יכול להשיג אותה - הכחש אותה, קרא לה אשליה, קרא לה אוטוסוגסטיה.
כמו העיוורים שצריכים להגדיר פיל - אין להם מושג כמה מגוחכים הנסיונות שלהם.

ולבסוף המחשבה שזהו ויכוח עקר נולדת אף היא מתוך המוגבלות. אם אתה עיוור צבעים אין כוח בעולם שישכנעו אותך לראות גוון שהנך נעדר את איברי חישה האופטיים הנחוצים לראותו.
מחא כפיים, זאלופון, לעיוורון, לשטחיות ולסירוב להכיר בכך שייתכן שקיימת שם מציאות שאין לך מה שצריך כדי לחוות אותה.
אבל אל תגיד שזהו ויכוח עקר.
הויכוח בין הסוליפציסט והריאליסט לעולם איננו עקר.
אנימה
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
אנימה • 10 במאי 2008
ריס, מותר להגיד משהו שהוא קצת שונה מדעת הרוב והוא לא מבחינת עיוורון.

עניין בדסמי של נשלט הוא לא קשור למגדר. העובדה שיש גם גברים שהם
נשלטים, מעיד כי אכן אין קשר לעניין מגדרי, זה פשוט מה כל אחד צריך ורוצה
בלי קשר אם אנחנו גבר או אישה.

אני דווקא מסכימה עם לא קשורה לגבי הפיסקה:

כשמשהו עושה לך טוב, אז את גם קצת יותר טובה בשאר הדברים שממלאים לך את החיים, כי זה נותן את האנרגיה הנכונה
או כי זה מאפשר לשים את הדברים האחרים בחיים בפרופורציה אחרת ולפנות זמן או תשומת לב למה שטוב.
אבל, עדיין, זו את.
אם בגלל מישהו את טובה יותר, ביום שהוא הולך, את מפסיקה להיות.
אם בגלל מישהו את שקטה יותר או בטוחה יותר, היום שאחרי הוא יום רע מאד


אני יכולה לספר לך שדווקא ממקום שאני כן מכירה קשר שבו אתה חושב
שמישהו עושה אותך יותר טוב, עלול להיות בעייתי כי אז את כל הדימוי שלך,
או הערך שלך אתה שם אצל מישהו אחר, וביום שזה נגמר אתה עלול להתרסק.
וגם אם הקשר היה משמעותי, וגם אם שינה אותך, עדיין כל מה שאתה נמצא
אצל האחר וזה כמעט התרסקות ידועה מראש.
היום אני לא אומר דבר כזה על אף אחד, גם כי זה לא נכון- אני בזכות עצמי,
מה ששלי שלי. מה שכן אני אומר שאותו האדם לא הוא עושה אותי יותר
טובה- אלא יותר מאושרת.


לכן לא כל דבר שנאמר הוא מבחינת לא מכיר אז זה לא קיים, אלא דווקא הפוך.
אני מכיר את זה מנסיון שלי או של אחרים- לכן אני אומר את מה שאני אומר.
RIS
RIS
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
RIS • 10 במאי 2008
אנימה כתב/ה:
ריס, מותר להגיד משהו שהוא קצת שונה מדעת הרוב והוא לא מבחינת עיוורון.

עניין בדסמי של נשלט הוא לא קשור למגדר. העובדה שיש גם גברים שהם
נשלטים, מעיד כי אכן אין קשר לעניין מגדרי, זה פשוט מה כל אחד צריך ורוצה
בלי קשר אם אנחנו גבר או אישה.

אני דווקא מסכימה עם לא קשורה לגבי הפיסקה:

כשמשהו עושה לך טוב, אז את גם קצת יותר טובה בשאר הדברים שממלאים לך את החיים, כי זה נותן את האנרגיה הנכונה
או כי זה מאפשר לשים את הדברים האחרים בחיים בפרופורציה אחרת ולפנות זמן או תשומת לב למה שטוב.
אבל, עדיין, זו את.
אם בגלל מישהו את טובה יותר, ביום שהוא הולך, את מפסיקה להיות.
אם בגלל מישהו את שקטה יותר או בטוחה יותר, היום שאחרי הוא יום רע מאד


אני יכולה לספר לך שדווקא ממקום שאני כן מכירה קשר שבו אתה חושב
שמישהו עושה אותך יותר טוב, עלול להיות בעייתי כי אז את כל הדימוי שלך,
או הערך שלך אתה שם אצל מישהו אחר, וביום שזה נגמר אתה עלול להתרסק.
וגם אם הקשר היה משמעותי, וגם אם שינה אותך, עדיין כל מה שאתה נמצא
אצל האחר וזה כמעט התרסקות ידועה מראש.
היום אני לא אומר דבר כזה על אף אחד, גם כי זה לא נכון- אני בזכות עצמי,
מה ששלי שלי. מה שכן אני אומר שאותו האדם לא הוא עושה אותי יותר
טובה- אלא יותר מאושרת.


לכן לא כל דבר שנאמר הוא מבחינת לא מכיר אז זה לא קיים, אלא דווקא הפוך.
אני מכיר את זה מנסיון שלי או של אחרים- לכן אני אומר את מה שאני אומר.


מי שמועד להתרסקות יתרסק בכל מקרה.
אני לא מבין את הטיעון הזה.
את לא מוסיפה על דבריה של לא-קשורה אלא חוזרת בדיוק עליהם.
ומה שאני אומר הוא לא שזה איננו נכון. בהחלט יכול להיות מצב שבו כשעוזב זה ש"עשה אותך טובה יותר" - תתרסקי יחד עם התחושה שנעשית "טובה יותר".
אלא שזה מצב שמעיד שלא באמת "נעשית טובה יותר" אלא רק נדמה היה לך.

מה שאני אומר הוא שזה שלא-קשורה ואת מכירות רק את הבולשיט לא אומר שמצב עניינים כזה איננו מתקיים.
אני אומר שביחסי שליטה בהחלט קיים מצב צבירה של הובלה אמיתית ופתיחה אמיתית של דלתות.
שבהחלט קיים מצב כזה של הקבלה של ההתמסרות שגורם לשינוי פנימי.
אני אומר שאם זה אמיתי - זה לא הולך לאיבוד כאשר נגמר הקשר.

אני אומר שמבחינה אינטלקטואלית זה רדוד ומופרך לקחת מקרה פרטי לא מוצלח ולמתוח ממנו קו כללי ולטעון שהוא נכון לגבי כולם.
זה נראה לי תנאי הכרחי ביחסי שליטה במובן העמוק שלהם שתהא מובנית בהם צמיחה, גדילה, התפתחות.
וההבדל בין זה ובין מה ש א ת אומרת הוא שלצמוח משמעו שניתנים לך יותר כלים כדי לעבד את תוחלת האושר שלך. והכלים האלה לא נלקחים ממך גם אם מי שלימד אותך להכיר אותם הולך.
ואני לא אומר שזה מוכרח להיות מובנה בכל קשר שליטה.
אפשר להיות מאושרים גם בלי זה. אלף מברוק למי שטוב לו עם מה שיש לו.
אבל אם הדבר זה שאני מדבר עליו נמצא שם - בין אם את אישית מסוגלת לחוות את זה ובין אם לא - למה להכחיש את זה? למה לבטל את זה?

אף פעם לא הבנתי את אלה שמאמינים שהארץ היא שטוחה ויוצאים להילחם באלה שסוברים שהם חיים בעולם עגול דווקא. מה זה כל כך מאיים עליכם.....
זאלופון​(שולט)
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
זאלופון​(שולט) • 10 במאי 2008
RIS כתב/ה:

אם אינך חווה את החוויה, אם אינך מכיר אותה, אם הדמיון שלך איננו יכול להשיג אותה - הכחש אותה, קרא לה אשליה, קרא לה אוטוסוגסטיה.
כמו העיוורים שצריכים להגדיר פיל - אין להם מושג כמה מגוחכים הנסיונות שלהם.

ולבסוף המחשבה שזהו ויכוח עקר נולדת אף היא מתוך המוגבלות. אם אתה עיוור צבעים אין כוח בעולם שישכנעו אותך לראות גוון שהנך נעדר את איברי חישה האופטיים הנחוצים לראותו.
מחא כפיים, זאלופון, לעיוורון, לשטחיות ולסירוב להכיר בכך שייתכן שקיימת שם מציאות שאין לך מה שצריך כדי לחוות אותה.
אבל אל תגיד שזהו ויכוח עקר.
הויכוח בין הסוליפציסט והריאליסט לעולם איננו עקר.

חסוך את הפאתוס ואת הטיעונים המופרכים.
יש את מה שקיים ואת מה שלא. נקודה. אתה מניח שאני לא רואה את מה שקיים, אני מניח שאתה רואה את שאינו קיים. זה הכל.

אשר לפיל שלך - מגוחך לא פחות לשמוע חולי סכיזופרניה מתארים איך השב"כ עוקב אחריהם. לפי הגישה שלך, אם הוא אומר שהשב"כ רודף אחריו, אז זה ככה, ומי שחושב שהשב"כ לא באמת רודף אחרי איש פשוט ואומלל שכמוהו הוא בהכרח מוגבל. זכותך. לפי הגישה שלי, לא כל מה שמישהו חושב שקיים במציאות אכן קיים.

אתה יכול להמשיך לנסות לעלוב בכל מי שלא חושב כמוך ולכנותו מוגבל, רדוד וכדומה כמה שתרצה. זה לא יהפוך אותך ליותר צודק. עובדה.
אנימה
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
אנימה • 10 במאי 2008
ריס, מישהו הגיב באייקון לאות הזדהות, אני לא רואה כאן איזו הצהרת מלחמה.
אני רואה הצהרת דיעה.
אני לא בטוחה שלהגיד שאני ולא קשורה מכירות רק בולשיט היא אמירה נבונה.
היא יותר אמירה מתגוננת. אולי לא קשורה ואני כן מכירות משהו שלא מתאים לתאוריה
העגולה, או השטוחה, אז להדוף את זה בטוענת בולשיט נראה לי בדיוק לעשות את מה
שאתה מלין עליו.

ודאי שיש קשרים שיש בהם צמיחה והתפתחות. אבל האם השינוי באמת שייך
רק לדום, או שהוא בראש ובראשונה שייך לה.
אני לא חושבת שאפשר לעשות מישהו משהו שהוא לא.
לצמיחה חייבים שניים. אף אחד לא עושה אחד את השני טוב יותר.
אני גם לא מאמינה שמקשר נכון ואמיתי רק אחד צומח. אני חושבת ששניהם
צומחים ומפרים אחד את השני. לכן אין כאן מישהו שהוא טוב יותר, או פחות טוב
מהפרטנר.
לכן דום לא יכול לעשות אותך יותר טובה. אם הכימייה היא טובה,הוא יעשה אותך מאושרת.
וביום שהוא ילך, אם ילך- מה, פתאום את תהיי לא שווה, ולא טובה? אז תהיי פחות מאושרת,
בסדר, אבל פחות טובה??
לא קשורה
לפני 16 שנים • 10 במאי 2008
לא קשורה • 10 במאי 2008
RIS כתב/ה:
מצחיק שבתחילת דברייך את גורסת ש"כאשר הסבר הוא לתת את הסיבה לדברים והצטדקות הוא לתת להם משהו נוסף, פן ערכי כלשהו, שקצת סוגר את האפשרות לדיון או הופך אותו לאישי לחלוטין", ומיד בהמשך את עושה בדיוק את הדבר הזה עצמו: מסבירה דברים בצורה בדיוק כזו, כך שהטיעון נסגר לחלוטין לדיון (ולא פלא שזאלופון מוחא כאן כפיים), ובעצם את עושה בדיוק את מה שלדברייך גרם לך לנוע בכסא בחוסר נוחות: להעמיד פנים שהפסאודו-רציונליזציה הכל כך סובייקטיבית שלך היא בעצם אמירה מפוכחת, אובייקטיבית ורציונלית.

במתגנב מה שאת עושה כאן זה לדחוף הצידה ולזרוק גישה אחת כדי לדחוף לגרון את הגישה שלך ולהציג אותה כאילו היא דברי אלוהים חיים : "זה מה שמרטיב אותי" , "זה מה שמתאים לי" וכל גישה אחרת שווה לתחת....
ונדמה שבדיוק ההיפך הוא הנכון....

אבל זהו הטיעון השלישי שלך דווקא שהופך את כל התגובה שלך ליריה אכזרית ברגל של עצמך.
אין דבר יותר קלישאי, רדוד ושטוח מאשר הטענה ש"אם מישהו עושה אותך טובה יותר - זה יתפוגג מיד כשהוא יילך".

אולי גם את - כמו שאמרתי לזאלופון בזמנו בהקשר אחר - לא יכולה לקבל קיום של שום דבר שאינך רואה בעיניים. בסגנון של "אם אני לא שם - זה לא קיים".
אבל חוסר היכולת הזו לקבל שאחרים חווים חוויות שאת, כנראה, אינך מסוגלת לחוות, איננה מהווה צורת טיעון תקפה. לכל היותר היא וידוי על המוגבלות שלך.

אנשים אכן יכולים להעניק הרבה לאנשים אחרים. לאנשים מסויימים ישנו הכוח, היכולת ואף ההזדמנות לעזור לאחרים להפיק שינוי בחייהם. ואם השינוי הוא אמיתי - הוא נשאר שם גם אם מי שעזר לגרום אותו איננו.

זה איכשהו עצוב לראות שוב ושוב את הגישה היבשה וחסרת הדמיון הזאת שבמקום להודות בשקט שנבצר ממנה לחוות חוויות מסויימות היא מכחישה את קיומן או את אמיתותן.
וזה משאיר טעם תפל בפה לראות, שוב, את הגישה הממנפת את המוגבלות - בכמעין קנאה ילדית כזאת - והופכת אותה למספרי צנזורה חשוכה בבחינת : אם לי אין את החוויות האלה אז גם לך לא יהיו.

ונותר רק לתהות מה שם כל כך מאיים עלייך.


קראתי.
פעמיים.
ואז ישבתי לחשוב.
הרבה יותר מפעמיים.
בעיקר, איפה בדברים שלי מצאת את אותם ההקשרים שהביאו לתגובה הזו.

אני אומרת משהו פשוט, אדם בוחר איך לראות את הבדסמ שלו. ותחת הכותרת הזו אני מציינת שני הקשרים:
בהקשר הפרטי שלי, אני מציינת שאני בוחרת לראות את זה כמשהו שעושה לי טוב (ולא אותי טובה יותר) ושאין לי צורך להרחיב עליו את הדיון יותר מדי.
בהקשר הרחב יותר, אני אומרת משהו קצת יותר מסובך; אדם צריך לשאול את עצמו, כשהוא בוחר להרחיב את הדיון, למה הוא עושה את זה ואיך הוא עושה את זה.
בחר לקשור לזה כתרים? סבבה אגוזים מצופים בשוקולד, אבל, אני עדיין מעדיפה את השוקולד שלי מריר ונקי מתוספות. סה-טו.


אני מעדיפה את התער של אוקום חד ככל האפשר, ולא ממש ברור לי מדוע, אם אני מביעה את חוסר הנוחות שלי מהכיוון שתופס דיון מסוים ומצביעה על חוסר הנוחות הזה גם בהקשר פרטי וגם בהקשר כללי, אני הופכת להיות נציגת האינקוויזיציה עלי אדמות. זה כבר לחלוטין ההקשר הפרטי שלך והאופן שבו אתה פרשת את דברי.